קדושת השבת

הלכות כלי חשמל בשבת וביום טוב

בתוספת תשובות מאת גדולי הדור

בענין החשמל ועוד ענינים מעשיים

לאשכנזים ולספרדים

מהדורה שלישית

נערך ונכתב

בסייעתא דשמיא ובזכות הרבים

הדפסת שבט ה'תשע"ג

פעיה"ק ירושת"ו

בס"ד

יהי רצון מלפניך

שיכבשו רחמיך את כעסך,

ויגולו רחמיך על מידותיך,

ותתנהג עם בניך במידת הרחמים,

ותכנס להם לפנים משורת הדין.

(תפילת רבי ישמעאל בן אלישע. ברכות, ז, א)

"השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני"

(שיר השירים, ה, ח)

חולי שאני חולה אינו חולי מעיים ולא מיחוש של ראש... ממה אני חולה - מאהבה (אליך).

מה החולה מצפה לרווחה, כך ישראל מצפים לגאולה.

(ילקו"ש שה"ש פ"ה)

הקדמה:

מבוא / חוֹמֶש שלנו לעד / לא נשכח ולא נסלח

(הדברים נדפסו בספר מקראי קודש הל' ראש השנה, ועקב בקשת רבים הדפסנו זאת שוב גם בספר זה. ולמרות הזמן שחלף נראה שריח הדברים לא נָמַר.)

כאן בחומש - עולם אחר. ברור לי שכשאחזור לעיר, הביתה, ואפילו שזו ירושלים עיר קודשנו ותפארתנו, זו תהיה כעין נחיתה לכוכב אחר. פה מילת המפתח הינה: המאבק! נקודה.

אני פה כבר יותר מעשרה ימים רצופים. לאן שאתה פונה - ימינה או שמאלה - הכל (כמעט) נוער. עיר הנוער החדשה - חומש. אצל החילונים יש עיר הנוער - מרכז תענוגות בתל אביב - פאבים, דיסקוטקים ושאר שטויות. אצלנו עיר הנוער זו עיר המאבק. כשנכנסתי למטבח המרכזי לבדוק את רמת הכשרות של האוכל, נתן לי האחראי על המטבח (חב"דניק חייכן ונמרץ) הסבר על כל השאלות - ערלה, מוצרי חלב בלי חלב עכו"ם וכו'. כששאלתי על כשרות הבשר, התפלא האחראי ואמר לי: "למי יש פה בשר?". בקושי יש בשר לשבת. הרי גם שאר האוכל מגיע מתרומות ממוסדות צדקה וחסד (יצוין מוסד החסד "יד עזרא" מירושלים שעזר רבות למאבק במתן אוכל בכמויות גדולות). והרי בחומש נמצאים כאלף איש. שאלתי: מה עם שאר התפריטים? הרי הבחורים עובדים פה קשה והם צריכים לאכול, אחרת הם יעזבו. תמה עלי אחראי המטבח ואמר: "מה פירוש. הרי כולם יודעים פה שאנחנו במצב מלחמה. מי פה מחפש תענוגות?".

ואכן מצב המלחמה מורגש פה בכל סנטימטר. איפה היום כשאתה הולך ברחוב אתה שומע כל הזמן ריתוכים, הלמות פטישים לתקיעת הבזנ"טים, כשהצעירים אצים רצים כל אחד למשימותיו - בניית עוד סככה למאהל לצעירים החדשים שהגיעו הלילה (על כך בס"ד נדבר עוד בהמשך), הגדלת שטח חדר האוכל בעקבות תוספת האנשים, וכדו'. כמו כן השיפוצניקים עובדים ללא הפוגה, ואפילו בתשעה באב. בית נטוש בלי חלונות, ברזים וחשמל, הופך תוך זמן קצר לדירת מגורים מכובדת. והבנות - "עין לא ראתה אלקים זולתך". אח! בנות ישראל הכשרות והצנועות. גם הן - אותן נשים שאמרו חז"ל שבזכותן נגאלנו ממצרים, גם בדורנו כן הוא. איפה בדורנו אתה מוצא ברחוב בנות רבות גוררות על הכביש סלילי תיל לביצורים על הגגות. איפה רואים בנות הולכות עם מריצות מלאות חומרי בניה וכדומה. איפה היום רואים בנות המחזיקות מוטות שמושחלים עליהם צמיגים לחסימת כבישים. איפה רואים בנות שעומדות על פיגומים ועוזרות לביצורים על הגגות. אם כן - זה ממש מצב מלחמה.

החל מהבוקר בהשכמה יש פה מניינים עד אין סוף (ל"חסידים" מקבוצה מסוימת שנמצאים פה בעשרותיהם יש את הזכות בדר"כ לחתום את המניינים של שחרית). ב"איצקוביץ" לא היו מתביישים במספר מניינים כזה. וכל זה כמובן לאחר שרבים כבר טבלו במקוה הטהרה שהוקם ע"י בחורי ישיבת חומש (יישר כוחם על היוזמה). חוטפים ארוחת בוקר ופונים כל אחד לעיסוקו.

*כיון שחלקים רבים מספר זה נכתבו בישוב חומש ממש לפני הריסתו, הבאנו דברים אלה פה במהדורת תשס"ה, ועקב בקשת רבים הדפסנו זאת שוב גם במהדורה זו. ולמרות הזמן שחלף נראה שריח הדברים לא נָמַר.

- מי לעבודת בניין, מי לעבודות במטבח, ומי להוסיף קדושה ע"י לימוד תורה בבית המדרש (יש פה שני בתי מדרש גדולים: אחד ישיבת חומש הותיקה, ואחד של ישיבת קרני שומרון שזכתה להקים פה שלוחה לתפארת. יישר כח לראשי ישיבת קרנ"ש על המפעל החשוב!!). כמובן שאין לשכוח את התלמוד תורה שהוקם לילדי השוהים פה. תלמוד תורה בבוקר לעשרות תשב"ר, מגיל שש ועד ארבע עשרה. וכן קייטנה לזאטוטים, ולבנות כיתות א'-ד'. בקיצור, הבל פיהם של תינוקות של בית רבן בוקע גם מפה לשמים.

כשאתה הולך פה ברחוב, כפי שאמרנו, הכל רק צעירים. תמיד שמחה על פניהם [כשכותב אני שורות אלה - בלילה שח"ו יהיה האחרון לישוב יהודי זה, מודיעים לנו - לכל לומדי בית המדרש - שעומדים לרתך את דלת הכניסה, ומי שלא רוצה לצאת דרך החלונות (שעדיין פתוחים) מתבקש לצאת מיד]. פה גם הפשוטים ביותר (כן, יש פה אפילו אחד עם קוקו) הם צדיקים. כולם עם ציציות ענק, עובדים במרץ למען המאבק - המאבק נגד חילול שם שמים. המאבק נגד הפקרת חיי יהודים (כידוע, חומש חולשת על שטח ענקי הכולל את בית שאן, החרמון, צפת, עפולה, חדרה, נתניה ושאר השרון, בניני עזריאלי בתל-אביב, והשומרון). המאבק נגד איסור מדאורייתא של "לא תחונם" (כפי שקראנו בתורה ממש בפרשת השבוע האחרונה. כנראה שבספרי התורה של קבוצה מסוימת מילים אלה מחוקות), ונגד עוד איסורי תורה ודרבנן אחרים.

לקראת תפילת מנחה ההמונית - תחת הסככה המרכזית הענקית, מתקבצים כולם כשעה לפני התפילה לסליחות המוניות. כן, אצלנו חודש אלול הוקדם בחודש. אשכנזים וספרדים, כולם יחד, אומרים סליחות מעומק הלב - כולם אומרים "אדון הסליחות" במנגינה ספרדית, ולאחר מכן "אזכרה אלקים ואהמיה" במנגינה אשכנזית. מין תערובת מנגינות של שעת חירום, כשאת י"ג מידות אומרים לקול תקיעת השופר.

לאחר מכן שיעור לציבור ותפילת ערבית המונית. לאחר התפילה, איך לא - ריקודים המוניים לקול צלילי התוף המפורסם של חומש. הבטן אמנם מקרקרת לפני ארוחת הערב, אך מי יכול להשאר אדיש מול הריקוד הסוחף של רבי נחמן - "על ידי ניגונים ומחיאת כף מתמתקים כל הדינים". וכן רוקדים במנגינה מיוחדת את "ופדויי ה' ישובון", "עוצו עצה ותופר" ועוד שירים משירים שונים (ואגב, היה בחומש גם אחד שהתענה בסתר יום יום לביטול הגזירה. ובתשעה באב התענה יומיים רצופים - תשיעי ועשירי לילה ויום. מין רבי צדוק שכזה. ראה גמרא גיטין דף נ"ו עמ' א').

ואז מגיעים ללילה. חומש במיוחד בלילה לא נחה ולא שוקטת. אלה עוסקים בלימוד התורה בבית המדרש (כשבחצות ליל אומרים תיקון חצות במנין בקול בוכים בעזרת נשים), ואחרים עסוקים בפעולות קדושות אחרות. פעולות מודיעין על תנועות הצבא וכדומה. אך גולת הכותרת - הברחת שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) לחומש המכותרת. כבר לפני כשבוע החל הסגר הצבאי על חומש. במוצאי תשעה באב מודיעים על כך ברמקולים. תשעה באב הפך לעשרה בטבת. המצור החל. כל השוהים בחומש מתכנסים לכינוס חירום ראשון. המסר חד משמעי: מעתה מי שיוצא לא נכנס. קרי: אין יציאות. הסגר הינו בשמים ובארץ. מזל"טים מסתובבים סחור סחור מעל ראשינו (לגלות גופים פולטי-חום המתרוצצים בגבעות מסביב, ולדווח על כך לסיירות ולשאר יחידות העילית הרבות הנמצאות באזור כדי שיבצעו מרדף אחר הפולשים ה"מסוכנים"). נוסף לכך גם כדור פורח מודיעיני, וכמה רכבים צבאיים ענקיים נושאים מכשירי מכ"ם. וגם פה בארץ, כמה סיירות ועוד כמה גדודי חי"ר. בקיצור, אלפי חיילים השומרים על חומש מחשש חדירת "מחבלים" יהודים עוינים (הלוואי שכך היו שומרים על כל התנחלות מחשש חדירת מחבלים ערבים). ככל שנוקפים הימים מחריף הסגר. לקראת יום החורבן מתרחב הסגר על חומש למרחק עשרות קילומטרים מהישוב. נעשה יותר ויותר קשה להיכנס לישוב. קבוצות רבות לא מצליחות להגיע (ביניהם רבים שגורשו מגוש קטיף, אך לא התייאשו ומיד ניסו להכנס לחומש). במוצ"ש האחרון שלפני הפינוי הגיעו לקדומים מאות רבות של צעירים כדי לתגבר אותנו בחומש, אך רבים נתפשים בדרך.מאידך רבים רבים מצליחים להיכנס. כל בוקר בתפילת שחרית עוברות השמועות כמה הצליחו הלילה להיכנס. אלה - הנווטים יוצאי הסיירות, מובילים את הקבוצות שעות רבות בלילה (כתוצאה מכך מתרבות השאלות ההלכתיות בבוקר עד מתי לברך ברכות ק"ש וכדומה. וצריך להקל לחבר'ה האלה). גם הירח המלא - לילות אמצע חודש אב - מקשה על ההסתננות. קבוצה מסוימת נאלצה ללכת יום וחצי בהרים עד שהגיעו לחומש. ערבים רשעים מתצפתים על הקבוצות וגם הם מדווחים לצבא. בקיצור - כולם נגדנו. כשמגיעה קבוצה שהצליחה להסתנן ולהתקרב לחומש, מיד מזנקים חבר'ה מתוך הישוב לחבור אליהם ולהראות להם היכן הפרצות בגדרות על מנת שיכנסו לישוב. קצת מזכיר את תקופת ההעפלה (אך אז זה היה נגד הבריטים).

