[1]א. טור (רס"י תקצ"א). רמ"א (סי' תק"צ ס"ט) וכה"ח (סי' תק"צ סקע"ג). ויש מהספרדים המוסיפים גם פיוט "אוחילה לא־ל".

[2]ב. כ"כ מרן (סימן תקצ"א סעיף א' וסימן תקצ"ב סעיף א'). עפ"י המשנה והגמ' מס' רה"ש (דל"ב, א').

פירוש מלכויות הוא שאנו ממליכים את הקב"ה על כל המציאות. פירוש זכרונות, שה' זוכר כל הנשכחות בפרט ביום הדין, וזוכר הברית. פירוש שופרות, שהוא יתברך שומע קול תרועת עמו ישראל ביום הזה ברחמים.

[3]ג. הא דבעי לומר "מוספי", כ"כ במחזור ויטרי (תפילות רה"ש) ושאר קדמונים, וכ"כ מרן (סימן תקצ"א סעיף ג') ומ"ב (שם סק"ו).

ומה שכתבנו גבי הנוסח כשרה"ש חל בשבת, כ"כ במחזור ויטרי ובשאר במחזורים. והספרדים אומרים "ואת יום הזכרון" ואילו האשכנזים אומרים "ויום הזכרון", ככתוב במחזורי הספרדים (נוסח הגרע"י והגרמ"א זצ"ל) והאשכנזים (נוסח החת"ס, ביילא וכו').

ומה שכתבנו שאומרים כן גם ביו"ט שני דרה"ש, ג"ז כ' מרן שם. והטעם, דלא אתי לזלזולי ביו"ט שני, ויאמרו דמדאינו ר"ח הרי שאינו גם רה"ש [מ"א. לבוש. א"א. מ"ב (סק"ו). כה"ח (סקט"ז) וש"א]. וה"ה בא"י (ברכ"י. כה"ח סקי"ז וש"א. עיי"ש הטעם). ובס"ד נלע"ד שמטעם זה כתבו הפוס' לברך "שהחיינו" בקידוש דליל יו"ט שני, דלא אתי לזלזולי. והסוברים שצריך להביא פרי או בגד חדש לא חששו לכך.

ומה שכתבנו גבי הטועה בכך: למנהג הספרדים, הרי שכך המסקנה בכה"ח (סי' תקצ"א סקי"ח), ובילקוט יוסף (מועדים, עמוד 56. עיי"ש מה שהעיר על דברי שעה"צ). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שבשני הימים אם חתם הברכה ימשיך, ואם לא הזכיר ש"ש בחתימה, יחזור. עכת"ד.

ובאשר למנהג האשכנזים: המ"ב (סי' תקצ"א סק"ו) ובשעה"צ (סק"ו) הסיק שביום הראשון יחזור (דהוא גם ר"ח) וביום השני לא יחזור. ומה שכתב לחזור, הו"ד אם טרם הזכיר ש"ש בחתימת הברכה. עיי"ש. וכתב כן עפי"ד הבית יהודה (ואמנם מדברי הבית יהודה מבואר שאף אם חתם בשם שמים, חוזר, וכמו שכתבו כה"ח וילקו"י הנ"ל). ומ"מ ק"ק לי ע"ד המ"ב מה הנ"מ בין היום הראשון לשני, הרי גם בראשון אם הזכיר ש"ש לא יחזור. ואם טרם הזכיר ש"ש מדוע ביום השני לא יחזור, הרי ישנו החשש דאתו לזלזולי ביה, ויאמרו שכיון שאינו ראש חודש הרי שאינו גם רה"ש. ושמא חששו כן רק לגבי לכתחי' אי בעי להזכיר, אך גבי דיעבד כולי האי לא חששו. ומ"מ כיון שלדעת המ"ב יש נ"מ למעשה בין יום א' לב', לכן כתבנו כך בהלכות, ולכן אם אשכנזי אמר ביום השני "מוסף" במקום "מוספי", נראה שאין חובה עליו לחזור ולתקן זאת אף אם טרם הזכיר שם שמים בחתימה.

