[1]א. עיקר ד"ז כתבו מרן (בסעי' ז'). ומקור הדין הוא עפ"י מ"ש בירו' (פ' מקום שנהגו) הני נשי דנהיגי דלא למישתי עמרא (היינו לערוך חוטי הצמר שהולכים לאורכו של הבגד, מל' "או בשתי או בערב". ר"ן) דמעייל אב, מנהגא. ע"כ. ונתנו הטעם משום שבאב פסקה אבן השתיה מהטעם "כי השתות יהרסון". הב"ד הטור והב"י. וכתבו דכיון שאסור לעשות השתי כ"ש שאסור לגמור לעשות בגדים חדשים דהשתיה הינה רק תחילת המלאכה (הב"ד המ"ב סקמ"ח וכה"ח סקצ"ד). ואכן מרן פסק זאת (בסעי' ח'), וכדלקמן בהערה ג'.

ומה שכתבנו שאסור לתפור בגדים חדשים. אמנם מרן כ' שאסור לתקן בגדים חדשים, אך הכוונה לעשותם (מ"ב סקמ"ו). וכמו שיפורט בס"ד בסעיפים הבאים.

[2]ב. מרן (בס"ז) כ' : י"א שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה (היינו בשבוע שח"ב ט"ב), ויש להחמיר בזה מר"ח. עכ"ל. ור' כה"ח (סקצ"ג).

[3]ג. הא דזה כולל עשיית כל בגד חדש הוא עפ"י המבואר בהערה א' ממה שלמדו מאיסור השתי.

ומה שכתבנו שכ"ה גבי כל שלבי עשיית הבגד, כ"כ תה"ד, המ"א, המ"ב (סקמ"ח), כה"ח (ס"ק קט"ז) וש"פ. כבר כתבנו בהערה א' דאסור למישתי עמרא, עפ"י מרן (בסעי' ח'). ור' במ"ב (סקנ"ד) וכה"ח (ס"ק ק"ו) גבי עשיית עטרות.

[4]ד. בילקו"י (עמ' 566 סכ"א) כתב שאסור הן לתפור והן לגזור הבד לצורך התפירה. ואילו בפסתש"ו (הערה 161) כתב מדנפשיה שמותר לגזור הבד דרק תפירה אסרו.

[5]ה. מה שכתבנו דה"ה לטוויה, אריגה סריגה ורקימה, כ"כ בסידור הריעב"ץ, הגחיד"א במחב"ר, כה"ח (ס"ק קט"ו) ופסתש"ו (הערה 158). ובנט"ג (פל"ז הערה י"ח) כ' שאסור לרקום משום דהוי בכלל ציור וכיור. עיי"ש. ונלע"ד שלא שייך דבר זה בבגדים. ופשוט שמותר לצייר על בד או נייר. וכ"כ בהדיא בפסתש"ו (סק"ל).

מש"כ בענין סוודר, כ"כ בילקו"י (עמ' 566 סכ"א), וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א.

מש"כ בענין סריגת כיפה, ג"ז הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א, והוסיף, שאשה שפרנסתה מסריגת כיפות, מותרת לעשות כן עד שבוע שחל בו ט"ב. עכת"ד.

ומש"כ בענין רקימת גובלן, זאת כתב כה"ח (ס"ק קט"ו וקט"ז) שכ"מ מהמ"א, וכ"כ הגריעב"ץ והגחיד"א הנ"ל (גבי סתימת נקבי הבגדים). וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"א סעי' ל').

עוד כתבו הפוס' שאסור לעשות בימים אלה גרביים (מ"ב סק"ו. כה"ח ס"ק ק').

[6]ו. כך שמעתי מהגר"מ אליהו שליט"א, שכן ניתן לפרש את דברי מרן (בס"ז). ולכאו' זה פשוט דהוי כגמר מלאכתו של הבגד. וכ"כ בפסתש"ו (סקכ"ט). ובנט"ג (פל"ז ס"א). וזכורני שראיתי בפוס' (ואיני זוכר היכן) שאף בגד חדש שא"צ לתקנו, אם נקרע אסור לתקנו, דהוי בכלל האיסור והיינו אף שכבר נגמרה עשייתו קודם שנקרע, דמ"מ חשיב תיקון כלי חדש שאסור (והגר"א נבנצל שליט"א הוסיף: או דהוי ככיבוס. עכ"ל).

