[1]א. בס' סדר היום כתב כן גבי ערבית דליל שבת, ועפ"י דבריו כ' בבית השואבה (דקס"ח, ב') גם גבי תפילות יו"ט. והוסיף, שגם משום שנא' "ושמחת בחגך", שחייבים אנו לשמוח ביו"ט בכל מיני שמחות יותר מבשבת. וסיים שכבר נהגו כל ישראל קדושים בכל מקום להתפלל כל התפילות של ימים טובים בשירה ובזמרה יותר מכל שבת, משום דביו"ט יש מצות שמחה יותר מבשבת. ע"כ. וזה כמ"ש בערכין (די"א, א') עה"פ "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" - איזוהי עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר זו שירה. עיי"ש. הב"ד בחזו"ע (הל' יו"ט. הל' תפילות יו"ט. דפ"ח ס"ב). וע"ע בשו"ע (סי' נ"ג סי"א), בכה"ח (שם סקנ"ז), ביבי"א (ח"ד סי' כ"ו סק"ב), ומה שכתבנו במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג סוף הערה ב') ולעיל (בשער התפילות פרק א', הערה ב').

אגב ענין הפיוטים נביא כמה מדברי הפוס' בהא.

אף שכ' הרמ"א (בסי' רפ"א ס"א) שיש להאריך (בשבת) ולהנעים בזמירות בתפילת שחרית, ואין למחות במאריך בהם, מ"מ כ' המ"א (בסי' רפ"א סק"ה) שאפ"ה צריך להזהר שהציבור יקראו ק"ש בזמנה ויתפללו תפילת העמידה בזמנה (הב"ד כה"ח סי' רפ"א סקי"ב). וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים ומפרידים אות מחברתה או תיבה מחברתה [מ"א (שם סק"ד). כה"ח (שם סקי"א). ור' ע"כ בפרק על נטילת הדמ"י, גבי חלוקת הנענועים בעת אמירת פסוקי "אנא ה' הושיעא נא" וגו', ו"הודו לה' כי טוב" וגו']. ועוד. מאן דהו זכה לגן עדן משום שהיה אומר הברכות בקול נעים בביהכ"נ, ואע"ג שהיה אדם קל, מ"מ בזכות זה הביאוהו לג"ע ומכבדין אותו. כך סיפר אותו אדם עצמו לאחר פטירתו, לשמש בית הכנסת [מרן הגחיד"א זצ"ל בס' מחב"ר (סי' רפ"א סק"ד). כה"ח (שם סקי"ד)].

[2]ב. עפ"י הטור, הב"ח, המ"ב (סי' תרמ"ד סק"א). וכתבו הטעם, דזריזים מקדימים למצוות. וזאת אע"פ שבעלמא ביו"ט אין משכימין, דביו"ט מאחרין לבוא וממהרין לצאת, כדתניא בפ"ב דמגילה [ב"ח. כה"ח (סי' תפ"ח סק"א)].

המתפללין שחרית כוותיקין (העמידה בהנץ) יברכו על הלולב רק אחר תפילת שחרית [ר' מחה"ש (סי' תרנ"ב סק"ג), ביכור"י (שם סק"ג) ואש"י (פפויפר. פמ"ז הערה ז'), ולקמן בפרקים הבאים]. וע"ע לקמן בפרקים הבאים שיש (מאותם שאינם מתפללים כוותיקין) המהדרים לברך על ד' מינים בסוכה מיד אחר הנץ החמה אף לפני תפילת שחרית [מ"ב (סי' תרנ"א סקל"ד) ובשעה"צ (סקל"ג). ובביכור"י (סי' תרמ"ד סק"א) כ' דיותר טוב לנהוג כן]. אך רבים נוהגים לברך וליטול הד"מ לאחר חזרת הש"ץ קודם ההלל [מרן (סי' תרמ"ד ס"א) ועיי"ש מש"כ מרנא הגר"א בביאורו, וכה"ח (באותו סי' סק"ג, בשם רבינו האריז"ל) ואג"מ (ח"ד סי' צ"ט סק"א, דלאחר שחרית עדיף, דמעלת תדיר דשחרית עדיף). וכ"כ עוד כמה פוס'. ר' אש"י (פמ"ז, הערות ד' – ו')]. וכמבואר כ"ז בס"ד בל"נ בפרקים הבאים.

[3]ג. הא דאמרינן ברכות השחר, הוא כבכל יום, כבשו"ע (סי' ד', ו', מ"ו ומ"ז).

גבי אמירת הקרבנות בתפילת שחרית, כן כתבו מרן והרמ"א (בסי' א' סעי' ה' – ט', ובסי' מ"ח ס"א). וכ"כ המ"ב (סי' א' סקי"ז) בשם השל"ה גבי אמירתם ביו"ט. ועיי"ש במ"ב (בסי' א') גבי אמירת ה"יהי רצון" שנוהגים האשכנזים לומר אחר אמירת כל פרשה מפרשת הקרבנות. וע"ע לקמן בסמוך (בהערה י').

גבי אמירת פסוקי דזמרה ביו"ט, כ"כ מרן (סי' תפ"ח ס"א), המ"ב (סק"א), כה"ח (ס"ק ב' – ד') וש"פ. וראה ע"כ לקמן (בסעי' ד').

[4]ד. עפ"י מרן (סי' תפ"ח ס"א), וכ"כ המ"ב (שם סק"א) וכה"ח (סק"ד). וכ"כ במחזורים. וראה פרטי דינים ע"כ לקמן (בסעי' ד').

[5]ה. עפ"י מרן ורמ"א (סי' תרנ"א, תרנ"ב, תרנ"ז ותרנ"ח) והנו"כ. וכמש"כ בס"ד לעיל (בשער ארבעת המינים, פרקים י"א וי"ב).

[6]ו. עפ"י מרן (סי' תרמ"ד) ונו"כ. וכדלקמן בס"ד בקונטרס זה.

[7]ז. עפ"י מרן (סי' תר"ס) ונו"כ. ויש מקיפים ואומרים ההושענות רק אחר מוסף. וכדלקמן בקונטרס זה (ואכן הטור, ובעקבותיו גם מרן בשו"ע, כתבו את דיני ההקפות אחר דיני קה"ת).

[8]ח. כ"כ מרן (סי' תרנ"ט) גבי קה"ת וההפטרה. וגבי יוט"ב של גלויות כ"כ מרן (בסי' תרס"ב ס"ג).

[9]ט. מרן ורמ"א (סי' תפ"ח ס"ג).

[10]י. עיקר דין אמירת ברכות השחר והקרבנות מבואר לעיל (בהערה ג').

גבי פרשיות הקרבנות, כתבו הפוס' לחלק בין אמירת פרשיות קרבנות הנדבה לבין הפרשיות שחובה לאומרן. גבי פרשיות קרבנות הנדבה, כגון פרשת המנחה והשלמים, (וראה שו"ע סי' א' סעי' ה', ז' וט') כתבו הפוס' שאין חובה אפי' ביום חול לאומרן, ומי שהוא בן תורה מוטב ועדיף אפי' ביום חול שיעסוק בפרשה דיומא (ובני"ד ילמד בעניני סוכות). נוסף לכך אפי' מי שאינו בן תורה לא יאמר היה"ר שלהם ביום טוב, דאין קרבן נדבה בא ביו"ט [השל"ה. מ"ב (סי' א' סקי"ז). וכן עפ"י פירוש ביצחק יקרא (לגר"א נבנצל שליט"א.על המ"ב שם). וכ"כ כה"ח (סי' א' סקל"א) בשם כמה פוס'. ור' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"ג הערהי"א).

ומ"מ שאר הפרשיות של הקרבנות שחובה לאומרן בכל יום, הרי שכ"ה גם ביו"ט (כגון פרשת התמיד והקטורת). ואגב, אף מי שלא נזהר לומר פרשיות אלה בכל יום, יש חשיבות מיוחדת לומר את פרשת התמיד בשחרית של שבת, וזאת עפ"י הקבלה.

היינו שיש לחלק בכל ענין זה בין פרשיות שחובה לאומרן בכל יום לבין כאלה שאין חובה כזו. וכן יש לחלק בין אדם שאינו בן תורה לבין בן תורה. ובין יום חול לבין שבת ויו"ט.

ועוד כ' שם המ"ב בשם התבו"ש, שמי שהוא אבל לא יאמר הפרשיות של קרבנות נדבה אלה. ור' בביק"ר שם. ומ"מ אין זה שייך לני"ד, דהא מישתעי באבל תוך ז', וכניסת הרגל מבטלת אבלות דז'.

את פסוקי מוסף דיו"ט אין אומרים בעת אמירת הקרבנות לפני תפילת שחרית, מפני שכבר קוראים אותם בקריאת התורה (מרן סי' מ"ח ס"א). ואע"ג שאת פסוקי מוסף דר"ח נוהגים האשכנזים לומר בקרבנות דשחרית (כמש"כ הרמ"א סי' מ"ח שם), זאת כדי לפרסם דהוא ר"ח, אך גבי יו"ט א"צ לפרסמו שכבר הוא מפורסם מאמש בתפילת ערבית. ואת פסוקי מוסף דשבת אומרים משום שאין קוראים אותם אח"כ בקה"ת, דהם רק ב' פסוקים, וכמבואר בשו"ע סי' רפ"ג [לבוש. מ"ב (סי' מ"ח סק"ו)]. וראה בשעהכ"ו (בדרוש נוסח התפילה) אי רבינו האריז"ל היה אומר את פסוק "וביום השבת".

עיקר דין פסד"ז ביו"ט כתבוהו מרן (סי' תפ"ח ס"א), המ"ב (שם סק"א), כה"ח (ס"ק ב' – ד') וש"פ.

[11]יא.

ענף 1: הוספת מזמורים בפסוקי דזמרה ביו"ט.

גבי אמירת פסוקי דזמרה ביו"ט. כתבו הפוס' שביו"ט אומרים פסד"ז כמו בשבת [מרן (סי' תפ"ח ס"א). מ"ב (סק"א). חזו"ע (הל' יו"ט. דיני תפילת יו"ט דפ"ח ס"ה), ומש"כ בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ה הערה ד')].

הטעם להוספת המזמורים שאומרים בשבת, כ' הלבוש משום שהם מדברים בענין מעשה בראשית שכלו ונגמרו ביום שבת, או ממתן תורה שהיה בשבת. וכן אומרים שיר של פגעים, והיינו מזמור "יושב בסתר", כדי להציל מהמזיקים המצויים בליל שבת. ע"כ. וכ"כ כבר בזוה"ק (פר' תרומה דקל"ז, ב') טעם עד"ה למזמורים שמוסיפים בשבת, וגם בענין הוספת "נשמת כל חי" (ור' ע"כ לקמן). הב"ד כה"ח (סי' רפ"א סק"ד).

מנהג הספרדים להוסיף ביו"ט אחר מזמור "יושב בסתר" מזמור השייך לאותו רגל. וביו"ט א' דסוכות אומרים מזמור "כאיל תערוג", וביו"ט אחרון (בשמע"צ) מזמור י"ב בתהילים שהוא "הושיעה ה' כי גמר חסיד" [שו"ג. יפ"ל. כה"ח (סי' תפ"ח סק"ג) וש"פ. וע"ע בכה"ח (סי' נ"א סק"נ).

בשבת וביו"ט אין אומרים "מזמור לתודה" בפסד"ז, משום שאין קרבן תודה קרב אז [טור וב"י (סי' רפ"א). הפרישה (סק"ב) בשם שב"ל בשם רש"י. רמ"א (סי' נ"א ס"ט). מ"ב (סי' נ"א סקכ"א). כה"ח (סי' רפ"א סק"ה)].

גבי "מזמור שיר ליום השבת", כ' המהרי"ל שמנהגם שקורין גם מזמור זה, אך בלי תחילתו, אלא מתחילים מתיבות "טוב להודות לה' ". וכ"כ האבודרהם בשם רבינו סעדיה, אך הוסיף דמ"מ אומרים גם פס' זה, דיו"ט נמי מיקרי שבת. ע"כ. הב"ד הד"מ וכ' שכן נוהגים (לומר גם פס' זה). וכ"כ המ"א, הגר"ז, המ"ב (רס"י תפ"ח), כה"ח (שם סק"ב) וש"פ.

ענף 2: הוספת "נשמת כל חי" בפסוקי דזמרה ביו"ט ודינים פרטיים לגביה.

בסוף פסוקי דזמרה, אחר שירת הים, נהגו כולם להוסיף ביו"ט את תפילת "נשמת כל חי", כמו בשבת [מ"ב (סי' תפ"ח סק"א). כה"ח (סק"ד) וש"פ].

הטעם לאמירת "נשמת", כ' הטור, משום שיש בו מענין יצי"מ, לכן סמכוהו אצל שירת הים. והלבוש כ' משום הנשמה היתרה שיש לאדם בשבת [הב"ד כה"ח (סי' רפ"א סק"ז)].

קבלה בידינו מרבי יהודה החסיד, שאמירת שבח "נשמת כל חי" מסוגלת על כל צרה שלא תבוא, שהרוצה לינצל ממנה יקבל על עצמו שלכשינצל יאמר "נשמת כל חי" בתודה ובקול זמרה בפני עשרה. וכך ניצלו רבים [הב"ד החס"ל וכה"ח (סי' רפ"א סק"ח)].

וע"ע בכה"ח (שם) כוונות "נשמת כל חי" עד"ה, ודקדוקי נוסחאות [כגון שצ"ל "וכל עין לך תצפה", כשהתי"ו מנוקדת בחיריק והצדי"ק בשו"א, והיינו מלשון הבטה, כמש"כ "עיניו בגוים תצפנה". ולא כאותם הטועים הקוראים התי"ו בשו"א והצדי"ק בפתח שהוא מלשון תוחלת ותקוה. וכ"כ השע"ת (סי' רפ"א סק"א) בשם היד אפרים. ועיי"ש בשע"ת ובכה"ח עוד דקדוקי נוסחאות. ואכמ"ל].

נחלקו הפוס' גבי מי שאיחר לתפילת שחרית, על מה ידלג כדי להספיק להתפלל תפילת העמידה עם הציבור (וראה לקמן בפרקנו בהערה כ"ח שכתבנו בס"ד מתי נחשב שאדם מתפלל עם הציבור. וזו נ"מ האם ידלג יותר או פחות כדי להתפלל עם הציבור). וישנן כמה דעות בזה: י"א שידלג על פסד"ז, ויאמר רק "ברוך שאמר", "אשרי", "נשמת" ו"ישתבח" (ואם יכול יותר אז יאמר גם פסד"ז שאומרים בחול, כי הם תדירים יותר מפסד"ז של שבת). שכ"כ המ"ב (סי' נ"ב סק"ה) ובה"ל (סי' רפ"א ד"ה "ובכל") בשם הח"א (כלל י"ט). וע"ע כה"ח (סי' רפ"א סק"ז). ונראה שזו ד' המ"ב למעשה. וי"א שידלג את "נשמת" ואת פסד"ז דשבת, ויאמר קודם את פסד"ז דחול, ואם יש לו עוד זמן יאמר גם את "נשמת", ועדיפא מאמירת פסד"ז דשבת [שע"ת (סי' רפ"א רסק"א) בשם שלמי חגיגה (סי' ד' סק"ה). וכ"כ בשמם גם בכה"ח (סי' רפ"א ססק"ז)]. והיינו מחלוקתם האם עדיף לומר "נשמת כל חי" או פסוקי דזמרה של יום חול. וע"ע בכה"ח (שם).

וע"ע ע"כ בקיצוש"ע (סי' י"ד סעי' ז'), קצות השלחן (בבדי השלחן פ"ג סק"ב) ומ"ב [(סי' נ"ב סק"ה) בשם הח"א, שבשבת אם יש לו שהות לומר יותר מפסד"ז דחול ו"נשמת", יאמר גם מזמורי "למנצח... השמים מספרים", לדוד בשנותו" ו"תפילה למשה", שהם קודמים לשאר מזמורי השבת, כדאיתא בזוה"ק] וע"ע בילקו"י (מהדו' תשס"ד. ח"ד סי' נ"ב דף רמ"ח – רנ"א). ולקמן בפרקנו (בהערה כ"ח).

וראה עוד בשו"ע (סי' נ"ב ססע"י א') שאם הגיע לביהכ"נ כשהתחילו הציבור כבר ברכות יוצר, ואין לו שהות לומר פסד"ז אפי' בדילוג, יתחיל מברכות ק"ש עם ק"ש ויתפלל תפילת העמידה עם הציבור, ואח"כ ישלים פסד"ז ללא ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח". ובמ"ב (שם סק"ו) הב"ד שו"ת משכנות יעקב, שכ' שכיוון שברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" הן תקנה קדומה מימות התנאים, לכן מוטב להתפלל יחידי (היינו תפילת העמידה לא עם הציבור) משידלג לגמרי ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח". עיי"ש במ"ב שמ"מ אם החזן מאריך בברכות יוצר, לכו"ע יאמר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח".

מי שטעה ודילג על "נשמת כל חי", דנו הפוס' גבי מציאויות שונות היכן נזכר בכך:

1) אם נזכר בכך באמצע "ישתבח" קודם שהזכיר שם שמים בחתימת הברכה (היינו טרם אמר תיבות "ברוך אתה ה'"), יחזור לומר מתחילת "נשמת כל חי" ואילך, כולל כל "ישתבח" [ביה"ל (סי' רפ"א ד"ה "ובכל")].

2) אם נזכר בכך אחר שהזכיר ש"ש בחתימת ישתבח, יאמר "נשמת" אחר "ישתבח" [שע"ת (סי' רפ"א סק"א) בשם הברכ"י. וכה"ח (סי' רפ"א סק"ז) כתב כן בשם המכתם לדוד. ועיי"ש בשע"ת מש"כ בשם ס' שמח"ו גבי המאחר לתפילה, שידלג "נשמת". ושמא לדעה זו גם בני"ד לא יאמר "נשמת" אחר "ישתבח". וצ"ע].

3) נזכר בכך לאחר שענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", נחלקו בכך הפוס'. שלד' הרב מכתם לדוד לא יאמר אז "ישתבח" אלא ימשיך בברכות יוצר. ואילו לד' הרב בא"ח (פר' "תולדות" ס"ב) עפ"י דבריו בספרו מקבציאל, כל עוד שלא החל בברכות יוצר יאמר שם "נשמת" כדי לקבל בכך תוספת נפש [הב"ד כה"ח (סי' רפ"א סק"ז). וגם בני"ד נראה שלפוס' שהמאחר לתפילה ידלג על "נשמת" (כמש"כ שם גם כה"ח בשם הש"ח), נראה שבני"ד ימשיך ברכות יוצר, ולא יאמר עוד את "נשמת". ומ"מ יש לשים לב שבשל טעם עד"ה פסק כן הג' הבא"ח, וחידש שיאמר "נשמת" אף אחר "ברכו". ובס"ד עוד יש להעיר, שבבא"ח (שם בסי"ג) כ', שאם שכח לכוון בריש העמידה של שחרית לקבל תוספת רוח, יכול לכוון זאת בתחילת תפילת מוסף. ולפי"ז לא כ"כ זכיתי להבין מדוע צריך בני"ד לומר בפיו את "נשמת" אחר עניית "ברכו", הרי די שיכוון זאת בברכות ק"ש, וכמש"כ הוא עצמו שם בבא"ח (בסעי' ב' הנ"ל). ושמא לדעתו העדיפות לומר את תיבות "נשמת כל חי" בפיו, עדיפא טפי מחשש הפסק בין "ברכו" לאמירת תיבות "נשמת כל חי". וצריך עוד להתיישב בדבר בס"ד. ומ"מ נראה שלפוס' הפשטנים אחר "ברכו" לא יאמר דבר אף קודם שהחל בברכות יוצר. ואכן כעבור זמן ראינו שהגר"ע יוסף זצ"ל בהליכות עולם (חלק ג' עמ' ק"ג, ריש פר' "תולדות") חלק ע"ד הג' הבא"ח ופסק שלא יאמר "נשמת" אחר "ברכו"].

וע"ע בענין זה בכה"ח (סי' רפ"א סק"ז), ובס' אשי ישראל (פל"ו סעי' נ"ח).

ענף 3: סיום פסוקי דזמרה ביו"ט.

ובענין מהיכן מתחיל הש"ץ לפני אמירת "ישתבח":

הלבוש: (סי' תפ"ח סעי' א') כ' שכיוון שג' רגלים הינם זכר ליצי"מ לכן מתחילים מ"תעצומות עוזך", כיוון שראו אז תעצומות עוזו ויכולתו הגדולה. ואמנם בסידור עבודת ישראל (תפילת שחרית לשבת ויו"ט) כ' דבשבועות מתחיל הש"ץ מתיבת "האֵ-ל", ואילו בסוכות, שמע"צ ושמח"ת מתחיל הש"ץ מתיבת "הגדול", ובפסח מתחיל מתיבת "הגיבור". וסיים שבפולין מתחילים בכל ג' רגלים מתיבת "האֵ-ל", אך ברה"ש ויוה"כ מתחיל מתיבת "המלך" [הב"ד בס' אש"י (פמ"א הערה ס"ב)]. וק"ק לי הקטן ע"כ. דהא דוקא פסח הינו בחינת חסד (כמבואר בשעהכו"ו בדרושי פסח. ולכן גם לא אומרים אז כלל תיקו"ח, ואפי' לא תיקון לאה), ואילו חגי תשרי, כסוכות, הינם מבחי' דין (כמבואר בשעהכ"ו בדרושי סוכות. ולכן אז אומרים תיקון לאה). ולכאו' בפסח צריך להתחיל מתיבת "הגדול" ובסוכות מתיבת "הגיבור". וצ"ע. אמנם אח"כ ראיתי שגם במנהגי מהרי"ל (ריש הל' תפילות חג הסוכות) כ' שבסוכות ובשמיני עצרת מתחיל הש"ץ מתיבת "הגדול", וכן בשמחת תורה (ועיי"ש מנהג נוסף, וע"ע בטור סי' תכ"ח). וא"כ אינני מתווכח כלל עם מנהגי האשכנזים כשמקורם מיוסד על אדני הקדמונים הקדושים. ודי בזה.