כתב הרמ"א (סי' תרצ"א ס"ב) שאין אומרים את פסוקי מוסף של ר"ח אלא אומרים "מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד" וגו' "ושני שעירים לכפר ושני תמידין כהלכתם". ואומרים ג"כ מוספי יום הזכרון. עכ"ל. עיי"ש מ"ב (ס"ק ג',ד') וכה"ח (ס"ק ט'-ט"ו). ועפי"ז העיר לנו כאן הגר"א נבנצל שליט"א: מהאשכנזים יש אומרים גם פסוק "מלבד עלת החודש", עם המשכו או בלעדיו, וא"כ א"צ לחזור בגלל אי אמירת "מוספי". עכ"ל. ובאמת שזו סברא חזקה, ולפי"ז אף ביו"ט ראשון דרה"ש לא יחזור אף אם הזכיר ש"ש בחתימה. אך כיון שמרן הח"ח לא פסק כן, אלא פסק שביו"ט ראשון כן חוזר, לכן פסקנו בהלכות כמו שכתבנו, והיינו כד' רבן של ישראל.

בס"ד נלע"ד, שאם הוא מסופק אם אמר כראוי "את מוספי", הרי שאם אמר "ברוך אתה ה'" בחתימת הברכה, ימשיך כדרכו. ואם טרם הזכיר ש"ש בחתימת הברכה יחזור לומר את אותו קטע כראוי. אמנם אם התפלל את תפילתו מתוך המחזור (כפי שבדר"כ זו המציאות) יש מקום גדול לומר שחזקה עליו שהתפלל כראוי, וכמש"כ הפוס' גבי "המלך הקדוש" וכדו'.

בס"ד יש לדון גבי רה"ש שחל בשבת וטעה ואמר "את מוסף יום השבת הזה ויום הזכרון הזה", ולא אמר "מוספי". האם הא דמקילים בכך כשרה"ש חל בחול, משום שתיבת מוסף כוללת את שני המוספים – של רה"ש ושל ר"ח, אזי גם בני"ד יש להקל. או דהתם הוא דמקילים משום שמוסף דרה"ש קשור גם לר"ח, דרה"ש הוא גם ר"ח. אך בני"ד שלכאו' אין קשר והכרח לחבר את רה"ש לשבת, הרי שיש יותר להקפיד ולהזכיר שישנם שלושה מוספים, א' של שבת, א' של רה"ש וא' של ר"ח. וצ"ע.

[4]ד. מרן והרמ"א (סי' תקצ"א סעיף ב').

למנהג הספרדים אין מזכירים פסוקי מוסף אלא בשבת ור"ח, משום דרגילי בהו ולא אתי למיטעי [טור. ט"ז. כה"ח (סק"ז) וש"א. עיי"ש עוד טעמים]. ולמנהג האשכנזים כן מזכירים פסוקי מוסף דרה"ש משום שהם במקום הקרבת המוספין, ואין יוצאים י"ח במה שאומר "ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך" [טור בשם ר"ת. כה"ח (סק"ט)]. וע"ע שם ברמ"א, ובמ"ב (ס"ק ב' ו-ג').

[5]ה. מרן ורמ"א (סימן תקצ"א סעיף ד'), ומ"ב (סק"י וסקי"א).

[6]ו. מרן (סימן תקצ"א סעיף ז') כתב שלא להוסיף "לזרע יעקב תזכור", ושהמוסיף זאת משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות ואינו אלא טועה. עכ"ל. ור' מ"ב (סקי"ב) וכה"ח (סקל"א וסקל"ב), שכתבו שהאומר "לזרע יעקב" בדיעבד יצא. ובמקומות שנוהגים לכתחילה כך יש להם על מה שיסמוכו. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אולי להאומרים "היום ברחמים תזכור" (עם תיבת "ברחמים") צריך להזכיר יעקב, שלא יחולו הרחמים על עשו. עכ"ל. ובעלמא גבי שינוי נוסח הברכה כשמשנה דוקא באמצעיתה ולא בחתימתה, ר' בה"ל (סי' נ"ט ס"ד ד"ה "עם") ושעה"צ (סי' תקצ"א סק"ו). ואכמ"ל.