אבל גם אנחנו לא שוקטים על השמרים. למשל, בלילה אחד בלבד פונצ'רו ששים (כן - ששים) צמיגים של כלי רכב צבאיים. שיפסיקו לרדוף אחרינו. ועוד פעולות שונות אשר אינן מותרות לפרסום. עד לפני כמה ימים עוד העברנו עוגות לחיילים (אחד מבני היה אחראי על פעולה זו), אך בימים האחרונים נותק כבר הקשר עם הצבא, לטוב ולרע.

בכל אופן, זרם הבאים לא פוסק. ככל שהצבא מתגבר כוחות כך מתרבים הנכנסים. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אנו ישנים בדירת 40 מ"ר כמה משפחות. נוסף לכך בחצר הבית ישנם כמה אוהלים גדולים למספר משפחות. ואצלנו המצב יחסית טוב, למרות שהצפיפות רבה. קצת קשה לישון כשבאותו מזרון ישנים איתך עוד ילדים, כשכל כמה זמן אתה מקבל חבטה מאחד מהם. אך מה לא עושים למען המאבק.

ועכשיו, פה, בלילה האחרון, כולם כבר יודעים לאן הם מצוותים - כל אחד למקלט שלו או לבית המבוצר שלו. עדיין בשעה שתיים בלילה נשמעים קולות הלמות פטישים של הביצורים. איננו יודעים כמה זמן תחזיק מעמד מערכת המגננה הזו, אך למדנו בבית המדרש שחייבים לעשות השתדלות, להראות לקדוש ברוך הוא שעם ישראל נאחז בציפורניו בכל שעל בארץ ישראל, ולא פחות חשוב - לנסות כמה שיותר למנוע חילול שם שמים קבל עם ועולם.

פה בבניין הסמוך אלינו, הבניין המכונה "בית העצים", עדיין מתבצרים. בניין ענק בן שתי קומות - המיועד לבנות בלבד (יצוין שבחומש היתה הפרדה מלאה בין בנים לבנות - מאהל בנים ומאהל בנות. כמו כן הפרדה בכל כינוסי החירום, בחדרי האוכל השונים וכדומה). רק הבנות הלוחמניות מיועדות לבניין/מבצר זה. כ"ח בנות. וגם כשאחת המורות שלהן באה להזהירן ששוטרי הימ"מ והיס"מ עלולים לשבור להן את האצבעות והידים, הן לא נרתעות וממשיכות להתבצר במרץ (אגב, צה"ל לא הצליח לפרוץ לבניין זה ולהוציא את הבנות, אלא רק כעבור שתים עשרה שעות של נסיונות נואשים). הביצים ושאר הדברים שעתידים לשמש כחומרי לחימה כבר הוכנסו לבניין. לכל המקלטים והבניינים המבוצרים כבר הוכנסו מיכלי מים ענקיים, מוצרי אוכל וחומרי לחימה קונבנציונאליים (כפי שהרבנים מרשים).פה אני עוצר בכתיבה. אומרים לנו שעוד זמן קצר עלולים שוטרי הימ"מ ח"ו להיכנס לישוב, המאבק העיקרי לפנינו. לה' הישועה.

(למחרת בעת הפינוי נעצרתי. כלא מעשיהו. מעצר בית. ואין להאריך).

כתבנו דברים אלה לא על מנת לספר סתם סיפורים. באנו להראות את כח הרצון, רוח הלחימה ומסירות הנפש של הציבור, בעיקר הנוער, הדבק בארץ ישראל מכוחה של תורה.

פעילות נמרצת זו למעשה היתה המשך לפעילות שנמשכה יותר משנה, מאז תחילת הדיבורים על ההתנתקות מחבלי ארץ הקודש [והתבטא הדבר בתפילות רבות, שהגדולה שבהן היתה פחות משבועיים לפני האסון, בתפילה גדולה בכותל המערבי, מול הר המוריה, תפילה בה הוצפה כל העיר העתיקה וסביבתה הרחוקה ביותר ממאה אלף איש (שזכיתי גם אני הקטן להשתתף בה ממש ברחבת הכותל המערבי). תפילה מרובת מתפללים כזו לא היתה יותר מאלף ותשע מאות שנה - מאז חורבן בית שני].

רוח לחימה זו לא תעזוב אותנו גם במאבקים הבאים. נמשיך לאהוב את ארצנו, נמשיך להיות קשורים גם לחבלי הארץ שמוחרבים וננטשים על ידי פוליטיקאים חסרי אחריות המנותקים מהקב"ה, מהתורה, מעם ישראל ומארץ ישראל.

לא נשכח ולא נסלח להם לעולם על מעשיהם הנפשעים.

לא נשכח ולא נסלח לכל השרים וחברי הכנסת שתמכו בפשע זה.

לא נשכח ולא נסלח לכל שופטי בית המשפט שיכלו למנוע ולא מנעו זאת, ועוד מענישים את הלוחמים נגד פשע זה.

לא נשכח ולא נסלח לכל אנשי התקשורת, שבלהיטות פושעת נלחמו עשרות שנים בשקרים ובכזבים נגד המתנחלים ושמחו לאידם ביום הפינוי.

לא נשכח ולא נסלח לכל החיילים והחיילות, השוטרים והשוטרות שביצעו פשע זה באופן זה או אחר.

ומאידך, אנו נתחזק בקשר אל הקב"ה, אל התורה, אל עם ישראל ואל ארץ ישראל (ונשוב לגור בחבל עזה בכלל ובעיר עזה בפרט, וכן בצפון השומרון) כדי לקרב את הגאולה שתבוא ברחמים, במהרה בימינו. אמן.

[ועתה בעת הדפסת מהדורה זו, יכולים אנו להוסיף: המשכנו את המאבק בעמונה, ובע"ה נמשיכנו בכל כוחנו - אם נדרש - גם בעתיד, למען שמו באהבה].

הקדמה

בס"ד. "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"

"אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו". "במה אקדם ה' אכף לאלקי מרום" אשר ממעון קודשו מן השמים הופיע, והחייני וקיימני וזיכני להיות מחובשי בית המדרש, לשבת בבית ה' ולעסוק בתורתנו, תורת חיים.

ענף א': פתיחה

שנינו במשנה (חגיגה פרק א' משנה ח'), שהלכות שבת, חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות (עיי"ש בגמרא בדף ח' שהקשו, שהרי הלכות ואזהרות רבות של שבת כן נכתבו במקרא. ותרצו שהכוונה שדין מלאכת מחשבת לא כתובה במפורש בתורה אלא רק רמוזה מצד סמיכות פרשת שבת לפרשת המשכן שבה היא כתובה). וכמו שהשורש והתמצית בלבד של הלכות שבת כתובים בתורה שבכתב, וממנה למדו חכמינו ז"ל את כל עקרונות המלאכות האסורות בשבת, כך ומתוך כך למדו רבותינו בהמשך הדורות כיצד ליישם את העקרונות הללו בכל מציאות מתחדשת. וכן אמור הדבר גם לדורות האחרונים, שמתוך שתורתנו היא תורת הנצח, והכל נמצא בה, הרי שאפשר ללמוד מתוכה כיצד להתייחס לכל הבעיות המתחדשות בשל התפתחות הטכניקה המודרנית.

ואכן עקב התפתחות המדע והטכנולוגיה השתנתה צורת החיים בעולם תכלית שינוי במאה השנים האחרונות, ובעיקר בעשרות השנים האחרונות. בעבר לצורך תאורה היו מדליקים עששית או מנורת נפט, לצורך בישול האוכל היו מדליקים פרימוס. לצורך שמירת האוכל בקרור היו שמים אותו במקרר קרח ולצורך שמירת חום האוכל בשבת היו משאירים אותו בתנור של גחלים. אלא שכיום כמעט כל המלאכות נעשות ע"י כלים חשמליים כפלורוצנט, מיקרוגל, מקרר חשמלי ופלטה חשמלית (הגיעו הדברים לידי כך שכיום יש המשתמשים אף במברשת שיניים חשמלית). ממילא נעשו תנאי חיינו תלויים מאוד בחשמל. אך דא עקא, התפתחות הטכנולוגיה, אף שמקילה היא מאוד על תנאי חיינו, מאידך גורמת היא לעיתים לבעיות. דוגמא פשוטה לכך הינה תקלה חשמלית בליל שבת, הגורמת לחושך בכל האזור כולו, כולל הפסקת פעולת הפלטה ותנורי החימום בחורף (דבר שבדורות קודמים לא היה, כשהשתמשו לתאורה בעששית או בנרות, ולחימום בער האח באמצע הבית. ואף כשהיתה מפסיקה התאורה, הרי שהיה חושך רק בבית אחד ולא בכל האזור). כמו כן גורמת היא לעיתים לבעיות הלכתיות, כגון אדם הרוצה להכנס לחדרו במלון נתקל בבעיה שהכניסה הינה רק ע"י כרטיס מגנטי הגורם לפעולה חשמלית, או אדם הנכנס בשבת לאזור של גלאי (=עין אלקטרונית) שפתח לו את הדלת לבנין, ואינו יודע כיצד לצאת מאזור הדלת מבלי לגרום להפעלה חשמלית של סגירת הדלת. ועוד דוגמאות רבות לכך.

הלכות חשמל בשבת הינם נושא מיוחד המסור להכרעת גדולי הדור. ישנם דברים שטעם איסורם לא ברור (כפתיחת מעגל חשמלי שאין בו חוט להט, לפוסקים שלא כחזו"א), ובכל זאת התקבל איסורם בכל ישראל. ולעומת זאת ישנם דברים שהתקבל איסורם רק באופנים מסוימים [למשל השימוש בשעון שבת להפעלת כלי חשמל שונים. ראה בשו"ת אג"מ (או"ח ח"ד סי' מ' ססק"ב, וסי' ס') שכתב שנהגו להקל להדליק ולכבות התאורה בשבת ע"י השעון שבת מלפני שבת. אך מ"מ אסר להפעיל שאר כלי חשמל ע"י שעון השבת. וממילא לפי דעתו אסור ע"י שעון שבת לשנות אפילו בערב שבת את זמני הפעלת תנור להסקה, מאוורר, מזגן, פלטה ושאר המכשירים החשמליים. אמנם כיום נוהגים להקל ולהשתמש בשעון שבת גם להפעלת שאר המכשירים החשמליים, אך השתרש האיסור להפעלת מכשירי חשמל העושים רעש, כגון רדיו, טייפ, פטיפון וכדו' (כנראה עפ"י מש"כ הרמ"א בסי' רנ"ב ס"ה). וע"ע שש"כ (פמ"ב סמ"ג), תחומין (חי"א עמ' 921), ושאר"י (ח"ג עמ' שע"ב)].