ובאשר לטעם מדוע בשויו"ט מוסיפים תיבת "ובכן" לפני "ישתבח", ר' בכה"ח (סי' רפ"א סק"ח ד"ה "ובכן") טעם עד"ה.

את תחילת "ישתבח" חיבר המלך שלמה ע"ה, ורמוז הדבר בראשי התיבות "שמך לעד מלכנו הא-ל". ואת חתימת הברכה חיבר אברהם אבינו ע"ה, ורמוז הדבר בר"ת "אדון (האות אל"ף) הנפלאות", בורא (בי"ת) כל הנשמות, רבון (רי"ש) כל המעשים, הבוחר (האות ה"א) בשירי זמרה, מלך (מ"ם) א-ל חי העולמים". וכ"ז ר"ת אברהם [כה"ח (סי' נ"ג סק"א ד"ה "אז ישיר") בשם שעהכ"ו].

[12]יב. עיקר דין אמירת ברכות יוצר ביו"ט הזכירוהו המ"ב (סי' תפ"ח סק"א) כה"ח (סק"ד) וש"פ.

ומה שכתבנו שלמנהג הספרדים אומרים ברכת יוצר ביו"ט כבשבת, אף כשיו"ט אינו חל בשבת, כ"כ כה"ח (סי' תפ"ח סק"ד), וכ"כ במחזורים, וכן המנהג פשוט. ומ"מ לא מצאתי כתוב ע"כ בשעהכ"ו (לא בדרושי תפילת "יוצר" של שבת בדף ע"ג, ולא בדרושי השינויים, שבין יו"ט לשבת, בדף ע"ז ע"א ואילך).

בענין נוסח "אֵ-ל אדון" ר' בכה"ח (סי' רפ"א ססק"ח). ועוד בענין הסבר "א-ל אדון" ושאר ברכות ק"ש ר' בטור (סי' רפ"א) ובנו"כ, ובכה"ח (סי' רפ"א סק"י).

ומה שכתבנו שאם יו"ט חל בחול, שאז מדלגים הקטע המתחיל בתיבות "לא-ל אשר שבת", ג"ז כ' כה"ח (שם). ויש להעיר שמדלגים זאת אע"פ שבפסד"ז אומרים "מזמור שיר ליום השבת". והטעם, דהתם אומרים אותו בגלל שיו"ט נמי מיקרי שבת (כדלעיל בהערה י"א). משא"כ היכא דמישתעי על מנוחת השבת, בזה לא שייך לקרותו שבת כך בס"ד נלע"ד.

ואם יו"ט חל בשבת וטעה ולא אמר קטע זה, כ' הרמ"א (בסי' רפ"א ס"א) שאם לא אמר "לקל אשר שבת" וכו', מחזירין אותו. עכ"ל. אמנם בהגמ"י כ' לתמוה ע"כ, שהרי בטוליטולא לא היו אומרים אותו כלל [הב"ד המ"א (סי' רפ"א סק"ג), וכה"ח (סי' רפ"א רסק"ט). ואל תתמה כיצד הגמ"י שהיה אחר הרמ"א העיר ע"ז. כי דברי הרמ"א פה הינם כבר מהטור (בסי' רפ"א). שכ' שבאשכנז ובצרפת נוהגים לומר "לקל אשר שבת" וכו' ורב עמרם ג"כ כתבו. ובטוליטולא (שבספרד) אין אומרים אותו. עכ"ל. ובאמת מקור דברי הטור הינם כבר באור זרוע (הל' שבת סי' מ"ב סק"ד). וכמש"כ בד"מ (סי' רפ"א סק"א). ולפי"ז אין תימה מה שהג' הגמ"י חלק ע"כ בשל מנהג טוליטולא, שאף לכתחי' א"א קטע זה]. ומ"מ הוסיף המ"א (שם בסק"ג), דנראה לו דלא נאמר הרמ"א שיחזור ל"יוצר אור", דהא לא נזכר בתלמוד, ועוד דאינו אלא מנהג. אלא כוונתו שיאמר קטע זה אחר תפילת העמידה. משא"כ בשאר הזמירות שאינן אלא רשות, ואם רצה אין אומרן כלל. עכ"ד. וכ"כ הרב בר יוחאי ז"ל (בשער ז'), דאם לא אמרו אין מחזירין אותו כיוון שלא הוזכר בש"ס. הב"ד בפתה"ד וכה"ח (סי' רפ"א רסק"ט) וכ"פ המ"ב (סי' רפ"א סק"ג).

ועוד כ' ע"כ הגר"ז (סי' רפ"א ס"ב), שאם נזכר בתוך התפילה שלא אמר "לא-ל אשר שבת", אפי' קודם שסים ברכת יוצר, לא יחזור לראש הברכה, כיוון שאינו אלא מנהג בעלמא. וה"ה שלא יאמר אותו לבדו במקום שנזכר בברכת יוצר, כיוון שאינו שייך לשם. עכ"ד. ואילו הפמ"ג כ' שאם דילג קטע זה ונזכר בכך לפני שחתם ואמר "בא"ה" של ברכת "יוצר המאורות", אפשר דיש לחזור ולהתחיל מתיבות "לקל אשר שבת" ואילך. עיי"ש שנשאר בצ"ע [הב"ד המ"ב (סק"ג) וכה"ח (סק"ט)].

[13]יג. כך נראה מספרי הראשו' האשכנזים, כגון ספר מנהגי המהרי"ל (תפילת פסח, עמ' קמ"א), ספר המנהגים לרבי אייזיק מטירנא (גבי תפילת שחרית דיו"ט), ושאר ספרי המנהגים שלהם, שלא כתבו להוסיף בברכות יוצר אלא פיוטים (כדלקמן), אך שאר ברכות יוצר הינן כבחול. וכ"כ המ"ב (סי' תפ"ח סק"א) ובס' אשי ישראל (פמ"א סכ"ח), וכ"כ במחזורי האשכנזים, וכן המנהג פשוט.

[14]יד. שכ"מ מהרמ"א (סי' רפ"א) ומהמ"ב (סק"ג) וכ"מ מהמ"ב (סי' תפ"ח סק"א), ממש"כ גבי יו"ט שחל בחול. וכ"כ במחזורים, וכן המנהג פשוט, שביו"ט שחב"ש אומרים בברכת יוצר "הכל יודוך", "א-ל אדון", ו"לא-ל אשר שבת", כבכל שבת.

בענין מי שדילג על התוספות שמוסיפים בשבת בברכת "יוצר אור". כ' הרמ"א (בסי' רפ"א ס"א), שאם לא אמרן אין מחזירין אותו, מלבד אם לא אמר "לא-ל אשר שבת" וכו' שמחזירין אותו. עכת"ד. וכתבו האחרו', שהכוונה שאם קודם שאמר בא"ה "יוצר המאורות" נזכר שלא אמר "לא-ל אשר שבת" יחזור לומר מתיבות "שבח נותנים לו" שקודם "לא-ל אשר שבת" עד סוף הקטע (בתיבות "המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש"). אך אם כבר אמר "ברוך אתה ה' "(עם שם שמים) של ברכת "יוצר המאורות", יאמר קטע זה לאחר תפילת העמידה של שחרית (מתיבות "שבח נותנים לו"). כך בס"ד נראית מסקנת רוב האחרו'. וע"ע במ"ב (סי' רפ"א סק"ג), בכה"ח (סק"ט. בפרט מש"כ בשם הגמ"י), ובאש"י (פפויפר. פל"ו סעי' ס"א וס"ב, ובהערות שם).

[15]טו. הנה בדבר זה רבו המנהגים, ואם נביא את כל הפרטים בענין זה תכלה היריעה והמה לא יכלו. מ"מ בס"ד נכתוב הדבר בקצרה.

בספרי כמה ראשו' אשכנזים נזכר שאומרים פיוטים בברכות ק"ש. שכ"כ למשל בספר מנהגי המהרי"ל (שהוא אבי מנהגי אשכנז. עי"ש בתפילת פסח, עמ' קמ"א), וכ"כ בספר המנהגים לרבינו אייזיק טירנא (בשחרית דיו"ט). וגם הטור (בסימן תר"כ) כ' גבי שחרית דיוה"כ, שאם יש מנהג ב"יוצר אור" וב"אהבה רבה" וב"אמת ויציב" לומר תוספת, הרשות בידו. וכן נוהגין באשכנז. אבל יותר נכון מנהג טוליטולא שאין מוסיפין בהן. עכ"ל (וע"ע בטור סי' ס"ח).

ואכן מרן בשו"ע כ' (בסי' ס"ח ס"א) שנכון להמנע מלומר הפיוטים בברכות ק"ש. והרמ"א שם כ' שיש מתירים, ושכן נהגו. והמ"ב שם (בסק"ו) כ' שיחיד לא יאמר (עיי"ש מה שהוסיף). וע"ע במרן וברמ"א (סי' צ' סעי' י') ובכה"ח (סי' נ"א סק"נ ובסי' תר"כ סק"א).

ובלוח א"י (לגרימ"ט זצ"ל) הזכיר בדיני רה"ש ודיני יוה"כ, שהש"ץ אחר "ברכו" מתחיל ברכת יוצר, אח"כ אומר הפיוט שבתחילת יוצר, ורק אח"כ מתחיל הציבור את ברכת יוצר. אמנם העיר שם הגרימ"ט שכיוון שיש מהציבור הטועים להתחיל את הפיוט ולא אומרים כלל את תחילת הברכה, לכן אחר "ברכו" יתחיל כל הציבור ברכת יוצר. ועוד הוסיף שם שיש בתי מדרשות (ובתי כנסיות) שאין אומרים כלל הפיוט ביוצר.

אמנם גבי סוכות כתב הגרימ"ט זצ"ל (בדיני יו"ט ראשון דסוכות) שאת הפיוט שביוצר והפיוט שבחזרת הש"ץ אומרים אחר קריאת התורה.

ובמחזורי רבא (ספרד ואשכנז) הדפיסו הפיוטים בברכות ק"ש שלפני ק"ש ובברכה שלאחריה. וכן הדפיסו הפיוטים גם בחזרת הש"ץ דשחרית. ובמחזורי רינת ישראל ציינו בברכות ק"ש ובחזרת הש"ץ שיש אומרים שם הפיוטים, אך את הפיוטים הדפיסו רק בסוף המחזור.

ושאלתי את הגרא"י אולמן שליט"א גבי המנהג כיום באמירת הפיוטים בערבית ובשחרית. ואמר לי שבבית הכנסת שלו (פה בגבעת שאול) אין אומרים "מערבית" בתפילת ערבית. אמנם מנהג קהילת דושינסקי כן לומר "מערבית". וגם גבי אמירת הפיוטים בתפילת שחרית ישנם מנהגים שונים אצל האשכנזים. ובבית הכנסת שלו אומרים בברכות ק"ש רק שורה אחת מהפיוטים, ובחזרת הש"ץ אומרים רק חלק מהפיוטים ולא את כל הפיוטים (שהריהם ארוכים מאד). עכת"ד.

וממה ששאלתי כמה ת"ח אשכנזים עולה, שמנהג האשכנזים כיום אינו אחיד כלל. שאף בין ה"חסידים" ישנם מנהגים שונים גבי אמירת הפיוטים, הן גבי ברכות ק"ש והן גבי חזרת הש"ץ. וכן הוא גבי מנהג ה"פרושים". ומ"מ ישנם בתי כנסיות בודדים של יוצאי גרמניה שאומרים את הפיוטים הן בברכות ק"ש והן בחזרת הש"ץ.

וראה עוד בעניינים אלה בסידור ליקוטי מהרי"ח (ח"ג. סדר תפילת פסח ושאר ימים טובים), בספר אש"י (פמ"א סט"ז, ובהערות ל"ו, ל"ח ומ'), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"א בהערות ע"ה וקל"ג, ובפרט בהערה קל"ד). וע"ע בלוח בינה לעיתים (גנוט) ובלוח דבר יום ביומו (וינד. מנהגי בעלז). וקיצרנו.

יש להעיר באופן כללי, שמהרח"ו ז"ל כ' שרבינו האריז"ל לא היה אומר בתפילה פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשו', כגון ר"א הקליר וחביריו, משום שהם ניתקנו על דרך האמת [הב"ד המ"א, שע"ת ומ"ב (סי' ס"ח סק"ד. עיי"ש)].

[16]טז. עיקר דין תפילת העמידה של שחרית ביו"ט כתבו מרן (סי' תפ"ח ס"א). ודין נוסח הברכות של תפילת העמידה כתבנו בס"ד לעיל (בפי"ג סעי' ה' – ז' ובמקורות שם) עפי"ד מרן והרמ"א (בסי' תפ"ז) והנו"כ שם.

גבי הפסק בין ברכת "גאל ישראל" לתחילת תפילת העמידה, הנה מרן כ' (בסי' קי"א רס"א) שצריך לסמוך גאולה לתפילה, ולא יפסיק ביניהם אפי' ב"אמן" אחר "גאל ישראל" ולא בשום פסוק חוץ מ"ה' שפתי תפתח". עכ"ל. ואילו הרמ"א שם חלק ע"כ וכ' שי"א שמותר לענות אמן על "גאל ישראל", וכן נוהגין (עפי"ד הטור). והוסיף הרמ"א, שי"א דהא דצריך לסמוך גאולה לתפילה היינו דווקא בחול או ביו"ט, אבל בשבת א"צ. עכ"ל. והטעם, משום שהרי טעמא דבעינן למיסמך גאולה לתפילה משום דכתיב "יענך ה' ביום צרה", וסמיך ליה "יהיו לרצון אמרי פי וגו' וגואלי", ושבת לאו זמן צרה. ומה שאינו כן ביו"ט הוא משום שהם ימי דין, כדתנן במשנה ב' פ"ק דרה"ש, שבפסח נידונין על התבואה וכו' [בשם הגהות אשר"י, הכלבו והמהרי"ל]. וסיים הרמ"א שטוב להחמיר בכך שלא להפסיק ביניהם אם לא במקום שצריך לכך. ע"כ. וע"ע בשו"ע (סי' ס"ו ס"ט) ובמ"ב (שם סק"נ), ובס' אשי ישראל (פפויפר. פי"ז הערה צ"א).

ועיי"ש במ"ב (בסי' קי"א סק"ו), שאף מה שהתיר הרמ"א בשם י"א לענות "אמן" על ברכת "גאל ישראל" הוא דווקא גבי "אמן" על ברכת הש"ץ שמסיים "גאל ישראל", אך אין הדבר אמור שיענה האדם "אמן" על ברכת עצמו (כבברכת "ישתבח" או "בונה ירושלים" שבברהמ"ז). והוסיף (שם בסק"ה), שהדבר אמור רק גבי "אמן" לברכה, אך אסור לענות "אמן יהא שמיה רבא" או קדושה, משום שעניית ה"אמן" שייכת לברכה (של "גאל ישראל"), משא"כ השאר. וע"ע גבי "איש"ר", "ברכו" וקדושה במ"ב (שם סק"ט) ובבה"ל (ד"ה "וטוב להחמיר").

נמצאנו למדים שזו מחלו' מרן ורמ"א גבי שבת, ואילו גבי יו"ט לכו"ע אין להפסיק בעניית "אמן" וכו'.

אלא שנחלקו הפוס' מה יהיה הדין לאשכנזים ביו"ט שחל בשבת. האם יהיה אז דינו כיו"ט או כשבת, ושרי לאשכנזים להפסיק בו כדין שבת. שבס' תהל"ד (סי' קי"א ס"ד) כתב שתלוי הדבר מהו הטעם שא"א זאת בשבת ואילו ביו"ט כן אומרים זאת. שלטעם שכ' המ"א (בסק"ג) בשם הד"מ, שהטעם שחלוק יו"ט משבת לענין סמיכות גל"ת הוא כיון שיו"ט הוא יום צרה כשאר ימי החול, א"כ ביו"ט שחב"ש לא שייך ד"ז (דהא שבת אינו יום צרה שעליו נא' "יענך ה' ביום צרה") וא"צ לסמוך גל"ת. אבל לטעם שכ' הרמ"א בהגה בסי' קי"א (והא"ר כ' שהוא אינו מהרמ"א אלא מבאה"ג) והיינו שיו"ט הינו ג"כ יום דין, כדאמרינן שבפסח נידונין על התבואה וכו', א"כ גם ביו"ט שחל בשבת שייך זה, דפשיטא דאף בשבת דנים. וסיים בתהל"ד, שכן נראה להלכה, שדין יו"ט שחב"ש הינו כדין שאר יו"ט משום דהא גופא שבשבת א"צ לסמוך גל"ת הוא מהלכות עמומות, והרי הפר"ח וש"א פסקו כב"י (דאף בשבת בעי לסמוך גל"ת). והבו דלא להוסיף עלה גבי יו"ט שחב"ש. ומאידך הוסיף שהפמ"ג (בא"א סי' קי"ד סק"ב) פשיט"ל דביו"ט שחב"ש א"צ לסמוך גל"ת, כדין שבת. אך אינו נראה כלל. עיי"ש בתהל"ד, במ"ב (סי' תקפ"ד סקי"ב ובסי' ת"צ סקי"ג) ובאש"י (פי"ז הערה צ"ג).

נמצאנו למדים שדין זה שנוי במחלו' הפוס' האשכנזים. ואף שלספרדים פשיטא שאין להפסיק בין גאולה לתפילה בין בחול, בין ביו"ט ואפי' בשבת, מ"מ גם לאשכנזים ראוי להמנע מלהפסיק בין גל"ת בין לקדיש, קדושה וכדו' אף ביו"ט שחל בשבת (דבחול וביו"ט פשוט שאף לדידם אין להפסיק), מ"מ אשכנזי שמפסיק לקדיש, קדושה וכדו' ביו"ט שחל בשבת יש לו על מה לסמוך (ע"ד הפמ"ג שהוא מגדולי הפוס'). ולענין הפסק בשבת, כבר כתבנו לעיל בריש הערה זו את הדין גבי אשכנזים. כך בס"ד נלע"ד ודי בזה.

גבי אמירת הפיוטים בתפילת שחרית, כבר כתבנו בס"ד לעיל (בהערה ט') שמדובר גבי אמירתם בג' ברכות ראשונות בחזרת הש"ץ בלבד. וגם בזה ישנם מנהגים שונים אצל האשכנזים אי אומרים שם פיוטים אלה. ומנהג הספרדים שלא לומר כלל פיוטים בחזרת הש"ץ שבשחרית דסוכות. עיי"ש.

[17]יז. היינו נוסח העמידה דשחרית שווה לנוסח העמידה דערבית, שחרית ביו"ט שחל בחול כערבית כשיו"ט חל בחול, ושחרית ביו"ט שחב"ש כערבית דיו"ט שחב"ש. וכנ"ל (בפ"א סעיפים י"א-ט"ו).

[18]יח. עיי"ש (בפרק א') גבי נוסח תפילת יו"ט שחל בחול (בסעיפים ה' – ז', ובהערות ח' – י"א).

וגבי טעויות בתפילת יו"ט שחל בחול, עיי"ש (בהערה י"א).

וגבי נוסח תפילת יו"ט שחל בשבת, עיי"ש (בסעי' י"א, ובהערות כ"ו וכ"ז).

וגבי טעויות בתפילת יו"ט שחל בשבת, עיי"ש (בסעיף י"ג – ט"ו ובהערות שם).

[19]יט. ראשית יש להקדים בענין איסור התפילה בקול רם, והיינו דווקא בתפילת העמידה. איתא בברכות (דכ"ד, ב'): המשמיע קולו בתפילתו ה"ז מקטני אמנה. המגביה קולו בתפילתו ה"ז מנביאי השקר. ופרש"י שה"ז מקטני אמנה, כאילו אין הקב"ה שומע תפילת הלחש. וה"ז מנביאי השקר דכתיב "ויקראו בקול גדול". ע"כ. וכן מצינו בחנה שקולה לא נשמע בתפילתה. וכ"כ הטור (סי' ק"א), וכ"פ מרן בשו"ע (סי' ק"א ס"ב. עיי"ש שחילק בין אם יכול לכוון כשמתפלל בלחש, ובין מתפלל ביחיד או בציבור). וכן מדברי התיקוני זוהר משמע שנאחזים בתפילה זו החיצונים. וכ"כ האריז"ל עד"ה, דתפילת העמידה צ"ל בלחש, דיש בה פחד מאחיזת החיצונים. משא"כ בתפילת החזרה דאין לחשוש לזה (הב"ד כה"ח סי' ק"א סק"ז). וכ"פ המ"ב (סי' ק"א סקכ"ד) שאין להתפלל העמידה בקו"ר, וכ"פ ש"א.

