פרק כז: שנת היובל
פתיחה
וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם, לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם, מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:
א. מפסוקי התורה ומדברי חכמינו זכרונם לברכה מתבאר, שלאחר ספירת שבע שנות שמיטה, והיינו לאחר ארבעים ותשע שנה, מתחילה שנת היובל. כפי שבס"ד ראינו לעיל, נחלקו רבותינו האם שנת היובל הינה גם השנה הראשונה של שנות השמיטה הבאות (תחילת השמיטה השמינית), או שמנין שנות השמיטה הבאה מתחיל רק לאחר שנת היובל.
המצוות שבשנת היובל
ב. כמה וכמה מצוות שייכות לשנת היובל. איסור עבודת הקרקע שנוהג בשמיטה, נוהג הוא גם בשנת היובל. וכן נוהג בה דין עבד עברי, דין בתי ערי חומה, דין שדה חרמים ודין שדה אחוזה. ומקבלין גר תושב, נוהגות אז מצוות השמיטה מן התורה (כשתנאים מסויימים מתקיימים לכך), וכן נוהגת אז שמיטת כספים מן התורה.
ג. מצווה נוספת הקשורה לשנת היובל הינה עצם ספירת השנים לקראת היובל. שבכל שנה ושנה בראש השנה היו בית הדין הגדול שבירושלים סופרים את השנה, כמו שאנו סופרים כיום את ספירת העומר (כפי שבס"ד כתבנו כבר לעיל בפרק א' סעיף כ"ג). ולאחר שקיימו את מצוות ספירת שבע השמיטות, היו בית הדין הגדול שבירושלים מקיימים מצווה נוספת, והיו מקדשים את שנת החמישים שהיא היא שנת היובל.
היובל בדורותינו
ד. בשל כמה סיבות, אין היובל נוהג זה כמה מאות שנים ואין אנו זוכים לקיים את מצוותיו. ולכן בקשתנו:
יהי רצון מלפניך, ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שנזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה, למלוא הופעת השכינה על כל עמך ונחלתך, לקיים את כל מצוות השמיטה והיובל, וכן את כל שאר המצוות (שכידוע יותר ממחצית המצוות אין אנו מקיימים בדורותינו כי הן מתקיימות רק בבית המקדש), שיבוא בן דוד עבדך ויגאלנו, שנכרית את זֶכר עמלק, ונבנה את בית המקדש [וזאת כפי הסדר שכתב רבנו הרמב"ם בסוף הלכות מלכים]. ושם נקריב לפניך את כל קרבנות חובותינו ונדבותינו. עם ישראל ישב לבטח על אדמתו בכל מרחבי ארצנו הקדושה, מנהר פרת (שבעירק) ועד נהר מצרים, ומהגבול הצפוני (-צפון תורכיה של היום) ועד הגבול הדרומי, ישב עם ישראל שליו ושאנן (לאחר שקיים את צו התורה להוריש את כל הגויים מארצנו), עוסק בתורה ובמצוות ודבק באלוקיו. במהרה בימינו. אמן!!!
תושלב"ע