בעניין טעויות אחרות בתפילה:

טעה ולא הזכיר "ובכן", והזכיר רק קדושת היום, אין מחזירין אותו לתחילה כדין טועה בדבר של עיכובא, דכל הני הוי מנהגא בעלמא. אך אם טעה ולא הזכיר קדושת היום פשיטא דמחזירין אותו [פר"ח. מ"ב (סימן תקפ"ב סקי"ז), כה"ח (סקכ"ט) וש"א].

טעה בחתימת ברכת מלכויות ולא אמר תיבות "מלך על כל הארץ", אלא אמר רק "בא"ה מקדש ישראל ויום הזכרון", נחלקו הפוס' אי בדיעבד יצא י"ח [ראה כה"ח (סי' תקפ"ג ס"ק כ"ט ומ"ד)].

אין אומרים במוסף "ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך" אלא "ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך" [מרן (סי' תקפ"ב ס"ח). והטעם ראה במ"ב (סקכ"ב)].

עוד בעניין נוסחי תפילת מוסף ראה בשו"ע (סי' תקפ"ב) ובנו"כ (שם).

בעניין הפיוטים בתפילת מוסף ראה בספר תנועת המוסר (לרה"ג דב כ"ץ. ח"א בפרק על ר"י סלנטר, עמ' 363).

[7]ז. בענין פסוקי השופרות ר' מש"כ מרן (סימן תקצ"א סעיף ו') עפ"י הרא"ש והר"ן שישבו מנהג זה, אע"פ שבפסוק זה לא נזכרים שופרות אלא חצוצרות. ור' בהתעוררות תשובה (ח"ג סימן ל"ב) שכתב טעם לכך.

ובענין הפיוטים במוסף, כ"כ הרמ"א (שם סעיף ז').

[8]ח. מרן (סימן תקצ"א סעיף ח') עפ"י הגמ' במס' ע"ז (ד"ד,ב'). וראה מ"ב (שם סקי"ד) וכה"ח (ס"ק ל"ה-ל"ח). וראה בגמ' שם שאמרו כן דוקא גבי יוט"א דרה"ש. אך מ"מ מרן שם סתם כן גבי ב' הימים (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: גם יו"ט שני מיקרי יומא קמא. עכ"ל. אמנם ק"ק לי, שהרי לשון הגמ' הינה: "יומא קמא דריש שתא". וא"כ הכוונה ליום הראשון של ראש השנה, ולא כתוב ביום הראשון של השנה, שאז ניתן להבין שאלו ב' ימי רה"ש. ולא זכיתי להבין). ועוד עיי"ש בתוס' (ד"ה "בתלת") שכתבו שפשט הגמ' הו"ד גבי שעה שלישית ולא גבי כל ג' שעות ראשונות. ומ"מ גם בזה מרן כתב בסתמא גבי כל ג' שעות.

בענין שעות זמניות ראה באג"מ (חיו"ד ח"ד עמ' קע"ז וקצ"ז), ובספרינו מקראי קודש וקדושת השבת בכמה דוכתי. ואכמ"ל.