ענף ב': השבת:

ובאשר לעצם כתיבת קונטרס על הלכות שבת. הנה חשיבותה, חביבותה וקדושתה של השבת בעיני אדון כל כתובה כמה וכמה פעמים בתורה שבכתב, ושנויה בתורה שבע"פ. שבתורה שבכתב מצינו פסוקים כגון: "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אֹתו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות". וכן "ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם... וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'" וגו', ועוד פסוקים. וכן מצינו רבות בדברי חז"ל על מעלתה הנשגבה של השבת, שהיא תחילה למקראי קודש [כנזכר בקידוש ליל שבת, וברש"י כתובות (ד"ז, ב' ד"ה "מידי"). וע"ע בטור (סי' רע"א), בשו"ת משפט כהן (עמ' רע"ד) ובשו"ת בנין אב (ח"ד סי' י"ח)]. ונביא מעט מהם: איתא במכילתא (לשמות פרק ל"א פס' י"ד) "כי קדש היא לכם" - מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל. מה לפלוני שחנותו נעולה - שהוא משמר את השבת. מה לפלוני בטל ממלאכתו - שהוא משמר את השבת. ע"כ. וכן מצינו שאמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו - אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. ורב יהודה אמר בשם רב, שאם שמרו ישראל את השבת הראשונה, לא היו שולטות בהם אומות העולם. ורבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בר יוחאי, שאם היו ישראל משמרים שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים (כמובא בגמ' שבת דקי"ח,ב'). ועוד מצינו, ששמירת השבת הינה כתריס בפני הפורענות (יערות דבש, ח"ב. שש"כ בהקדמה). בזכות שמירת השבת ניצולים מכל העבירות (ספר באר משה על התורה, להרה"ק ר' משה יחיאל אפשטיין זצ"ל, האדמו"ר מאוז'רוב, עפ"י הירו' בנדרים פ"ג ה"ט וברכות פ"א ה"ה, ממה שדרשו עה"פ "למען תזכרו" - זו מצוות שבת), וכן העולם מתקיים בזכות שמירת השבת, שבה הברכה שציווה ה' ביום השביעי לחיות כל העולמות (אור החיים הקדוש לבראשית פ"ב פס' ג', עפ"י הזוה"ק שמות דפ"ח, ב'). ובזוה"ק (ח"ב דף צ"ב): "זכור את יום השבת לקדשו" - שבת איהי כללא דאורייתא, וכל רזין דאורייתא ביה תליין. וקיומא דשבת כקיומא דכל אורייתא. מאן דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלא. ע"כ. והתוס' במס' חגיגה (ד"ג,ב' ד"ה "ומי") הביאו בשם המדרש: שלושה מעידין זע"ז - ישראל והשבת והקדוש ב"ה. ישראל והקדוש ב"ה מעידים על השבת שהוא יום מנוחה, וגו'. ואיתא בתנדב"א רבא (פכ"ו): קדושת הקב"ה, קדושת השבת וקדושת ישראל שלושתן חשובות כאחת (והסביר בבאר משה הנ"ל, פר' "ואתחנן", שקדושת כולן עצמית ונצחית). ובאותיות דר"ע (אות שי"ן) איתא, דלאות שי"ן יש ג' ענפים כנגד ג' קדושות שבעולם: קדושת הקב"ה, קדושת השבת וקדושת ישראל. ע"כ. וקיימא לן ששבת מקדשא וקיימא (גמ' ביצה די"ז, א'. עיי"ש ברש"י), ושבת קביעא וקיימא (גמ' פסחים דקי"ז,ב'). וצא וראה כמה האריך החסיד בעל ראשית חכמה בשער הקדושה (ריש פ"ב) במעלת השבת, שקדושתה יותר משאר מקראי הקודש, עפ"י הזוה"ק ("אמור" דצ"ד,א'). והאדמו"ר מאוז'רוב כתב בבאר משה, שיראת השם הגדול והנורא היא היראה מהשבת - שהיא שמא דקודשא בריך הוא (שם פר' "כי תבוא" עה"פ "ליראה את ה'", עמ' ת"ת). וע"ע בהקדמת הגאון האג"ט שהאריך להסביר מאמר חז"ל ששבת מביאה הגאולה, עפי"ד האריז"ל, שכל הגלויות באות מחמת פגם הברית, וממילא שבת שמתקנת זה הפגם מביאה הגאולה (והוא גם עפי"ד הזוה"ק הנ"ל. עיי"ש באג"ט). ויותר מכך מצינו, שבזכות שמירת השבת מחזקים אנו את אחיזתנו בארץ ישראל (באר משה הנ"ל, פר' "כי תבוא" עמ' תתי"א עפ"י בר"ר פמ"ו,ט'). וע"ע בספר במעלות השבת (שטריקר).

ובאשר לחומרת השבת כבר למד בעל היבי"א (בח"א סי' י"ט סקי"ד) מהגמ' בכתובות (ד"ע,ב') שאפי' איסור שבות בשבת חמור משאר איסורים שבתורה. ועוד באשר לאיסור זלזול בקדושת השבת ראה בד"מ (סי' רנ"ב. הב"ד המ"ב סקמ"ח, גבי ריחיים של מים), ובשש"כ (פמ"ב סמ"ג, ופמ"ג הערה קל"ו).

ופה המקום אתי להזכיר נפלאות הבורא וטובותיו על אשר גמלני והחייני, אותי ואת כל משפחתי בזכות השבת, למען ידעו זרעי וזרע זרעי כל הימים. דההוא כובס, אב אמי, ר' אברהם סוסתיאל ז"ל, בהיותו בסלוניקי אשר בגלות יוון, לא מן תלמידי החכמים היה, ולא מן גדולי הדור היה (ר' פסחים דמ"ט,ב'), אלא יהודי פשוט היה. ומשכבשו היוונים (הנוצרים) את סלוניקי מידי התורכים (המוסלמים), גזרו הטמאים הללו את יום הראשון שלהם כיום שבתון לכל. ואותו יהודי פשוט, משראה שמצוקי הפרנסה אינם מאפשרים לו לשבות שני ימים בשבוע - יום שבת, ולהבדיל יום ראשון, החליט שאין זה עוד מקומו. ארז את מטלטליו המעטים, לקח את נוות ביתו ואת בתו הקטנה - אמי מורתי שתחיה, ועלה לארץ ישראל. לא עבר זמן רב, והנאצים הארורים, ימח שמם, עלו על קהילת סלוניקי, הכחידוה, ולא השאירו שריד ופליט. וכך ניצלה משפחתו עם אמי מורתי, מאותה שואה איומה בזכות השבת הקדושה.

ומדי דברי אזכיר עוד את זכות אבותי בשמירת השבת. אבי אבא, הג"ר משה אררה זצ"ל, גם הוא מגולי סלוניקי היה. ומלמד דרדקי היה, וענוותן גדול היה. וטרם אותה שואה עלה גם הוא עם משפחתו לארצנו הקדושה. יחד עם עלייתו לארץ עלה ונתעלה גם במעלות התורה, ונהיה דיין, ואחר גם אב בית-דין בעיר תל-אביב יע"א. הימים טרם קום המדינה, וטרם חוקק חוק שמירת השבת. ובערבי שבתות, במעלי פניא דשבתא, היה יוצא מביתו למרות זקנותו, ומכתת את רגליו מחנות לחנות ומרוכל לרוכל בשכונת פלורנטין וסביבותיה, עומד מבקש ומתחנן לפניהם שיסגרו את מרכולותיהם טרם תכנס שבת קודש (וראה מה שכתב בזוה"ק פר' תרומה דקכ"ט,א' על מעלת אותם המזכים את החייבים ומפרישים אותם מהעבירות).

ובדומה לזה ישנה מסורת במשפחת זוגתי שתחיה. אבי סבה, מיקירי קרתא דשופריא היה. תושב שכונת מאה שערים היה. ור' מתתיהו עלבע שמו. ולא רק ירושלמי היה, אלא הוא היה התינוק הראשון שנולד בירושלים שמחוץ לחומות, בשנת תרכ"ז. נוסף על עזרתו הרבה בהקמת השכונות שמחוץ לחומה, וביניהן שכונת "מאה שערים", בשל דבקותו במצוות ישוב הארץ הקדושה, היתה חשובה לו ביותר קדושת השבת. מנהג יקר היה לו לר' מתתיהו - כל ערב שבת זמן מה לפני הדלקת הנר, לאחר הטבילה במקוה ולבישת בגדי שבת, יוצא היה לו לשווקים ולרחובותיה של מאה שערים כשחצוצרת נחושת בידו, הולך ותוקע, הולך ותוקע, וכך מזהיר גדולים וגם קטנים על שבת המלכה המתקרבת ובאה. החנויות ננעלות, הבלנים סוגרים את המקוואות, התבשילים מושמים על הבלעך, וכך כולם אצים רצים לקבל את המלכה בשל צפצופו של ר' מתתיהו. ומתוך כך שם חדש הודבק לו לר' מתתיהו שלנו: "ר' מאתס דער פייפר" (ר' מתתיהו המצפצף). ועוד מספרים, שפעם כשראהו במעשיו יהודי אמריקאי עשיר, הוציא הלה מכיסו מאה דולר (סכום עצום בימים ההם), וביקש ממנו לקנות את החצוצרה למצוה זו. ענה לו ר' מתתיהו: "מצוה זו לא קניתיה מאיש, ולא אמכרנה בשום הון שבעולם". ואכן זכה ר' מתתיהו לקיים מצוה זו עד אחרית ימיו, ואף העבירה לבנו ולנכדו, עד היום (במקום מושבו). זכרו נא בניי - כמה נזהרו אבותינו בשמירת קדושת השבת (וממילא ברור לי, שלא בזכותי זכיתי לערוך קונטרס בכלל, ובהלכות שבת בפרט, אלא בזכותם ובזכות הרבים).

