נספח כב: האם "יבול נוכרי" הינו באמת "יבול נוכרי" (שגדל אצל גוי)

כיוון שהדברים אינם רק שמועות, אלא אף נכתבו בספרי פוסקי זמננו (הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת "ישכיל עבדי", הגר"מ אליהו זצ"ל בספרו "מאמר מרדכי", והרה"ג רי"צ רימון שליט"א בספרו "שמיטה - הלכה ממקורה") - שחלק מהיבולים הנמכרים בשנות השמיטה תחת חותמת של "יבול נוכרי" - הינם באמת יבולים שגדלו בשטחים של יהודים, ואף העבודות נעשו ע"י יהודים, ואח"כ עברו לידיים ערביות, אזרתי מותני לברר את הדבר, האם אכן המציאות הינה כזו. ולדבר זה ישנן השלכות רבות, כגון לענין תרומות ומעשרות. שאם היבול גדל אצל יהודים, וה"מירוח" (-גמר המלאכה) הינו ע"י יהודים, הרי שצריך להפריש תרו"מ. וכיון שאומרים שזה יבול נוכרי הרי שאין מפרישים תרו"מ, כך שיוצא שאוכלים טבל. ועוד השלכה לכך הינה איסור "שמור" ואיסור "נעבד", שיוצא שנכנסים למחלוקת לגבי פירות וירקות שיש בהם איסור שמור ונעבד - המותר בדיעבד לאוכלם. ועוד: אם אכן יבולים אלה הינם באמת של יהודים, הרי שיוצא שמרמים צבור גדול של אותם שאינם מסכימים לאכול יבול של יהודים, אף אם החקלאים עשו היתר מכירה. והרי חלק מהציבור המתקרא "חרדי" אינו סומך על היתר המכירה. ויוצא שמרמים אותם בכך, ומעל הכל ישנה פה בעיה של איסור "לא תחנם", כיוון שהערבים קונים במחיר רגיל יבול מהיהודים, ולאחר מכן מוכרים זאת לאנשי הבד"צים במחירים גבוהים הרבה יותר, כך שהגויים הרמאים הללו מתעשרים בשנת השמיטה הרבה הרבה יותר מאשר בשנים רגילות, וח"ו מגדילים את אחיזתם הטמאה בארצנו הקדושה, דבר שהוא חמור כשלעצמו.

בכדי לברר בס"ד את המציאות, האם אכן מה שנקרא "יבול נוכרי" הינו באמת יבול מנוכרים (היינו מגויים, והדבר אמור להיות עפי"ר מערבים), ניסינו לברר את הנתונים המדויקים הרישמיים במשרד החקלאות של מדינת ישראל. דיברנו עם הגורמים הנוגעים בדבר בצורה ישירה, אך במשך כל הזמן נתקלנו בהתחמקות ונסיונות לערפל את המציאות המדויקת בשטח.

לשם כך שאלתי את האגרונום הראשי של "מכון התורה והארץ", הרב ד"ר מוטי שומרון, הי"ו, האם נכון הדבר שאין לערבים אפשרות לספק יבולים בשביעית עבור האוכלוסיה החרדית במדינת ישראל, המונה לפחות כמליון בני אדם, ואף יותר מכך.

וענה לי ע"כ הרב ד"ר מרדכי שומרון הי"ו, האגרונום הראשי של "מכון התורה והארץ" (לשעבר מ"גוש קטיף" תובב"א), וזה תורף דבריו: (שייך לגוף הספר, פרק ט"ו סעיף ג', ופרק י"ז הערה ל')

אכן ישנם חלק מהמוצרים החקלאיים, שחלק מהספקים קונים ישירות מערבים. בספר התקציב של מדינת ישראל נקבע, שעל פי החוק, בשנת השמיטה, המדינה צריכה לספק לאוכלוסיה החרדית יבולים חקלאיים ע"י שני מקורות אפשריים: אפשרות אחת הינה יבוא חקלאי ממדינות חוץ. ואפשרות שניה הינה נתינת תמריצים לערביי מדינת ישראל - מדינת היהודים (ביטוי צורם שיש בו סתירה פנימית), ע"י הגדלת השטחים החקלאיים שלהם, נתינת תקציבים לבניית חממות, הגדלות מכסות המים וכדומה.

ועתה נעבור לשאלה האם באמת הערבים מסוגלים לספק לציבור החרדי את תצרוכת הירקות והפירות שלו.

המציאות מוכיחה שאין הערבים מסוגלים לספק כמות כה גדולה של ירקות ופירות שצריך הציבור החרדי. וישנן הרבה הוכחות לכך. כבר לפני כארבע או חמש שמיטות, כשישראל שלטה ברצועת עזה, היו מעבירים סחורות חקלאיות מרצועת עזה לישראל, בתחנת מעבר במחסום קרני. למרות כל האינתיפאדה הגדולה שהיתה אז, הרי שבתחנת מעבר זו כמעט לא היו פיגועים, כדי שהסחורות יוכלו לזרום לחרדים בארץ. כששאל האגרונום שומרון את אחד האחראים במשרד החקלאות מנין כל היבולים שנכנסים לתחום ישראל, ענה לו האחראי: האם אתה לא מבין לבד. משאיות מישראל נכנסות לרצועת עזה, פורקות את הסחורה החקלאית, מפזרים את זה בשטח, ומשם משאיות של ערבים מעבירות את הסחורות בחזרה לישראל, כאילו זו סחורה שגדלה אצל הערבים.