[9]ט. ר' שו"ת רע"א (סי' ט'), התעוררות תשובה (ח"ג סס"י ס"ו), צל"ח (ברכות דכ"ו,א'), שו"ת באר יצחק (או"ח סי' כ'), שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' צ'), יבי"א (ח"ב סימן ו' אות ד' והלאה, ובעיקר באות ז'), ושו"ת שבט"ה (ח"ד סי' י"ב סק"ב), ובילקוט יוסף (ח"א עמוד קפ"ז הערה נ"ז). וספר אוצר דינים לאשה ולבת (לרה"ג יצחק יוסף שליט"א סי' ה' סעי' ה'). והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאינן חייבות אך רשאיות. עכת"ד. וראה עוד בספר אשי ישראל (פפויפר. פמ"ה סעי' ד' והערה קע"ז). וכשיש לאשה ילדים, חיובה בתפילה, עיי"ש באשי ישראל (פ"ב הערה צ"ד. פ"ז, ז' והערה ל'). וכללית חיובה בתפילת מוסף, ר' אש"י (פ"ז סעי' ט"ז והערות נ"ה ונ"ו. פל"ו סעי' פ"ג והערה ר').

ובענין אשה שכבר התפללה כמה שנים, אי חייבת בכך מדין נדר ראה בכמה מקומות בקונטרס זה שכתבנו מתי מעשה של אדם חשיב נדר. ואכמ"ל.

[10]י. כ"כ מרן (סימן תקצ"ב סעיף ב'), ומ"ב (סק"ז). ור' שו"ת הרדב"ז (סימן שמ"ז) שהתיר שיתקעו ליחיד בעת תפילת מוסף שלו. וע"ע ילקוט יוסף (מועדים, עמוד 54 סעי' ה', ובפרט בהערה ט').

ובאמת שנחלקו הראשו' מתי עדיף לתקוע ליחיד, אי לפני מוסף או לאחריו. ראה ע"כ בכה"ח (סי' תקצ"ב סקי"ג). וממילא עולה שאם אין מי שיתקע לו לפני מוסף (שכן עדיף, לפי רוב הראשו'), הרי שיתקע לאחריו.

הגר"א נבנצל שליט"א העיר: אם אין התוקע נשאר, כגון שצריך לתקוע בכמה מחלקות בבית חולים, ישמע אף באמצע תפילתו. עכ"ל.

[11]יא. יש כמה דעות בראשו' אי תוקעים גם בתפילת הלחש דמוסף, נוסף לתקיעות בחזרת הש"ץ, כמובא בטור (סי' תקצ"ב), בב"י, בכה"ח (סי' תקצ"ב סק"א) ובש"פ.

שמדברי הערוך מבואר שיש לתקוע בלחש דמוסף (הב"ד תוס' רה"ש דל"ג, ב' ועוד ראשו'). וכ"כ בס' המנהיג. וכתב בשו"ג שכן מדוקדק מדברי הרשב"א שכן היה מנהגם. וכ"כ כמה מהראשו' בשם הירו'. וכ"כ בשכנה"ג שיש הנוהגים כן. וכ"כ כה"ח (סי' תקצ"ב שם) עפי"ד האריז"ל (וע"ע בסי' תקפ"ה סקכ"ח).

אך מדברי כמה ראשו' אחרים, וכן מהטור (סי' תקצ"ב), מבואר שאין לתקוע אלא בחזרת הש"ץ. וכן מבואר מדברי מרן (בסי' תקצ"ב ס"א), וכ"מ מהרמ"א (שם, מדלא העיר ע"כ).

ולמעשה מנהג הספרדים לתקוע בלחש דמוסף, ותוקעים במלכויות תשר"ת תש"ת תר"ת. וכן בזכרונות וכן בשופרות. שכ"כ כה"ח (שם) בשם מנהג ירושלים, וכ"כ במחזורי רה"ש לגר"ע יוסף ולגר"מ אליהו זצ"ל. וכן מנהג ה"חסידים" (לוח דבי"ב - בעלז). אמנם מנהג נוסח אשכנז שאין לתקוע כלל בלחש (שכ"כ בלוח א"י, דיני רה"ש. והיינו עפי"ד הרמ"א הנ"ל). וע"ע בשו"ת אבנ"ז (סי' תמ"ה), בנהר מצרים (דף מ"ב ע"ב), במ"ב (סי' תקצ"ב סק"ג), ביחו"ד (ח"ב סי' ע"ה וח"ה סי' ז', וח"ו סימן ל"ז) וביבי"א (ח"א סי' ל"ו סקי"ז).