אמנם דנו הפוס' מהו הגדר של תפילה ב"לחש". ואכן כתב הטור (סי' ק"א), שבד"ז נחלקו הפוס'. שי"א דהא דאמר שלא ישמע קולו בתפילתו, שצריכה שתהיה בלחש עד שלא ישמענה אפי' באזניו. ומביאין ראיה מהתוספ', דאמרו שם יכול יהא משמיע לאוזניו, כבר פירש בחנה "וקולה לא ישמע". ומיהו בגמ' דידן אינו ממעט אלא השמעת קולו, דמשמע שמשמיע קולו לאחרים, אבל לאוזניו יכול להשמיע. והכי איתא בהדיא בירו'. והדעת נותנת שיותר טוב להשמיע לאזניו כי אז יוכל לכוון יותר. וכ"כ הרמב"ם שמשמיע לאוזניו בלחש. ע"כ.

וכדעת הרמב"ם פסק גם מרן בב"י ובשו"ע (סי' ק"א ס"ב), שמשמיע לאוזניו בלחש ולא ישמיע קולו. אמנם בבד"ה כתב מרן, שמהזוה"ק שהביא בסי' קמ"א משמע שמסכים לדברי התוספ' הנ"ל, "וראוי לחוש לו". ע"כ. וכן מדברי הזוה"ק (פר' "ויקהל") משמע שלא ישמיע קולו לא לאחרים ולא לאוזנו, שכתב דאי ההיא צלותא דאשתמע לאודנין דבר נש, לית מאן דציית לה. וכ"כ מהרח"ו בעו"ת, שהתפילה אינה נכנסת לשום רקיע כ"א אותה התפילה דלא אשתמעת לאודנין, אך אם נשמעה לאוזניו לא סלקא, כי אז שומעים לה החיצונים. אבל כשהיא בלחש שאינה נשמעת לאוזניו אז היא רוחנית מאוד מגדר טבע רוח האדם (הב"ד כה"ח סי' ק"א סק"ח).

וגם האחרו' נחלקו בד"ז. שהפר"ח (סי' ק"א) כתב כדברי הזוה"ק והתוספ', וכ"כ הפמ"ג בא"א. וגם הגחיד"א בברכ"י, לאחר שהב"ד מרן בבד"ה והפר"ח, כתב ששמע שכ"כ גם גורי האריז"ל וסיים שהכרעת האריז"ל מכרעת. וכ"כ בספרו קש"ג ומחב"ר. וכ"כ הש"ץ, החס"ל, והמט"א (סי' תקפ"ב סכ"ז). הב"ד כה"ח (סי' ק"א סק"ח וסי' תקפ"ב סקנ"ז) והכריע כדברי מהרח"ו. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, שיש להתפלל תפילות אלה בלחש, ולא ישמיע התפילה אף לאוזנו. עכת"ד.

אלא שיש מהאחרו' שכתבו דשרי וצריך להשמיע לאזניו. שכן דעת המ"א, שכתב שאין ראיה מהזוה"ק שלא ישמיע לאזניו. וכ"כ הגר"א בביאורו, שאף דעת הזוה"ק הינה כמש"כ בשו"ע (שישמיע לאזניו). וע"ע באוצרות הגר"א (עמ' 232-233). וכ"כ הגר"ז והח"א שטוב יותר לכתחי' שישמיע לאזניו. הב"ד המ"ב (בסי' ק"א סק"ה), ונראה מדבריו שמסכים לדבריהם דשרי להשמיע לאזניו. ואף המט"י ובסידור בי"ע (דיני תפילת י"ח) לא כתבו כדברי מהרח"ו בעו"ת. אמנם הגחיד"א במחב"ר (סי' תקפ"ב) דחה דברי המט"י. ואף כה"ח (בסי' ק"א שם) דחה דברי סידור בי"ע, וכתב דנראה דלא ראה דברי מהרח"ו. דאי היה רואה דבריו לא היה כותב כן, דמי לנו גדול ממהרח"ו אשר סמך עליו האריז"ל יותר משאר בני החבורה). והגר"ע יוסף זצ"ל אמנם לא גילה דעתו בזה ביחו"ד (ח"ו סי' ל"ז), אך בנו בילקו"י (מועדים. הל' תפילות רה"ש. עמ' 23 סי"א) כתב שצריך להשמיע התפילה לאוזנו אף ברה"ש ויוה"כ, כבשאר ימות השנה.

ויש להעיר, שכמה מהאחרו' כתבו, שאמנם יש להתפלל בלחש שאף לא ישמיע לאזניו. אך כ"ז נא' דוקא למישרים אורחותם. אך להמון העם די אם לא ישמיעו תפילתם לאחר העומד בסמוך להם [הגחיד"א במחב"ר. הש"ץ, הנו"ש והשע"ת. הב"ד כה"ח (סי' ק"א סק"ט)].

ולמעשה נראה בס"ד לומר, שאם אכן היתה זו מחלו' בין הפשטנים, ולכו"ע עד"ה היה צריך להתפלל כשאינו משמיע אף לאזניו, היינו נוקטים את הכלל שבמקרה כזה תבוא הקבלה ותכריע, וכמש"כ המ"ב (בסי' כ"ה ססקמ"ב) וכה"ח (סי' כ"ה סקע"ה) בשם הכנה"ג. אלא שבני"ד נחלקו אף אליבא דהזוה"ק. שלפי"ד מהרח"ו, מרן בבד"ה וסיעתם אין להשמיע אף לאזניו, ולפי"ד המ"א, הגר"א והגר"ז דברי הזוה"ק מכוונים כדברי מרן בשו"ע דבעי להשמיע מעט לאזניו (ורק לאזניו). לכן לכאו' אין הכרע בד"ז. ומ"מ אין לדחות את הכלל הנ"ל ולומר שאינו שייך לני"ד, כי כל הפשטנים פסקו שאין להשמיע לאזניו. דהרי מצינו שמרן בב"י הב"ד הרשב"א בברכות דל"א, א' שנראה שנטה לפסוק שלא ישמיע אף לאוזניו, וזאת עפי"ד תוספתא מפורשת (אף שיש גורסים שם אחרת בתוספתא. ר' בטור השלם, בהערות סק"ג). וא"כ יש גם מהפשטנים שפסקו בני"ד כהבנת בדק הבית ומהרח"ו בזוה"ק. וא"כ זו מחלו' גם בין הפשטנים. ומ"מ נראה שרוב האחרו' הספרדים נטו לפסוק כדברי מרן בבדק הבית ומהרח"ו בהבנת הזוה"ק שאין להשמיע לאוזניו (שכ"כ הפר"ח, הגחיד"א, הש"ץ, החס"ל, כה"ח והגר"מ אליהו זצ"ל), ואילו רוה"פ האשכנזים נטו לפסוק כד' השו"ע בזה (הטור, המ"א, הגר"א, הגר"ז, הח"א והמ"ב. ושלא כמט"א).

אף שאין להתפלל תפילת העמידה בקול, מ"מ כתב מרן (סי' ק"א ס"ב) שאם אינו יכול לכוון בלחש, מותר להגביה קולו. וזה דוקא כשמתפלל ביחיד. אך אם מתפלל בציבור אסור להגביה קולו, שמא יטריד את שאר המתפללים. עכת"ד. ומשמע שבמתפלל ביחיד רשאי להתפלל אף בקול ממש, כך שאילו היו עמו עוד מתפללים היה הקול מפריע להם. וראה בכה"ח (סקי"ג) שמשמע שאינו מתיר בכל אופן להתפלל בקול. ומדבריו בסי' תקפ"ב (ססקנ"ז) משמע דמ"מ היכא דאי אפשר, רשאי להשמיע לאזניו. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שמי שאינו יכול לכוון כשמתפלל באופן שאינו משמיע לאוזניו, רשאי להשמיע התפילה לאוזניו. ושאלתיו, האם רשאי להשמיע לאזניו אף כשאז משמיע קצת לאחרים את תפילתו. וענה לי, שאינו רשאי בשום אופן להשמיע התפילה לאחרים כיון שזה מפריע להם. ואם אינו יכול לכוון אא"כ ישמיע התפילה לסובבים אותו, עליו להתפלל בביתו ביחידות, והעיקר שלא יפריע לאחרים בתפילתו. ומ"מ אם יכול הוא להתפלל בבית הכנסת בפינה שאין בה איש, כך שלא יפריע לאף אחד, רשאי הוא מעיקר הדין להתפלל שם אפי' ממש בקול רם, אם אינו יכול לכוון באופן אחר, ואע"פ שלא טוב לעשות כן כיון שזה נגד דברי המקובלים. והעיקר בדברים אלה שלא יפריע לאחרים בתפילתם. עכת"ד. וראה עוד ע"כ במ"ב (סי' ק"א ס"ק ו', ח'-י'), וכה"ח (סקי"ג).

וא"כ כל זה אמור לא רק לגבי תפילות סוכות, אלא אף לגבי תפילות שאר ימי השנה, שהרי דברי הפוס' הללו הובאו בשו"ע בהל' תפילות כל ימות השנה (סי' ק"א). ורק לגבי דין הגבהת הקול ברה"ש, אי רשאי בכלל להגביה קולו או שצריך להתפלל בלחש, דנו הפוס' בזה בהל' רה"ש (סי' תקפ"ב).

ור' עוד בענינים אלה במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערות מ' - מ"ה).

[20]כ. כל האמור לעיל בהערה הקודמת אמור רק לגבי תפילת הלחש. אך בשאר התפילה א"צ להתפלל בלחש. וכמש"כ הא"ר בא"ז בשם המי"ט (הב"ד כה"ח סי' ק"א סקי"ב). ועוד כתב בא"ר, שנוהגים בארצותם שאת הפיוטים וכדו' אומרים כשמגביהין קולם וצועקים בקול גדול. ומצא ברמב"ן (סוף פר' "בא") סמך לזה, שכתב רוממות הקולות בתפילות וכו' כמ"ש רז"ל ויקראו אל האלקים בחזקה. מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול (הב"ד כה"ח שם). ומ"מ האריז"ל לא התפלל בקול רם אפי' הזמירות, להורות הכנעה ואימה ויראה לפני ה'. וביום שבת היה מרים מעט קולו בנעימה בתפילה דמיושב לכבוד שבת (שעהכ"ו. מחב"ר. כה"ח סי' א' סקכ"ז).

וראה עוד בענינים אלה בכה"ח (סי' ק"א סק"י) מש"כ גבי תפילה פרטית בשאר ימות השנה.

[21]כא. ראשית בס"ד נציין שדין איסור "לא תתגודד" כתבנו גם לעיל (בשער ארבעת המינים פי"ב הערות ס"ג-ס"ה).

כתוב בתורה (דברים. פרק י"ד פס' א') "בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגֹדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". ומזה למדו בגמ' יבמות (די"ג, ב'-די"ד, א') שאסור לעשות אגודות אגודות. ונחלקו הפוס' אי הוי איסור דאו' או דאינו אלא אסמכתא בעלמא והוי מדרבנן. ונראה שד' רוה"פ דהוי דאו' [ראה יבי"א (ח"ח חיו"ד סי' י"ג), וילקו"י בשאר"י (ח"א סי' ח' הערה נ"ה עמ' קנ"ה ואילך)].

ועוד דנו ונחלקו הפוס' אי טעם האיסור הינו כדי שלא יהא נראה כשתי תורות, או כדי שלא לגרום למחלו' (והנ"מ הינה בדברים שאינם מהדין אלא מנהג בעלמא, דבזה לא שייך שתי תורות).

ועוד נחלקו בגמ' בני"ד אביי ורבא. דלאביי איסור זה נוהג דוקא בשני בתי דינין בעיר א', שהללו אוסרים והללו מתירים. אך בשני בתי דינים בשתי עיירות ליכא איסור זה. ורבא אמר שאיסור זה דוקא בבי"ד א' שחלק ממנו אוסרים וחלק מתירים. אבל בב' בי"ד בעיר א' ליכא איסור. וכ"פ הרי"ף, הרא"ש והמאירי. והרמב"ם (פי"ב מע"ז הי"ד) פסק כאביי (ודנו הפוס' מדוע פסק כך ה"ז אינו מ"יע"ל קג"ם"). ואם נאמר שמנהגי הספרדים והאשכנזים חשיבי כשני בי"ד בעיר א' הרי שאין איסור בזה. ואף לרמב"ם שהחמיר בזה, יש שכתבו דהיכא שמפורסם שהספרדים נוהגים כד' מרן והאשכנזים כד' הרמ"א, אין בזה איסור לת"ת (פרשת מרדכי. שאר"י שם ועוד פוס'). ויש שצרפו את ד' המהרש"ג (ח"ב סי' י"ב) דאיסור זה נוהג רק במי שמורה כן לאחרים, אך העושה לעצמו כמנהג אבותיו לית לן בה (שאר"י שם).

ולעניננו: מה שכתבנו שיש המחמירים שאף כל יחיד ויחיד ינהג כמנהג רוב הציבור, כ"כ הרמ"א (בסי' תרי"ט ס"א) עפי"ד המהרי"ל, שאל ישנה אדם ממנהג העיר אפי' בניגונים או בפיוטים שאומרים שם. ע"כ. והטעם, משום שאל"כ יבלבל דעת הקהל (מ"א. מ"ב סק"ז. כה"ח סק"ל). והיינו שכ"ה אף לכאו"א מיחידי הקהל (שלכאו' כ"מ מלשון הרמ"א, דאל"כ הול"ל שאל ישנה הש"ץ. וראה עוד ע"כ לקמן). וכ"כ בפאת השלחן (סי' ג'), שיחידים המתפללים בביכ"נ של ספרדים מחויבים לנהוג כמותם משום "לא תתגודדו" [הב"ד השד"ח (בכללים מע' למ"ד סוף כלל ע"ט, ובאס"ד מע' רה"ש סי' ג' סק"ט). ביבי"א וש"א]. וראה לקמן בסמוך אי שרי לשנות מנהג לכל הציבור. ובענין אי אזלינן בתר הש"ץ, בתר הקהל או בתר המנהג שקיים בביהכ"נ (היינו בבנין ביהכ"נ) ראה במקראי קודש הל' רה"ש (פ"א הערה כ"ב) דעת הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד גדול א' אשכנזי שליט"א.

ומה שכתבנו שי"א שמותר לאנשי הקהל לנהוג כמנהג אבותיהם רק בצנעה אי הדבר אינו כמנהג רוב הציבור, כן עולה מדברי מהר"ר אברהם חזקוני בספר שתי ידות. וכ"מ מדברי הגחיד"א בשיו"ב (סי' קל"א סק"ה), הש"ץ, שע"ת (סק"ב) ובי"ע (מדכתבו שהמתפלל בפסד"ז וכדו' והציבור נופלים אפיים, שימשיך בתפילתו אך יפול עמהם). וכן מוכח יותר מד' הגחיד"א בקש"ג וכן מהבי"ע, שכתבו גבי מי שצריך ליפול אפיים והציבור מקדים תחנונים לנפ"א, שיאמר הנפ"א אך לא ישב אלא יעמוד כמו שאר הציבור, ורק יסמך על דבר מה (שאז חשוב כיושב לכמה ענינים). וע"ע בכה"ח (סי' קל"א ס"ק ל"ט ומ"ג). וכ"כ גם הרב דברי יוסף (בסי' ל"ו דף ע"ה), דאם משנה מנהג העיר בפרהסיא נקרא עבריין, אף שאנשי העיר לא נתקוטטו עמו (הב"ד השד"ח בכללים, מע' למ"ד כלל ע"ט בסופו). וכן עולה מדברי הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' י"ז), שכתב שהאשכנזים המתפללים בבתי מדרשות של הספרדים, אמנם בתפילה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכו"ע לית כאן משום לא תתגודדו, להרמב"ם משום שאין כאן מחלוקת ולהרא"ש משום שאינו אלא מנהג, וכו"ע ס"ל שיוצאים בשתי הנוסחאות, ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (כנ"ל), אלא כהגמ"י (סוף הל' תפילה, בסדר תפילות השנה סק"ה) עפ"י הירו' פ"ג דערובין שאמרו אע"ג ששלחנו לכם סדרי מעמדות אל תשנו ממנהג אבותיכם, ומפרשי דקאי בתפילה של מועדות. והוסיף הנצי"ב, דמ"מ בקדושות שבקו"ר וכדו' ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם, מפני המחלוקת, ולהרמב"ם יש בזה משום לא תתגודדו. ע"כ (הב"ד השד"ח שם, ובאס"ד מע' רה"ש סי' ג' סק"ט).

וממש כעין זאת כתב הגר"מ פיינשטיין באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' ל"ג ול"ד), שדברים שא"צ לומר בקו"ר ואין הדרך לומר בקו"ר יעשה כמנהגו, ובדברים שנאמרים בקו"ר, בין מדינא בין מדרך העולם, צריך להתפלל בנוסח הציבור. וע"ע בדבריו באג"מ (חאו"ח ח"ה עמ' ע"ח-ע"ט סק"ו). אמנם מש"כ גבי מנהגים, יש להעיר שגם המ"א (סי' תצ"ג סק"ו) כתב עפ"י הרמזים דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרינן בזה איסור לא תתגודדו, ודבר שהוא אסור, אף שאיסורו מצד מנהג המקומות, שייך ביה לא תתגודדו. ע"כ. ומאידך בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סס"י תקל"ב) כתב שאיסור לא תתגודדו שייך גם בדבר שתלוי במנהג. וראה בשד"ח (כללים מע' למ"ד כלל ע"ט בסופו ד"ה "ומה שכתב הגאון") שהביא מחלו' ע"כ, דיש מי שאומר שלא תתגודדו הוא אף במנהג לבד שאינו תלוי באיסור כלל. וראה עוד בזה באורך בשו"ת יבי"א (ח"ו סי' י' סק"ד), ומש"כ לעיל בשם שו"ת משיב דבר.

ודעה זו לחלק בין פרהסיא לצנעה היא גם דעת הגר"א נבנצל שליט"א. שאמר לי, שמי שאינו ש"ץ רשאי לנהוג כמנהג אבותיו ושלא כמנהג שאר המתפללים, אך לא יבליט זאת. ואם עלולים להרגיש בכך, לא יעשה זאת בפרהסיא. ולכן ספרדי המתפלל עם אשכנזים, לא יעמוד ויאמר וידוי בביהכ"נ כששאר המתפללים נופלים אפיים, אלא יאמר זאת מחוץ לביהכ"נ. וה"ה לגבי אשכנזי המתפלל עם ספרדים ונופל על פניו בשחרית או במנחה. וכ"ז משום לא תתגודדו (והגר"א נבנצל עמד ע"כ אף כשהערתי שיש גדולים בדורנו המתירים זאת וסוברים שאין בכך משום לא תתגודדו - מ.ה.). אך דבר שאין שאר המתפללים מרגישים בו, רשאי אדם לשנות ממנהג המקום ולנהוג כמנהג אבותיו. עכת"ד [ע"ע לקמן (בפרק י"א, בהערות ס"ג וס"ד), וכן במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה מ"ט), ובמקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה מ"ח)]. וכן עולה מדברי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באול"צ (ח"ב פ"ה סי"א) גבי דבר שאינו מעיקר הדין. ועיי"ש גם בפ"ב (הערה ב', גבי ספרדי בישיבה של אשכנזים).

ומה שכתבנו את הדעה השלישית, שי"א שמי שאינו ש"ץ ינהג כמנהג אבותיו אף בדברים הניכרים לכל, כן עולה מדברי הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יבי"א (ח"ד חאה"ע סס"י י"ג) שכתב שיש להורות לספרדים ולאשכנזים לכ"א כמנהג אבותיו, כי ידוע שלכל קהילה יש מסורת משלה, וכמו שנבדלים בביטוי ובנוסח התפילה וכו', והוי כשני בתי דינים בשתי עיירות. ואע"פ שבעיר א' יש בי"ד א' לעדה אחת ולעדה השניה אין בי"ד כלל, הדין כן. ועולה מדבריו שבעניני תפילות לא שייך איסור לת"ת. וכ"כ ביבי"א (ח"ו סי' י' ס"ק ד'-ח'), שבנוסח התפילה לא שייך איסור "לא תתגודדו" משום דתלי במנהגא ובזה ליכא לא תתגודדו. ועוד, מכיון שהדבר מפורסם שהספרדים חלוקים במנהגם בנוסח התפלה ובמבטא שלהם מדורי דורות, לכן אין בזה כל מקום למחלוקת ולא שייך בזה "לא תתגודדו". ולכן הסיק שם שספרדי המתפלל אצל האשכנזים, יאמר התפילה בנוסח תפילת הספרדים, כמנהג אבותיו. וכ"ה גם גבי קדושה וכדו', עיי"ש. ועולה מדבריו שכ"ה כשצריך להתפלל הוידוי והי"ג מידות כנוסח הספרדים. ע"כ. וע"ע ביבי"א [ח"ה (חיו"ד סי' ג') וח"ו (סי' י' סק"ח. עיי"ש שנראה שאמנם הש"ץ תלוי בהסכמת הקהל לגבי נוסח התפילה, אך משמע שיחיד רשאי וחייב להתפלל כמנהג אבותיו בכל התפילה, ומשמע אף בדברים הניכרים)].

