הקדמה

פרק א': פתיחה

"אודה ה' מאֹד בפי ובתוך רבים אהללנו", "ומשירי אהודנו", על אשר זיכני להיות מחובשי בית המדרש בישיבתנו הקדושה "מרכז הרב" פה עיה"ק ירושלים ת"ו, ועל אשר זכיתי להסתופף במחיצתם של גדולי הדור – זצ"ל ושליט"א – אשכנזים וספרדים, חרדים, ליטאים וחסידים, וכן אצל גדולי רבני הציונות הדתית, ועל כך מודה אני לבורא עולם.

ועוד אוסיף להודות ולשבח בשבחים עצומים לבורא עולם, החונן לאדם דעת ולאין אונים עוצמה ירבה, שזיכני להוציא לאור את ספרי מקראי קודש (על הלכות חגים) וקדושת השבת, קדושת השביעית, וכן קיצור הלכות החגים, כולל הלכות יום טוב, חול המועד ועוד.

פרק ב': תהליך תקומת עם ישראל

תהליך תקומתו ותחייתו של העם היהודי במולדתו הקדושה והעתיקה, לאחר כמעט אלפיים שנות גלות, הוא ללא ספק המאורע המופלא ביותר בכל ההיסטוריה האנושית. ודבר זה לא היה יכול להתחיל ולא להימשך, אילולא שההשגחה האלוקית מלמעלה, המשגיחה והמכוונת ומנהיגה את כל המציאות – מבחינה כללית ומבחינה פרטית – לא היתה גוזרת על תהליך אלוקי זה.

עם קטן, שיצא לגלות ארוכה כל כך, לא רק שלא התבולל ונעלם, אלא שמר בדבקות על אמונתו באלוקיו, על תורתו, על זהותו ועל הקשר שלו לארץ מוצאו, שממנה גורש והוגלה בכח הזרוע. אף אחת מאומות העולם לא היתה מאמינה, שהעם הזה יחזור לארצו, ויבנה בה מחדש את חייו הממלכתיים כעם. והנס הזה אכן התרחש על ידי אלקי ישראל!!!

העם הזה – העם היהודי – קם מן העפר ומן האפר, וכנגד כל הסיכויים, התקבץ מארבע כנפות תבל, הצליח בסיעתא דשמיא עצומה להתמודד עם אתגרים בלתי אפשריים, ועם מכשולים בל יתוארו.

כבר לפני אלפי שנים ניבאו לנו נביאינו את הגאולה העצומה והנפלאה שתבוא לאחר החורבן. כל המימד הניסי של גאולת ישראל מופיע בחזונם של נביאי ישראל, ומאוחר יותר נכתב בדברי חכמינו זכרונם לברכה, ומתגשם לנגד עינינו, צעד אחר צעד, שלב אחר שלב, בדיוק לפי התוכנית האלוקית הקדומה.

הסיפור הציוני אינו אמיתי, אם לא מאמינים ומבינים שהוא כולו מנוּוַט ומושגח על ידי ההשגחה האלוקית. השגחה אלוקית שנתנה לעם ישראל את השאיפות, האומץ, העוז, החיִל, וכוחות הנפש והגוף, למסירות נפש עצומה, כדי להתחיל, להמשיך ולקדם את הגאולה זו האחרונה.

המפעל הציוני ("קומו ונעלה ציון"), בפרט מעליית תלמידי רבנו הגר"א, והיציאה מן החומות, התבטא בעיקר בשלושה מישורים: 1. במישור המדיני – הכרת האומות בהקמת מדינה לעם היהודי, וההכרזה על הקמתה. 2) במישור הצבאי – הנצחונות על האימפריה הבריטית ועל פראי האדם בני ישמעאל. 3) במישור ההתיישבותי – הקמת ההתישבות לכל מרחבי ארצנו, והפרחת ארץ שוממה לגן ה' [קטע זה נכתב עפ"י דברי הר"ר חגי בן ארצי, הי"ו, ב"מגילת התקומה והעצמאות"].

פרק ג': הבנת המציאות של דורנו

כתב הג"ר דב ליאור שליט"א, בספרו דבר חברון (חלק ה', עמ' קמ"ט – קנ"א):

אנו נמצאים בתקופת אתחלתא דגאולה שהחלה בזמן שתלמידי הגר"א התעוררו לעלות לארץ ולחונן את עפרה ונמשכת עד ימינו, ועלינו להבין מה הקב"ה מצפה מאיתנו בתקופה זו.