ועוד בענין תיקון בגד למידת האדם ר' בנט"ג (פל"ז ס"ג) שכתב בשם דע"ת (סי' תס"ח ס"ב) ושו"ת בית אבי (ח"ב סי' י"ז) שאם א"צ להתיר התפירות שרי ואם צריך לפתוח התפירות אסור. וצ"ע, דא"כ לא כל תיקון בגד חדש אסור. וקשה ע"ד הנט"ג (שם בס"א). וע"ע באג"מ (חאו"ח ח"ג סי' ע"ט) ובאורחות רבינו (ח"ב עמ' קכ"ט).

[7]ז. כ"כ הח"א (כלל קל"ג סקי"ד) והמ"ב (סקמ"ו). והטעם, דהא מדינא מותר אף לישא אשה (וכמש"כ המ"א והמ"ב סקי"ד). והדגישו הפוס' הנ"ל דהו"ד כשלא קיים פו"ר (ראה מ"ב סקי"ד). ובמקרה זה אפי' בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י גוי לצורך הנישואין (הפוס' הנ"ל. הב"ד כה"ח ס"ק ק"א).

וכל זה הוא דוקא אם לא יספיקו להכינם לאחר ט"ב.

[8]ח. כ"כ כה"ח (ס"ק ק"א) בדעת מרן, שאפי' לצורך מצוה אסור. וע"ע כה"ח (ס"ק ל' ול"ג). וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בס' הל"ח (עמ' 202 סמ"ח), דשרי רק ע"י גוי (ובכה"ח ס"ק ק"ב כתב דדוקא בביתו של הגוי).

[9]ט. הא דאסור לעשות נעלים בימים אלה, כ"כ מרן (בסעי' ז'), והיינו מר"ח (כמש"כ מרן שם). וכ"כ בילקו"י (עמ' 567 סכ"א) וש"א.

ולגבי סנדלר שפרנסתו מעשיית נעלים, ר' כה"ח (סקצ"ז) שבשם הרח"ף ברו"ח ובמל"ח התיר עד שבוע שח"ב ט"ב, ואז אסר. ושכ"כ הבא"ח. וע"ע בילקו"י (עמ' 567 סכ"ב) שכתב לגבי בעל ביח"ר שיש לו פועלים רבים שיצטרך לשלם להם עבור כמה ימי שבוע שח"ב ט"ב, שיש לשאול חכם בכל מקרה לגופו.

ונראה מזה לכאו' שיש ג' רבדים בדבר : לסתם אדם שרי רק עד ר"ח. למי שפרנסתו מכך יש להקל עד שבוע שחל בו ט"ב. ואם אין לו מה לאכול, שרי אף בשבוע שח"ב ט"ב, וכדלקמן בהערה י"ג. ובעל ביח"ר המעסיק פועלים ויצטרך לשלם להם, צריך לשאול שאלת חכם לגבי היתר לעבוד אף בשבוע שח"ב ט"ב (והגר"א נבנצל שליט"א הסכים לכל זה).

ומ"מ מי שאין לו נעלי בד לט"ב, מותר לו לעשותם אף בימים אלה (הרח"ף שם. כה"ח שם).

[10]י. ילקו"י (עמ' 567 סכ"א). וכדלקמן בסעי' י"א.

[11]יא. בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' נ"ד) התיר. וכ"נ מדברי הפוס' שהקלו לעיל בסעי' ה' לתפור לצורך הנישואין, והיינו דשרי לצורך מצוה. ואילו בנט"ג (לאחר שהב"ד שו"ת בצה"ח הנ"ל, בפל"ז ס"ה) החמיר, וכ"נ מדברי האוסרים שם גבי עשיית בגדי הנישואין, וע"ע בפסתש"ו (סי' תקנ"א סק"י). ובס"ד נלע"ד שאין להחמיר בזה אם אין לו טלית-קטן אחרת, דהרי הוא מפסיד מצוה מדאוריתא בכל רגע ורגע. ובפרט דבעידנא דריתחא מקפידים ע"כ, ובפרט על מצות ציצית, כדאיתא במנחות (דמ"א, א') גבי רב קטינא. ובני"ד הרי עסקינן בימי ביהמ"צ שהם ממילא זמן של סכנה. והגר"א נבנצל שליט"א הסכים לדברינו. וצ"ע אם יטיל ציציות, כשיכול לשאול ט"ג או ט"ק מאחרים. והעיר הגר"א נבנצל שליט"א שבשאולה אינו מקיים מצוה מה"ת. עכ"ל.

[12]יב. כ"כ בפסתש"ו (הערה 159) מפי מורי הוראה.