וכעין זאת עולה גם מדברי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שכתב בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ט ס"א), שכיון שנחלקו הרמב"ם והרא"ש גבי איסור לא תתגודדו, שלרמב"ם (פי"ב מע"ז שם) האזהרה הינה לבי"ד בלבד, שלא יהיו שני בתי דינים בעיר א', ומהרא"ש (פ"ק דיבמות) משמע שאף על יחידים שייך איסור לא תתגודדו [וכ"פ הרמ"א (בסי' תצ"ג ס"ג). עיי"ש במ"א (סק"ו) שהאריך בביאור סוגיה זו. וראה במנח"ח (סוף סי' תס"ז בד"ה "עוד נראה לי") שלכאו' משמע שהבין את ד' הרמב"ם לא כן. וצ"ע]. וכיון שהספרדים נוהגים לילך אחר פסקי הרמב"ם, וכמש"כ מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב), לכן לכתחי' יש לחוש לדעת הרא"ש, ומ"מ אם יש קפידא בדבר מצד הדין אין לשנות ממנהג אבותיו (עפ"י אול"צ שם פ"ה הערה י"א. ועיי"ש עוד בפ"ה סעי' ט',י' ופ"ז סל"ח). אמנם יש להדגיש, שהוסיף שם שבדבר שאין בו קפידא מעיקר הדין, יעשהו רק בצנעה, ואם אינו יכול לעשות בצנעה לא יעשהו. ואילו אשכנזי יחשוש לדעת הרא"ש שיש איסור לא תתגודדו אף ליחיד, ומשמע אף בצנעה. ועיי"ש (בפ"ה הערה ט' ובפ"ט הערות א', ב').

גם מדברי הגר"ש משאש זצ"ל נראה שעל ספרדי לנהוג כמנהג אבותיו אף כשהוא מתפלל בציבור שמנהגו אחר עפ"י מש"כ בתבו"ש (חאו"ח סי' נ"ג).

וכן נראית גם דעת הגר"מ אליהו זצ"ל שאמר לי שיחיד המתפלל עם ציבור שנוהג כמנהג אחר, יתפלל כמנהג אבותיו. אך אם רצונו להתפלל כמנהג הציבור, רשאי להתפלל כמותם מלבד תפילת הלחש שאותה בכל אופן יתפלל כמנהג אבותיו. ולדעתו מותר לאותו יחיד (שאינו ש"ץ) להתפלל כנוסח אבותיו ואין בזה משום לא תתגודדו, כיון שידוע לציבור שיש מנהג אחר וחלק מהציבור נוהג כך (הבאנו דבריו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ פ"ה הערה מ"ח). ובהזדמנות אחרת שמעתיו מורה לספרדי שרצה להתפלל אצל אשכנזים בשחרית של תשעה באב, שיתפלל ללא טלית ותפילין כשמתפלל אצלם [והיינו כפסק השו"ע (בסי' תקנ"א ס"א), וזאת אע"פ שמנהג הספרדים להתפלל גם שחרית זו בטו"ת, כמבואר בכה"ח (סי' תקנ"ה סק"ד) ובספרנו מקראי קודש הל' תשעה באב (פרק ח' סעי' ה'). וכן מנהג רוב הספרדים כיום]. והסביר, שאע"פ שבכל ימות השנה אין איסור לנהוג כמנהג אבותיו במקרה כזה, מ"מ שאני ט"ב שיש להתאחד בו יותר, דבגלל שנאת חינם חרב ביהמ"ק. ועוד אמר לי הגרמ"א זצ"ל, שספרדי הרוצה להתפלל כש"ץ אצל אשכנזים, יאמר את תפילת הלחש כמנהג אבותיו (שלא כאג"מ דלעיל), ואח"כ רשאי לומר את חזרת הש"ץ לפי נוסח האשכנזים, למרות שהם נוהגים לעשות הרבה הפסקות בחזרת הש"ץ בשל אמירת הפיוטים שהקהל נוהג לומר עם הש"ץ. והוסיף, שהמקור לכך הינו במחלו' הגירסאות שברשב"ם בפסחים (דף ק"ו ע"א ד"ה "ואגיד ביה"). שאם גורסים כמו הגירסה הכתובה אצלנו: "שאם לא כן, היה אומר לו לקדש קידוש גדול של לילה כמנהגן" - הרי שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם אם הוא סובר שצריך לומר אחרת, ואז לאחר ברכת בפה"ג היה רב אשי נותן לאותו זקן או לאדם אחר להמשיך את אמירת הקידושא רבא שביקשו ממנו לומר, ושיאמרו הם את ברכת "מקדש השבת", כמנהגם (אם היה זה מנהגם), כפי שהבין תחילה רב אשי. והיינו שאם אותו זקן לא היה מתכופף לשתות מהיין, היה רב אשי מסרב להמשיך ולומר בעצמו את ברכת "מקדש השבת", אלא היה נותן להם להמשיך בעצמם הקידוש, משום דהוא לא ס"ל שיש להמשיכו. אך אם גורסים כגירסת הב"ח: "היה אומר להם קידוש גדול", הכוונה שמ"מ רב אשי היה ממשיך בעצמו לומר להם את הקידוש, ומוסיף לומר בעצמו את ברכת "מקדש השבת", אע"פ שהוא עצמו לא ס"ל הכי ולא נהג כך. עכת"ד. והיינו שבני"ד ספרדי מוציא את האשכנזים י"ח חזרת הש"ץ אף שמנהגו שונה ממנהגם. וע"ע בדברי הגר"מ אליהו זצ"ל במקראי קודש הל' רה"ש (בפרק ג' הערה מ"ט), ובמקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה מ"ח). עיי"ש.

גם מדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל מבואר כנ"ל. שאמר לי הגרש"י זצ"ל (לגבי אכילת בשר צלוי בליל הסדר, שיוצאי תימן נוהגים להקל בזה ואילו רוב העדות נוהגות להחמיר בזה), שבדבר שיודעים שיש מנהגים שונים בו לא שייך איסור לא תתגודדו. אמנם הוסיף שאם יקפידו האחרים על אותו הנוהג להקל בזה, עליו להמנע מכך. עכת"ד [הב"ד בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ה'). וע"ע בדבריו המובאים במקראי קודש הל' רה"ש (בפ"ג הערה מ"ט)].

ע"כ עסקנו בענין נוסח התפילה. ואמנם מדברי הגר"ע יוסף נראה שאף בענין מבטא התיבות ליכא בני"ד לא תתגודדו. שממש"כ ביחו"ד (ח"ו סי' י"ט) נראה שאף בש"ץ אין איסור לא תתגודדו, גבי קה"ת במבטא אחר, ומדבריו ביבי"א (ח"ו סי' י' סק"ח) משמע שתלוי הדבר ברצון הקהל, דהוא אינו יכול לכפות דעתו, אך אם הם מסכימים ליכא איסור לא תתגודדו. וכ"מ מדבריו ביבי"א (ח"ו סי' י"א סק"ז) בשם הגרא"י אונטרמן זצ"ל (ועיי"ש גם בס"ק ה',ו'). וראה עוד ביבי"א (ח"ג סי' ל"א סק"ה), יחו"ד (ח"ג סי' ל"ט וח"ד סי' ל"ו), ושאר"י (ח"א עמ' קנ"ה).

נמצאנו למדים שדעת רוב הפוס' הספרדים שהיחיד לא ישנה ממנהג אבותיו אף בדברים שבפרהסיא (שכן דעת הגרב"צ אבא שאול, הגר"מ אליהו והגר"ש משאש זצ"ל, וכ"נ גם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל). אך כיון שמדברי מרן הגחיד"א משמע שבדברים בפרהסיא יש לנהוג כמנהג הציבור, וכן נראה גם מדברי הש"ץ, הבי"ע וכה"ח, וכנ"ל, לכן כתבנו שיש מהספרדים הסוברים כדעה השניה. ומה שכתבנו שמנהג האשכנזים שנוי במחלוקת שכן מצינו פוס' אשכנזים בכל א' מהדעות.

ועוד בענינים אלה ראה בשד"ח (כללים, מע' למ"ד כלל ע"ט), ביבי"א (חלקים ד',ה',ו' שם), לקמן (בפרק בענין ארבעת המינים הערות ס"ג וס"ד) וכן מה שכתבנו בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"א הערות ב' וכ' ובפרט בהערה כ"ה, וכן בפ"ג הערה מ"ט), ובספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ה הערה מ"ח) וליל הסדר (פ"ט הערה ה').

[22]כב. ראשית נאמר שכל עניני איסור אכילה ושתיה הנזכרים כאן בסעיפים ח' וט', מבוארים בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש בנספחים (בנספח י'). כאן נביא רק בקיצור את עיקרי הדברים.

עיקר דין איסור אכילה לפני התפילה נזכר בגמ' ברכות (ד"י, ב'). ונחלקו הפוס' אי איסור זה הינו מדאו' או מדרבנן. שמדברי הרא"ה וספר החינוך עולה דהוי מדאו'. ומדברי הרא"ש, המאירי, הטור והב"י מבואר דהוי אסמכתא בעלמא ואיסורו רק מדרבנן. וכן נחלקו בזה האחרו'. ונראה שלד' רוה"פ הוי איסור דרבנן (כמבואר כ"ז במקראי קודש הל' רה"ש בנספח י' ענף 1). ועוד נחלקו הפוס' אי האיסור הינו מצד אכילה לפני ק"ש או לפני תפילת העמידה. ומ"מ האיסור הינו אפי' טעימה בעלמא, ולאו דוקא מכביצה או מכזית [רמב"ם (פ"ו מתפילה ה"ד). מ"ב (סי' פ"ט סקכ"א). כה"ח (שם סקכ"ט). יבי"א (ח"ד סי' י"א סק"ב וח"ה סי' כ"ב סק"ו). הגר"מ אליהו זצ"ל וש"פ. וכמבואר שם (בענף 2)].

וכתבו הפוס' (עפ"י הפשט) שהאיסור הינו מעה"ש [רמב"ם (שם). מרן בשו"ע (סי' פ"ט ס"ה. וכ"מ מסי' תקס"ד ס"א). וכ"מ מהרמ"א (סי' תקפ"א ס"ב) וכ"כ המט"א ועוד אחרו'. וכ"ד הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל]. אמנם היו מהאחרו' שכתבו לאסור כבר חצי שעה קודם עה"ש [שו"ת שב יעקב. שו"ת השיב משה. וכ"מ מהמ"ב (סי' פ"ט סקכ"ז) בשם דה"ח ורע"א]. והגר"א נבנצל שליט"א כתב לי בהערותיו: חצי שעה (קודם עה"ש) זה לסעודה ממש, אבל טעימה מותרת עד עה"ש. עכ"ל. ואכן הדברים מתאימים לדברי המ"ב הנ"ל. וע"ע ברמ"א (סי' תרנ"ב ס"ב), במ"ב (שם סק"ט). ומ"מ הספרדים מקילים ואוסרים רק מעה"ש.

ומה שכתבנו שהאיסור הינו עד סוף תפילת העמידה, כך נראה מצד טעם האיסור, שהוא משום אכילה לפני ק"ש ועמידה, והרי כבר אמר אותן. אלא כיון שיש איסור לדבר בין תפילת העמידה לנפילת אפיים, לכן נראה שאם אינו צריך לאכול דוקא אז, עדיף שימתין עד לאחר נפילת אפיים. ובסוכות ושאר מועדים, ימתין עד לאחר חזרת הש"ץ. וכמובן שהטוב יותר, אם ניתן הדבר, שימתין עד סוף התפילה. ולגבי אכילה לפני מוסף ר' לקמן בפרקנו בהערה כ"ט. וע"ע בכל ענין זה במקראי קודש הל' רה"ש (נספח י' ענף 3).

[23]כג. כמבואר בשו"ע (סי' רפ"ט ס"א). וגם קידוש זה נעשה על היין (מרן שם). ומקדימים לומר כמה מפסוקי שבת קודם ברכת היין [מ"ב (שם סק"ב) וש"פ].

[24]כד. דין איסור האכילה לפני נטילת הדמ"י מבואר בדברי מרן והרמ"א (סי' תרנ"ב ס"ב) והנו"כ (עיי"ש גם הדין בדיעבד, אם כבר החל לאכול בזמן האיסור). ובס"ד נבאר כ"ז לקמן (בפרק ח'). ומ"מ כתבנו כאן בס"ד את דיני איסור האכילה לפני התפילה, אע"פ שגם איסור האכילה לפני נטילת לולב הינו חמור, שהרי נטילת לולב חיובה עכ"פ ביו"ט ראשון הינו מדאו'. אלא שישנם צדדים לפה ולפה: לעיתים יש צד לאסור האכילה דווקא בשל התפילה, וכגון אותם שאינם חייבים במצוות נטילת לולב, ולמשל שקיים מצוות נטילת לולב כבר לפני התפילה בסוכתו שבבית, מ"מ להם שייך עדיין איסור האכילה לפני התפילה, כפי שכתבנו כאן (בסעיפים ח' – י'). ומאידך, לעיתים יש לאסור האכילה דווקא מצד נטי' הדמ"י, וכגון שכבר התפלל, ואפי' סיים כבר את תפילת מוסף, אך עדיין לא היו לו ארבעת המינים, שאז חל עליו איסור אכילה דווקא בשל הדמ"י, וכלל לא בשל איסור אכילה לפני התפילה. ודיניו מבוארים לקמן (בפרק ח' סעיפים י"ח ואילך).

[25]כה. את היתר שתיית המים לפני התפילה כ' השו"ע (סי' פ"ט ס"ב), והוסיף שכ"ה לאכילת ושתיית תרופות. ומ"מ שתיית משקה משכר אסורה (ראבי"ה. הגמי"י), וכמו שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (בנספחים. נספח י' בענפים 4,8).

ובענין שתיית קפה ותה (ושאר משקים) כשיש בהם סוכר. באמת דעת פוס' רבים לאסור שתיית משקה שיש בו סוכר. שכ"כ לאסור הרדב"ז, הפר"ח, הגחיד"א, הגר"ח פלאג'י ועוד מגדולי האחרו'. ובאמת שכן נראית גם דעת מרן בשו"ע (שם). אלא שהיו כמה אחרו' שהקלו בשתיית משקה עם סוכר, משום שקשה לאנשים בדורות אלה לשתות קפה ותה בלי סוכר. שכ"כ בעל עיקרי הד"ט, סידור בית עובד, השד"ח ועוד. ולמעשה כיון שמרן בשו"ע, ובעל המ"ב החמירו בזה, כתבנו תחילה לאסור. אך כיון שנוכחנו לדעת שרוב הציבור בדורנו אינו יכול לעמוד בכך, וגם ד' הגר"מ אליהו זצ"ל ודעת הגר"ע יוסף זצ"ל (עכ"פ לצורך כוונה בתפילה) להקל בזה, וגם המ"ב, למרות שהחמיר, הוסיף וכתב שמנהג העולם להקל בזה, לכן כתבנו שאם אינו יכול לכוון בתפילה ללא שתיית משקה עם סוכר, או שאינו יכול לשתותו ללא סוכר, שיש להקל בזה (כמבואר במקראי קודש הל' רה"ש שם בענפים 5-6).

ובענין הוספת חלב למשקה. בזה יותר החמירו הפוס', וכתבו שמה שהתירו המתירים להוסיף סוכר לתה ולקפה זה משום שכמעט אינם ראוים לשתיה בלא סוכר, וגם הוי קצת רפואה וישוב הדעת, ואינו משכר או מזין. אך חלב הריהו מרבה הדם ומביא לידי גאוה ולכן יש לאוסרו (עיקרי הד"ט. שד"ח ועוד פוס'). ומאידך גם בזה יש שהקלו ולא ראו לחלק בין שתיית קפה לבד או עם חלב (תורת חיים. המהרש"ם בדע"ת ועוד). ולמעשה המ"ב החמיר בזה (ולא היקל אף מצד המנהג). והגר"ע יוסף שליט"א הסיק שנכון להחמיר בזה, אך המיקל יש לו ע"מ לסמוך. והגר"מ אליהו זצ"ל מתיר להוסיף חלב לקפה אם צריך זאת לצורך כוונת התפילה, והקפה מזיק לו כששותהו ללא חלב (כמבואר כ"ז במקראי קודש הל' רה"ש שם בענף 7). ולכן כתבנו שלכתחי' יש להחמיר בזה אא"כ אינו יכול לכוון בתפילה ללא שתיית קפה וקשה לו מאוד לשתות הקפה ללא חלב.

ומה שכתבנו בענין הרעב, הצמא והחולה, הוא עפ"י מרן (סי' פ"ט ס"ד). ובענין אדם שלבו חלוש, הרי נחלקו הפוס' אי שרי לאכול ולשתות (כמבואר שם במקראי קודש בענף 8), ונראה שד' רוה"פ להקל.

ומה שכתבנו שיש להקל בדברים אלה לצורך לימוד תורה כשניעור מוקדם, ג"ז עפי"ד כמה אחרו'. ויש שהקלו דוקא כששותה קודם עה"ש [שו"ת השיב משה. שד"ח. וראה מ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח) בשם הח"א (כלל ט"ז)]. ויש מי שהיקל לצורך זה אף לאחר עה"ש, משום שכל כוונתו לשם שמים, לצורך ל"ת (הגר"מ אליהו זצ"ל. וכמבואר במקראי קודש שם בענף 9).

ומה שכתבנו שחולה שקשה לו ללכת לביהכ"נ ולהתפלל מבלי לאכול קודם לכן, שעדיף שיתפלל בביתו, ולאחר התפילה יאכל, ואז ילך לביהכ"נ לשמוע קדיש ושאר דברים שבקדושה, הוא עפ"י המ"ב בבה"ל (סי' פ"ט ד"ה "וכן"). שו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז הערה ח'). שאר"י (ח"ב סי' פ"ט סכ"ט), ועוד אחרו' (כמבואר במקראי קודש הל' רה"ש שם בסוף ענף 8).

כתבו הפוס' שאף לדעת המתירים לאכול או לשתות באופנים שונים לפני התפילה, מכל מקום לא יעשו זאת באסיפת חברים [פת"ת. מ"ב. (סי' נ"ח סקי"א וסי' פ"ט סקכ"ב). כה"ח (סי' פ"ט סקל"א), יבי"א (ח"ד סס"י י"ב) ועוד פוס'. כמבואר במקו"ד הל' רה"ש (שם בענף 10)].

עוד בעניינים אלה ביתר פירוט ר' במקראי קודש (הל' רה"ש בנספח י') ובפסתש"ו (סי' פ"ט ס"ק י"ז וי"ח).

[26]כו. עד כאן דננו מצד איסור אכילה ושתיה לפני התפילה לפי דעת הפוס' שפסקו לפי הפשט. אמנם לדעת המקובלים, איסור אכילה ושתיה הינו כבר מלפני עלות השחר, מעת שהתעורר האדם משינת הלילה שלו, ואפילו מתחילת הלילה. וכתבו הפוסקים, שנכון לכתחי' לנהוג כדעת המקובלים, ולהחמיר בכך כבר מתחילת הלילה (ויש אומרים רק מחצות), וכל זה אם אינו מוכרח לאכול או לשתות. ויש מהספרדים שפוסקים כמקובלים מעיקר הדין, ומקילים בכך רק לחולה. ובס"ד נבאר ענין זה.

מקור האיסור הינו בזוה"ק (פר' "ויקהל", ובעוד מקומות), והחמירו שם בזה מאוד, וכתבו שהאוכל קודם התפילה נחשב כמנחש ומעונן, וכעובד עבודה זרה, ולא כעובד את הקדוש ברוך הוא. ע"כ. והזכירו זאת הגחיד"א, השד"ח, המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח), כה"ח (סי' פ"ט סקכ"ח ומ"ג), יבי"א (ח"ד סי' י"א סק"ז ועוד) וש"פ.

בענין גדר האיסור. כתבו האחרו' שעיקר האיסור לד' הזוה"ק הוא במה שסועד הלב, מרבה ומחזק כח הדם (הרמ"ז. יד אהרן. כה"ח. יבי"א). ועפי"ז כתבו הפוס' שגם לדעת הזוה"ק שרי לשתות מים (הרמ"ז. הגחיד"א. מ"ב. כה"ח יבי"א. ועוד). ולמרות שהיו שכתבו שלזוה"ק אסור אף מים, מ"מ נראה שרובם ס"ל כן מצד חומרא, אך מעיקר הדין ס"ל שלזוה"ק מים שרי.

יש מי שכתב שלזוה"ק שרי שתיית קפה ותה בלי סוכר ובלי חלב (כה"ח סי' פ"ט סק"ל). ולא ברור ששאר הפוס' מסכימים לכך. ומ"מ ודאי שהפוס' שאסרו שתיית מים יאסרו ג"ז. וכן ברור שלזוה"ק אסור לשתות תה או קפה עם סוכר או חלב [כמבואר כ"ז במקראי קודש הל' רה"ש בנספחים (נספח י' ענף 11)].

ומה שכתבנו שלזוה"ק האיסור הינו כבר מתחילת הלילה, הוא עפי"ד הרב כה"ח (סי' פ"ט סקכ"ח). וכ"מ משו"ת אול"צ. ויש דעות שהאיסור הינו רק מחצות [השד"ח. והגר"מ אליהו זצ"ל, כמבואר במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' ענף 12)]. והאיסור הינו עד סוף תפילת העמידה (נספח י' שם). אמנם כבר כתבנו לעיל (בהערה כ"ב) שאסור מדינא לדבר עד אחר נפ"א. ורצוי להמתין ולהמנע מאכילה ושתיה עד סוף התפילה.