[12]יב. ר' שו"ת אבני נזר (סימן תמ"ה סק"ב) שכתב כך. וכ"כ המט"א וכה"ח (סי' תקצ"ב סק"ב), וכן שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל, וכ"כ הגרמ"א בס' הלכות חגים (שהוסב שמו לס' מאמר מרדכי. פרק ט"ז סעי' פ"א) וכ"פ בילקוט יוסף (מועדים, עמוד 53). ועיי"ש בהל"ח שהוסיף הגרמ"א שטוב שמישהו ידפוק על הבימה כל פעם שעומדים לתקוע בתקיעות של לחש. וכן ראיתי שנים שנהגו לדפוק על הבימה בביהכ"נ שלו ברה"ש קודם תקיעות דלחש, או שהש"ץ היה אומר את חתימת הברכה בקול רם, וזאת כדי שהציבור יתכונן וידע להפסיק תפילת הלחש ולשמוע התקיעות.

[13]יג. הנה בדבר זה רבו הדעות בראשו' ובאחרו'. ר' ב"י (סי' תקצ"ב) וכה"ח (שם ס"ק ד', ה').

ומרן כתב (בסי' תקצ"ב ס"א) שתוקעין בחזרת הש"ץ למלכויות פ"א תשר"ת. בזכרונות פ"א תש"ת. ובשופרות פ"א תר"ת. והמנהג לתקוע ג"פ לכאו"א. והרמ"א (שם) כ' שיש לתקוע בחזרה למלכויות, זכרונות ושופרות פ"א תשר"ת לכאו"א, והוסיף שכן המנהג.

והשל"ה הק' כתב שיש לתקוע תשר"ת, תש"ת ותר"ת, פ"א למלכויות, וכן לזכרונות ולשופרות. הביאו דבריו האחרו', ונראה שפסקו כמותו [מ"ב (סק"ד), כה"ח (סק"ה) וש"א]. וכן המנהג אצל הספרדים [כ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל במחזור שלו קול יעקב, וכן רואה אני מידי שנה שכן מנהגו. וכ"כ במחזור חזון עובדיה, שהוא עפ"י פסקי הגר"ע יוסף זצ"ל. וכ"כ במחזורי תפילת ישרים ועוד].

וכן המנהג כנ"ל פה בארה"ק גם לאשכנזים, הן ל"חסידים" (לוח דבי"ב - מנהגי החסידים, בעלז) והן לפרושים (לוח א"י).

ובעניין מנהג האשכנזים בחו"ל ר' מש"כ לעיל בשם הרמ"א, וכן במחזור כלבו (עמ' תק"ז).

יש נוהגים לתקוע במלכויות ג"פ תשר"ת, בזכרונות ג"פ תש"ת ובשופרות ג"פ תר"ת (ר' יבי"א ח"א סי' ל"ו סקי"ז). ומ"מ מנהג ירושלים אינו כן, אלא כנ"ל, וכן עדיף לעשות (ילקו"י עמ' 54).

[14]יד. הא דבעי לתקוע מאה קולות, כ"כ הערוך. הב"ד התוס' ברה"ש (דל"ג, ב'), הטור, השו"ג, כה"ח (סי' תקצ"ב סק"א) וש"א. והטעם, מאה קולות כנגד מאה פעיות דפעי אימיה דסיסרא. וכנ"ל (בפרק י"א ס"ג).

והא דתוקעים אחר חזרת מוסף עוד עשרה קולות, ג"ז כתב הערוך הנ"ל.