ענף ג': החשמל:

וכיון שעוסקים אנו בקונטרס זה בהלכות כלי חשמל בשבת, שומה עלינו לדעת שגם מילת "חשמל" גונזת בתוכה אוצר של קדושה. שהרי מילה זו נזכרת בספר יחזקאל (פרק א' פס' ד') בענין מעשה מרכבה. ובזוה"ק (יתרו דף ש"י) אמרו מהו חשמל: רבי יהודה אומר: חיות אש מדברות. תנא, א"ר יוסי: חשמל - מה שהוא לב לאש. ועו"ש (בפר' ויקהל דף קס"ח) אמרו שהוא אותיות: חש מל, והיינו חיות אש ממללות. ע"כ. עיי"ש. וכן מצינו בגמ' חגיגה (די"ג,א'-ב') שכוונת חשמל הכתוב ביחזקאל (שם) אמור כלפי חיות הקודש שברקיע. שי"א שחשמל הוא חיות אש ממללות, וי"א עתים חשות עיתים ממללות. בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה חשות, ובשעה שאין דיבור יוצא מפי הקב"ה ממללות. ורש"י ביחזקאל (שם) פירש שהוא שם של מלאך. וע"ע באברבנל ביחזקאל (שם), ברבנו בחיי לשמות (פכ"ה פס' י"ח), במצודת דוד ליחזקאל (פ"ח פס' א') ובמלבי"ם ליחזקאל (פ"א פס' כ"ז). ואמנם אין הכוונה למה שאנו קוראים היום זרם החשמל, אך מ"מ ישנה קדושה למילה זו. וידוע שמרן הגראי"ה קוק זצ"ל היה נזהר מלומר בפיו מילה זו (אלא היה אומרה כפי שנקראת בלע"ז: אלקטריק). וגם הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר שמלכתחילה לא טוב עשו לקרוא לזרם האלקטרונים בשם "חשמל" כי יש בזה זלזול בשל קדושת מילה זו. אבל מ"מ לאחר שכבר נקבע אין לחוש לזה והוא היתר גמור (כמובא בספר "ועלהו לא יבול" ח"א עמ' ש"נ). ושמא לא במקרה התקבל השם חשמל לזרם האלקטרונים, משום שחשבו שיש אש בחוטים, והיינו שהזרם הינו אש (כמ"ד הראשון בגמ' שם), ולא עוד אלא שלב האש הזו זה החשמל (כדעת הזוה"ק הנ"ל). או כיון שהזרם עיתים פועל ועיתים נח, דומה הדבר למ"ד השני בגמ'. וצא וראה מש"כ רבי חמאי גאון, ראש המדברים (הובא בסידור הגאונים, המקובלים והחסידים, הו"ל ע"י הרב וינשטוק, שנת תשל"א, כרך רביעי, בנספחים עמוד קל"ה ריש נספח א'): אתה הוא ה' לבדך ואין אחר (נראה שכצ"ל) עמך ... וכשנגלה אחדות תעצומך ... והתחילו המאורות בו להתגבר בכח קדושתך הנקרא חשמל בכח מאורותיו (וכ"ז בא מהשם הקדוש אראריתא). עכ"ל. והיינו קישר את כח הקדושה הנקרא חשמל לענין המאורות. וממילא מבואר מכל הנ"ל שיש לנהוג בקדושה כשעוסקים בהני תרי מילי: שבת וחשמל. ובאמת שהיו לנו קצת חידושים בהא חשמל דחגיגה הנ"ל, אך כיון שבפשטות אין זה החשמל שאנו עוסקים בו, לא כאן המקום לכותבם. ומ"מ כפירות הנושרין נכתוב מה שבס"ד העלנו, שתלמיד חכם צ"ל כחשמל: למ"ד בחגיגה שם דחשמל היינו חיות אש ממללות הרי שת"ח הריהו כסלמנדרא. וכן אש התורה יוצאת מדיבורו (כדפרש"י בחגיגה שם) דהא התורה נמשלה לאש (כדאיתא בספרי פר' "וזאת הברכה" עה"פ "מימינו אש דת למו"). והדברות בלוחות היו כתובות אש שחורה ע"ג אש לבנה. ולמ"ד שחשמל היינו חשות וממללות, לפי"ז ת"ח צ"ל תמיד זריז בעבודת ה', ונשמר וחושש שלא תבוא עבירה לידו (כדאי' ברש"י ע"ז ד"כ,ב'), וכן ממלל כל הזמן ד"ת (ר' זבחים דק"ב,ב' ורש"י ד"ה "לאונסו" גבי ר"א ברשב"י. עירובין דנ"ד,א' גבי ברוריה. וביומא די"ט,ב' גבי השח שיחת חולין). ולפי טעמי הפוס' מדוע אסור להדליק חשמל (זרם האלקטרונים) בשבת, ת"ח צריך להיות דומה לחשמל מהטעמים הבאים: משום מוליד - הרי שת"ח מוליד חידושי תורה חדשים ובורא עי"כ עולמות חדשים, וכמש"כ בנפש החיים. משום בונה - אל תקרי "בניך" אלא בוניך. ועוד, שבונה תילי תילים של הלכות, או בונה מהלכים בסוגיה. משום מכה בפטיש - שהד"ת שהוא לומד הינם כפטיש המפוצץ סלע (כדאיתא בסנהדרין דל"ד,א'). משום מתקן מנא - מתקן את העולמות ע"י לימוד התורה שלו. ולעיתים גם מתקן תקנות בעירו. ולעיתים אף מתקן תיקונים בעירו, כרשב"י (שבת דל"ד,א'. וע"ע במו"ק ד"ו,א' גבי צורבא דרבנן). ומשום מבעיר - ה"ז כנ"ל, שד"ת נמשלו לאש, וע"י לימודו הוא מבעיר את אש התורה בלבותיהם של ישראל. ואכמ"ל. ומכל מקום ברור שמותר ומצוה ללמוד תורה בשבת (ואין בזה חשש מבעיר, בונה, מוליד וכדו'). ועוד בענין החשמל ראה בשערי קדושה למהרח"ו זצ"ל (ח"ג ש"ו,שהחשמל בגימטריה מלבוש, והוא הכלי והחומר של אורות המלאכים), במשך חכמה (ריש פר' "ויקרא"), ובקונטרס לשלושה באלול (לגרצ"י קוק זצ"ל, חוברת ב' ס"ק ל"ח. שהתפילין הן כמו סוללות חשמליות לאדם).

ומן הצד ההלכתי נעיר שתי הערות בענין החשמל:

כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל במנח"ש (ח"א עמ' צ"ו): בעניני הלכה אין לסמוך כלל לקולא על מדע חולף של זרם אלקטרונים שהוא רק בגדר השערה גרידא. אך מ"מ אי אפשר להתעלם שיש רק זרם תוך החוטים והחוטים עצמם אינם משתנים. עכת"ד. והיינו עם כל התעמקותו של הגרשז"א זצ"ל במדע החשמל, הסתכל הוא על מדע זה בזהירות, ובעין בוחנת של פוסק ולא של מדען.

ועוד הערה: לעניות דעתנו על מתכנני מכשירי החשמל השונים להתייעץ עם הרבנים לפני ייצור המכשירים, כדי למנוע בעיות הלכתיות. וכן על ציבור הקונים לדרוש מכשירים המתאימים לדרישות ההלכה, ולהסביר זאת למוכר, כדי שע"י כך המתכננים והיצרנים יתכננו ויתאימו את המכשירים לדיני התורה. דוגמא לכך היא האפשרות לנטרל לפני שבת את מערכת האזעקה הביתית. ברוב מערכות האזעקה הקיימות היום בשוק ניטרול מערכת האזעקה הינו רק ניטרול הצפצוף, אך שאר המערכת - כולל הבהוב נורות בלוח הבקרה ובגלאים - ממשיכה לפעול כרגיל (ראה על כך בגוף הקונטרס). כמו כן יש צורך לנטרל לפני שבת את השפעת האדם על הגלאים בכניסה לבתי-מלון ובתי-חולים (ובפרט מדובר בחדרי השירותים שם). ועוד דוגמאות רבות לכך.

ענף ד': באשר לדרכנו ההלכתית בקונטרס זה:

שיטתנו בפסיקת ההלכה בדרך כלל הינה להתרחק מחומרות, ולהורות לציבור כעיקר הדין. והיינו כדעת מרן השו"ע לספרדים, וכדעת הרמ"א והמ"ב לאשכנזים. ובמקום שלא גילו דעתם כתבנו כדעת רוב האחרונים. ואף שבהלכות חשמל גרידא אין לחלק בין אשכנזים לספרדים, מכל מקום ישנם מיקרים רבים שבהם יש ליישם את עקרונות הפסיקה הנוהגים מזה דורות. וכגון היתר גרמא רק במקום הפסד מרובה - לאשכנזים, או אף שלא במקום הפסד - לספרדים (וכמבואר בסי' של"ד סכ"ב). היתר אמירה לגוי אפילו באיסור דאורייתא - לאשכנזים, או היתר כזה רק באיסור דרבנן - לספרדים, וכמבואר בשו"ע (סי' ש"ז ס"ה) וברמ"א (סי' רע"ו ס"ב. אך בזה מחמיר מרן הח"ח, וכדלקמן). ועוד דוגמאות.

אמנם בהלכות שבת בכלל, ובמציאות המחודשת של הטכנולוגיה המודרנית בפרט, כתבו הפוסקים הרבה פעמים שיש לאסור משום זילותא דשבתא, או משום פירצה בחומת השבת, גם בדברים שמהצד ההלכתי גרידא טעם איסורם אינו ברור אך כבר התפשט איסורם [כגון איסור נשיאת מטריה בשבת כשהיא כבר פתוחה לפני שבת, שה"ז לכאו' דומה להליכה עם עגלת תינוק כשהגגון פתוח, שבכך כן נוהגים להקל. וכן הפעלת טייפ ע"י שעון שבת מלפני שבת, לספרדים שאינם מחמירים בדין השמעת קול בריחיים של מים, המבואר בסי' רנ"ב ס"ה. ראה בענינים אלה בשו"ת נוב"י (תנינא או"ח סי' ל'), בשו"ת חלק"י (ח"ג סי' צ"ד), בחזו"א (או"ח סי' נ"ב סק"ו), בשש"כ (פכ"ד הערה נ"ד), במנוח"א (בהקדמה לח"א, ושם פכ"ד הערה 21), בשבוי"צ (ח"ו עמ' קל"ט), בשאר"י (ח"ג עמ' שע"ב), ולקמן בקונטרס (בהערה ט"ז ענף 5, ובריש הערה כ"ז)]. ומ"מ לעיתים ראינו צורך להמנע מחומרות, ואף לסמוך על הפוסקים המקילים, וכפי המקובל בדרכי הפסיקה מדור ודור, וכגון במקום צער גדול או צערא דרבים, דבר הבא לידי ביטוי למשל בצפצוף מתמשך של אזעקה בליל שבת המעיר את אנשי הסביבה.

ומאידך לא הקלנו כשיטת בעל העיטור בענין אמירה לגוי לעשות איסור דאו', אע"פ שהרמ"א (בסי' רע"ו ס"ב) כתב שנהגו רבים להקל כמותו, ופסק שיש להקל בזה במקום צורך גדול. מ"מ כיון שמרן הח"ח בכמה מקומות כתב להחמיר בזה, גם אנו לא רצינו להקל בזה אף לאשכנזים, אלא במקום מצוה דרבים (שבזה אף הח"ח היקל. וכ"ד הגר"ע יוסף שליט"א בלוי"ח, ועוד פוס', כמבואר בגוף הקונטרס) או כשיש עוד צדדים להקל.