ובענין אי פוס' בכך כד' הזוה"ק. הנה בד"ז נחלקו הפוס'. ונראה שהאשכנזים ינהגו בזה כד' המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח) דמדינא מותר לאכול ולשתות קודם זמן התפילה, ומ"מ נכון לכתחי' להזהר בזה היכא שאינו מוכרח לאכילה ושתיה. ולמנהג הספרדים לא יצא הדבר ממחלו', שהגחיד"א (בשיו"ב סי' פ"ט סק"א), השד"ח (מערכת רה"ש רס"י א'), כה"ח (סי' פ"ט ס"ק כ"ח ומ"ג. וסי' תקפ"א סקס"ט) ועוד אחרו' מחמירים כד' הזוה"ק, ואילו הגר"ע יוסף זצ"ל (ביבי"א (ח"ב סי' כ"ב ס"ק ה',ו') ועוד אחרו' ס"ל שמעיקר הדין הלכה כפשטנים ויש לאסור רק מעה"ש. ומ"מ נראה שאף לד' המקילים טוב להחמיר בזה [כמבואר כ"ז במקראי קודש הל רה"ש (שם בנספח י' ענף 13)].

עוד פרטי דינים בזה ר' במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' ענף 14).

[27]כז. הנה הרמ"א (בסי' פ"ט ס"ג) כ' עפ"י תה"ד (סי' י"ח) גבי איסור התעסקות בצרכיו או בהליכה בדרך קודם התפילה, שיש המקילים בכך לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם "ברוך שאמר". ע"כ. ויש מהאחרו' שלמדו מכך גם גבי טעימה קודם התפילה, אם ינהג בכה"ג [שו"ת קרן לדוד (גרינוולד. או"ח סס"י כ"א), הב"ד יבי"א (ח"ד סי' י"ב סק"כ) ועוד אחרו'. כמבואר במקו"ד הל' רה"ש (נספח י' ענף 15)]. אך כיון שבכל אופן יש בזה איסור גם מצד ק"ש, לכן כתבו כמה אחרו' שיאמר גם ק"ש [שו"ת קרן לדוד (שם). ס' מילי דברכות. יבי"א (שם)]. י"א שדי בפס' ראשון דק"ש ובשכמל"ו (יבי"א שם. והוסיף שכשעושה כן לרפואה יש להקל בלא"ה). וי"א שיקרא פרשת שמע [מ"ב (בסי' פ"ט סקכ"ב) ובבה"ל (שם ד"ה "ולא") ומשמע כל פרשה ראשונה]. אמנם הפוס' הללו דיברו על מיקרים שבעצם מעיקר הדין היה צריך לאסור אכילה ושתיה, אך במקרה של חולי, שמותרת האכילה והשתיה, וכן במיקרים שכבר נהגו העם להקל בדבר מסוים (כגון בשתיה קפה עם סוכר), אזי כתבו הפוס' הללו שעכ"פ מהראוי שלפחות יאמרו לפני האכילה והשתיה כמה מהברכות שלפני התפילה, וכן יאמרו ברכות התורה וקריאת שמע שהיא קבלת עול מלכות שמים.

מה שכתבנו שיש מי שמוסיף את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", כ"כ הגרצ"י הכהן קוק זצ"ל בהערותיו לסידור עולת ראיה (ח"א עמ' קפ"ו), שכן נהג אביו, מרן הגראי"ה קוק זצ"ל. והגר"א נבנצל שליט"א כתב: ואדמו"ר זללה"ה (היינו הגרש"ז אוירבך זצ"ל) היה אומר הפסוקים "אליך וגו', מה בצע וגו'". עכ"ל. ויתכן שלמד כן מהגראי"ה קוק זצ"ל, שהרי למד ממנו רבות. והגראי"ה זצ"ל אף נתן לו הסכמה לספרו מאורי אש. ולמפורסמות א"צ ראיה. ועוד זכורני שכשהייתי בחופשת הקיץ בקיטנה בישיבת כפר הרואה, והגרמ"צ נריה זצ"ל אמר לנו שלפני תפילת שחרית בשבת, לפני שאנו טועמים דבר מה, שנוסיף לומר גם את מזמור זה, למרות שהיינו ילדים קטנים כבני שמונה שנים. כך רצה הגרמ"צ נריה לחנכנו לגבי איסור אכילה לפני התפילה.

כמו כן יש לדון לגבי המיקרים השונים של היתר האכילה, אם יש לחייבו גם ליטול לפני כן את ארבעת המינים. ראה ע"כ בפרק ח' (מסעיף י"ח ואילך).

ומה שכתבנו שאין לחלק בדברים אלה בין חול לשבת (באיסור אכילה ושתיה מצד אמירת ק"ש ותפילה), זאת משום שמרן לא חילק בהא בין שבת לחול [כמבואר במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' בענף 15)].

ומכל מקום נראה בס"ד שכל הדברים הללו אינם אמורים גבי חולה הזקוק לאכילה ושתיה וקשה לו להתעכב כדי לומר דברים אלה [אע"פ שהמ"ב (בסי' פ"ט סקכ"ב) כתב שיאמרו ק"ש גבי מי שיש לו חולשת הלב. מ"מ חולה כזה שאני]. וכן בס"ד נראה שמי שרק שותה מים לפני התפילה אינו צריך לומר דברים אלה.

ובענין אי שייכים דברים אלה אף לנשים. נראה שהנשים האשכנזיות צריכות לנהוג באיסור אכילה לפני התפילה כאנשים, שהריהן חייבות בתפילה מדינא, כמסקנת המ"ב (סי' ק"ו סק"ד). והמקילות יש להן ע"מ לסמוך, שהרי די שתאמרנה בקשה א' בבוקר, ודי להן בזה (כד' המ"א שהביא המ"ב שם). ונשים ספרדיות רשאיות להקל יותר בזה (עכ"פ לפי הפשט. ומצד הזוה"ק אולי צריכות להחמיר בזה וצ"ע. דלכאו' אף לזוה"ק זה אמור רק למי שחייב בתפילה, ולנשים די בתפילה קצרה). ור' עוד ע"כ במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' ענף 16).

ומ"מ יש להדגיש, שברור הדבר שאשה שהינה בהריון, או שהינה מניקה, והיא מרגישה מעט רעב או צמא, ובשל איסור זה דאכילה ושתיה עלול להגרם ח"ו נזק לעובר או לתינוק (כגון שיפסק חלבה), אסור לה להחמיר בדברים אלה בשום פנים ואופן. ולכל היותר תאמר בקשה קצרה מאוד (כגון: רבש"ע, אנא תעשה שהתינוק הזה יהיה צדיק, וכדו'), ודינה כדין חולה שפסק מרן להיתר בזה (בסי' פ"ט סעי' ג' וד'). ור' מ"ב (סי' תק"נ סק"ג) ושעה"צ (שם סק"ב), וע"ע בדברינו בספר מקראי קודש הל' שלוש תעניות (פרק א' סעיפים ג',ד'). וכ"ש בני"ד (שלד' רוה"פ שורש האיסור הינו מדרבנן, וכבר פסקו להקל לחולים). ואין צורך להאריך בזה.

ובענין אכילת חיילים לפני התפילה. במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' ענף 16) העלנו בס"ד שקודם כל, כל צד ההיתר הוא דוקא לחיילים העוסקים במצוה, וכגון שמירה על ישובים יהודיים ביהודה, שומרון ובנימין. אך חיילים העוסקים בעבירה, וכגון בפינוי יהודים מבתיהם במקומות הללו, להם אין להקל כלל, ומוטב שלא יאכלו ולא ישתו כלל, ומתוך תעניתם יעשו תשובה.

ומ"מ לגבי חיילים העוסקים במצוה הנ"ל, אם אין השעה שעת דחק, ומצד עיסוקם הצבאי מניעת האכילה לא תפגע בפעילותם הצבאית, הרי שדינם כשאר אדם. ואם מניעת האכילה תפגע בפעילותם הצבאית, רשאים הם לאכול, ולא יחמירו על עצמם (עפי"ד הגר"מ אליהו זצ"ל, והגרנ"א רבינוביץ שליט"א, ראש ישיבת מעלה אדומים). וכמבואר כ"ז במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' ענף 16).

ובענין האכלת ילדים שאינם בני מצוה קודם התפילה, הרי שנחלקו בזה האחרו'. שלד' המ"א, מחה"ש, המ"ב (סי' ק"ו סק"ה), יבי"א (ח"ד סי' י"ב סקט"ו), הגר"מ אליהו ועוד פוס' מותר להאכילם (וביבי"א שם כ' שמ"מ בנער בריא בן י"ב שנים נכון להחמיר). ואילו הא"ר צידד לאסור. וכה"ח פסק לאיסור, וכ"מ מהא"א מבוטשאטש. מ"מ נראה שד' רוה"פ להקל בזה. וכמבואר כ"ז במקראי קודש הל' רה"ש (בנספח י' ענף 16). עיי"ש עוד פרטי דינים בזה.

[28]כח. הנה ענין הדילוג על פסוקי דזמרה כדי להתפלל במנין או לפני סוף זמן התפילה, רבו פארותיו, ונשתדל בס"ד לבארו.

ענף 1: הקדמה

ידוע הדבר שסדר התפילות שאנו מתפללים, שחרית, מנחה וערבית, מוסף, נעילה וכו' הינו מיוסד עפ"י מקורות קדמונים. מקור הדברים כתוב כבר בתורה הקדושה (כגון פרשות קריאת שמע ושירת הים) הן בנביאים ובכתובים (כגון פסוקי דזמרה, שרובם כבר כתובים בספר תהלים, והשאר לקוחים מספרי הנביאים ושאר הכתובים), והן שאר התפילה הלקוחה מדברי חז"ל הקדושים (כגון מנין סממני הקטורת וחלק מהקרבנות דשחרית).

והנה אנשי כנסת הגדולה (שהם בית דינו של עזרא, והם הנביאים חגי זכריה ומלאכי. וכן דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, נחמיה ומרדכי בלשן וזרובבל, עד שמעון הצדיק. וכמש"כ הרמב"ם בהקדמתו לספר היד החזקה. והיינו לפני כאלפיים וארבע מאות שנה, מעלה מטה) סדרו לנו את סדר רוב התפילות, ולכן ישנה חשיבות עצומה להתפלל את כל חלקי התפילה כסדרם.

ומאידך ישנה גם חשיבות עצומה להתפלל את התפילה (היינו את תפילת העמידה. וי"א גם את ברכות ק"ש) יחד עם הציבור. וכמו שהאריכו בכך כבר בגמ' ובפוס'.

לאור זאת, נחלקו הפוס' כיצד ינהג אדם כאשר שני דברי חשובים אלה אינם עולים בקנה אחד מבחינת המציאות, וכגון שהוא מתפלל לאט ובמתון (כפי שבאמת צריך להתפלל), או שהגיע מאוחר לתפילה (כפי שלא צריך להיות), כך שאם יתפלל את כל התפילה כסידרה לא יספיק להתפלל את תפילת העמידה יחד עם הציבור.

לאור זאת כתבו הפוס' כמה הדרכות.

ראשית, צריך אדם להגיע לתפילה בזמן. וכבר הזהיר המגיד (היינו המלאך המגיד) את מרן הב"י, רבינו יוסף קארו זצ"ל וזיע"א, להגיע לביהכ"נ בזמן ולהתפלל את כל התפילה כסדרה, ואלה דבריו [בס' מגיד מישרים ("פר' בהר")]: ותקרא כל התפילה מראשה עד סופה כסדר, לא יחסר אפילו תיבה אחת, דהא כולה מיוסדת ע"פ הסוד, ולא כאותם השוטים שמדלגים התפילה בסיבת שינתם הרעה על משכבותם, אוי להם שמקלקלים הצינורות. וכמה וכמה רעות גורמים להם ולכל העולם בסיבת מניעת השפע לעוה"ז בהיותם מקדימים המאוחר ומאחרים המוקדם. לכן תהיה תמיד משכים לביהכ"נ. עכ"ל [הב"ד בפסתש"ו (רס"י נ"ב). והזכירו דבריו גם המ"ב (סי' נ"ב סק"א) וכה"ח (סי' נ"ב סק"ב). עיי"ש].

ועוד כתבו הפוס', שכל מה שדיברו שיש מקרים שעליו לדלג על פסד"ז או על חלקם כדי להתפלל את תפילת העמידה עם הציבור, הוא דוקא במקרים שאין עוד מנין מאוחר יותר באותו מקום כדי שיצטרף לאותו מנין. אך במקומות שיש עוד מנין מאוחר יותר, צריך להמתין למנין הבא ולהתפלל עמהם, ואז לא יצטרך לדלג על חלק מהתפילה [הש"ץ. פתה"ד. כה"ח (סי' נ"ב סק"א). ופסתש"ו (סי' נ"ב הערה 5). והוסיף שם בפסתש"ו עפי"ד השו"ע בסי' צ', דעד חצי שעה צריך להמתין כדי להתפלל בציבור, ולא יותר, דכ"ש בני"ד שא"צ להמתין יותר כדי שלא לדלג. עכ"ד. וע"ע בשו"ע (סי' צ' סט"ז)]. וראה כאן מיד בסמוך, דמ"מ אם יעבור זמן התפילה לא ימתין.

ועוד: כתבו הפוס' שאם עלול לעבור זמן תפילת העמידה [דהיינו עד סוף ארבע שעות של היום, כמבואר במרן (סי' פ"ט ס"א)], כך שאם יתפלל התפילה כסדר לא יאמר העמידה עד סוף זמנה, הרי שעליו לדלג על פסוקי דזמרה כדי שיאמר העמידה בזמנה [מ"ב (סי' ע"א אמצע סק"ד) בשם דה"ח, גבי מי שהיה אונן. וה"ה גבי כל אדם. וכן למד מדבריו גם בפסתש"ו (סי' נ"ב הערה 6. וסי' פ"ט הערות 99,100)]. אמנם יש לדון גבי ד"ז בכמה ענינים:

1) האם לענין זה סוף זמן תפילה נחשב הזמן הראשון (כתה"ד (סי' א'), המ"א (רס"י נ"ח), הבא"ח (ש"ר פר' "ויקהל") וסיעתם. ר' למשל בכה"ח (סי' נ"ח סק"ד) וש"א. והיינו שמחשבים הד' שעות מעה"ש, ובשעות זמניות], או שמחשבים מהזמן השני [כלבוש, הגר"א, הגרש"ז והרבה אחרונים. והיינו שמחשבים ד' שעות מהנץ החמה], או לפי שיטת הפוס' שמחשבים הד' שעות בשעות שוות, והיינו ששעתיים לפני חצות הוא סו"ז תפילה [שיטת המנחת כהן, הריעב"ץ ושולחן הטהור. הב"ד בפסתש"ו (סי' נ"ח סק"ב וסי' פ"ט סק"ו). וזה שלא כרמב"ם (בפיהמ"ש פ"ק דברכות) ומרן (סי' נ"ח ס"א וסי' פ"ט ס"א) ורוה"פ].

2) האם כדי להתפלל עם הציבור או כדי להתפלל תפילה בזמנה ידלג גם על ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" וכן על "אשרי", או רק על שאר הזמירות שבפסד"ז.

3) כנ"ל, הידלג לשם כך גם על ברכות ק"ש.

4) עוד נושא שבס"ד יש לדון לגביו הינו, האם כל הדילוגים בתפילה האמורים פה, האם הינם אמורים רק גבי מי שממהר להתפלל עם הציבור, או גם לגבי כל מי שמהר לצורך מצווה. וכגון מלמד תינוקות המאחר לתלמוד תורה, או רופא הממהר להגיע לבית החולים. אך מ"מ אנו לא נדון פה גבי נושא זה.

ואמנם יש להאריך מאוד בענינים אלה, ובפרט בחישובי הזמנים של עה"ש, הנץ, חצות היום וכדו', וכבר נכתבו ספרים רבים ע"כ, ונשתברו הרבה קולמוסים בדיון בענינים אלה, אך אנו בס"ד נקצר בני"ד, הן מפני שאין זה נושא עיקרי הקשור לנידוננו - חג הסוכות, והן מפאת קוצר הזמן.

ענף 2: דעת הסוברים שהמאחר לתפילה ידלג על חלק מהתפילה, כדי להתפלל עם הציבור.

הנה ד"ז שנוי במחלו' גדולה. ששאלו את רב נטרונאי גאון גבי מי שבא לביהכ"נ ומצא ציבור בסוף פסד"ז, מהו שיתפלל עם הציבור ויאמר אח"כ פסד"ז. והשיב שאינו יכול לעשות כן, כי תקנו לומר פסד"ז קודם התפילה, אלא אומר "ברוך שאמר", "תהילה לדוד" (היינו "אשרי יושבי ביתך"), מזמור "הללו א-ל בקדשו" וחותם ב"ישתבח", וממהר להתפלל עם הציבור ולא יאמר אותם אחר התפילה כל עיקר (ר' פירושו בב"י שם). הב"ד הטור (רס"י נ"ב). וכ"כ בשמו גם הסמ"ק. וכן כתבו הסמ"ג (עשין מצוה י"ט דק"א, ב') והגמ"י בשם רב משה גאון.

ואע"ג שבטור הביא שם ד' פוס' אחרים (הרא"ש בשם רב עמרם גאון וכן רבינו יונה) שסוברים לומר את הדילוג באופן אחר (היינו לא לומר את כל מה שאמר רב נטרונאי גאון לומר בפסד"ז), מ"מ לד' כל הגאונים והפוס' הללו יש לדלג על מנת להתפלל עם הציבור.

גם מרן בשו"ע (סי' נ"ב ס"א) פסק שאם בא לביהכ"נ ומצא ציבור בסוף פסד"ז ידלג על חלק מפסד"ז (עיי"ש מה ידלג וכדלקמן). ויותר מכך כ' שם, שאם אין שהות כל כך, משום שהציבור התחילו כבר ברכות יוצר, ואין לו זמן לומר פסד"ז אפי' בדילוג, יקרא את ק"ש עם ברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם את תפילת העמידה. עכת"ד. וא"כ גם לד' מרן יש לדלג כדי להתפלל בציבור. וכ"מ ממרן בב"י ובשו"ע (סי' רל"ו ס"ג). ואמנם שם מדובר גבי ערבית, האם עדיפא מיסמך גאולה לתפילה, או תפילה עם הציבור.

גם בדברי הרמ"א (סי' נ"ב) מבואר שיש לדלג בני"ד כדי להתפלל בציבור.

וכן כמה מגדולי האחרו' כתבו שיש לדלג בני"ד כדי להתפלל עם הציבור.

שכ"כ החכ"צ בתשובותיו (סי' ל"ו), שמש"כ בזוה"ק שיש להתפלל על הסדר, היינו כשאינו מתפלל עם הציבור. אבל אם איחר לבוא לביהכ"נ ובא כשהציבור מתפללים, כו"ע מודו דידלג כדי להתפלל בציבור. ע"כ. וכ"פ הפר"ח (סי' נ'). הב"ד המ"ב (סי' נ"ב סק"א), והוסיף שכ"ה אף למי שאינו רגיל להתפלל עם הציבור בתמידות, שאינו משכים לתפילה במנין. מ"מ אם אירע לו איזו פעם שבא לביהכ"נ ומצא להציבור בסוף פסד"ז, יעשה כמש"כ בשו"ע, דעכ"פ יזכה בפעם זו להתפלל בציבור (ודווקא אם יוכל לפחות לומר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח". שע"ת ומ"ב שם). וא"כ זו גם מסקנת מרן הח"ח במ"ב.

גם הג' רבינו הרי"ח הטוב כ' בשו"ת רפ"ע (ח"ב סי' ד') לדלג בני"ד כדי להתפלל עם הציבור. הב"ד כה"ח (סי' נ"ב סק"ב. עיי"ש שחלק ע"ד. וכדלקמן).

עוד יש להוסיף, שגם מדברי המ"א (סי' רל"ו סק"ג) והט"ז (שם סק"ד) נראה שעדיף לדלג כדי להתפלל עם הציבור. שכתבו שם שמי שבא לביהכ"נ בשעה שמתחילין "ברכו" בריש ערבית והוא טרם התפלל מנחה (ומדובר שעדיין לא עבר זמן מנחה, ומאידך מותר כבר להתפלל ערבית. וכגון שהציבור מקדימים להתפלל ערבית מפלג המנחה וכדו'), הרי שצריך הוא להתפלל מנחה בשעה שהם קורין ק"ש וברכותיה, ואח"כ יתפלל תפילת העמידה של ערבית עם הציבור, ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה. ולכאו' התם איכא רבותא טפי, דהתם בגין תפילתו עם הציבור מפסיד הוא גם את אופן התפילה כסדרה, וגם אינו סומך גאולה לתפילה. אך בני"ד, גבי שחרית, הרי סו"ס הוא כן סומך גאולה לתפילה, ולכאו' כ"ש שלדעתם ידלג כדי להתפלל עם הציבור. כך בס"ד נלע"ד. וכ"נ מדברי המ"א והט"ז (בסי' נ"ב), מדשתיקו לדברי מרן בשו"ע ורק הסבירו דבריו.

נמצאנו למדים שלד' כמה גאונים וראשונים, וכן מרן והרמ"א בשו"ע, ועוד מגדולי האחרו', הרי שיש לדלג על חלק מפסד"ז כדי להתפלל תפילת העמידה עם הציבור (ויש מאחרו' אלה שכתב שכ"ה אף לד' הזוה"ק).