ומה שכתבנו שתוקעים כן בקדיש "תתקבל" לפני תיבות "תתקבל", כך המנהג. וכ"כ בילקו"י (מועדים, עמ' 53), וכ"כ במחזורי הספרדים (קול אליהו וכו') ובמחזורי האשכנזים (חלקת יהושע – חסידי ביילא, ושאר מחזורים), וכ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי החסידים - בעלז).

ומה שכתבנו בענין שלושים תקיעות שלפני "עלינו", זאת עפי"ד הרמ"א (סי' תקצ"ו), וכ"כ בלוח א"י. והוסיף בלוח א"י גם ענין עשרה הקולות שלאחר "עלינו".

ומה שכתבנו שיש הנוהגים אחרת, ר' מ"ב (סי' תקצ"ב סק"ד).

וע"ע במ"ב (סי' תקצ"ו סק"ב) וכה"ח (סי' תקצ"ב סק"ה וסי' תקצ"ו ס"ק ב', ג').

[15]טו. כתב רבנו הטור (בסס"י תקצ"ב) וז"ל: ואם שח בין התקיעות דמיושב, או אחר שגמר דמיושב קודם לאותן דמעומד שהם על סדר הברכות (היינו בעמידה דמוסף), אין צריך לחזור ולברך. ומיהו יש לגעור במי שמשיח. לא שנא תוקע, לא שנא ציבור. וכ"כ כבר הרי"ף, הרא"ש בפרק בתרא דרה"ש בשם ריש מתיבתא. וכ"כ הרמב"ם (בפ"ג דשופר הי"א), שאינו מדבר בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד [והוסיף הרמב"ם שאם שח ביניהם, אע"פ שעבר אינו חוזר ומברך. וכ"כ הרוקח (בסי' שס"ז). ודלא כמש"כ בהגמ"י (בספ"ג אות ט') בשם רבינו שמחה, שאף חוזר ומברך]. וכן מבואר בר"ן שהביא הט"ז (בסי' תקצ"ב רסק"ב).

נמצאנו למדים מכל הני ראשו' שכל הקפידא הינה שלא לשוח בין התקיעות דמיושב, בינן לבין עצמן, וכן בינן לבין "תחילת" התקיעות דמעומד.

ואכן מרן (בסי' תקצ"ב ס"ג) כ' וז"ל: לא ישוח, לא התוקע ולא הציבור, בין התקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד... ואין צריך לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעות, אם לא בענין התקיעות. עכ"ל. ומשמע מדברי מרן שהאיסור הינו עד תקיעות דמעומד, אך לא פירש אם האיסור הינו עד תחילת התקיעות דמעומד או עד סוף כל השלושים (או יותר) תקיעות דמעומד.

אלא שבדברי הט"ז (שם) מבואר שכל התקיעות דמיושב הינן כדי לערבב השטן. אך עיקר התקיעה של מצווה הינה בסדר הברכות (היינו תפילת העמידה דמוסף). ובדברי הט"ז מבואר שאין לשוח כלל עד סוף שלושים התקיעות הראשונות דמוסף, עיי"ש באורך, וכ"כ הלבוש שלא ישיח עד גמר התקיעות דמעומד (היינו עד גמר שלושים הראשונות דמעומד. וכ"כ בהגהות מרדכי (פ"ג דרה"ש). וכ"כ בשו"ע הגר"ז (סי' תקצ"ב ס"ז). וזו הדעה הראשונה שכתבנו בהלכות [ובאשר לשאלה אילו תקיעות הן העיקריות, דמיושב או דמעומד, ראה מחלו' על כך לעיל בפי"א הערה ס')].