גדול קידוש השם

יש להתמלא בהודיה לרבש"ע על קידוש השם הגדול שהיה בהקמת המדינה.

שלוש שנים – הרף עין בחיי עם – מאז הושפל כבוד עם ישראל עד הדיוטא התחתונה בשואה האיומה, זכה עם ישראל לקום ולהתייצב ולהכריז עצמאות בחלק מארץ ישראל...

גם היום יש ירידות גדולות, אך מאידך עם ישראל זכה לעצמאות, ועלינו להודות לה' על כך. גם בתקופת עליית עזרא היה המצב הרוחני ירוד מאוד, והיו נישואי תערובת. המצב היה גרוע הרבה יותר ממצבנו היום, ואף על פי כן היתה זו שיבת ציון!

יש להודות לה'

מי שיש בו יראת שמים אמיתית צריך להודות לה' על הניסים, על הנפלאות, ועל הטובה שהקדוש ברוך הוא משפיע על עם ישראל. חז"ל ביקרו את חזקיהו מפני שלא אמר שירה על מפלת סנחריב. כלום אפשר שלא להודות לה'?! לא לעשות פרסומי ניסא? פרסומי ניסא הוא עניין שנוגע ליסודות האמונה. הצדקות האמיתית היא לברך על ההלל, להודות לה' על מה שהוא משפיע, ולא להיות כפויי טובה. גם אם לא זכינו עדיין שהנהגת המדינה תתנהל על פי התורה, יש להודות על מה שיש, ומאידך, לשאוף להנהיג את המדינה לאורה של תורה ולהתנגד בתוקף לכל דבר שנעשה נגד התורה. אין סתירה בין הדברים.

ויתבוננו חסדי ה'

אין להתפעל מכך שישנם אנשים אשר אינם רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה. גם בזמן יציאת מצרים היו שהסתפקו אם זו אכן הגאולה. אפשר היה לחיות במצרים, לראות במשך שנה שלמה את שידוד מערכות הטבע, לראות את עשרת המכות (כולל מכת בכורות), ועדיין להסתפק אם זו הגאולה. אם כן אפשר גם היום 'ללמד זכות' על המסתפקים אם זו אתחלתא דגאולה.

נראה שטעותם של הרואים אחרת את משמעות מאורעות דורנו נעוצה בחוסר לימוד התנ"ך. ספרי הנביאים נכתבו כדי לפקוח את עינינו להתבונן בהשגחת ה' בעולם. את הכלים הנכונים להבין את מאורעות דורנו אפשר לקבל רק מלימוד התנ"ך. הנבואה היא אמת מוחלטת. נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה כדי ללמד את הדורות כיצד להתבונן על המציאות. צריך ללמוד תנ"ך ולדעת להתבונן, ומי שאינו חש בצורך להודות על הניסים שזכינו להם – הריהו חוטא בכפיות טובה!

כמו כן אין להתפעל מכך שישנם רבנים חשובים החושבים אחרת. ידועים דברי הגר"א [בספר קול התור (בסוף פרק חמישי). וכן מובא בספר התקופה הגדולה (עמ' תקל"ד – תקל"ה)], שהסט"א לוכדת ברשתה אפילו אנשים גדולים כדי למנוע את הופעת הגאולה. הרי ישנם גם רבנים הטוענים שהסגרת חבלי ארץ ישראל תמנע סכנת נפשות, אף על פי שהמציאות מוכיחה את ההיפך הגמור, וככל ש'מתקדמים' בהסכמים כך גובר הצורך באמצעי המיגון, ובכ"ז הם ממשיכים לטעון כך.

לאור כל זאת, יכולים אנו לומר, שאנחנו הולכים בדרך הנכונה והפשוטה – מודים לקדוש ברוך הוא בפה מלא על הקמת המדינה, ראשית צמיחת גאולתנו.

פרק ד': חשיבות לימוד האמונה בדורנו

ועוד כתב הגר"ד ליאור, בספרו דבר חברון (חלק ה'), עמ' ק"צ–קצ"א:

עיקר לימוד התורה הוא לימוד גמרא בעיון עם ראשונים ואחרונים, אך יש ללמוד גם תנ"ך וספרי אמונה. כמו שאנו לומדים רמב"ם, ב"י, ושאר גדולי הפוסקים, למרות שהכל נמצא בגמרא ובתוספות, כך יש ללמוד גם אמונה למרות שיסודותיה מפוזרים בש"ס.