בענין המחלוקת הגדולה והעקרונית מהו איסור סגירת מעגל חשמלי בשבת, כשאין בו חוט להט, הבאנו תמיד את ב' הדעות העיקריות בפוסקים, שהן איסור מוליד מדרבנן (דעת שו"ת בית יצחק וסיעתו), או איסור בונה (דעת החזו"א וסיעתו). וכן במסקנת ההלכה התייחסנו לשתי דעות אלה (וההבדל ביניהן הוא גדול: שלדעת הבי"צ האיסור הינו מדרבנן, ולדעת החזו"א הוי דאו'. ועוד, שלד' החזו"א פתיחת המעגל נחשבת כסותר, שיש לצדד דהוי דאו'. משא"כ לד' הבי"צ אין איסור ברור בזה, וכדלקמן בגוף הקונטרס).

וכן בענין מכשירי הגרמא השונים שנעשים ע"י מכונים תורניים פה בארץ, התייחסנו לכך בקיצור מבלי להכריע בדבר, כיון שהדבר נתון למחלוקת גדולה, הללו אוסרים והללו מתירים, ולכל צד ההוכחות משלו, ולא רצינו להכניס ראשנו בין הרים גבוהים. ראה ע"כ בהערה כ"ז.

למרות שדננו בכל מקרה לגופו, וניסינו לברר את ההלכה כפי קוצר דעתנו ולהסיק מסקנות הלכתיות, מ"מ למעשה השתדלנו כמעט תמיד לא לפסוק כפי דעתנו אלא להכריע עפ"י דעת גדולי הפוסקים בדורנו, הן מדבריהם הכתובים (כגון שו"ת אג"מ, ספרי מנח"ש ושאר ספרי הגרשז"א זצ"ל, הצי"א, שבט"ה, המנחי"צ, יבי"א ושאר ספרי הגרע"י שליט"א. ויש לציין שכשציינתי למנח"ש ח"ב, עפי"ר הכוונה למהדו"ק הנמצאת תח"י), והן עפ"י תשובות בעל-פה שענו לי פוסקי דורנו (ששמותיהם יפורטו בהמשך ההקדמה).

הנני להזכיר דבר פשוט הידוע לרבים, אך ראיתי כמה שנכשלו בו (ואפי' אשלי רברבי. וד"ל). וכוונתי לחובת הפוסק לברר תמיד היטב את המציאות שלגביה הוא פוסק. ובפרט כשמדובר במכשירי החשמל השונים, אשר שינוי בדגם או בשנת הייצור משנה לעיתים את המכשיר מהקודמים לו. וכל שינוי קטן, כגון הכנסת חוט להט למכשיר, הופך את הכל מאיסור דרבנן לאיסור דאו' או להיפך. לכן אחת המטרות שלנו בכתיבת הקונטרס היא לאפשר לקורא להכיר את דעת הפוסקים לגבי האיסורים הכרוכים בהפעלת כלי החשמל. כגון: הדלקת וכיבוי מכשיר חשמלי עם חוט להט או בלעדיו. הדלקת וכיבוי מכשיר חשמלי ע"י שלט - מרחוק, הנחשב כמעשה בידים. פעולה הנעשית ע"י מעבר אדם סמוך לגלאי (-עין אלקטרונית), הנחשבת כמעשה בידים, כמלאכה שלא כדרכה, ככח כוחו, כגרמא, כפס"ר או אופן אחר. ועוד עקרונות בכלי החשמל השונים. כמו כן יש הטועים ואינם מבדילים בין פלורוצנט לנאון (וזו טעות, שהרי בראשון יש חוט לוהט ובשני אין), ויש שטעו ופסקו שהדלקת פלורוצנט הינה איסור דרבנן בלבד (אך הרי יש שם חוט להט והוי מבעיר מדאו'). יש מי שהורה לי שמותר לפתוח את דלת המקרר בשבת גם כשאינו פועל עפ"י פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל שהתיר זאת (אך הרי התיר זאת לפני כשלושים שנה, כשהמקררים פעלו באופן שונה מאשר היום. וראה בספר "כשרות ושבת במטבח המודרני", לגרל"י הלפרין שליט"א, עמ' שכ"ב, שישנם כיום כמה סוגי מקררים. ומצויה בידי טבלה, קצת ישנה, המתארת את האיסורים השונים שבכל מקרר ומקרר). וכן מה שכתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק י' סעיף י"ד) שאם שכח להוציא את נורת המקרר לפני שבת, ואין שם ילד קטן, שמותר אף לאדם מבוגר להוציא התקע של המקרר מהשקע, כאשר המנוע אינו פועל, ואם הוא רגיל להוציא התקע ולהחזירו בימי החול. אך בס"ד נראה לענ"ד שכיום במקררים רבים לא שייך היתר זה מצד המציאות, כיון שבמקררים המשוכללים אף כשאין המנוע פועל, מ"מ ישנם מעגלים חשמליים רבים במקרר, כגון נורות בדלת וכדומה. וממילא כשיוציא התקע מהשקע עלול לפתוח מעגל חשמלי. וישנן עוד דוגמאות כאלה. לכן יש לבדוק ולברר היטב את המציאות לפני שפוסקים ההלכה. "ישמע חכם ויוסף לקח".

לאור כל זאת עלי להדגיש: אמנם לא חסכתי מאמץ כדי לברר את המציאות (ולשם כך נועצתי עם הר"ר צבי מרכוס נר"ו, המהנדס הראשי של המכון המדעי טכנולוגי להלכה פה עיה"ק. ובעיקר עם ידידי הר"ר משה טורם נר"ו, חשמלאי ואלקטרונאי מומחה), אך ברור הדבר שכתבתי את המציאות כפי הזמן והמקום שאנו נמצאים בהם. ואם המציאות במכשירי החשמל תשתנה, יש לבדוק שוב את נכונות ההלכות הכתובות בקונטרס זה. מ"מ בס"ד הבאנו הרבה עקרונות הלכתיים, כך שזה יעזור לפסוק את ההלכה גם במציאות משתנה.

ענף ה': בענין דרך כתיבת הקונטרס.

באמת מלכתחילה לא עלה על דעתי כלל לכתוב קונטרס בעניני שבת בכלל, ובענין חשמל בפרט. אלא שמתוך כתיבת מהדורה שניה לספרנו מקראי-קדש הלכות ראש השנה, עסקנו בדין ביכ"נ שכבה בו החשמל בליל רה"ש, ומתוך זה דננו בס"ד בהרבה היבטים של אותו ענין: עשיית שינויים בזמן התאורה ע"י שעון-שבת, ביו"ט וביו"ט שחל בשבת. תיקון החשמל ע"י גוי, קטן, שינוי וכדו'. ומתוך כך זרזוני חברי להרחיב יותר את היריעה, ולדון לגבי כל המכשירים החשמליים, וגם בשבת, וכך יצא בס"ד הקונטרס שלפנינו.

אלא שבאמת גם כשהחלטנו לכתוב קונטרס זה, היה הדבר אמור להיות ליקוט בקצרה של דברי הפוסקים על כל מקרה ומקרה של כל מכשיר ומכשיר. וכגון: בענין מקרר יש לדון אם מותר לפותחו גם כשאינו פועל. וכן אם וכיצד מותר לפותחו כששכחו בע"ש לנתק הנורה, וכדו'. אלא שתוך כדי הכתיבה הורחבו הדברים, ובפרט בערך אזעקה שבו כמעט לא דנו הפוסקים. לכן בס"ד שינסנו מותננו ודננו בזה בצרוף שאלות לגדולי הפוסקים. ואכן תוך כדי הכתיבה קבענו כמה כללים שגם אם נכתוב על כלי חשמל נוספים, אם ירצה ה', יוכל הקורא לעיין בחלק זה ולדון לגוף הענין בו הוא עוסק, וכגון פעולה חשמלית ע"י גוי, ע"י קטן, בשינוי וכדו', דברים שהבאנו את כללי ההלכות בחלק זה.

מלבד במיקרים בודדים, לא כתבנו את ההלכות הקשורות לרפואה ולבטחון, והיינו השימוש במכשירים רפואיים לכל מצבי החולי השונים, וכן לגבי בטחון - שימוש במכשירי חשמל כפנס בפעילות מבצעית בצבא, במשטרה, או אפילו בשמירה בלילה בישוב. וזאת משום שבשטחים אלה רבות הן המציאויות השונות, דרגות החולי של החולה, דרגות הסיכון הבטחוני (שמשתנה לפי הזמן והמקום), וממילא אין להכליל ולקבוע פסק הלכה אחיד למיקרים השונים. ומכל מקום לא התעלמנו לגמרי מנידונים אלה, אלא צייננו את המקורות שדנו בכך, כך שבשעת הצורך ניתן לעיין בפוסקים המצויינים ולהכריע לפי המציאות בה הוא נמצא.

כדרכנו בשאר הקונטרסים, סטינו הרבה פעמים מהנושא הראשי ודננו גם בנושאים שאינם קשורים ישירות לקונטרס. לכן למשל בהערה העוסקת בדין כיבוי אזעקה בביה"ש, הבאנו מעט מדברי הפוסקים לגבי חישוב זמן ביה"ש לענין מלאכה בע"ש בביה"ש, וכן לענין זמן המילה לתינוק שנולד סמוך לשקיעה - לפניה או לאחריה - בכניסת השבת או ביציאתה. ועוד למשל הבאנו בסוף הנספחים כמה מתשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"ח קנייבסקי שליט"א בענין הנאה בשבת מזרם החשמל הארצי פה בארה"ק. ואע"פ שאין זה שייך ישירות דוקא לנושאים שדננו עליהם בקונטרס (אלא הדברים יורחבו אי"ה בערך "זרם החשמל"), מ"מ בשל חשיבותם הבאנום כבר עתה. ואף שיודעני שיש החולקים על דבריהם, מ"מ כדי שלא למנוע טוב מבעליו, והיינו התלמידים הצמאים לדעת את פסקיהם בנושא זה, לכן כתבנו זאת כבר פה. ובפרט שחוששני שאותם המתירים את השימוש בחשמל בשבת אינם מכירים כ"כ את המציאות המתחדשת בנושא זה. וכמבואר למשל בספר שבות יצחק (דרזי, ח"ו פי"ט). ואכמ"ל.