אלא שהגאון הח"א (כלל קמ"א ס"ט) כתב שלא ישיחו מתחילת הברכות עד כלות כל התקיעות, בין דמיושב בין דמעומד. והוסיף: ונראה לי, דהוא הדין עד לאחר שלושים קולות שתוקעין לאחר התפילה. עכ"ל. ואמנם בס' קצה המטה (בסי' תקצ"ב סק"ז) הב"ד הח"א הללו וחלק עליו, וכ' דמנא ליה להוסיף הך חומרא מדעתו. ודי לנו להחמיר במה שמפורש בלבוש והגהות מרדכי שאסור עד סוף שלושים התקיעות הראשונות דמעומד. וכ' בסו"ד שלית מאן דחש לדברי הח"א הללו. אמנם בקונט' אחרון שם הוסיף שמ"מ הרוצה להחמיר, הואיל ויצא מפי הגאון הח"א, תע"ב. עיי"ש שהביא עוד שהחמירו כח"א. וע"ע בילקוט הגרשוני (סי' תקצ"ב סק"א).

גם כה"ח (סי' תקצ"ב סקי"ז) כ' דה"ה במקומות שנוהגין לתקוע ארבעים קולות אחר התפילה, אין לדבר עד גמר כל התקיעות. ע"כ. והגר"ש דבליצקי (בס' קיצור הל' המועדים, דינים לתקיעות, הערה ס"ז) הוסיף עוד, וכתב שם, שהנוהגים להדר ולתקוע אחר התפילה עוד סוגי קולות, יש להזהר מלדבר עד אחר תקיעות אלה.

נמצאנו למדים שד"ז שנוי במחלו'. אמנם לד' רוה"פ האיסור הינו עד גמר שלושים קולות הראשונים של מוסף.

ומה שכתבנו שמ"מ לא ישיח בין הברכות לתקיעות אפי' בענין התפילה, ורק בענין התקיעות שרי, כ"כ הפוס' הנ"ל [כגון הח"א (בכלל קמ"א ס"ט) וש"פ].

וע"ע בחזו"ע (פסח. חלק א' כרך ב' עמ' תשצ"א-תשצ"ב), בספר ילקוט יוסף (מועדים, עמוד 57 סעיף ה'). ולעיל (פ"ז סעי' י"ב וי"ד) גבי הפסק בדיבור בין הברכות לתקיעות, ובין הסדרים עצמם. עיי"ש. ונראה בס"ד שאין להקל וללמוד תורה לאחר ששמע את שלושים הקולות הראשונים.

[16]טז. את מנהג הספרדים בענין המזמור כתבנו עפ"י הפע"ח וכה"ח (סי' תקפ"ב סקי"ז). והאשכנזים אינם אומרים לאחר מוסף לא את המזמור ולא את היה"ר שלאחריו.

ואת מנהג הספרדים בענין התרועה הגדולה (היינו תרועה שמתמשכת הרבה זמן, ותוקעין בה הרבה טרומיטין) כתב מרן (סימן תקצ"ו). ור' גם בטור (סימן תקצ"ו) מש"כ בשם רב עמרם גאון. וע"ע תוס' מס' רה"ש (דף ל"ג), באוצר הגאונים מס' רה"ש (סימן פ' - פ"ב). בט"ז (סי' תקצ"ו) ובמקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה ל').

ובענין מנהג האשכנזים ר' מ"ב (סימן תקצ"ו סק"א), וכה"ח (סק"ב) ותוה"מ (הל' רה"ש סי' ה' סכ"ד).

בענין הא דמאריכים בתקיעה אחרונה של מאה הקולות, העיר הגר"א נבנצל שליט"א: יש מאריכים בתקיעה שבסוף השלושים האחרונות, אף דצריכים לתקוע אח"כ עוד עשר. עכ"ל.

ומ"מ נוסף לכל הנ"ל אומרים לפני עלינו לשבח את פיטום הקטורת, ככתוב במחזורים.

נוהגים הספרדים לאחר "עלינו לשבח" והתרועה הגדולה, לומר תפילה מיוחדת (הכתובה בספרו של הגרי"ח זצוק"ל, ספר לשון חכמים. ח"א סי' י"ג), ועיקרה של תפילה זו הינה בקשה שיחשבו מאה קולות השופר לשדד כוחות הדין, וכמובא במחזורי הספרדים. והאשכנזים אינם נוהגים לאומרה.