בנט"ג (פל"ז סי"ד) כ' שאסור לצבוע בגדים דהוי ככיבוס או עשיית בגד. ולא זכיתי להבין זאת, דהא כיבוס זה ניקוי הבגד, ובפרט שלפי הגמ' בזבחים בעי כסכוס (שפשוף הבגד ביד, רש"י). ובני"ד אין בזה לא מיניה ולא מקצתיה. וגם מש"כ דהוי כעשיית הבגד לא נלע"ד, דהא הבגד כשלעצמו גמור ומוכן כבר ללבישה ומה שצובעו זה שיתאים לאנשים שרוצים אותו בצבע מסוים. אך גם בגד לבן הוי בגד. אך הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שלדעת הגר"א כל תיקון בגד בכלל כיבוס. עכ"ל. ור' דע"ת (סי' תס"ח ס"ב).

[13]יג. הרח"ף ברו"ח ובמל"ח. בא"ח. כה"ח (סקצ"ז). ילקו"י (עמ' 567 סכ"ב). הל"ח (עמ' 202 סמ"ט, וכן הורה לי בע"פ, הב"ד בקונטרס זה במהדו"ק).

כתבו הפוס', דאם עושה המלאכה בשביל ישראל, אף שידוע ומפורסם שאינו עושה לעצמו ובודאי לית ביה שמחה לאומן, כגון בשביל למכור בשוק אחר ט"ב, אסור, כיון שיחשבו שישראל נתן לו לעשות זאת אחר ר"ח [מ"א. בה"ל (ס"ז ד"ה "של"). כה"ח (ס"ק קי"א)].

ובס"ד יש לעיין אם אין סתירה מהא לדברי כה"ח (סקצ"ז). וקיצרתי.

אומן שאין לו מה לאכול וצריך לעבוד בכל יום לפרנסתו, רשאי לעבוד בימים אלה אף בתפירת בגדים ומנעלים [מ"ב (סק"נ). כה"ח (ס"ק ק"ד)]. והוסיף הגרמ"א שליט"א בהל"ח (עמ' 202 ס"נ) דדוקא אם קיבל העבודה לפני כן, ואז רשאי לעשותה אף בשבוע שח"ב ט"ב. ע"כ. ובנט"ג (פל"ז סי"ז) מחמיר בזה. עיי"ש.

נמצאנו למדים שיש בני"ד ג' דרגות : לכו"ע - אסור מר"ח. ב. אומן שפרנסתו מכך - שרי עד שבוע שח"ב ט"ב. ג. מי שאין לו מה לאכול - שרי אף בשבוע שח"ב ט"ב. וכדלעיל בהערה ט', וע"ע לעיל בהערות ה' (גבי סורגת כיפות) וט' (גבי סנדלר).

[14]יד. בענין ישראל העושה לגוי, כתב הרמ"א (בס"ז) שאסור בין בשכר בין בחינם [ר' כה"ח (ס"ק ק"ה)]. והוסיף הרמ"א שנהגו להקל [והגר"א חולק ע"כ. הב"ד בה"ל (ד"ה "ונהגו") וכתב שנראה שיש להחמיר רק בשבוע שח"ב ט"ב]. והמשיך הרמ"א, שאם ידוע שהמלאכה של הגוי מעיקר הדין שרי. עכ"ל. והיינו אפי' שנותן אחר ר"ח [מ"ב (סקנ"ב) וכה"ח (סק"י)]. והטעם להקל בזה ר' במ"ב (סקנ"ב) וכה"ח (ס"ק ק"י). ומ"מ גם ע"כ חולק הגר"א [בה"ל (שם). וכתב דמ"מ יש לאסור בשבוע שח"ב ט"ב]. וכ"כ לדינא המט"י וכה"ח (ס"ק ק"ט).

בענין גוי שעושה לישראל, כתב הרמ"א (בסעי' ז') שנהגו לתת כדי שיהיו מוכנים לאחר התענית. ומ"מ טוב למעט בזה במקום דאפשר. עיי"ש. וכ"ז אפי' לפני ר"ח (מ"ב סקנ"ג), והטעם שמקילים בזה יותר מכיבוס ר' במ"ב (סקנ"ג) וכה"ח (ס"ק קי"ב), והגר"א אוסר בכל זה [בה"ל (ד"ה "ונהגו"). וכתב דהו"ד בשבוע שח"ב ט"ב]. וכ"פ המט"י וכה"ח (ס"ק ק"ט). וכ"כ הגרמ"א שליט"א בהל"ח (עמ' 202 סמ"ז) שאסור אפי' ע"י גוי. וא"כ כ"ה לספרדים. ור' בכה"ח (ס"ק קי"ב) שהביא מחלו' אי שרי רק עד שבוע שח"ב ט"ב או אף בשבוע זה (אליבא דהמקילים).

ובענין ישראל העושה לצורך ישראל, ר' במ"ב (סקכ"א). והיינו אליבא דהרמ"א הנ"ל שמיקל.