בענין תשובות הפוסקים שענו לנו בעל-פה. השתדלנו לדקדק כמה שיותר בכתיבת דברי הרבנים הגאונים שאותם שאלנו ועמם בררנו את ההלכות. במקום שהורשנו להקליט והתאפשר הדבר, הקלטנו. ובמקומות אחרים הלכתי עם ת"ח בעל זכרון ומיד בצאתנו רשמנו את הדברים (נוסף על כך, על חלק מתשובות הגרי"ש אלישיב שליט"א עבר אחד מתלמידיו הגדולים, אם כי מבלי לקחת אחריות על אמיתות הכתוב). וסהדי במרומים, שהתאמצתי כמה שיכולתי כדי לדקדק ולכתוב בדיוק את מה שנאמר לי (ואם יאמרו לאחרים דברים אחרים, בס"ד בל"נ אברר שוב את הדין). ומ"מ כתבנו תמיד גם את אופן ונוסח השאלה לשם דקדוק הדברים, שכידוע אופן הצגת השאלה ונחיצות הענין משפיעים לעיתים על התשובה. ולכן לא כתבנו את תשובות הרבנים כהלכות פסוקות אלא בנוסח של שאלה ותשובה. וכן לא הבאתי מדברי הרבנים דבר שלא שמעתיו בעצמי. ומכל מקום אם טעיתי ולא כתבתי את הנאמר לי הריני מקבל עלי את מלוא האחריות, וכמו שאמר איוב (פי"ט פס' ד') "אִתי תלין משוגתי".

וזאת למודעי. כדי לכוון כמה שיותר לאמיתה של תורה, עבר כל הקונטרס (מלבד שינויים שנעשו ברגע האחרון) תחת עיני ביקורתם של כמה תלמידי חכמים, ובראשם הגר"א נבנצל שליט"א, רבה של העיר העתיקה פה עיה"ק, ולפי דבריהם תיקננו את הטעון תיקון.

מוצא אני חובה להדגיש, שמא יטעה הקורא בעת קריאת הקונטרס ויחשוב שת"ח כתבו. לכן הריני מודיע נאמנה, מצד האמת ולא מצד הענוה, שאינני ת"ח. ויודע אני בעצמי, וכן כל מכירי יאמרון יגידון, שאין בי דעת יתירה, ומאז היותי לא הייתי ברוך כשרונות כלל. ובמיוחד אינני יודע הלכות שבת שהן הלכות חמורות, וגם בצד הטכני של החשמל אינני בקי גדול. וממילא אין כאן חכמה אלא קצת מלאכה. ורק נעזרתי לגבי הצד ההלכתי בתלמידי חכמים מובהקים, ובצד הטכני באנשי מקצוע - חשמלאים ואלקטרונאים מומחים ויראי שמים, ומכיון שכך, הרי שכל הכתוב בקונטרס זה אינו אלא הצעת דברים, ורק משום שתלמידי חכמים מובהקים בחנו את הכתוב ניתן לסמוך על כך. ומכל מקום בקשתי שטוחה שהמעיין יבדוק את הדברים, ואינני אומר קבלו דברי.

יש לציין שבקונטרס זה מובאים רק דבריהם של רבנים ופוסקי הלכה מובהקים, ולא של שאר מלומדים ויודעי ספר, אע"פ שהינם יראי שמים. ועוד אוסיף, שכיון שישנם בקונטרס כמה מושגים המובאים פעמים רבות בראשי תיבות שאינם שכיחים (כגון עי"א = עין אלקטרונית. שע"ש = שעון שבת, גש"מ = גחלת של מתכת, וכדו'), לכן הוספנו בסוף הקונטרס לוח ראשי התיבות על מנת שהדברים לא יהיו חתומים אלא מבוארים, ואבקש מהקורא לעיין שם.

ואולי פה המקום להעיר מה שכבר צווחו קמאי, על אותם בחורי חמד הלומדים בישיבות הקדושות, והוגים יומם ולילה בתורה, ואף שונים בסדרי נשים ונזיקין, מכל מקום את ההלכות לגבי הדברים השכיחים והמצויים יום יום ושבוע שבוע, כהלכות ברכות, תפילה, שבת וכו' אינם יודעים ולא הורגלו על לשונם. וכאשר יכנסו לבית הספק לא ידעו ולא יבינו, בחשיכה יתהלכו. ועלולים הם מתוך כך להכשל ח"ו באיסורי ברכות לבטלה, חילול שבת ויו"ט וכדו'. לכן כל ערום ביראה ינהג בדעת, וילמד וישנן את ההלכות בפרט לגבי הדברים השכיחים, לדעת מה יעשה ישראל. ותן לחכם ויחכם עוד (עפ"י תשובה בכת"י לגר"ע יוסף שליט"א. הב"ד בילקו"י ח"א עמ' קע"ח). וצא וראה מה שכתב המהרש"ג (בתשובותיו ח"ב סי' קכ"ה), שהיושב ומברר הלכה, דבר זה גדול יותר מכל השמחות של הזמן הזה. ועוד בענין חשיבות לימוד ההלכה למעשה ראה מה שכתב המהר"ל בהקדמה לתפארת ישראל, ובנתיב התורה (פרק ה'). ועיין עוד בספר אמונת ישראל (גראדזיסק, שבה"ג ע"ח,ב') בשם הרה"ק ר' חיים מאיר יחיאל שפירא ממגלניצא, ובמאמר גיסי הרה"ג זאב קרוב שליט"א בספר מכרמי שומרון (הוצאת ישיבת קרני שומרון, עמ' 86 ואילך), שלימוד ההלכות למעשה נקרא לימוד לשמה, שע"י ההלכות ידע מה לעשות. והוסיף הרה"ק ממגלניצא, שזה פירוש הגמרא שלעולם ילמוד אדם תורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. שלכאורה קשה, אם לעולם ילמד שלא לשמה מתי יבוא לשמה. אלא הכוונה שאפילו אם הלימוד עצמו אינו לשמה, מכל מקום אם עי"כ יבוא לעשיה לשמה, נקרא גם הלימוד לשמה. וזו הכוונה של "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".

ובענין שם הקונטרס:

קראנו לקונטרס בשם קדושת השבת עפ"י מה שכתב הרוקח (בתחילת הקדמתו) שכל אדם צריך לרשום שמו בספרו. ולכן קרא לספרו "רֹקח" (שהוא גימטריה של שמו: אליעזר). והוסיף שכן מצינו כבר במדרשי חז"ל הקדומים. שתנדב"א מתחיל במילת "ויגרש" שהיא הגימטריה "תנא דבי אליהו". ומדרש תדשא מתחיל במילת "תדשא" שהיא בגימטריה "זה רבי פנחס בן יאיר". ומדרש פדר"א מתחיל במילים "מי ימלל גבורות ה'" שהם בגימטריה "אליעזר בן הורקנוס". וסדר עולם מתחיל במילה "מאדם" שהיא עם הכולל בגימטריה "יוסי" (וכן הזוה"ק מתחיל במילה "בריש", שהן אותיות "רשב"י". וכמבואר בפירוש ישועות יעקב על ריש תנדב"א). וע"ע בשם הגדולים למרן הגחיד"א ערך ספר הזכרונות. לפיכך קראנו לקונטרס זה בשם קדושת השבת (דהוא גימטריה של: "משה ברבי יעקב הררי", בצירוף שם נו"ב. ונרמז גם בתיבות התפילה "ע"ם מקדשי שביעי"). ובס"ד נלע"ד שהטעם שרומזים שם המחבר בשם החיבור, כיון שהמחבר חיבור בד"ת צריך להתאמץ ללבן הדברים על בוריים ולעסוק בכל כוחו בתורה. וממילא נשמתו מוּחלת בחיבור, דהטביע את חותמו הפנימי וכל עצמותו בו. ולהיפך, מצינו שס"ת שכתבו מין ישרף עם האזכרות שבו, דאפי' האזכרות הינן טמאות משום שהמין שכתבו החיל בו הטומאה, רח"ל.

ועוד בענין השם: כבר כתבנו לעיל (בענף ב') בשם ספר ראשית חכמה עפי"ד הזוה"ק, שישנה מעלה גדולה לקדושת השבת מאשר לקדושת יו"ט. דקדושת שבת הינה קביעא וקיימא והוי כבן הנכנס אצל אביו ללא רשות, משא"כ בשאר מקראי קודש.

ענף ו': שער הודאה לשעבר ובקשה לעתיד:

תחילת ההודאה, כפי שפתחנו בהקדמתנו, הינה לאדון הכל וחונן הדעת, שהחייני וקיימני והגיעני עד הלום (זו שבת המלכה). הושיבני בביתו לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו. וזיכני לעסוק בתורה הקדושה, תורת אמת, וגם קצת ללמדה לאחרים. יהי רצון שאזכה לשבת בבית ה' כל ימי חיי, לכוון לאמיתה של תורה, ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים, ולראות את כל זרעי וזרע זרעי עוסקים בתורה, עובדי ה' באמת, וכל זה לשם שמים. וכן לראות בביאת בן דוד הבא לגואלנו בקרוב. אמן.

וכיון שפותחים בכבוד אכסניה תחילה, מביע אני בזאת את תודתי לישיבת "מרכז הרב" שזוכה אני להסתופף בצילה זה כמה שנים. ובמיוחד שלוחה תודתי לראש הישיבה ולשעבר הרב הראשי לישראל, הגאון הגדול מעוז ומגדול, רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א. ובפרט שהבאתי בגוף הקונטרס קצת ממה ששמעתי מאמרותיו הטהורות. יהי רצון מלפני הבורא יתברך שיברכהו בבריות גופא ונהורא מעליא, שיאריך ימים ושנים על ממלכתו, ויחזקהו ויאמצהו להמשיך להרביץ תורה לעדרים.

תודה מיוחדת מביע אני לרבנים הגדולים שענו לשאלותי ועזרו לי ללבן את ההלכה, הן בכתב והן בעל-פה. הרבנים שתשובותיהם שבכתב הוכנסו לקונטרס זה הינם (לפי סדר הא"ב): הג"ר יעקב אריאל שליט"א, רבה הראשי של רמת גן ת"ו. הג"ר שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי לישראל לשעבר. הג"ר לוי יצחק הלפרין שליט"א, ראש המכון המדעי טכנולוגי להלכה פעיה"ק ירושת"ו. הג"ר דב ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע היא חברון, ומראשי ישיבת ההסדר שם. הג"ר שלום משאש שליט"א, רבה הראשי של ירושלים ת"ו וראש אבות בתי הדין בה. הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א, רבה של העיר העתיקה פעיה"ק ירושת"ו ור"מ בישיבת "הכותל". הג"ר יהושע ישעיה נויבירט שליט"א, מח"ס שמירת שבת כהלכתה ועו"ס. הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א מח"ס שונה הלכות ועו"ס. והג"ר ישראל רוזן שליט"א, ראש מכון צומ"ת באלון שבות. חלק מתשובותיהם הוכנסו לנספחים שבסוף הקונטרס, וחלקם הוכנסו לגוף הקונטרס. מודה אני להם מקרב לב על שהקדישו מזמנם היקר וענו על שאלותי, ותהא משכורתם שלימה מאת ה'.

נוסף על כך הבאנו בגוף הקונטרס (וגם בנספחים) תשובות מהרבנים שענו לי בעל פה. ראש וראשון להם הוא הגאון הגדול, מעוז ומגדול, רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, אשר מדי זמן בזמן קבלנו בסבר פנים יפות, האזין בסבלנות לשאלותינו והסביר לנו בנועם את תשובותיו וסברותיו. יהי רצון מלפני הבורא יתברך שיברכהו בבריאות איתנה ונהורא מעליא, שיאריך ימים ושנים על ממלכתו, ויוסיף עוד רבות בשנים להורות ולהנחות הצמאים לדבר ה'.