ואכן גם כיום ברצועת עזה לא מסוגלים לגדל יבולים חקלאיים לצורך הצריכה של עצמם - באף סוג של ירק. כיום כל בוקר נכנסות לרצועת עזה משאיות רבות, שחלקן הגדול מובילות תוצרת חקלאית.

וכן הדבר קורה במקומות רבים. למשל בגבע בנימין. משאיות ישראליות של יהודים מעבירות סחורות חקלאיות למשאיות של ערבים, יש תמונות מצולמות. משאית של יהודים עומדת בגבה מול משאית ערבית, ומעבירים את הסחורה... אפשרות נוספת: משאית של יהודים מעבירה תוצרת חקלאית לשדה של ערבים, הערבים מפזרים את היבולים בשטח לפני שהמשגיח של הבד"ץ מגיע, וזאת כאילו היבול גדל שם. ולעיתים המשאית של היהודים פורקת את הסחורה בשדה של הערבים, הללו מכניסים את התוצרת לארגזים, לשקים או לשקיות שיש עליהן חותמת של ערבים, וכשהמשגיח מגיע הוא מוצא את הכל כבר ארוז, ובזה נגמר הסיפור.

הערבים מגדלים על פי רוב רק גידולים פשוטים, כגון מלפפון, עגבניות, קישואים ובמיה. הם כמעט ולא מגדלים גידולים יותר מפותחים, כגון תפוחי אדמה. לעומת זאת לפני הגירוש מרצועת עזה היו ליהודים שם אלפי דונמים של פלפלים ועגבניות.

כיום, בשטחי יהודה ושומרון, בכל השווקים של הערבים ישנה תוצרת רבה שהינה מיהודים. למשל בננות - זה רק מיהודים. ובכלל, לערבים אין הרבה מטעים, בסך הכל מהתוצרת החקלאית של ירקות בארץ - רק כחמישה עשר אחוז ממנה הינה מערבים. וכשמדובר על פירות, זה פחות מעשרה אחוז מהערבים. יש להם קצת זיתים ושקדים, וכן ברמת הגולן גדלים אצלם תפוחים ודובדבנים. אך זה בכמות מאוד קטנה יחסית ליבולים הגדלים בארץ.

למשל ישנה שמועה שרוב המלפפונים בארץ הינם של ערבים. זו טעות חמורה. עיקר יבולי המלפפונים בארץ הינם מיהודים. במושב אחיטוב ישנם אלפי דונמים שמגדלים בהם מלפפונים, וזאת בכל השנים, ולא רק בשנות השמיטה. מגדלים זאת בחממות הן בכדי לגדל מלפפונים גם בחורף (כי הוא ירק שגדל רק בקיץ), וגם בכדי לגדלו ללא וירוסים. ואין צריך לכך גידול במצעים מנותקים, די לגדלם בחממות.

לאחר כל התמונה העגומה שמצטיירת מדברים אלה, שאלתי את האגרונום הר"ר מוטי שומרון, האם אין מתגברים על הצורך של אספקת יבולים לציבור החרדי ע"י יבוא, כך שאין צורך ביבולים מערבים, וענה לי, שראשית כל יש לדעת שתוצרת החקלאות הישראלית הינה באיכות הטובה ביותר בעולם מבחינת האיכות. דבר זה נובע קודם כל מהשפע האלוקי שהקב"ה מוריד לנו, וכן נובע הדבר מההשקעה הגדולה של החקלאים הישראלים. הם אידיאליסטים. כיום כדי להיות חקלאי חייבים להיות אידיאליסט.

באשר להצלחה החקלאית הישראלית והיבוא. למשל ההולנדים נחשבים כחקלאים מוצלחים בקנה מידה עולמי. כשהם באו לישראל כדי לבדוק את החקלאות הישראלית, הם הגיעו לחממות שלנו ברצועת עזה, וסיפרו לנו שהם מצליחים להגיע בשנה לשלושה מחזורי גידולי של חסה. ואילו אנו סיפרנו להם שאנו בס"ד מצליחים להגיע לשמונה מחזורי גידול של חסה בשנה. אנו מייצאים הרבה יבולים חקלאיים, כגון תפוחי אדמה טובים לאירלנד. ולגבי תופעת היבוא החקלאי. ישראל מייבאת למשל חיטה ואורז, באמת שאנו יכולים לגדל גם גידולים אלה, אך בשל הצורך בכמויות גדולות של מים, שאנו מוגבלים בהם, לכן אנו מייבאים חיטה ואורז, ומאידך מגדלים סוג אחר של חיטה (דורום) לאיטליה (לייצור מקרוני). לגבי הייבוא מתורכיה, הרי שמייבאים מהם למשל עגבניות באחוז קטן מהצריכה בארץ. מתורכיה מייבאים רק מספר מוצרים חקלאיים. באמת אפשר לגדל גם אותם בארץ, אך בגלל הסכמי סחר מייבאים מהם רק דברים פשוטים, כגון ירקות. הם קונים מאיתנו מוצרים מתוחכמים, ואנו קונים מהם רק דברים פשוטים שהם מסוגלים לייצר כגון ירקות.

עד כאן תורף דבריו של הרב ד"ר מרדכי שומרון, הי"ו

האגרונום הראשי של "מכון התורה והארץ"