[15]טו. דהא תיקון בגד קרוע אינו אסור אם הוא ישן. ואם הוא חדש, אמנם כתבנו לעיל בהערה ו' שגם זה אסור (אף שלא מצאנו מקור מפורש לזה), מ"מ אמר לי הגר"מ אליהו שליט"א שעדיף לתקן בגד קרוע מאשר לכבס בגד מלוכלך, משום שאיסור כיבוס נזכר בתלמוד, משא"כ איסור תיקון בגד. והוסיף שמ"מ עדיף לתקן במחט ולא במכונה. עכת"ד. וכ"ז בבגד חדש. אך בבגד ישן אין איסור תיקון כלל, וכדלקמן, וברור שעדיף לתקנו מאשר לכבס. וכן צ"ע אי עדיף לכבס כתמים או לתקן בגד חדש. והגר"א נבנצל שליט"א כתב לי שלדעתו הם שקולים. עכ"ל. וראה לעיל פרק ו' הערה כ"ג.

[16]טז. כן פשטות דברי הטור, ב"י, השו"ע וש"פ. וכן עולה מטעם האיסור כפי שכתבנו בהערה א'. וכ"כ בבגדי ישע (ס"ח) ובנט"ג (פל"ז ס"ב). וכן אמר לי הגר"מ אליהו שליט"א. ומה שמדברי הב"ח (הב"ד כה"ח סקצ"ז) נראה שאוסר, כבר הסביר הגרי"י קנייבסקי זצ"ל דהו"ד בזמנם שהיו פורמים את הבגד והופכים את הבד החיצוני לפנימי, דאז הוי כעשיית בגד חדש. הב"ד באורחות רבינו (ח"ב עמ' קכ"ט), פסתש"ו (הערה 156) ובנט"ג (פל"ז ס"ב).

ומה שכתבנו שיש מחמירים, הוא משום שהגר"א נבנצל שליט"א העיר: לדעת הגר"א נראה דכל זה אסור, אא"כ במקום כבוד הבריות וכיו"ב. עכ"ל. ור' בביאור הגר"א (לסעי' ז' ד"ה "י"א").

[17]יז. בענין בגד ישן שנקרע או הותרה תפירתו, כ"כ הרח"ף במל"ח וכה"ח (ס"ק ק"ז). וכ"כ בקובץ מבית לוי (אב תשנ"ח. עמ' כ"ו ס"ז) בשם הגר"ש ווזנר שליט"א, דשרי לתפור כפתור או קרע, וכ"ז אף בשבוע שח"ב ט"ב.

בענין טלאי, כ"כ הבא"ח, כה"ח (ס"ק ק"ז) וילקו"י (עמ' 567 סכ"א). ובפסתש"ו (סקכ"ט) כתב דשרי לפרום מכפלת ולתופרה שוב בבגד ישן. וכתבו הפוס' דכ"ז שרי אף במכונת תפירה (פסתש"ו סקכ"ט). אמנם הגרמ"א שליט"א אמר לי שעדיף לתפור במחט ולא במכונה. עכת"ד. והיינו לא מעיקר הדין אלא כחומרא.

ובענין בגד שפרמוהו ורוצה לתופרו מחדש, ר' באג"מ (או"ח ח"ג סי' ע"ט) ובילקו"י (עמ' 566 סכ"א בשם הרח"ף במל"ח).

[18]יח. בענין קורסים ללימוד תפירה, ר' בפסתש"ו (סק"ל) שאם יש במניעתן הפסד ממון מצד דבר האבד ומצד אבדן הזמן יש להקל לפי"ד הרמ"א (בסעי' ז') כיון שהוא לצורך פרנסה. ואם לא - אסור. וללומדים בביתם לצורך עצמם ולא לפרנסה - אסור, אא"כ יתפרו סתם על חתיכת בד כשאין כוונתם לעשות ממנו בגד. וע"ע בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' נ"ד).

ובענין קייטנות, יש אוסרים (שו"ת קנין תורה ח"ב סי' ק"י) משום דהוי רק דבר צדדי להקל בדבר שכבר נהגו בו איסור. ועוד שיש חשש שיקלו גם בבית במקום שאין סיבה לכך. ויש מקילים בתנאים מסוימים [ר' בצל החכמה (שם), שו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ע"ט) ושו"ת להורות נתן (ח"ב סי' ל"ה)]. ובאמת נראה שאין להקל בזה, דיש מספיק דברים להעסיק הבנות, כמשחקים, ציורים, עבודות קרמיקה וכדו'. ואין להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור. כך בס"ד נלע"ד.