תוך כדי דיבור אזכיר גם את הגאון הגדול, מעוז ומגדול, רבי מרדכי אליהו שליט"א, הראשון לציון ולשעבר הרב הראשי לישראל, אשר על ברכיו גדלתי מאז עומדי על דעתי וממנו ינקתי את תורתי. ואף לקונטרס זה זכיתי להכניס מתשובותיו שענה לי בעל-פה מתוך אהבה רבה ומאור פנים, כדרכו לכל אדם. יהי רצון מלפני הבורא יתברך שיברכהו בבריות גופא ונהורא מעליא, ושיאריך ימים ושנים על ממלכתו, ויחזקהו ויאמצהו להורות לרבים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון.

כמו כן ענו בעל-פה לשאלותי עוד רבנים חשובים, מהם (לפי סדר הא "ב): הג"ר אברהם דב אוירבך שליט"א, אב"ד דטבריה ת"ו. הג"ר מאיר שמחה אוירבך שליט"א (שניהם בני הגרש"ז אוירבך זצ"ל). הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, דיין בבית הדין הגדול פעיה"ק ירושת"ו. הג"ר לוי יצחק הלפרין שליט"א, ראש המכון המדעי טכנולוגי להלכה בירושלים ת"ו. הג"ר יעקב יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון יעקב" פעיה"ק ירושת"ו. הג"ר יצחק יוסף שליט"א, מחבר ספרי ילקוט יוסף ועו"ס וראש ישיבת "חזון עובדיה" פעיה"ק ירושת"ו. הג"ר שאול ישראלי זצ"ל, מראשי ישיבת "מרכז הרב" וחבר ביה"ד הגדול פעיה"ק ירושלים ת"ו. הג"ר דב ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע היא חברון ומראשי ישיבת ההסדר שם. הג"ר שלום משאש שליט"א רבה של ירושלים עיה"ק וראש אבות בתי הדין בה. הג"ר צבי יחיאל שפירא שליט"א, ראש כולל טל תורה פעיה"ק ירושת"ו. גם בזה תשובותיהם שובצו בחלקן בגוף הקונטרס, וחלקן בנספחים שבסוף הקונטרס. ואף להם מודה אני מקרב לבי על שהקדישו מזמנם היקר וענו על שאלותי, ותהא משכורתם שלימה מאת ה'.

לא אשכח להודות לרבה של העיר העתיקה ור"מ בישיבת "הכותל", הג"ר אביגדר נבנצל שליט"א, אשר הקדיש מזמנו היקר, והסכים להעביר תחת שבט ביקורתו את כל הקונטרס מתחילה עד גמירא, ההלכות והמקורות (מלבד שינויים קלים שנעשו ברגע האחרון). הגרא"נ שליט"א דקדק בדברים (ובמקום צורך אף לבנתי עמו בע"פ את הדברים) והוסיף את הארותיו המחכימות, וכן הביא מפסקי רבו, הגרש"ז אוירבך זצ"ל, מהם דברים חשובים שאינם כתובים בספרי הגרשז"א זצ"ל, אלא שמע ממנו בעצמו (הדברים שובצו הן בגוף הקונטרס והן בנספחים בסוף הקונטרס). מודה אני לו מאוד על כל הטוב אשר גמלני, וכל זה במאור פנים ובסבלנות רבה. יהי רצון שימשיך להנהיג את עדתו ולהפיץ תורה עוד רבות בשנים מתוך בריאות ושלוה, ושנזכה להמשיך ללמוד ממנו עצה ותושיה.

תודה מיוחדת שלוחה לידידי היקר הרה"ג ר' יצחק קדמון שליט"א משעלבים, אשר גם הוא עבר על כל הקונטרס. חריפותו ובקיאותו הרבה, ובפרט בהלכות שבת, היו לי לעזר רב, והערותיו המחכימות האירו את עיני פעמים רבות. יהי רצון שימשיך עוד שנים רבות בהרבצת תורה לרבים, ויזכה לרוות נחת רוח מכל יוצאי חלציו הוא ונוות ביתו.

כמו כן אודה גם לכל חברי וידידי אשר עמם לבנתי ספקות שהתעוררו במשך הכתיבה, ומהם הרה"ג ר' עמי רוטנברג שליט"א, ראש כולל בישיבת "מרכז הרב", שדנתי עמו על כמה נושאים שבקונטרס.

ברכה מיוחדת לידידי היקר משכבר הימים, הרה"ג ר' יובל חסיד שליט"א, ראש הכולל בישוב נצרים ת"ו (שהעיר עזה סמוכה אליו), אשר ענוותו תרבני, ועל אף היותו טרוד בלימוד בכולל עשה לילות כימים בהכנת מפתח מפורט על כל הקונטרס (כולל הנספחים) גם בלילות שהישוב הופגז. ועוד הוסיף והרבה להעיר את הערותיו החשובות לגופם של דברים. תהא משכורתו שלימה מעם ה', וימשיך להפיץ תורה לרבים מתוך בריאות, שמחה ושלוות הנפש לו, לכל בני ביתו ולכל אחינו בישוב נצרים.

עוד לא אשכח להודות לידידי היקר, הר"ר אריה הוכלר נר"ו, אשר טרח ויגע רבות להגיה את הקונטרס ולנכש הקמשונים. יהי רצון שימשיך לשבת באוהלה של תורה עוד רבות בשנים, וימלא ה' משאלות לבו לטובה ולברכה לעבודתו יתברך, מתוך אושר, שמחה ושלווה.

ועוד לי באמתחתי ברכה להר"ר משה טורם נר"ו, חברי לספסל הלימודים בישיבת "מרכז הרב", אשר שילוב תורתו עם הידע הטכני הרב שלו בכל חידושי החשמל והאלקטרוניקה היו לי לעזר רב מאוד במשך כל כתיבת הקונטרס. נוסף לידע הטכני המקיף מכיר הוא היטב את המציאות המתחדשת, כך שעזר לי מאוד בידיעת והבנת המציאות הטכנית (חשמלית ואלקטרונית) בה עסקנו בקונטרס. תהא משכורתו שלימה מעם ה', תתמלאנה כל משאלות לבו לטובה, וימשיך ללמוד תורה מתוך הרווחה, שמחה ואושר לאורך ימים ושנים.

על הטוב יזכרו כל אותם שעמלו וטרחו בהוצאת הקונטרס לאור עולם. ובפרט אודה לידידי היקר הר"ר אברהם כהן נר"ו אשר על הסדָר, ולמדפיס היקר הר"ר דוד אבקסיס נר"ו אשר עושה מאמצים רבים כדי שההדפסה תעשה ע"י עבודה עברית. תהא משכורתם שלמה מעם אלקי ישראל, ותתמלאנה כל משאלות לבם לטובה לעבודתו יתברך.

שלמי תודה מעומקא דליבא לכם - אחי המפיצים. אותם מפיצים אלמונים רבים, העוסקים זה שנים רבות בכל קצוות הארץ - מרמת הגולן, קרית שמונה ומעלות בצפון, ועד אילת שבדרום, במסירות, בהתמדה ובצניעות בהפצת הקונטרסים "מקראי קודש". אתם, אשר מעמיסים חבילות ספרים על שכמכם ורצים ממקום למקום בגשם ובשמש. אתם אשר מתעסקים עם המכירה וספירת המעות. אתם אשר טורחים לטלפן ולבקש עוד ספרים בשעת הצורך, וכל זה ללא שום תמורה מינימלית אלא רק לשם שמים - להרבות תורה בישראל. אתכם לא אשכח לעולם. מהדורה זו מוקדשת לכם - אחי יקירי! תודה, תודה רבה לכם. וקבלו את ברכתי הדלה, ברכת הדיוט: יהי רצון שבשכר עבודתכם המסורה להגדיל תורה ולהאדירה תזכו לבנים ובני בנים תלמידי חכמים העוסקים בתורה לשמה.

ולפני שאסיים, הנני לקבוע ברכה מיוחדת לאמי היקרה בנשים, מנשים באוהל תבורך, מרת שרה הי"ו, אשר עזרה לי רבות בגשמיות למען אוכל לשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, ועד היום עינה פקוחה למלא מחסורי הגשמיים. וחמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הם שעמדו לי עד עתה (עפ"י חולין דכ"ד ע"ב). ישלם ה' פעלה, ותהי משכורתה שלימה מעמו יתברך. יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ותשמח בשמחת כל יוצאי חלציה. אנא ה', נחמה ונחמנו מאבלנו על אבינו היקר הר"ר יעקב ז"ל, אשר היה עושה לילות כימים להביא טרף לביתנו, על מנת שנוכל אחי ואני להתחנך על ברכי התורה בישיבה. זכרה ה' זאת לו לטובה.

ועוד הנני מרגיש חובה נעימה להודות לחמותי היקרה, מרת מלכה אלבה הי"ו, אשר לא חוסכת בטרחה לסייע לנו בעבודות הבית ובטיפול בילדים. יהי רצון מלפניו יתברך שישלח לה ברכת ניחומים על בעלה, חמי היקר הר"ר שלמה אלבה ז"ל, וכן שירבה לה און וחיל להמשיך בגמילות החסדים הרבה שעוסקת היא, מתוך בריאות, שמחה וטוב לבב.

ואחרון אחרון חביב, לא אחשוך פי מלהודות ולברך את נות ביתי, עקרת הבית ואם הבנים, רעיתי שתחי', אשר לרוב מסירותה הרבה והשגחתה על צרכי הבית ובטיפול בילדים אשר חנן ה' אותנו, זכיתי להמשיך ולשבת באהלה של תורה. זכרתי לך חסד נעוריך, לכתך אחרי במדבר שנים רבות, בארץ לא זרועה. יהי רצון שנזכה לראות את כל צאצאינו עובדי ה' באמת, בעלי יראת שמים טהורה ומידות ישרות, ושלא תמוש התורה מפינו, מפי זרענו ומפי זרע זרענו עד עולם.

ולפני סיום אינני יכול לכלוא את הרוח מלבוא כאן בדברים אחדים על הסערות הפוקדות היום את עם ישראל בארצו.

הנה גלוי לעין כל העולם שבעשר השנים האחרונות מדינת ישראל נכנסה להתדרדרות מסחררת של חילול שם שמים והשפלת קרן ישראל עד עפר עקב הסכמי ה"שלום" השיקרי עם המחבלים הפלסטינים, שעליו הכריזו מנהיגיה השמאלנים של מדינת ישראל. הדבר נובע או בשל הצורך בחיזוקנו ביראת שמים ובתורה, ולכן מקפידים עלינו ח"ו משמיא, או בשל סיבות שונות בשלבי הגאולה, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך.