יש לדעת כי גדולי מפרשי הש"ס היו גם גדולים באמונה, כמו הרמב"ם, רס"ג, רבינו בחיי, ריה"ל, מהר"ל.

על דורנו שזכה לראות את תהליך שיבת עם ישראל לארצו מוטלת חובה מיוחדת ללמוד אמונה ולהתבונן בתהליכים אלו, כמו שפירש בעל ה'חידושי הרי"מ' את הפסוק בשירת האזינו "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור", שעלינו ללמוד לא רק את העבר, אלא "בכל דור ובכל תקופה באה הבנה חדשה בתורה מן השמים שהיא מתאימה לדור, וצדיקי כל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור". צריך לדעת מה היה בעבר כדי ללמוד מכך על ההווה והעתיד, ובכל דור עלינו להבין למה מכוונת אותנו ההשגחה האלקית.

לכן חשוב מאוד שיהיו בני תורה אמיתיים המבינים את צורכי הדור.

אנו, ההולכים בדרכם של הראי"ה והרצי"ה, מאמינים שהחזרת השלטון בא"י לעם ישראל, הפרחת שממותיה ובניית יישובים, הם הם פעמי הגאולה.

למרות כל זה איננו מסונוורים. אנו מבחינים בין עצם החזרת השלטון היהודי על ארץ ישראל, לבין מי ששולט בפועל. לצערנו, יש הסוברים שכל מעשי הממשלה קדושים הם, ועוטפים זאת בזיוף של 'אהבת ישראל' ו'אחדות ישראל'. אמנם אנו סוברים ש"דינא דמלכותא דינא", אך לא נגד התורה. אין הבדל אם שלטון גויי גוזר גזרה נגד התורה או שלטון ישראלי, בכל מקרה אין אנו נשמעים לו.

יש ללמד זכות על רוב הציבור שלא חונך על ברכי התורה, אך אסור להשלים עם כך שממשלה או אנשי ציבור פוגעים בזדון בתורת ישראל או בארץ ישראל.

פרק ה': בענין תוכן הקונטרס

ראשית בס"ד נדגיש שספר זה הינו ספר הלכות גרידא, למען ידע ישראל כיצד לנהוג בימי תקומה אלה, ואת המעשה אשר יעשון (למרות שהדברים מורכבים, בשל התחדשותם רק בדורנו).

ובכל אופן הוספנו מקצת סיפורי ניסים שהיו בתקומת עם ישראל בארצו ובמלחמותיו, למען ידע הקורא מדוע צריכים אנו להודות על מתנות הבורא – על הקמת המדינה, על סיפוח מאוחר יותר של הר המוריה וירושלים לשלטון ישראל, וכן כיבוש כל שטחי יהודה, בנימין, השומרון, הגולן, וכל חצי האי סיני. ובפרט שכיבושים אלה נעשו מתוך ניסי ניסים ללוחמינו האמיצים, כשמשמים נתנו למנהיגי המדינה דעת נכונה להחליט על הכרזת המדינה, על היציאה לקרב, ועוז וגבורה של קדושה כדי לא לסגת משטחים שכבר נכבשו.

בס"ד גדולה השתדלנו לדון על מגוון רחב של נושאים הלכתיים הקשורים ליום העצמאות ויום ירושלים, ובכל נושא ללקט כמה שיותר דעות מהפוסקים המקובלים, וזאת כדי לראות לאן נושבת רוח ההלכה בכל מקרה ומקרה.

הנושאים בהם עוסק קונטרס זה הינם רבים ומגוונים: הנהגות יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. האפשרות לקבוע יום טוב חדש בדורותינו. ומתוך כך גם דננו בס"ד האם יש להודות על הקמת המדינה או על הנצחון במלחמת ששת הימים. ואם כן – כיצד ומהו אופן ההודיה הנכון: אמירת הלל, זמנה (ביום או גם בלילה). האם גם לברך על אמירת ההלל. וכן האם יש לברך גם את ברכות "שהחיינו" ו"שעשה ניסים". האם יש שינוי בתפילה בשל קביעת ימים אלה כימי שמחה (ללא אמירת תחנון, הוספת מזמורי הודיה בתפילה, וכדומה). האם יש לקרוא בתורה בימים אלה, וכן הפטרת ההפטרה (עם ברכה או בלעדיה). וכיוון שימים אלה חלים בימי העומר – האם בטלה בהם אבלות הספירה, ולכן יהיה מותר להסתפר בהם, להתחתן, לשמוע מנגינות שמחות וכדומה. מה דין ימים אלה כשהם חלים בשבת, או סמוך לה – לפניה או לאחריה. ועוד מגוון נושאים הקשורים ישירות לימי העצמאות וירושלים, או המסתעפים מהם.