[17]יז. ככתוב במחזורים. ואמנם במחזורי הספרדים כתוב לאומרו לפני הקדיש שקודם מוסף, אך דעת הגר"מ אליהו זצ"ל שצריך לאומרו בסוף התפילה, וכן רואה אני שנה שנה שכן נוהגים בבית הכנסת שלו.

[18]יח. בענין המחלוקת אי שרי לתקוע בשופר לאחר שגמרו לתקוע לשם מצוה, ר' בד"מ וברמ"א (סי' תקצ"ו ס"א שאסר), במט"א (סי' תקצ"ו ס"א, שהחמיר), באלף המגן (שם סק"ב, שהביא מחלו' ע"כ), ומש"כ הריעב"ץ במו"ק (שאביו, הג' החב"צ החמיר, והמו"ק שנטה להקל), וכן בסידורו עמודי שמים (שהיקל), בשע"ת (סי' תקצ"ו סק"א), במ"ב (סי' תקצ"ו ס"ק ג' וד'), בכה"ח (סק"ד) ובש"פ. וד' גדולי המתירים הינה ד' הט"ז (סי' תקצ"ו סק"ב) ומרן הגחיד"א בברכ"י (רס"י תקצ"ו), ובשו"ת פנים מאירות (סי' ק"ב). ונראה בס"ד שד' רוה"פ להחמיר. וכ"כ בהדיא מרן הח"ח במ"ב (שם סק"ג). וכ"כ בחזו"ע (יו"ט. הלכות שופר סעיף ל"א). וע"ע בלבוש. וי"א שכיוון שכתוב "יום תרועה", הרי שכל היום מותר בתקיעה. וכן נהג הגר"א שפירא זצ"ל להקל, וזכורני שהיה מבקש שכל מי שיודע לתקוע תקיעות השונות ממנהג התקיעות בישיבה, שיתקע לפניו לאחר התפילה (וכן תקעתי לפניו ג"א). ושמעתי שכן נהגו גם הגרי"מ חרל"פ והגרי"ז זצ"ל.

ומה שכתבנו שלד' האוסרים הרי שאסור לתקוע אף כדי להתלמד לצורך תקיעות המחר, כ"כ הא"ר, הגר"ז, הח"א, המט"א, המ"ב (סק"ד) וכה"ח (סק'"ה).

והא דשרי לטלטל השופר ברה"ש (מדין מוקצה), אך אין לטלטלו ברה"ר, ג"ז ר' במ"ב (ס"ק ג' וד') וכה"ח (ס"ק ה'-ז').

וע"ע פרטי דינים גבי טלטולו, בפסתש"ו (סי' תקצ"ו הערות 7,8).

[19]יט. רמ"א (סימן תקצ"ו סעיף א'), מ"ב (סק"ה וסק"ו), כה"ח (ס"ק ח'-י') וילקוט יוסף (מועדים, עמוד 58). ואף שהרמ"א כ' רק שמותר לומר לו שיתקע, מ"מ כ' המ"ב (שם) שמהפוס' משמע שמותר אף ללמדו כיצד לתקוע. וכ"כ כה"ח (שם). ממש"כ בקצה המטה (סי' תקצ"ו סק"ד) בשם הפמ"ג, שהסתפק אי שרי לתקוע לקטן שלא יצא י"ח, וכן סיים שם בקצה המטה, שלעולם לא שמענו שתוקעים בשביל הקטנים, משמע שאם בשביל קטן שלא שמע כלל, אין הגדול תוקע, הרי לכאו' כ"ש שהגדול לא יתקע לקטן שכבר שמע אלא רק רוצה ללמדו לתקוע. וא"כ מש"כ המ"ב שגדול מלמדו אין הכוונה שהגדול תוקע בעצמו בשביל ללמד הקטן אלא רק מלמדו ע"י דיבור.