נספח ד: מכתב הגר"ד ליאור שליט"א

בס"ד סיון תשס"ט

לכבוד

ר' משה הררי

השלום והברכה וכט"ס!

קבלתי את המכתב שלך והנני משתדל להשיב.

א. בנוגע לנדנוד ברוח של מחיצה, הבאת שלש דעות, לאחר העיון בדברי החזו"א בהלכות עירובין ס' ע"ז א"ק ו' בפשטות נראה שנדנוד הפוסל הוא אם זה זז שלשה טפחים. בפחות זה נקרא שזה במקומו, ככה נראה מתוך דבריו וכן מסתבר מאוד. שזה רחוק שיריעות לא תזוזנה אפילו סנטימטר אחד, אבל שלשה טפחים ניתן למנוע את תזוזתם.

ב. בנוגע לאריגת קנים ביריעות מדין לבוד, הנה המ"א בסימן תר"ל מביא שיש להבחין בין 4 דפנות לבין ג' שאם עושה ארבע אזי ניתן לסמוך על לבוד של שתי בלבד ואם עושה שלש זו נקראת מחיצה גרועה שהתירו רק בשיירא בדרך ולא בישוב, וע"ש במחצית השקל באריכות ובהסברת דברי המ"א. ואם כן, אם עושה את הלבוד דרך שתי בכל ארבע הדפנות אזי ניתן להסתפק בשתי לבד ודומה שעושים את זה בכל הרוחות ומה שלא מהני לבוד בלבד בשלש רוחות זה רק מדרבנן דמדאורייתא לבוד זו מחיצה גמורה, ע"ש במחצית השקל.

ג. בנוגע לתרי לבוד וגוד אסיק שהבאת שלא אמרינן. הנה בהגהות רע"א ס' תרל"ב מבאר שגם לדעת הר"ן שלא אמרינן שתי הלכות להכשיר כמו גוד אסיק ולבוד זה רק באם אי אפשר להגיד לבוד אלא אם כן תאמר קודם גוד אסיק אבל אינו חולק על העיקרון שניתן לצרף שתי הלכות ולהלכה לא פוסקים כמו הר"ן אלא כהטור שתמיד אומרים שתי ההלכות לפי מה שנראה לענ"ד מהפוסקים שלא לחלק בין שתי הלכות. או שלש אלא שתמיד אומרים, ומה שהבאת להוכיח ממרן המחבר מס' תר"ל סע' ט' שגם הוא סובר שלא אמרינן תרי לבוד וגוד אסיק, ממה שכתב שאם ישנו קרש ד' טפחים ומה שהו שמעמידו בפחות משלשה לקרקע ופחות משלשה מהסכך כשהסוכה גבוהה י' טפחים, אין ראיה לעלמא שהוא רוצה למצא מציאות שגם בקרש של ארבע ומה שהו יכול להכשיר. אבל לא בא לשלול באם גבהה בגובה גדול לא נאמר במציאות המתאימה תרי לבוד וגוד אסיק.

בכבוד רב

הרב דב ליאור