לאחר כ"ז נזכיר את ד' ס' יוסף אומץ. ע"ד מרן שיש לדלג על חלק מפסד"ז כדי להתפלל תפילת העמידה עם הציבור, כ' בס' יוסף אומץ (יוזפא. סי' רפ"ה), שמי שאינו חרד להשכים לתפילה, ואם יתפלל כדברי מרן וידלג, אז עפי"ר לא יוכל לומר את הזמירות קודם התפילה, ויפסיד ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" – אזי לא דיברו (שידלג התפילה) על אדם כזה. אלא אדם זה אל לו לשנות מטבע שטבעו חכמים בברכות. עכת"ד. ובס' שלמי ציבור כ' שהיוסף אומץ לא קאמר אלא בכה"ג שעל פי רוב יוצא שידלג כנ"ל. ועוד, שהוא הקפיד שלא ידלגו על ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח", דהיינו שהוא יצטרך להתחיל מברכת "יוצר אור", ומפסיד ברכות "ב"ש" ו"ישתבח" לגמרי. אך מי שמ"מ יוכל לומר שתי ברכות אלה עם קצת מפסד"ז, אכן ינהג כשו"ע וידלג כדי להתפלל העמידה עם הציבור, וכמש"כ הג' החכ"צ ז"ל. הב"ד בשע"ת (סי' נ"ב סק"א) ובילקו"י (סי' נ"ב הערה ד').

והלום ראינו מש"כ בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז הערה ב'), שאע"ג שהעיקר להלכה כדברי מרן בשו"ע שאפשר לדלג בפסד"ז, מ"מ הוסיף שכיום צ"ע למעשה אם לסמוך על היתר זה לדלג בפסד"ז, דאפשר שעדיף שיתפלל את כל התפילה כסדרה אף אם יפסיד בשל כך תפילה בציבור, וכ"ש שידלג אם על ידי כך יספיק להגיע לתפילת העמידה לפני שיסיימו הציבור את תפילת העמידה. וזאת משום מיגדר מילתא, שאם ידלג יבוא עי"כ להרגיל עצמו לאחר תמיד לתפילה ולדלג, ויצא שכרו בהפסדו. משא"כ אם רואה שמפסיד בשל כך תפילה בציבור, ישמור עצמו לבוא בזמן. וסיים שלכן אין לסמוך על היתר זה אא"כ איחר באקראי, וברור לו שלא יבוא להקל בזה (ולאחר תמיד לתפילה). עכת"ד. וכ' כ"ז מדעתו הרחבה, אף מבלי להזכיר את ד' היוסף אומץ והש"ץ. ומאידך ר' בילקו"י (סי' נ"ב ס"ד) שהב"ד היוסף אומץ הנ"ל ולא קיבל דבריו, אלא הסיק שאף מי שאינו חרד לקום בזמן לתפילה, ובשל כך יוצא שעפי"ר ידלג על חלק מפסד"ז, אפ"ה ידלג עליהם כדי להתפלל עם הציבור. וא"כ מידי מחלו' לא יצאנו. ומ"מ בס"ד נלע"ד שאם יעבור זמן תפילה העיקר להלכה שידלג על חלק מפסד"ז כדי להתפלל ברכות ק"ש ושמו"ע בזמנו. ועוד נלע"ד בס"ד, שלרבים אין הקנס של הגאונים יוסף אומץ והאול"צ מרתיע אותם, אלא אף אם תקנוס אותם שלא ידלגו שלא יתפללו כסדר ויתפללו שלא במנין, דבר זה לא יגרום להם לא לאחר למחרת היום. לכן בס"ד נלע"ד שהעיקר כשו"ע וסיעתו שיש לדלג כדעת השו"ע וסיעתו.

וע"ע במרן (סי' רל"ב ס"א) ומ"ב (ס"ק א' – ד') גבי קיצור חזרת הש"ץ כדי להתפלל את תפילת מנחה בזמנה.

ענף 3: דעת החולקים והסוברים שהמאחר לתפילה לא ידלג על חלק מהתפילה, אף אם בשל כך לא יתפלל עם הציבור.

בענין החשיבות להתפלל התפילה כסידרה כבר האריכו מאוד המקובלים בזה. וכתבו שבכל סדר התפילה שתיקנו אנשי כנה"ג וחז"ל ישנם סודות נעלמים ודברים נפלאים. והיינו שלכל התפילות שלנו יש סדר מדוקדק להפליא, ולכן אין לשנות הסדר [ר' ע"כ למשל בשעהכ"ו (דרוש א' דתפילת השחר דף י"א וי"ב, ובדרושי הקדיש), ובפע"ח (שער התפילה פ"ו, ובשער הקדיש פ"א). ובכה"ח (סי' כ"ה סקכ"ז, וסי' מ"ח ססק"א בד"ה "ודע", וסי' נ"ב סק"ב)]. וע"כ כתבו המקובלים שצריך להזהר מאוד לומר את כל התפילה על הסדר, ושלא יחסר ממנה שום דבר. וכן הזהיר המגיד למרן הב"י ז"ל (כמובא בס' מגיד מישרים פר' "בהר") וז"ל: ותקרא כל התפילה מראשה עד סופה כסדר, לא יחסר אפילו תיבה אחת, דהא כולה מיוסדת ע"פ הסוד, ולא כאותם השוטים שמדלגים התפילה בסיבת שינתם הרעה על משכבותם, אוי להם שמקלקלין הצינורות, וכמה וכמה רעות גורמים להם ולכל העולם בסיבת מניעת השפע לעוה"ז בהיותם מקדימים המאוחר ומאחרים המוקדם. עכ"ל [הב"ד הא"ר, הסו"ב, המ"ב (רס"י נ"ב), כה"ח (סי' נ"ב סק"ב), פסתש"ו (סי' נ"ב רסק"א) וש"א].

ועפי"ז כתבו כמה פוס', שראו הרבה מגדולי ישראל ואנשי מעשה, שאף שלעיתים רחוקות היו מאחרים לביהכ"נ, מ"מ היו מתפללים כסדר, ולא דילגו כדי להתפלל עם הציבור [כ"כ הסו"ב, הבה"ט, ומהר"י פלאג'י ביפ"ל. הב"ד המ"ב (רס"י נ"ב) וכה"ח (סי' נ"ב סק"ב]. ולכן פסקו כמה פוס' שאין לדלג על סדר התפילה בשופו"א כדי להתפלל שמו"ע עם הציבור, אלא יתפלל את כל התפילה כסדרה, אף אם בשל כך יצא שלא יתפלל ברכות ק"ש ותפילת העמידה עם הציבור, אלא יאמרן לאחר הציבור. שכ"פ בפתה"ד (סי' נ"ב סק"א), והביא דברי כמה פוס' שפסקו כן. הביא דבריו ופסק כמותו בכה"ח (סי' נ"ב סק"ב. וכן בסי' רל"ו סק"ב. וסי' רל"ד סק"ג גבי תפילת מנחה. ובסי' רל"ו ס"ק כ"ב וכ"ג גבי תפילת ערבית).

לאור הנ"ל עולה שאין ולו אחד מן הגאונים והראשו' הסובר שאין לדלג על חלק מהתפילה כדי להתפלל את תפילת העמידה עם הציבור, אלא כיוון שבספרי המקובלים מודגשת מאוד החשיבות של סדר התפילה, עפי"ז למדו כמה מהאחרו', שאף אם בשל כך יצטרך להתפלל את העמידה ביחיד, מ"מ להתפלל התפילה כסידרה עדיף טפי. אמנם גם עפי"ד המקובלים, יש שפסקו שמ"מ עדיף לדלג על חלק מהתפילה כדי להתפלל יחד עם הציבור תפילת העמידה [שכ"כ החכ"צ שהביאו המ"ב (סי' נ"ב סק"א). והסביר שמה שאמרו לא לדלג הוא דווקא למי שבשל כך לא יפסיד את תפילת העמידה עם הציבור. עיי"ש].

וכ"פ הג' המהרי"ח זצ"ל, שאף שהיה שר בית הזוהר, מ"מ פסק בשו"ת רפ"ע (ח"ב סי' ד') שיש לדלג על חלק מהתפילה כדי להתפלל העמידה בציבור (הב"ד כה"ח סי' נ"ב שם, וחלק עליו)].

לאור כ"ז נראה בס"ד לענ"ד, שמעיקר הדין הלכה כדברי הפוס' שיש לדלג על חלק מפסד"ז כדי להתפלל את תפילת העמידה יחד עם הציבור. אמנם אותם שדרכם לנהוג עפי"ד המקובלים בכל מעשיהם, רשאים הם לנהוג גם בזה כמקובלים, ולהתפלל התפילה כסדר אף אם בשל כך לא יתפללו העמידה בציבור. אך זאת בתנאי שלא יהיה הדבר דרך קבע אלא רק לעיתים רחוקות. דאם אכן הם מורמים מעם ונוהגים עפי"ד המקובלים, מחייב אותם הדבר להגיע בזמן לתפילה, ואף לפני התחלת התפילה, ואז יוכלו להתפלל התפילה כולה כסידרה ללא דילוגים, וזכותם תגן על כלל ישראל [וזה כולל גם את כל הקרבנות, מפר' העקידה ואילך, וכמש"כ השו"ע (סי' א' סעי' ה' – ח', וסי' מ"ח וסי' נ'), ובשעהכ"ו (בדרושי תפילת שחרית, כגון בדף נ') וכה"ח (על הסימנים הנ"ל בשו"ע) ואכמ"ל].

ענף 4: על מה מותר וצריך לדלג כדי להספיק את תפילת העמידה עם הציבור.

הטור (בסי' נ"ב) כ' בשם רב נטרונאי גאון שהבא לביהכ"נ ומצא ציבור בסוף פסד"ז, לא יאמר את פסד"ז לאחר התפילה, אלא יאמר "ברוך שאמר", "תהילה לדוד" (היינו "אשרי"), הללוי-ה הללו א-ל בקדשו" ו"ישתבח". ע"כ. וכ"כ כבר בסמ"ק בשם רב נטרונאי גאון והסמ"ג והגמ"י בשם רב משה גאון. הב"ד מרן בב"י (סי' נ"ב).

אלא שיש דעה נוספת בהא, שכ' מרן בב"י שם בשם הגהות הסמ"ק, דמשמע דבעי לומר גם "הללוי-ה הללו את ה' מן השמים", ושכ"כ בהגמ"י בשם ס"ה (והיה נלע"ד שהכוונה לס' הזוה"ק) שבין "ברוך שאמר" ל"ישתבח" יאמר "אשרי", מזמור "הללו את ה' מן השמים", ומזמור "הללו א-ל בקדשו". וכ' ע"כ בב"י שנראה שטעמם משום דבפ' "כל כתבי" (שבת דקי"ח, ב') אהא דאמר רבי יוסי יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום, ואוקימנא בפסד"ז, ופרש"י דהכוונה לשני מזמורים של הילולים, "הללו את ה' מן השמים" ו"הללו א-ל בקדשו". עכ"ד [ובס"ד זכור לי שראיתי שכתבו שזו א' ההוכחות שלרש"י היה את ס' הזוה"ק, דגם התם כתוב כן. ואינני זוכר היכן. וחכ"א העיר דשמא רש"י קיבל כן מרבותיו, אף אם לא היה מצוי לו את ס' הזוה"ק. ובס"ד הדעת נוטה יותר לדעה הראשונה. אלא שלאחר שבס"ד בדקתי הענין ראיתי שנפל כל הבנין. שמקור דברי מרן בב"י בשם הגמ"י אינו הגמ"י הרגילים (דפוס ונציה) המודפסים על דברי הרמב"ם כיום, אלא הכוונה להגמ"י דפוס קושטא (המודפסים בסוף ספר אהבה בדפוס פרנקל). ושם אכן כתובים דברי הגמ"י אלה בשם ספר המצוות (הקטן, והיינו הסמ"ק, סי' י"א). ואכן שם כתוב שנוסף ל"ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח" יאמר גם "הללוי-ה הללו את ה' מן השמים", ו"הללוי-ה הללו א-ל בקודשו", והיינו כבני"ד. וא"כ לכאו' בני"ד אין הכוונה כלל לספר הזוה"ק. אלא שמ"מ זכורני שדבר זה כתוב גם בזוה"ק. ויש שהוכיחו מכאן שרש"י ידע את ד' הזוה"ק. ואכמ"ל].

ודעה שלישית היא ד' רבינו יונה בפ' "אין עומדין" והרא"ש בברכות (פ"ה סי' ו') שכתבו בשם רב עמרם, שאם אין שהות לומר אלא "תהלה לדוד" (היינו "אשרי") לבד סגי בכך לאומרה בין "ב"ש" ל"ישתבח". שאע"פ שתיקנו לומר מ"תהילה לדוד" עד "כל הנשמה", מ"מ כיוון שעיקר התקנה נראה שלא היתה אלא מפני מזמור זה, די לו בזה המזמור (של "תהלה לדוד") כדי שיאמר ק"ש ויתפלל עם הציבור. עכ"ד. הב"ד הטור והב"י (שם).

ומרן בשו"ע (סי' נ"ב ס"א) כ' שאם בא לביהכ"נ ומצא ציבור בסוף פסד"ז (היינו שלאחר שיניח תפילין בידו ובראשו יהיו הציבור בסוף פסד"ז. מ"ב סק"ב) יאמר "ברוך שאמר" ואח"כ "תהלה לדוד" עד סופו, ואח"כ "הללו את ה' מן השמים" עד סופו, ואח"כ "הללו א-ל בקדשו" עד סופו [והוסיף הרמ"א, שאם יש לו שהות יותר (ראה ערוה"ש סי' נ"ב ס"ו וז', ומ"ב סק"ד) יאמר "הודו לה' קראו" (היינו למנהג האשכנזים שאומרים "הודו" לאחר "ברוך שאמר". כה"ח סק"ג) עד והוא רחום (ובערוה"ש סי' נ"ב ס"ז כתב שהכוונה ל"והוא רחום" הראשון שלאחר פס' "רוממו ה'", והיינו זה שבסוף "הודו". ע"כ), וידלג עד "והוא רחום" שקודם "אשרי", כי בינתיים אינו אלא רק פסוקים מלוקטים. עכ"ד].

והמשיך מרן: ואח"כ (יאמר) "ישתבח" ואח"כ "יוצר" וק"ש וברכותיה, ויתפלל עם הציבור (היינו שכ"ז מדלג כדי שיהא יכול להתפלל עם הציבור. כי התפילה עם הציבור רצויה ומקובלת לפני הקב"ה. מ"ב סק"ג). ואם אין שהות כל כך ידלג גם מזמור "הללו את ה' מן השמים" [והוסיף הרמ"א, שאם אין עוד שהות לכך לא יאמר אלא רק "ברוך שאמר", "תהלה לדוד" ו"ישתבח"].

והמשיך מרן: ואם כבר התחילו הציבור את ברכת "יוצר אור" (והיינו שלאחר שיגמור להניח תפילין יגיעו לשם הציבור, וכנ"ל), ואין שהות לומר את פסוקי דזמרה אפילו בדילוג, יקרא את קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא את כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם. עכת"ד.

ובאשר לדילוג על ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" כדי להתפלל העמידה עם הציבור. אמנם מרן (בסי' נ"ב ס"א) כתב שאם אין שהות כדי לאמרם משום שהציבור כבר התחילו ברכות יוצר, שיקרא ק"ש וברכותיה, ומשמע בהדיא שלא יאמר כלל ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח". והיינו כדברי רבינו יונה שאמר משום רבותיו, שרק יקרא במקרה כזה את ק"ש וברכותיה ללא פסד"ז כלל, ואף בלי "ברוך שאמר" ו"ישתבח", וכמו שהביא הטור (בסי' נ"ב) בשמם. וכ"כ גם בהגהות אשרי (פ"ק דברכות סי' י"ד) מהאו"ז.

אמנם כמה אחרו' חלקו ע"כ, וכתבו שאף כדי להתפלל תפילה בציבור לא ידלג על "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח". שכ"כ בשו"ת משכנות יעקב, וטעמו משום דברכות אלה הינן תקנה קדומה כבר מימות התנאים, ולכן מוטב להתפלל ביחידות ולברך ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" מאשר לדלגן לגמרי כדי להתפלל בציבור. הב"ד המ"ב (סי' נ"ב סק"ו), ומשמע שפסק כמותו. וכ"כ המ"ב (בסי' ע"א סק"ד). שלא להפסיד ברכות אלה אף אם בשל כך יצטרך להתחיל תפילת העמידה אחר סוף שעה ד'.

גם בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז הערה ב') כתב שאע"פ שהעיקר כד' מרן שאפשר לדלג על חלק מפסד"ז, ודי לומר "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח", מ"מ מש"כ מרן שאם הציבור החלו ברכות יוצר ידלג לגמרי פסד"ז, בזה לא קיי"ל כמרן, כיוון שעפ"י הקבלה יש לומר פסד"ז דוקא לפני התפילה. עכ"ד. ומאידך ד' הילקו"י (בסי' נ"ב ס"ה) הינה כמרן בשו"ע, שידלג אף על ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" כדי להתפלל בציבור.

וא"כ בס"ד נראה למסקנה שלד' האשכנזים אין לדלג על ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" (ואמירת "אשרי") אף אם בשל כך לא יתפלל עם הציבור. שכן נראית ד' מרן המ"ב הנ"ל. אמנם לגבי הספרדים נראה שהדבר שנוי במחלו'. שד' מרן וסיעתו (כילקו"י) שיש לדלג על ברכות אלה כדי להתפלל בציבור. ומאידך יש מהספרדים הסוברים שאף אם יתפלל בשל כך ביחיד, לא ידלג על ברכות אלה [שכ"ד האול"צ הנ"ל. וכ"ש ד' כה"ח (בסי' נ"ב סק"ב ובעוד דוכתי) שאין לדלג כלל על שום דבר מהתפילה כדי להתפלל בציבור].

ענף 5: דילוג על ברכות קריאת שמע כדי להתפלל את תפילת העמידה בזמנה או כדי להתפללה בציבור.

ובאשר לדילוג על ברכות ק"ש, הן לצורך תפילת העמידה עם הציבור, והן משום שאין זמנו מאפשר לומר גם ברכות ק"ש וגם שמו"ע לפני סוף ד' שעות. בס"ד נראה שלמנהג הספרדים בשני המיקרים הללו אין לדלג כלל על ברכות ק"ש. דלגבי מי שעומד אפי' זמן רב קודם סוף שעה רביעית, אלא שרוצה הוא להתפלל עם הציבור ולשם כך רוצה הוא גם לדלג על ברכות ק"ש, הרי שנראה מדברי מרן בשו"ע (סי' נ"ב ס"א) שאין לדלג כלל על ברכות ק"ש. ומה שהתיר מרן הוא דווקא לדלג על הברכות שבפסד"ז. וכ"נ מדברי ש"א הספרדים.

ואף לגבי המקרה השני, שעומד הוא סמוך לסוף שעה רביעית, ויש לו שתי אפשרויות. הראשונה, לומר את ברכות ק"ש לפני סוף שעה רביעית, ואז יתפלל את העמידה לאחר סוף זמן זה, או שינקוט באפשרות השניה, והיא שידלג על ברכות ק"ש כדי להתפלל (ואולי אף לסיים) את העמידה לפני סוף שעה רביעית. הנה מדברי מרן (בסי' נ"ח ס"ו) עולה שסוף זמן ברכות ק"ש הינו עד סוף שעה רביעית. ולאחר מכן לא יברכן כי אין זה זמנן. וכתבו הרא"ש והטור שאם בירכן לאחר מכן הוי ברכה לבטלה [הב"ד המ"ב (סי' נ"ח סקכ"ו) וע"ע בבה"ל (שם ד"ה "קוראה")].

וגם גבי סוף זמן תפילת העמידה. כ' מרן (בסי' פ"ט ס"א) שנמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. והוסיף, שאם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות, אך קודם חצות היום, אע"פ שאין לו שכר תפילה בזמנה, מ"מ שכר תפילה מיהא איכא. עכ"ד. נמצאנו למדים שלד' מרן הן ברכות ק"ש והן העמידה זמנן הוא רק עד סוף ד' שעות.