פרק ו': באשר לדרכנו ההלכתית

כפי שבס"ד כתבנו בשאר חיבורינו, הרי שמשתדלים אנו לצורך הדיון ההלכתי, להביא את מקורות ההלכה מהמשנה, מהגמרא, מהראשונים ומהאחרונים, עד לרבני דורנו. אך הנושא שאנו עוסקים בו כעת הינו נושא חדש [כמו נושא החשמל בשבת, שהוא נושא שהתחדש רק לפני כמאה וארבעים שנה]. לאור זאת, מקור הדיונים ההלכתיים שבנידוננו מצטמצם לדיונים שהחלו רק לפני כשבעים-שמונים שנה. אך בעצם הדיונים הללו נסמכו על דברי המשנה, שני התלמודים, ירושלמי ובבלי, הראשונים והאחרונים, ומתוך כך הסיקו פוסקי הדור האחרון, דור הגאולה, את פסקיהם. לאור זאת סמכנו את יתדותינו על גדולי הדור הקודם ודורנו אנו, כגון פסקי מועצת הרבנות הראשית לדורותיה, וכן פסקי פוסקים מובהקים כגאון הרב משולם ראטה, רבנו הג"ר צבי יהודה הכהן קוק, הג"ר משה צבי נריה (כולם זצ"ל), הג"ר יעקב אריאל, והג"ר דב ליאור שליט"א.

בכל עניני הקונטרס השתדלנו לסמוך על הדעות הקיימות בפוסקים. אך במיקרים שלא מצאתי דיונים הלכתיים כתובים, שאלתי את פוסקי דורנו שליט"א ולעיתים רחוקות אכן דננו בס"ד בעצמנו מהי מסקנת ההלכה עפ"י עקרונות ההלכה המקובלות מדור ודור.

עוד בס"ד נוסיף, שמיד בתחילת כתיבת קונטרס זה שאלתי את אחד מראשי הישיבות המפורסמים, כיצד לנהוג בקונטרס זה. שבשאר חיבורינו אנו מזכירים את כל מגוון הדעות הנזכרות בפוס'. האם יש לנהוג כן גם בקונטרס זה, ולהביא גם את הדעות הקיצוניות השוללות את מדינת ישראל. וכן האם להביא גם את הדעות שלמשל סוברות שאין להודות לקדוש-ברוך-הוא על שנתן לנו מדינה לאחר כאלפיים שנות גלות, כיוון שהמדינה עדיין אינה מושלמת. וענה לי אותו ראש ישיבה, שיש להזכיר בספר רק את דעות רבותינו שאינם שוללים את הקמת המדינה, ואינם כופרים בטובתו של הקדוש-ברוך-הוא, כגון הג"ר צבי יהודה קוק זצ"ל ותלמידיו. וכך אכן בס"ד נהגתי.

לאור זאת הבאנו את פסקי רבותינו זצ"ל הן מהכתובים, והן מתשובות בעל פה, כגון מהג"ר צבי יהודה זצ"ל, הגר"ש ישראלי זצ"ל, הגר"א שפירא זצ"ל, הגר"ד ליאור שליט"א, הגר"י אריאל שליט"א, ועוד.

עוד נציין, שכיוון שבחודש אייר נוהג פה בארץ הקודש שעון קיץ, הרי שהתייחסנו גם לענין זה. ולכן דננו האם למשל מותר להתחתן ביום העצמאות אחר הצהרים, לפני השקיעה, כשגורם הדבר שהחתונה נמשכת גם לאחר השקיעה וצאת הכוכבים.

קראנו לספרנו זה "מקראי קודש", עפ"י מה שכתב בעל הרוקח שירמוז האדם את שמו בשם ספרו. והנה אחר שקראנו לספרנו זה במהדורתו הראשונה בשם זה, ראינו ש"מקראי קודש" עולה בגימטריה משה הררי (עם הכולל).

פרק ז': כמה מילים על המלחמה הנוכחית

מפאת קוצר הזמן, נקצר.