במאמר נגד חילול שבת וחג, כותב הגאון הראי"ה קוק זצ"ל (מאמרי הראי"ה, עמ' 154): גם אנו היום, אסירי התקוה, שבי הגולה, העוזרים בפועל בבנין עמנו וארצנו - אל ימס לבנו מכל מצב מחריד, מכל שקוע ומחשכים, בין שהם חמריים, ואפילו כשהם רוחניים. בטוחים אנו בצור ישראל "האומר לירושלים תושב וחרבותיה אקומם", כי דברו הטוב אשר החל יקום ויהיה. ושיבת ציון אשר התחילה להאיר מחשכי נאות יעקב תוסיף אורה לימים יוצרו, ותנצח את כל המכשולים. עכ"ד.

ואכן הלב כואב ורותח על ההתכחשות לערכי ישראל, על הבריחה מעצמנו ומקולנו הפנימי על ידי שיטות המהומה של החומרנות, הבריחה מארץ ישראל ומירושלים, ח"ו. המשבר הרוחני נותן אותותיו בכל שדרות חיינו, ובעיקר בהנהגה המדינית המתרפסת לאויבינו והנותנת עוּלם על צוארנו. וכן במערכת המשפט ושלוחיה המחללים שם שמים, אינם דנים לפי חוקי תורת אלוקים חיים, והרודפים ומדכאים כל גרעין של קדושה - קדושת העם, קדושת התורה וקדושת ארץ ישראל. ומתוך כך מטהרים את הטמא ומטמאים את הטהור. וכן מתבטא הדבר במערכות החינוך הקלוקל לילדי ישראל הטהורים, אשר תחת לחנכם לשמור דרך ה' ולאהוב את ארצם מחנכים לסלחנות ו"שלום" לרשעי אומות העולם, ולהתרחקות ממורשתם שמדורי דורות. ומשבר זה מטביע את חותמו גם במערכת התקשורת (שעליה אך למותר לדבר, שהריהי מלאה רשעה ומשטמה), ובמערכות אחרות בחיינו הציבוריים. הלב דווי וכואב על כל זה הגורם לגודל עיכובי הגאולה.

אך גדול קידוש השם שבקוממיותינו בארצנו יותר מכל חילול השם הנזכר, האמונה עולה על כל ומתגברת על כל. אמונה בנצח ישראל, בישועתו וגאולתו גם בדור הזה העתידים להיות כולם שבי פשע במהרה בימינו. אמונה וודאית המלוּוה בשמחה עמוקה יסודית על דברת הקץ המגולה אשר החל להזריח עלינו.

נוסף לזאת יש להוסיף שני דברים:

דבר ראשון: בספר באר משה (פר' "נצבים" עמ' תתקע"ג עה"פ "והיה בשומעו את דברי האלה הזאת") כתב האדמו"ר מאוז'רוב, הרה"ק ר' משה יחיאל אפשטיין זצ"ל, שמ"ש חז"ל שהשלום מציל מן הפורענות אין זה אלא בשלום אמת בלב, ובאחדות אמיתית. אך אין זה בשלום שהוא מלחמה נגד יסודי הדת, כי זה לא שלום אלא פירוד ואינו מציל מן הפורענות. עכת"ד. וממילא מובן מדוע היום, שבע שנים לאחר הסכמי ה"שלום" שהחל לעשות אותו מטביע הספינה, טובעת ספינת ה"שלום" שהוא היה קברניטה, וכמעט אין שבוע ללא רצח כמה יהודים ע"י פלסטינים "רודפי שלום".

דבר שני: מה עלינו לעשות. התשובה פשוטה: לחזור בתשובה ולהתחזק בעבודת ה'. בכל התורה, הנביאים והכתובים מובאות אזהרות על המצב כיום בשל עזיבת התורה והמצוות. ואף שמדובר בשמירת כל המצוות, מכל מקום ישנן עבירות מסוימות שהתורה קישרה אותן באופן מיוחד להחלשת אחיזתנו בארץ, כגון עבודה זרה (במדבר פל"ג פס' נ"ב, ודברים פי"א פס' ט"ז-י"ז) והשארת הגויים בארץ ישראל (במדבר שם פס' נ"ה), וחז"ל הוסיפו שאף מצוות שמירת השבת מחזקת את אחיזתנו בארה"ק (ר' באר משה להרה"ק מאוז'רוב פר' "כי תבוא" עמ' תתי"א עפ"י בר"ר פמ"ו,ט'). ולפי"ז אם רצוננו לתקן את המצב, למנוע חילול שם שמים, ולהיפך - להרבות כבוד שמים, הרי שנוסף לקיום מש"כ בתורה לגבי ביעור כל העבודות הזרות מארצנו והורשת הגויים מנחלתנו (עפ"י גדרי ההלכה), הרי שישנה עוד "עיצה טובה" ללוחמים על שלימות ארצנו, והיא גם זהירות בשמירת השבת, אשר תסייע לחיזוק אחיזתנו בארץ.

ולפני צאתי מן הקודש, אשפוך את שיחי לפני קוני:

כשם שזיכיתנו לראות בתקומת מדינה יהודית לאחר כאלפיים שנות גלות, וכן בהתיישבות הנפלאה והפורחת בכל חלקי ארצנו, ובפרט ביהודה בבנימין, בשומרון, בגולן וברצועת עזה, וכן בשיבתנו הנאדרה להר המוריה מקום מקדשנו ולעיר דוד חמדתנו המעטירה, כך נזכה ונראה במהרה בביאת הגואל, בפקיחת עיני עם ישראל ושיבתו לדרך התורה והמצוות, בקיבוץ כל עם ישראל לארצו, התנחלותו וישיבתו בכל מרחבי ארצנו הקדושה - מנהר פרת ועד נחל מצרים, בעקירת כל העבודה זרה מארץ הקודש, בקיום מצוות הורשת כל אותם הגויים שהתורה אומרת לגרשם מארץ ישראל (בפרט אותם מחבלים הנקראים "הרשות הפלסטינית"), בקעקוע כל הרשעה מבית (וד"ל), בעצמאותנו השלמה והמלאה על כל אדמות נחלתנו ע"י שלטון התורה, במלוא הופעת השכינה, בבנין ירושלים ובעבודת בית המקדש, במהרה בימינו. אמן.

אדר ה'תשס"א

העורך

נ.ב. אודה לכל מי שיעירני על טעויות.

הקדמה למהדורת שבט תשע"ג

"אודה ה' מאֹד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו". "במה אקדם ה', אכף לאלקי מרום". על אשר לא עזב חסדו ואמיתו ממני, והעלני מבאר שחת, מתחילת מחלתי לפני כשנה, עת חולשה גדולה עד מאוד אחזתני, הן חולשת השכל והן חולשת הגוף, ולאט לאט בס"ד משתפר מצבי.

ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות, אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלקינו, ולברך את שמך מלכנו, על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים, הטובות נסים ונפלאות שעשית עמדי.

כי הרבית טובות אלי, כי הגדלת חסדי עלי, ומה אשיב לך והכל שלך, שמתאושש אני קמעה קמעה ממחלתי, ויכולתי בעזרתו יתברך, ולהבדיל בעזרת ידידי וחברי, לכתוב מהדורה נוספת לקונטרס זה העוסק בהלכות כלי חשמל בשבת וביום טוב.

והנה עברו כשתים עשרה שנה מאז שיצאה לאור המהדורה הקודמת (השניה) של קונטרס זה. והספרים ספו תמו מן השוק, ורבים אומרים מי יראנו טוב, אין טוב אלא תורה. ובפרט בזמן האחרון שרבו המבקשים את קונטרס זה עקב התעוררות ללמוד את הלכות חשמל בשבת. לכן למרות שטרם זכיתי להתרפא לגמרי ממחלתי, מכל מקום אזרתי חלצי להוציא לאור בס"ד את מהדורה זו החדשה.

אף על פי שמצויים באמתחתינו עוד כארבע מאות תוספות והערות על הכתוב במהדורה הקודמת, אך עקב השתוקקות הציבור לקונטרס זה, ובשל מחלתי, לכן שינינו רק שינויים הכרחיים והוספנו עוד תוספות חשובות ועקרוניות (בערך כששים שינויים ותוספות). ובאשר לשאר התוספות עוד חזון למועד, בס"ד.

למרות שעברו כתריסר שנים מהמהדורה הקודמת, והמציאות הטכנולוגית השתכללה והשתנתה בדברים מסוימים, בכל אופן לא בדקנו את המציאות כיום, בשל לחץ הזמן. ומכל מקום תלמידי חכמים שונים אמרו לי שעקרונות פעולת המכשירים לא השתנו בהרבה, ואף לגבי מכשירים שהשתנה אופן פעולתם, הרי שמתשובות הרבנים ומטעמיהם, ושאר טעמי הפסקים הכתובים במהדורה הקודמת, ניתן להבין כיצד לנהוג גם כיום, ומהו הדין לימינו אלה.

ובאשר לצד ההלכתי. במקומות שונים בקונטרס כתבנו שאף לדעת הסוברים שסגירת מעגל חשמלי אסורה משום איסור בונה, הרי שספק אם יש איסור מהתורה ב"כיבוי" מכשיר חשמלי (אף ללא חוט להט), והבאנו צדדים רבים להקל בכך ולומר שיש בכך רק איסור דרבנן. אמנם החזו"א כתב (בחלק או"ח סימן ל"ח סק"ב) שהדבר אסור מהתורה. וראה בגוף הקונטרס (בהערה ט"ז ענף 6).

עוד יש להעיר, שלמרות שהבאנו בגוף הקונטרס (בפרט בהערה כ"ז) דעת הרבה פוסקים שאסרו את השימוש במכשירי הגרמא של מכון צומ"ת ושל המכון המדעי טכנולוגי לעניני הלכה, בכל אופן יש לדעת שלא כל המכשירים שמכונים אלה ממציאים ומשווקים (תחת כשרותם) הינם פועלים עפ"י עקרונות הגרמא שלהם. אלא ישנם מכשירים רבים הפועלים באופנים ובעקרונות אחרים ושונים. וגם מי שאינו מקבל את עקרונות הגרמא של מכונים אלה, יתכן ולא יאסור את השימוש במכשירים האחרים שאינם פועלים בעקרון הגרמא, אלא אם כן יאסור זאת מצד החשש האמיתי של פירצה בחומת השבת.

על הטוב יזכר חברי וידידי, אשר הוא לי כאח, שלמרות עיסוקיו התורניים הרבים טרח ועזר לי לנפות ולהחליט מהם הדברים הדחופים שאותם יש להדפיס במהדורה חדשה זו. תהא משכורתו שלמה מאת אלקי ישראל.

לפני שאסיים, אחלה את פני הקוראים שימשיכו לשפוך את צקון לחשם ויעתירו בעדי לרפואתי השלמה והמהירה (שמי: משה בן שרה. אין להוסיף תואר "רב" וזאת עפ"י דברי מרן הגאון החיד"א זצ"ל, ומעוד סיבות).

ונסיים בתפילה ובתחינה לפני שוכן מעונה, שנזכה בקרוב ממש לחזרה בתשובה של כלל ישראל, לגאולה השלמה, למחיית עמלק, לבניין בית המקדש, ולמלוא הופעת השכינה על כל עמו ונחלתו, במהרה בימינו. אמן.

ז' שבט תשע"ג

מ. הררי