וא"כ למנהג הספרדים במקרה כזה יש להקדים ולברך את ברכות ק"ש, ויסמוך גאולה לתפילה, ואז יתחיל מיד את תפילת העמידה. ואז בין אם החל את העמידה קודם סוף שעה ד' ובין אם לאחר מכן, מ"מ רשאי להתפלל העמידה עד חצות, ורק שכר תפילה "בזמנה" אין לו [ולכאו' מדובר שכבר קרא ק"ש קודם לכן. דק"ש זמנה עד סוף שעה שלישית, כמש"כ מרן (בסי' נ"ח ס"א)]. וכיוון שאם לא יקרא בני"ד את ק"ש (כיוון שקראה כבר קודם לכן) אלא יברך רק את ברכותיה ויתחיל מיד העמידה, יתכן שיספיק עכ"פ להתחיל קודם סוף שעה ד', נראה לכאו' שבמקרה כזה לא יאמר את ק"ש פעם ב', שהרי ברכות ק"ש אינן שייכות לק"ש, וכמש"כ המ"ב (סי' נ"ח סקכ"ה) בשם הרשב"א. אך באמת צ"ע ע"כ, שהרי סו"ס מרן כ' (בסי' נ"ח ס"ו) שיקראנה בברכותיה כל שעה ד'. והספק הוא אם בשל כך שיקרא שוב את ק"ש יפסיד את תפילת העמידה בזמנה. וצ"ע. ובס"ד נראה שהעיקר להלכה שידלג אז על ק"ש, כיוון שקראה קודם לכן. אמנם אם עדיין גם לא קרא כלל ק"ש, בזה נראה בס"ד יותר שלא ידלג על ק"ש, אף אם בשל כך יתחיל העמידה לאחר סוף שעה ד', דמרן כ' (בסי' נ"ח ס"ו) שאם עברה שעה שלישית וטרם קראה, שיקראנה במשך שעה ד' בברכותיה, ואין לו שכר כקוראה בזמנה. וצ"ע אם בשל כך שקורא ק"ש יחד עם ברכותיה יתחיל את שמו"ע לאחר שעה ד', האם גם אז יצרף את ק"ש לברכותיה, או שרק יאמר ברכות ק"ש ויתחיל מיד שמו"ע תוך שעה ד', ורק אח"כ יקרא ק"ש. ואין לומר שאם לא יקרא את ק"ש כיצד יברך, דאז אין לברכה על מה לחול. דזה אינו, דהא המ"ב פסק (בסי' נ"ח סקכ"ה) שאין ברכות ק"ש תלויות בק"ש. ואמנם מדברי המשכנות יעקב שהביא המ"ב שם (בסקכ"ד) נראה שהברכות דק"ש קשורות לק"ש, אך יש לזכור שזו רק ד' המשכנות יעקב, אך הרשב"א (ולכאו' שאר הפוס') לא ס"ל הכי. ועוי"ל, שאף מש"כ המ"ב (בסי' ע"א אמצע סק"ד בד"ה "ואם עדיין לא כלו") שיקרא ק"ש וברכותיה קודם סוף שעה ד', אע"פ שיתפלל אחר שעה ד', אין ללמוד מכאן לגבי ספרדים. דמי יימר לן שכ"ה גם לדידם. ועוד, הרי המ"ב דיבר שם לכאו' גבי מי שטרם קרא את ק"ש. ור' ע"כ לקמן בסמוך.

אמנם כ"ז למנהג הספרדים, אך למנהג האשכנזים יש עוד לדון בזה. דאע"ג שכתבנו שסו"ז ברכות ק"ש הינו עד סוף שעה ד', מ"מ כ' הבה"ל (סי' נ"ח ס"ו ד"ה "קוראה") שאמנם רוב האחרו' וכמעט כולם פסקו כד' הרא"ש והטור והשו"ע שזמן ברכות ק"ש הינו עד סוף ד' שעות, מ"מ ד' הפר"ח הינה כרמב"ם שלא ניתן קבע לברכות. והוסיף שבשו"ת משכנות יעקב (בסי' ע"ז) דעתו נוטה להכריע שבדיעבד יכול לברך ברכות ק"ש עד חצות, כמו גבי תפילה, שמבואר בסי' פ"ט שאם עבר זמן התפילה יתפלל עד חצות. וכתב ע"כ בבה"ל: "ואפשר שיש לסמוך ע"ז לענין אם היה לו אונס, שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות. כי מצאתי בספר מהרי"ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות". עכ"ל. וא"כ מרן המ"ב השאיר פתח גבי אנוס, שיברך אף לאחר ד' שעות, והניף ידו שנית במ"ב (סי' ע"א אמצע סק"ד) ש"מותר לו לומר אף ברכת ק"ש כיון שבאונס עבר הזמן". עכ"ל [ולכאו' קצ"ע, שבסי' נ"ח כ' בבה"ל היתר זה רק בדרך אפשר, וכנ"ל, ואילו בסי' ע"א כ' היתר זה בשופי. ולכאו' זו סתירה. אלא שמ"מ יש לזכור שבסי' ע"א כתב זאת עפ"י דבריו בסי' נ"ח. וא"כ ח"ו לא שכח דבריו הקודמים. ומ"מ צריך להבין מהי מסקנתו להלכה. דיש צד לומר שהעיקר כמש"כ בסי' נ"ח (שאין היתר זה בשופי), דסוגיא בדוכתא עדיפא (שהרי בסי' ע"א דיבר רק גבי אונן שסיים אנינותו סמוך לסוף ד' שעות). ומאידך שמא העיקר כבסי' ע"א, דהלכה כמשנה אחרו'. וכעין זאת מצינו לכאו' גם סתירה בדברי מרן בשו"ע, למשל גבי זמן כניסת שבת. שבאו"ח (בסי' רס"א ס"ב) פסק גבי השקיעה וצה"כ כר"ת, ואילו בהל' מילה (יו"ד סי' רס"ב סעי' ה' וו') פסק כגאונים. (ואע"ג שחכ"א העיר שבאמת מקור דברי מרן בב"י ביו"ד בסי' רס"ב סעי' ה', הוא מדברי הגמ"י בשם ר"י, והריהם מחכמי אשכנז, ולא מצינו שהם חלקו על ר"ת בני"ד. ואם מרן בב"י שם היה מביא את דברי מהר"ם אלשקר שפסק כגאונים אז בהכרח שזו סתירה בדברי מרן. אך באמת אין זו סתירה בדברי מרן בין או"ח ליו"ד. עכ"ד. מ"מ קשה לי על דבריו, שהרי כמה מגדולי דורנו הסכימו שלכאו' זו סתירה בדברי מרן. שכ"ד הגר"ע יוסף זצ"ל וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל, והזכיר דבר זה גם הגר"א נבנצל שליט"א. כמובא כל זה בס"ד במקראי קודש הל' יוה"כ, פרק י"ב הערה ט"ז. ואכמ"ל). ועיקר הסוגיה בשו"ע גבי זמן השקיעה וצה"כ הינה באו"ח בהל' שבת. אך משנה אחרו' הינה מש"כ ביו"ד [ור' למשל ביבי"א (ח"ה חאו"ח סי' כ"ה סק"ה וסי' ל"ז סק"ג) שבסתירות בדברי השו"ע בין או"ח ליו"ד הלכה כדבריו ביו"ד]. וע"ע מה שכתבנו ע"כ במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ט הערה ב'). אך כבר העיר לי חכ"א, שגבי סתירה מעין זו במ"ב כבר כתבנו בס"ד במקראי קודש הל' תעניות (פ"ב הערה ט"ו) בשם א' מגדולי הדור שאין להדחק כדי ליישב דברי האחרו' בכלל, ודברי המ"ב בפרט. עיי"ש טעמו. אמנם במקום אחר כתבנו שהגרא"י אולמן שליט"א חלק ע"כ ואמר שמ"מ צריך לנסות ולהדחק כדי ליישב סתירות במ"ב. ואכמ"ל].

ומ"מ מי שצריך להתפלל סמוך לסוף שעה רביעית, ואם לא יקצר בתפילתו אלא יתפלל כסדר יצא שיתפלל העמידה אחר סוף שעה ד', כ' המ"ב (בסי' ע"א אמצע סק"ד) בשם דה"ח שידלג את פסד"ז באופן שנתבאר בסי' נ"ב (עיי"ש בסק"ו שמ"מ לא ידלג על "ברוך שאמר", "אשרי" ו"ישתבח"), וכן לא ידלג על ק"ש וברכותיה כלל, אף שעי"כ יתפלל שמו"ע אחר סוף שעה ד'. עיי"ש (ומ"מ מדובר שם במי שלא קרא ק"ש קודם לכן. וצ"ע מה יאמר אם כבר קרא קודם לכן ק"ש, היאמרנה שוב אם בשל כך יתחיל העמידה אחר שעה ד').

והארכנו קצת בדברים אלה, דאע"ג שאינם קשורים דוקא לחג הסוכות, מ"מ הם שכיחים בכל ימות השנה למקצת מהאנשים.

עוד פרטי דינים בענין על מה לדלג כדי להתפלל עם הציבור, ראה בטור ובב"י (סי' נ"ב), בשו"ת רפ"ע (ח"ב סי' ד'), במ"ב (סי' נ"ב סק"ד, ו', ז', וח'), בערוה"ש (סי' נ"ב סעי' ו' וז') כה"ח (סק"ד), שו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז הערה ב'. עיי"ש שחלק ע"ד מרן גבי הדילוג לגמרי על פסד"ז), פסתש"ו (סק"ב) וש"פ. וקיצרנו.

ובענין הדילוגים בשבת וביו"ט ר' במ"ב (סק"ה), ולעיל בפרקנו (בהערה י"א. עיי"ש שהבאנו מחלו' אי עדיף לומר את "נשמת" או את פרקי ההללויות).

ענף 6: האם דין הדילוג הינו כדי להספיק לומר את ברכות קריאת שמע והעמידה בזמן הראשון או השני.

עוד יש לדון לגבי דעת הפוס' שיש לדלג, וכנ"ל, האם לדלג פסד"ז כדי לומר את ברכות ק"ש ותפילת העמידה בזמנם הראשון, או שעדיף לא לדלגם אף שיתפלל לאחר הזמן הראשון ולפני השני.

הנה נראה בס"ד שרוה"פ נקטו לענין זמן ק"ש עצמה שיש לכתחי' להחמיר ולקרותה כזמן החישוב של המ"א (והיינו כזמן הראשון), משום דהוי דאו'. שכ"כ הפוס' האשכנזים [ר' מ"ב (סי' נ"ח סק"ד), כה"ח (סי' נ"ח סק"ד בשם כמה פוס' אשכנזים) ופסתש"ו (סי' נ"ח ס"ק ב' וג', וסי' פ"ט סק"ו. ובפרט בד"ה "ולענין הלכה"). וראה בחזו"א (או"ח סי' י"ג ובמכתבים שם) שכתב שהרבה נוהגים כהגר"א ומחשבים הג' שעות דסוף זמן ק"ש מאה ושמונים דקות לאחר הנץ החמה. והוסיף שיש המחמירים לחשב את ג' השעות כד' תה"ד והמ"א. עיי"ש]. וכן מנהג הספרדים [וכמש"כ מרן הגחיד"א זצ"ל בתשו' חיים שאל (ח"ב סי' ל"ח) וכ"כ הגרב"צ אבא שאול בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ו סק"א), ובס' הליכות עולם (לגרע"י זצ"ל. ח"א פר' "וארא" סק"ג), שכן פשטה ההוראה אצל הספרדים משנים קדמוניות למנות ג' שעות מעה"ש, והיינו מהזמן הראשון].

אמנם כ"ז לכאו' אינו נוגע לנידוננו, שהרי במקרים מסוימים יכול לקרוא ק"ש לפני התפילה, ורק אח"כ יתפלל את תפילתו כסדרה (ר' למשל מ"ב סי' נ"ח סקכ"ד), וכמש"כ למשל הגאון בעל עולת התמיד גבי מי שרואה שאם יתפלל התפילה כסדרה לא יספיק לומר ק"ש בזמנה, שיקרא ק"ש לבדה בזמנה ורק אח"כ יתפלל התפילה כסדרה. ושכ"כ המ"א ועוד פוס' [הב"ד כה"ח (סי' נ"ח סקי"א)]. ורק אם בשל כך גם לא יתפלל עם הציבור במנין יש לדון אי אכן עדיף לקרוא ק"ש בזמן הראשון ובשל כך יתפלל ברכות יוצר ותפילת העמידה ביחיד, או שעדיף שיתפלל עם הציבור, כל עוד קורא ק"ש בזמן השני (דהגר"א, שו"ע הגר"ז וסיעתם).

וגבי ני"ד, אי ידלג פסד"ז כדי להתפלל ברכות ק"ש ותפילת העמידה בזמן הראשון (כמ"א), או שעדיף שיתפלל כל התפילה כסדר ואז יוצא שיברך ברכות ק"ש ותפילת העמידה בזמן השני (דהגר"א).

על עצם זמן תפילת העמידה, כתבו כמה פוס' שניתן לסמוך על הזמן השני, ושאף רווח המנהג להקל בכך כד' הגר"א ודעימיה. שכ"כ בפסתש"ו (סי' נ"ח הערה 25, ובסי' פ"ט הערה 93), עפי"ד כמה פוס'. וטעמו, משום דתפילה חיובה מדרבנן (והיינו תפילת העמידה). ולפי"ז לכאו' יוצא שאם עומדות לפניו ב' האפשרויות הנ"ל, עדיף שלא לדלג על סדר התפילה ולהתפלל תפילת העמידה לאחר סוף הזמן הראשון ולפני סוף הזמן השני.

אלא שמ"מ נשאר לנו לדון אי עדיף להתפלל את כל התפילה כסדר, מבלי לדלג על חלק מפסוקי דזמרה, אם בשל כך יצטרך לברך חלק מ"ברכות קריאת שמע" לאחר זמן התפילה הראשון (של תה"ד, המ"א וסיעתם) ולפני הזמן השני (של הגר"א והגר"ז), או שעדיף לדלג על חלק מפסוקי דזמרה וזאת כדי לברך את ברכות ק"ש לפני הזמן הראשון.

לכאו' ברכות ק"ש עיקר חיובן מדרבנן. ואף אם היינו סוברים שעיקר חיוב אמירתן הינו מדאו', מ"מ ברור טפי שחיוב אמירתן דווקא תוך זמן של ד' שעות הראושנות של היום הינו מדרבנן. השאלה הינה האם יש בכלל מקום להקל לומר את ברכות ק"ש לאחר הזמן הראשון. דסו"ס אם אומרן לאחר הזמן הראשון ולפני הזמן השני, ואפי' בתוך השעה הרביעית (למ"ד דמחשבים מהנץ ולא מעה"ש) הרי בכל אופן נכנס בחשש ברכה לבטלה.

ולכאו' יש לדון בזה בארבעה אופנים: 1) אי ברכות ק"ש מצוותן מדאו' (דבר שלרוב ככל הפוס' אינו נכון), היש לברכן אי איסור ברכה לבטלה הינו ג"כ מדאו' (כדלקמן בסמוך). 2) אי חיוב ברכות ק"ש הינו מדרבנן, היש לברכן אי איסור ברכה לבטלה הינו מדאו'. 3) אי חיוב ברכות ק"ש הינו מדאו', היש לברכן אי איסור ברכה לבטלה הינו מדרבנן. 4) אי חיוב ברכות ק"ש הינו מדרבנן, היש לברכן אי איסור ברכה לבטלה הינו מדאו'.

נוסף להנ"ל, כדי להגיע למסקנה בני"ד (האם לדלג על חלק מפסד"ז כדי לגמור את כל ברכות ק"ש, והיינו ברכת "גאל ישראל" לפני סוף שעה רביעית לשיטת המ"א, והיינו שמחשבים תחילת היום מעה"ש), צריכים אנו לברר בס"ד מהו משקל המחמירים שלא לדלג בשום אופן חלק מפסד"ז, לעומת המקילים בכך. וכנגד זה לברר בס"ד מהו משקל המחמירים לסיים את ברכות ק"ש לפי הזמן הראשון של סיום הארבע שעות הראשונות של היום (כשיטת המ"א) לעומת משקל המקילים דשרי לגמור ברכות אלה לפי הזמן השני (של הגר"א והגר"ז) של סיום הארבע שעות הראשונות של היום.

ולחשש של אמירת ברכות ק"ש לאחר הזמן הראוי, יש לצרף את המחלו' הגדולה האם איסור ברכה לבטלה הינו איסור מדאו' או מדרבנן.

בעניין דעת הסוברים שאיסור ברכה לבטלה הינו מדאו', ר' למשל ביבי"א (ח"א חאו"ח סי' ל"ט ס"ק ז' וח'. וח"ב חיו"ד רס"י ה'), שלפי מש"כ בתשו' הגאונים שערי תשובה (סי' קט"ו) הוי איסור דאו'. ושכ"כ רב פלטוי גאון בתשו' שהובאה בס' האגור (הל' ציצית סי' ח'), וכ"ד רב האי גאון, כמבואר בשו"ת תמים דעים (סי' רכ"ד). וכ"כ בס' האשכול (ח"ב עמ' צ"ט). וכ"כ הרמב"ם בתשו' (הוצ' פריימן, סי' פ"ד). והב"ד גם בחזו"ע על הל' פסח (ח"א כרך ב' עמ' תרי"ב). וכ' שם שעפי"ד מרן (בסי' רט"ו) נראה שגם ד' מרן דהוי דאו' [עיי"ש (בסעי' ד'). אך דיבר שם על איסור ברכה שא"צ ולא על ברכה לבטלה. ור' בכס"מ על הרמב"ם (בפ"ג דמילה ה"ו), שאיסור ברכה שא"צ הוי דאו']. וכן גם ד' הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א ובחזו"ע שם. וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל שאיסור ברכה לבטלה הינו מדאו'. הבאנו בס"ד דבריהם במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ז הערה צ"ז ופ"ח הערה מ"ו). ועיי"ש ביבי"א מיהם הפוס' דס"ל שאיסור ברכה לבטלה הינו מדרבנן (וע"ע בהקדמת שיעורין של תורה, שכ' שלחזו"א "ולרוה"פ" הינו איסור דרבנן. אך הגרע"י זצ"ל ועוד פוס' חולקים ע"כ).

בעניין איסור ברכות ק"ש אחר ד' שעות של היום, ראה בילקו"י (מהדו' תשס"ד סי' נ"ח הערה ו') ובש"פ.

בענין חישוב זמן ארבע השעות בשעות זמניות, ר' בכה"ח (סי' נ"ח סק"ג), באול"צ (ח"ב פ"ו סק"א) ובהליכות עולם (ח"א פר' "וארא" סק"ג).

בענין ההיתר לברך את ברכות ק"ש לאחר תוך ארבע שעות זמניות של היום אם מחשבין היום מעה"ש, כל עוד מברכן לפני תום זמן הארבע שעות לפי הזמן השני (של הגר"א והגר"ז, והיינו שמחשבין תחילת היום מהנץ) כתבו' הרבה פוס' להקל, בעיקר בשל צירוף של כמה ספקות: 1) ספק אם אין הלכה כפוס' [כרמב"ם (פ"א מהל' ק"ש הי"ג) והמהרי"ל (בהל' תפילה) בשם המהר"ש] שזמן ברכות ק"ש הינו כל היום. 2) יש מהפוס' דס"ל שזמן ברכות ק"ש הינו עד חצות [ראה למשל בפסתש"ו (סי' נ"ח הערה 94) ובילקו"י (סי' נ"ח ס"ו)]. 3) נוסך לכך מצטרף הספק האם מחשבים את זמן הד' שעות כמ"א (מעה"ש) או כגר"א (מהנץ). וישנם עוד ספקות להקל בזה [ר' למשל בבה"ל (סי' נ"ח ס"ו ד"ה "קוראה"), במ"ב (סי' ע"א אמצע סק"ד), וילקו"י (סי' נ"ח הערה ו')].

ומ"מ לאחר כל הנ"ל, בשל טרדות, לא בדקנו את כל נושא זה בפוס' [אי לדלג על חלק מפסד"ז כדי להספיק את כל ברכות ק"ש לפני הזמן הראשון (כמ"א) של תום ארבע השעות הראשונות של היום]. אך מבלי לעיין בדבר בס"ד נלע"ד שיש לדלג במקרה זה על חלק מפסד"ז, ולו רק בשל החשש של ברכה לבטלה שלד' פוס' רבים מאוד (ושכן פוס' הפוס' הספרדים) שהוא איסור דאו'. וע"ע בענינים אלה בס' משנת חכמים (על המ"ב. סי' נ"ח הערה 4). וכתבנו כ"ז כחותה על גחלים. וכעת עמד קנה במקומו.

ועוד יש לדון אי יש לנקוט שבני"ד יתפלל התפלה כסדר אף אם בשל כך יתפלל העמידה לאחר הזמן הראשון (היינו כמ"א, ולפני הזמן השני והיינו כגר"א), וללמוד כן בק"ו. דבשו"ת מנחי"צ (ח"ג סי' ע"א) כ' דודאי עדיף תפילה בציבור אף כשהיא לאחר סו"ז תפילה הראשון, מאשר להתפלל ביחיד לפני סוף זמן תפילה הראשון. וטעמו, משום דגם המ"א שהוא מרא דההיא שמעתתא בענין הזמן הראשון, לא פשיטא ליה לחשב זאת לענין תפילה, וכדמוכח מלשונו (בסי' נ"ח סק"א). ועיי"ש במחה"ש, בלבוש וביד אפרים [הב"ד בפסתש"ו (סי' פ"ט הערה 96)].

ואם אכן ננקוט כן לדינא, הרי שלד' הפוס' שעדיפא תפילה ביחיד מבלי לדלג על פסד"ז ושאר דברים, מאשר להתפלל בציבור ולדלג על חלק מפסד"ז (כדלעיל בס"ד בהערה זו), הרי שיש מקום לומר שק"ו שעדיף להתפלל התפילה כסדר, מבלי לדלג על חלק מפסד"ז, אע"ג שמתפלל העמידה לאחר הזמן הראשון ולפני סוף הזמן השני (דהגר"א).

אך באמת יש לערער על ק"ו זה. דמאן יימא לן שהרב מנחי"צ יסבור כפוס' שעדיף שלא לדלג על פסד"ז אף שמתפלל ביחיד. וכן מאן יימא לן שהרב כה"ח יסבור שעדיף להתפלל בציבור אף שבשל כך מתפלל לאחר הזמן הראשון.