נמצאים אנו בעיצומה של מלחמה שנכפתה עלינו בשמחת תורה. שורש המאבק הינו, כמו שכבר כתב הגר"י אריאל שליט"א – שזו מלחמת דת. ארגון החמאס, ימח שמו וזיכרו, הינו ארגון מוסלמי דתי קיצוני. בכל בית ברצועת עזה ישנן תמונות של מסגד אל אקצה הטמא. תמונתו מתנוססת על מחברות הילדים המוסלמים שם, ובכל שאר המקומות. הסיבה שהם פתחו במלחמה הינה בעיקר סיבה דתית, ולא רק סיבה לאומנית. ממילא גם אנו צריכים להלחם נגדם בכל עוצמת הגבורה והעוז שנובעים מהקדושה של עם ישראל. דבר זה מקנה למלחמה עוצמות יותר אמיתיות ויותר נחרצות. מלחמת "חרבות ברזל" הינה מכוח הקדושה של אמותינו (-ברז"ל הינו ראשי תיבות של ארבע האמהות: בלהה, רחל, זילפה ולאה). איננו יודעים מה ילד יום, אך ברור שהקדוש ברוך הוא, היושב בשמים, הוא המכוון את כל מהלכי מלחמה זו. אנו נמצאים כעת בראשית חודש ניסן – כשנראה שעומדת להתלקח מלחמה גם עם אירן, ויתכן שיוביל הדבר למה שנאמר בגמרא במס' יומא (דף י' ע"א), שתהיה מלחמה בין פרס (אירן) לבין אדום (ארה"ב). לאלוקים פיתרונים. אך אין ספק שהקדוש ברוך הוא שומר על בניו, בני רחומיו, ומקרב אותנו לגאולה השלמה, שתבא במהרה בימינו [וכעת בעת סגירת מהדורה זו, אכן חזינו ראינו בליל ו' בניסן מנפלאות הבורא יתברך שמו, עד כמה הוא אוהב את ישראל בניו, כשמאות טילים ודומיהם נשלחו אל ארץ הקודש, והיו עלולים ל"ע להרוג מאות יהודים, ואילו במציאות אף יהודי לא נהרג. כי לא כלו רחמי ה'].

פרק ח': שער ההודאה

ֿבצאתי מכרך זה, הנני למלא את פי להודות לבורא עולם, על כל הטוב אשר גמלני. ראשית על שהחייני וקיימני במשך זמן כתיבת קונטרס זה, אשר למרות המאמצים הכבירים נשארתי על עומדי. ועוד, שסייע בידינו לכתוב את ההלכות בקונטרס, ושלח יהודים צדיקים שעוזרים לנו במלאכת ההקלדה, בהגהות וניכוש הקמשונים, בהדפסה ובכריכה. על כל זה, ועוד, מודה אני לבורא עולם, החונן לאדם דעת ולאין אונים עצמה ירבה, שעזרני מעודי ועד עתה. ותחינתי לו, שימשיך לעוזרני כדי להפיץ ולהרבות יראת שמים טהורה, קדושה, ותורה בעם ישראל.

ולהבדיל בין קודש לקודש, מודה אני לישיבת "מרכז הרב" שזוכה אני להסתופף בצילה, ובפרט לראש הישיבה, הרב הגאון המפורסם ר' יעקב אלעזר כהנא שפירא שליט"א. ירחיב ה' גבולו בתלמידים לאורך ימים ושנים טובות.

ברכות מאליפות לרבנים הגאונים החשובים, אשר נאותו לענות לנו על שאלותינו בכתב ובעל פה, הלא המה (לפי סדר הא"ב) הג"ר יעקב אריאל והג"ר דב ליאור שליט"א. ישלם להם ה' שכרם מן השמים, ויזכו להרבות קדושה ותורת אמת לכל עם ישראל.

וכן אודה לרבנים החשובים שליט"א, הרה"ג בניהו שנדורפי, וכן לרב החפץ בעילום שמו, אשר שינסו את מתניהם לקרוא את הכתוב ולהעיר את הערותיהם החשובות. וכן נעזרתי בעצותיהם של הרה"ג שמיר שיינטופ והרה"ג ינון ויסמן שליט"א.

ולפני שאסיים, ועוד הנני לקבוע ברכה מיוחדת לאמי היקרה בנשים, מנשים באוהל תבורך, מרת שרה הי"ו, אשר עזרה לי רבות בגשמיות למען אוכל לשקוד על דלתות תורתנו הקדושה. וחמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן שעמדו לי עד עתה (עפ"י חולין דכ"ד ע"ב). ישלם ה' פעלה, ותהי משכורתה שלימה מעמו יתברך. יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ותשמח בשמחת כל יוצאי חלציה.

ברכה מיוחדת לרבני ואנשי "מכון התורה והארץ", אשר הואילו להמציא לידי פרקים מהקונטרס החשוב "באהלי הלכה". וכן להרה"ג שלמה אבינר שליט"א, אשר נעזרתי רבות במאמרו על ענין שלוש השבועות. וכן להרה"ג שמואל כ"ץ שליט"א, מחבר ספרי "הרבנות הראשית" (ג"ח), שהמציא לידי מסמכים רבים בנושאי יום העצמאות ויום ירושלים. וכן להר"ר חגִי בן ארצי הי"ו, אשר נתן לנו רשות להעזר בכתביו אשר במגילת התקומה והעצמאות, ובמגילת ששת הימים, שעזרו לי רבות. וכן ברכות להר"ר דביר עמר נר"ו, אשר אסף וקיבץ כעמיר גורנה את כתביו הרבים של רבנו הרב הראשי לישראל, הגר"א שפירא זצ"ל, והמציאם לידינו שלא על מנת לקבל פרס, וזאת כדי לזכות את הרבים. ישלם הקדוש ברוך הוא לכולם את שכרם מן השמים, ויזכו לרוות נחת רוח יהודית אמיתית מכל יוצאי חלציהם.

לא אשכח להודות לתורמים הנפלאים, אשר הזילו זהב מכיסם, על מנת לאפשר הוצאת קונטרס זה במלוא הודו והדרו.

ברכה מיוחדת לרעי אשר הוא כאח לי, הלא הוא הרב רפאל חיים עטיה ועל ידו אשתו הרבנית שליט"א, אשר לא משה ידי מידו במשך רבות כשנים, ועוסק בדברים במסירות ובתבונה, וחלק נכבד לו בהוצאת כל כתבינו.

ואחרון אחרון חביב, אחי ורעַי, בני הישיבה הקדושה "מרכז הרב", אשר אזרו מתניהם, מי בהקלדה, מי בהגהות, ומי בעצה נכונה, והקדישו שעות וימים, מהם אשר ממש נידדו שינה מעיניהם, כדי שהדברים יצאו מתוקנים כהוויתם. ובפרט לרב חגי רוזנברג ולרב עדו מיכאלי, הי"ו.

לכולם לכולם ישלם הקב"ה שכרם, ויזכו לבנים ובני בנים, צדיקים וחסידים, כולם זרע קודש וזרע של קיימא, העוסקים בתורה לשמה. ויזכו לבנות צדיקות וחסוּדות, העובדות את אביהן שבשמים בשמחה, ובחיק ירא א-להים תינתננה.

ואחרון אחרון חביב, לא אחשוך פי מלהודות ולברך את נות ביתי, עקרת הבית ואם הבנים, רעיתי שתחי', אשר לרוב מסירותה הרבה והשגחתה על צרכי הבית ובטיפול בילדים אשר חנן ה' אותנו, זכיתי להמשיך ולשבת באהלה של תורה. יהי רצון שנזכה לרוות נחת רוח יהודית מכל צאצאינו, שיזכו ליראת שמים טהורה ולמידות ישרות, ושלא תמוש התורה מפינו, מפי זרענו ומפי זרע זרענו עד עולם.

לסיום: נזכיר שלספרינו מקראי קודש, קדושת השבת וקדושת השביעית, ישנן הסכמות וברכות מגדולי הדור (חלקם מנוחתם עדן וחלקם עמנו), מהם (לפי סדר הא"ב): הגר"מ אליהו, הגרי"ש אלישיב, הגר"ש דבליצקי, הגרי"ב זילבר, הגר"ע יוסף, הגר"ש ישראלי, הגר"ש משאש והגר"א שפירא זצ"ל. ויבלחטו"א הגר"י אריאל, הגר"ד ליאור והגר"א נבנצל שליט"א.

ויהי רצון שנזכה בס"ד לביאת גואל צדק, למחיית עמלק, לביעור העבודות הזרות ולהורשת כל הגויים מארצנו, לבנין בית המקדש והעבודה בו, ולמלוא הופעת השכינה על כל עמו ונחלתו, במהרה בימינו. אמן!

ניסן תשפ"ד

מ. הררי.

ישיבת מרכז הרב. פעיה"ק ירושת"ו.