ובאמת שיש עוד מקום להאריך בענין ני"ד, אך בשל מחלתי אין דעתי מיושבת כדי להעמיק ולדון בדברים אלה. ומ"מ בס"ד דעתי הקלושה נוטה שעדיף לדלג על חלק מפסד"ז כדי להתפלל את תפילת העמידה לפני סוף הזמן הראשון (דתה"ד והמ"א), מאשר להתפלל כל התפילה כסדר ולברך ברכות ק"ש ותפילת העמידה לאחר הזמן הראשון ולפני הזמן השני. וצויי"מ ומתורתו יראנו נפלאות.

ענף 7: עוד בענין הדילוגים על פסוקי דזמרה או על חלקם כדי להתפלל עם הציבור, והשלמת ברכות השחר ופסוקי דזמרה לאחר התפילה.

ראשית יש להקדים שעיקר דין תפילה בציבור הוא תפילת שמונה עשרה (מ"ב סי' צ' סקכ"ח בשם הח"א). היינו שיתפללו יחד עשרה אנשים גדולים את תפילת העמידה [ח"א (כלל י"ט סק"א). מ"ב (סי' צ' סקכ"ח). עיי"ש מש"כ גבי אותם החושבים שדי לשמוע קדיש, קדושה ו"ברכו". וע"ע ברמב"ם (פ"ח מתפילה ה"ד)]. ויש מקילים שאם יש רוב מנין, והיינו שרק ששה מתחילים עתה להתפלל תפילת העמידה, ומצרפים עוד ארבעה עמהם שאינם מתפללים, נחשב כתפילה בציבור [ראה מ"ב (סי' ס"ט ססק"ח), שו"ע הגר"ז (סי' ס"ט ס"ה), ואש"י (פי"ב ס"ז)].

אמנם יש להעיר שבני"ד יש לדון בכמה מציאויות.

מציאות א': המתחיל להתפלל את תפילת העמידה לפני שהציבור מתחיל את תפילת הלחש האם נחשב הדבר כמתפלל עם הציבור על מנת שידלג לשם כך חלק מפסוקי דזמרה.

מציאות ב': המתחיל להתפלל את תפילת העמידה כשהציבור כבר החלו להתפלל את תפילת הלחש. הנחשב כתפילה בציבור ולדלג לשם כך. והיינו מי שלא החל להתפלל ממש ברגע שהציבור החלו את תפילת הלחש אלא זמן כלשהו מאוחר יותר, הנחשב כמתפלל עם הציבור.

מציאות ג': המתחיל להתפלל תפילת העמידה כשהש"ץ מתחיל את חזרת הש"ץ, הנחשב כמתפלל במנין ולדלג לשם כך על חלק מפסד"ז.

מציאות ד': המתחיל להתפלל תפילת העמידה כשהש"ץ באמצע חזרת הש"ץ, הנחשב כמתפלל במנין ולדלג לשם כך על חלק מפסד"ז.

יש להעיר שאם מחמירים במציאות כלשהי מהנ"ל, וסוברים שאין הדבר נחשב כתפילה במנין, ולכן לא מדלגים על חלק מפסד"ז, יוצא שלפי הדעה האחרת הרי זו קולא ולא חומרא. וזאת כיוון שלפי הדעה החולקת היה צריך לדלג ומה שלא דילג הפסיד תפילה במנין, ומאידך אם נפסוק במקרים מסוימים שיש לדלג משום שהדבר נחשב כתפילה במנין, הרי שלדעה החולקת (וסוברת שאין זו תפילה במנין) הרי שזו טעות המביאה לידי קולא, משום שאין הדבר נחשב כתפילה במנין ויוצא שהוא גם לא התפלל במנין וגם הפסיד את אמירת פסד"ז בשלמותם כסדרם ובזמנם.

אך כיוון שאין נושא זה קשור דוקא לחג הסוכות, בו אנו עוסקים, אלא הוא שייך לתפילות של כל ימות השנה (ולא רק לתפילות שחרית אלא גם למנחה, ערבית ומוסף. וכגון מי שלא הספיק לסיים את "אשרי" לפני מוסף בשבת, האם בכל אופן יתחיל מיד את מוסף עם הציבור), וכן בגלל שהייתי חולה בעת כתיבת הדברים, לכן נביא פה בס"ד רק את המקורות העוסקים בכך, והרוצה יעיין בספרים ויראה את הדין.

ראה ע"כ ברמ"א (סי' ק"ט ס"ב), בפמ"ג (בא"א סי' נ"ב סק"ב), במ"ב (סי' ס"ו סקל"ה), בערוה"ש (סי' נ"ב ס"ה), בכה"ח (סי' צ' סקס"ג), באג"מ (ח"ג חאו"ח סי' ט'), ביבי"א (ח"ב סי' צ'), בס' אשי ישראל (פפויפר. פי"ב סעי' ז' – י' ובמקורות שם), בילקו"י (מהדו' תשס"ד. ח"ד סי' פ"ט וסי' נ"ב סעי' ז' עמ' רנ"ג, וח"ה סי' צ' סעי' ט"ז – כ'. עמ' רס"ט – רע"ד, ובמקורות שם), ובפסתש"ו (סי' נ"ב ססק"א).

והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שמדינא נחשב שהאדם התפלל עם הציבור אם ישנה חפיפה בינו לבין תפילת הלחש של הציבור או בינו עם חזרת הש"ץ, אם חפיפה זו הינה בג' ברכות ראשונות או אחרונות. והיינו: שאם הוא החל את העמידה כשהציבור עומדים עדיין בג' ברכות ראשונות של העמידה, או שהוא עדיין עומד בג' ברכות ראשונות כשהציבור החלו את תפילת הלחש שלהם, וכן אם הוא סיים את תפילת העמידה כשהציבור עומדים בג' ברכות אחרונות שלהם, או שהם סיימו כשהוא עומד בג' ברכות אחרונות של העמידה. הרי שכל זה נחשב שתפילתו הינה במנין. וה"ה גבי כשהוא בג' ראשונות שלו כשהש"ץ החל החזרה, או שהוא החל כשהש"ץ בג' ברכות ראשונות של החזרה (היינו לפני סיום ברכה שלישית). או שהוא סיים כשהש"ץ בג' ברכות אחרונות של החזרה, או שהוא בג' ברכות אחרונות כשהש"ץ סיים החזרה. כל זה נחשב שהתפלל בציבור. והנ"מ הינה גם אם באופן כזה פטור הוא מלומר תחנון, כשאותו מנין לא אמר תחנון בשל המצאות של חתן או סנדק וכדו'. עכת"ד.

בענין אי זמן תפילת העמידה הוא דוקא סיום תפילת העמידה או דדי להתחיל לפני סוף שעה רביעית, כ' המ"א (סי' פ"ט סק"ד) והמ"ב (סי' נ"ח סק"ה, בסי' פ"ט סק"ה, בסי' ק"י סק"א ובסי' רל"ג סקי"ד) דבעי לסיים את תפילת העמידה עד זמן זה. וכ"כ עוד אחרו' [הפמ"ג, שו"ע הגר"ז, שו"ע הטהור, ועוד אחרו'. וכ"ד הגר"א נבנצל שליט"א, עכ"פ גבי תפילת מנחה. וראה מה שכתבנו בשמו במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ב הערה י"ז) שיכול להיות שמי שהחל את תפילת המנחה סמוך לשקיעה כך שהגיעה השקיעה ולא גמר את שמו"ע, הריהו צריך להפסיק באמצע שמו"ע. עיי"ש]. וי"א שדי להתחיל את תפילת העמידה לפני סוף זמן התפילה [ר' פסתש"ו (סי' פ"ט סק"ח) בשם כמה אחרו']. ומדברי הבא"ח (ש"ר. פר' "ויקהל" ס"ט) נראה שדי שאת רוב תפילת העמידה יסיים קודם סוף זמן העמידה. עיי"ש בבא"ח]. וחכ"א שליט"א העיר, שמ"מ מי שרואה שאם יתחיל את תפילת העמידה לא יסימנה עד סוף שעה רביעית, הרי שאם קרה הדבר באונס, רשאי להתחיל את תפילת העמידה לפני סוף שעה רביעית, אע"ג שלא יסיימנה עד סוף שעה רביעית, דלא גרע משאר האנוסים שלד' המ"א והמ"ב [(בסי' פ"ט אמצע סק"ד) והבה"ל (סס"י נ"ח ד"ה "קוראה")] הרי רשאי אף להתחיל אז את תפילת העמידה. וכ"ש בני"ד. עכ"ד. ובס"ד כן נראה גם לענ"ד.

דין מי שטעה בתפילת העמידה באופן שזה מעכב, אך עבר זמן אותה תפילה, כ' ע"כ מרן בשו"ע בכמה דוכתי (כגון בסי' ק"ח סי"א). וע"ע בס' אש"י (פמ"ב סעי' י"ט וכ').

בענין השלמת פסד"ז (כולל ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח") אחר התפילה, ראה בטור ובב"י (סי' נ"ב), בשו"ע (סי' נ"ב), במ"ב (סק"ח), בערוה"ש (סעי' ה' בשם הרמב"ן, הסמ"ג, הב"ח והמקובלים, שאין להשלים כלל את פסד"ז), בפסתש"ו (סק"ג) וש"א.

ובענין השלמת ברכות השחר אחר תפילת העמידה, ר' ברמ"א (סי' נ"ב), במ"ב (סק"ט), בערוה"ש (סעי' ח'), בכה"ח (סק"ה), בפסתש"ו (סי' ד' סק"ג, בסי' מ"ו סק"ח ובסי' מ"ז סק"י) וש"א. ואכמ"ל.

[29]כט. בענין אכילה אחר תפילת שחרית ביו"ט, ולפני מוסף, כשאוכל עם קידוש או בלעדיו.

ראשית יש להדגיש, שכל הדיון שלנו פה הוא רק מצד איסור אכילה לאחר תפילת שחרית ללא קידוש, או מצד איסור אכילה לפני תפילת מוסף, אף אם מקדש קידושא רבא (די"א שאיסור אכילה שייך גם כיוון שטרם התפלל מוסף, וכדלקמן בסמוך). אך כפי שכבר כתבנו בכמה דוכתי בפרקנו, ישנו איסור גדול גם לאכול קודם קיום מצווה דאו' (שזמנה קבוע) בכלל, וגם גבי מצוות נטילת לולב בפרט [ר' ע"כ בחזו"ע (סוכות. דשצ"א סכ"ט ובהערה ל"ב), בשש"כ (פנ"ב סי"ד ובהערות נ"ו – נ"ז), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ז סכ"ג, ובנספחים ב' וד' שם), ולקמן (בפרק ח' סעיף י"ח ואילך). ואם כבר החל לאכול קודם שנטל הלולב, ר' בחזו"ע (סוכות. שם הערה ל"ג) ולקמן (בפרק ח' סעי' כ"ד ואילך)]. וא"כ כל מה שאנו דנים בפרקנו הוא רק כשלא חל עליו איסור אכילה לפני נטי' הלולב, וכגון שנטל הלולב קודם התפילה (בביתו, בסוכתו או בביהכ"נ וכדו'). וכן מישתעי גבי נשים, שהן לכו"ע פטורות מעיקר הדין ממצוות לולב. ואף האשכנזיות וחלק מהספרדיות שמברכות על נטילתו, הוא מצד שהן רוצות לקיים המצווה (ולכן לדידן רשאיות הן לברך ע"כ "וציוונו"). אך מ"מ כיוון שזו מ"ע שהזג"ר, הרי שאינן חייבות בנטילתו מעיקה"ד [ויש לדון ע"כ אי אשה שנטלה לולב ב"פ או ג"פ, או שנטלה אפי' פעם א' בלבד על דעת ליטלו תמיד, אי התחייבה ליטול לולב כל חייה מדין נדר. ר' מרן (ביו"ד רס"י רי"ד), ובב"י (או"ח סי' קס"א), ברמ"א (ביו"ד שם ובאו"ח סי' תקס"ח ס"ב), בקיצוש"ע (סי' ס"ז ס"ז), במ"ב (סי' ת"ע סק"ט וסי' תקצ"ז סק"ד), וכה"ח (סי' ת"ע סקכ"ה), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ז הערה כ"ו ובפרט בענף 6 שם, ופרק י' ס"ד ובהערה ד', ופי"ג הערה ו') ולקמן (בפרק ז' סעיף ד'). ואכמ"ל]. וגבי איסור אכילה לנשים לפני נטילת הד' מינים ר' לקמן (בפרק ח' הערה מ"ז). ועיי"ש (בהערה מ"ו) גבי חיוב הקידוש לפני נטילת הד' מינים. וא"כ אנו עוסקים הכא באיסור האכילה רק מצד התפילה והקידוש.

נחלקו הפוס' מתי מתחיל איסור האכילה ללא קידוש, והיינו מהי התפילה הגורמת לחיוב קידוש, אם רוצה לאכול. י"א שאם רוצה לאכול כבר לאחר תפילת שחרית בשבת או ביו"ט (כגון שרוצה לאכול מסיבה מסוימת קודם קריה"ת ומוסף) צריך הוא קודם לקדש קידושא רבא ורק אח"כ רשאי לאכול. שכ"מ מדברי מרן (סי' רפ"ט ס"א) ממש"כ שלפני תפילת שחרית לא חלה עליו חובת קידוש. וכ"כ בהדיא המ"ב (סי' רפ"ו סק"ז) עפי"ד הב"ח והמ"א. וכ"נ מדברי כה"ח (סי' רפ"ו סקכ"ז) בשם פוס', וכן מדברי הגרע"י זצ"ל בס' לוי"ח (סי' כ"ב) ומס' ילקו"י (סי' רפ"ט ס"ז). וכ"כ בשש"כ (פנ"ב הערה ל"ג) בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שכיום אין נוהגים להקל בזה.

ויש חולקים ואומרים שאם אוכל קודם תפילת מוסף א"צ לעשות קידוש, אף אם אוכל אחר תפילת שחרית, ורק לאחר תפילת מוסף התחייב בקידוש. שכ"פ המהרש"ל (הב"ד בעטרת זקנים, סי' פ"ט), וכ"פ הנחלת צבי (סי' רפ"ט), והב"ד הא"ר (סי' רפ"ו סק"ט). וכ"כ בשו"ת הרמ"ז (הב"ד בס' עיקרי הד"ט) וכ' שכן פשט המנהג. וכן הוזכרה סברה זו בשו"ת בית יצחק (ח"ב חיו"ד בליקוטים סי' י"ח) ובשו"ת יד הלוי (סי' נ', אף שהוא עצמו הסיק שם לאיסורא), ובכה"ח (סי' רפ"ו סקכ"ח) ובשש"כ (פנ"ב הערה ל"ג). הב"ד בלוי"ח (סי' כ"ב) וביבי"א (ח"ה סי' כ"ב ס"ק ג' ואילך). וכתבו הפוס' שבשעה"ד סומכים על דעה זו [כה"ח (סי' רפ"ו סקכ"ח) בשם הא"ר ועוד פוס'. וכ"נ מד' המ"ב (סי' רפ"ו ססק"ט)

ואכן אע"ג שהרבה מאוד פוס' כתבו שהעיקר להלכה שתפילת שחרית היא המחייבת בקידוש, מ"מ יש מיקרים שמקילים בהם כיוון שמצרפים את ד' המקילים בני"ד. שכ"פ הא"ר גבי חולה דחליש ליביה, שרשאי לטעום פירות (ונראה שכ"ש לשתות קפה עם חלב וסוכר) קודם מוסף, ואף בלי קידוש, לאחר תפילת שחרית בשויו"ט [הב"ד בשע"ת (סי' רפ"ו סק"ג), המ"ב (סי' רפ"ו ססק"ט) וכה"ח (סי' רפ"ו סקכ"ח)].

עד כאן עסקנו בענין אכילה לפני קידוש. ובאשר לאכילה לפני מוסף אף אם קידש, הרי שאיסור אכילה זה הוא דוקא בקובע סעודה. אך כבר כתב מרן (בסי' רפ"ו ס"ג) שמותר לטעום קודם תפילת המוספין. והסביר מרן מהי טעימה, דהיינו אכילת פירות, או אפי' פת מועט, אפי' טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב. אבל סעודה אסור. עכת"ד. וכתבו האחרו' דהיינו שמותר עד כביצה פת, וכ"ש מיני מזונות. וראה פרטי דינים ע"כ מה שכתבנו בס"ד לקמן (בפרק ח' סעי' י"ח). וכאמור כל זה הוא דוקא כשעושה קידוש קודם אכילתו זו. ולאחר מוסף רצוי מאוד שיקדש שוב לפני שאוכל את סעודת הקבע [ר' מרן (סי' רפ"ו ס"ג וסי' רפ"ט ס"א). מ"ב, בה"ל וכה"ח שם. וילקו"י (סי' רפ"ט ס"ז דשפ"ח)].

וראה עוד בענינים אלה בשש"כ (פרק נ"ב כולו ובפרט בסעי' א' וב'), ובלוי"ח (סי' ט"ז וכ"ב). ובמקראי קודש הל' רה"ש (פ"ז הערה כ"ו), ולעיל (בשער ארבעת המינים, בסוף פרק ח'). וקיצרנו.

עוד בענין איסור אכילה קודם תפילת מוסף, אף אם מקדש לפני אכילתו, ר' מרן (סי' רפ"ו ס"ג וסי' רפ"ט ס"א), מ"ב (סי' רפ"ו ס"ק ז'-ט') ובביק"ר (ע"ד המ"ב שם), כה"ח (סי' רפ"ו ס"ק כ"ד כ"ז ול"א), שו"ת אול"צ (ח"ב פ"כ סי"ג. ועיי"ש שאף שמעיקר הדין לדעתו חיוב קידוש הינו כבר לאחר שחרית, מ"מ אם קידש ואכל לאחר שחרית, טוב להחמיר ולקדש שוב לאחר מוסף), וש"א. ואגב. בס"ד חשבתי גבי מי שעשה קידוש אחר שחרית, ורוצה להחמיר ולעשות שוב קידוש אחר מוסף. וכן מי שעשה קידוש אחר מוסף בביהכנ"ס, ורוצה לעשות שוב בביתו למשפחתו, הרי שנכנס הוא למחלו' אי צריך הוא לברך על שתיית היין בקידוש ברכה אחרונה. שהרי בעלמא מי שמקדש ושותה שיעור המחייב ברכה אחרונה על היין א"צ לברך ברכה אחרונה כי היין מתיר את אכילת הסעודה הבאה מיד הקידוש. אך בני"ד כיוון שהוא עצמו כבר יצא י"ח קידוש ה"ז כדין מי שאכל פרפרת וכדו' קודם נט"י לסעודה, שזו מחלו' אי בעי לברך ע"כ ברכה אחרונה. ור' מה שכתבנו ע"כ בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פרק ד' הערה י"ז). וא"ת שכיוון שחיוב השתיה למקדש הינו רוב רביעית, ואז יכול הוא לשתות פחות מרביעית ולצאת י"ח קידוש מבלי לברך, לכאו' ג"ז אינו פשוט כ"כ. דהרי מרן הביא בשו"ע (בסי' ר"י ס"א) ד' התוס' שאף על משקה בשיעור כזית בעי לברך ברכה אחרונה, ולפי"ז אם ישתה בקידוש יין בשיעור רוב רביעית שהוא יותר מכזית יוצא שגם בכך נכנס למחלו' אי בעי לברך ע"כ ברכה אחרונה. ולכן בס"ד נראה שהעיצה לכ"ז היא לנהוג כמש"כ מרן (בסי' רע"א סעי' י"ד) בשם י"א, שיתן גם לשאר המסובים, דשתיית כולם מצטרפת לשיעור. ולפי"ז הוא ישתה פחות מכזית, ויתן לשאר המסובים לשתות מהיין כך ששתיית כולם מצטרפת למלוא לוגמיו. ומ"מ ג"ז בדיעבד, וכמש"כ המ"ב (שם סקע"ב) בשם המ"א. וע"ע בשש"כ (פנ"ב סט"ז). ולא דן שם גבי בעיה זו.

דין אשה בדברים אלה כדין האיש [ר' מ"ב (סי' רפ"ט סק"ו), כה"ח (סי' רפ"ו סק"ל), שש"כ (פנ"ב סי"ג ובהערות מ"ד-מ"ו), וילקו"י (סי' רפ"ט ס"ו עמ' שפ"ה)].

ואגב נידוננו בס"ד יש להעיר גבי מש"כ הפוס' בדין קידוש במקום סעודה, שדי אם ישתה רביעית יין לאחר הקידוש [וי"א אף בעת הקידוש, ללא צורך לשתות רביעית נוספת למה ששתה בקידוש. ור' ע"כ במ"ב (סי' רפ"ו סק"ז) ובשכ"כ (פנ"ב הערה ס"ז)]. ר' בבה"ל (סי' רפ"ו ס"ג ד"ה "אכילת פירות"), שמשמע קצת שביין שלנו המזוג במים, בעי לשתות יותר מרביעית. וע"ע במ"ב (סי' רע"ג סקכ"ז). וזו נ"מ גם לשתיית רביעית יין בהבדלה (לענין ברכה אחרונה). ומאידך ר' בלוי"ח (סי' כ"ב) שמשמע שדין רביעית יש אף לרביעית יין מזוג. והיינו להחמיר, שהכהן לא ישא כפיו. אך המ"ב בבה"ל שם היקל שישא כפיו, ואף שרשאי לכתחי' לשתות רביעית קודם שישא כפיו. וע"ע ע"כ בשש"כ (פנ"ב הע' ס"ז). ואכמ"ל.