נספח יג: פסקי הגר"מ פינשטיין זצ"ל

קובץ מהלכות יוה"כ מהגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל

(ניתן לי ע"י בן המשפחה, הרה"ג ר' מרדכי טנדלר שליט"א,

רב ואב"ד בק"ק ניו העמפסטער, נכתב על ידו ממה ששמע מפי הגרמ"פ

בשנים תשמ"ג-תשמ"ד, ויוצא בס"ד לאור עולם בפעם הראשונה).

הדברים עובדו על ידִי בס"ד (מ. הררי).

א. רב אחד מצא בערוה"ש (סי' תר"כ ס"א) ובעוד פוס' שהתלוננו על מה ששינו את סדר התפילה והפסיקו לומר סליחות בתפילות יום הכיפורים (עיי"ש בערוה"ש שתמה, שהרי הרא"ש והטור כתבו זאת בשם הגאונים, ולמרות שנזהרים כיום בהרבה מנהגים שאין להם עיקר, מ"מ במנהג זה שהוא מהגאונים אין נזהרים). האם יש לחזור למנהג המקורי, ואם כן - האם יש לחזור בדיוק למנהג הקודם ולומר הסליחות כפי שכתובות במחזורים הישנים של יוה"כ, או ניתן לומר הסליחות הנאמרות בעשי"ת. וענה הגרמ"פ שמבחינת בחירת הסליחות יש לומר כפי שכתוב במחזורים הישנים, אך למעשה אין לשנות את המנהג של היום, ולכן לא יחזרו לומר סליחות כלל ביוה"כ.

ב. באירופה לא נהגו לומר שום משפט מתפילת "אבינו מלכנו" בקול רם, אלא היו אומרים את כולו כל אחד לעצמו. רק היום נוהגים לומר תשעה משפטים בקול רם, מ"אבינו מלכנו, החזירנו בתשובה שלימה לפניך" (כי זה שייך לעשי"ת). ואולי זה בגלל שהחזנים החלו במנהג זה.

ג. אמירת המשפט הראשון של "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" - באירופה לא היו אומרים ברה"ש. אך ביוה"כ כן נהגו לאומרו כי זה משפט של וידוי וזה מתאים ליוה"כ.

ד. אדם המשמש כש"ץ חלה בסכרת ואינו רשאי להתענות, אלא צריך לאכול פחות מכשיעור ביוה"כ. הימשיך לשמש כש"ץ ביוה"כ. זו פרנסתו ויש לו חזקה כש"ץ ביוה"כ. וענה הגרמ"פ שלמרות שלכתחי' אין למנות כש"ץ מי שאוכל ביוה"כ, אך כיון שזו פרנסתו יש להניחו להמשיך כש"ץ, אך לא יפרסמו שהוא אוכל. ואם הסיבה שהוא צריך לאכול הינה גם בגלל שהוא ש"ץ (למרות שזה גם בגלל שהוא חולה בסכרת) - אזי אסור לו לשמש כש"ץ (הסיבה להקל היתה בגלל הפרנסה ולא בשל החזקה שלו כש"ץ).

ה. מי שטעה ובמקום לומר "המלך הקדוש" אמר "המלך המשפט", היצא ידי חובה. וענה שהעיקר בברכת "המלך הקדוש", גם בעשי"ת, הוא הזכרת הקדושה ולא הזכרת המלכות. ולכן בני"ד צריך לחזור על התפילה, גם בעשי"ת וגם ביוה"כ.

ו. בסי' תר"ו כתב המ"ב (סקי"ז) שאפי' בתולות, מכיון שהן בני מצוות - טובלות בעיוה"כ. האם כן היה המנהג ברוסיה. וענה שהבתולות ודאי לא טבלו, כיון שיש מנהג כללי לא להניח לבתולות לטבול. גם נשים נשואות באופן כללי לא טבלו בעיוה"כ לצורך יוה"כ. ורק נשים נשואות מעטות טבלו טבילה זו, והן היו הנשים הזקנות, כי הצעירות חלקן היו נידות ואז יש ענין שלא תטבולנה. ובאופן כללי יש למנוע נשים נידות לטבול בעת נידתן גם אם יש מנהג כזה בקהילתן או במשפחתן. ואותן צעירות שלא היו נידות ג"כ לא טבלו כדי שלא לפרסם מיהי נידה ומי לא.

ז. הגרמ"פ אמר שבליל עיוה"כ יש ג"כ מצוה לאכול.

ח. גם מי שמתפלל ביחידות צריך לומר עשרה וידויים ביוה"כ, אך יש עדיפות לאמרם בציבור.

ט. המנהג לומר בתפילת נעילה שבע פעמים י"ג מידות. ומי שמתפלל ביחידות יאמר את פסוקי הי"ג מידות ויכוון שהינו כקורא בתורה ולא כמתפלל. ויש עדיפות לקוראם בטעמים (אך לא חובה).

י. מי שצריך מסיבה מסוימת לשתות מים במשך יוה"כ או להדליק מזגן. לא ניתן לעשות שהמזגן יפעל במשך כל יוה"כ, וגם אין שעון שבת לסדרו לשעות מסוימות. העדיף לשתות פחות מכשיעור, או להדליק המזגן ע"י שינוי. תשובה: (א) איסור שתיה פחות מכשיעור הינו איסור דאו', ואילו הדלקת המזגן בשינוי הינה רק איסור דרבנן. ובכלל לא ברור אם הדלקת המזגן הינה איסור דרבנן. (ב) עפ"י השקפה ג"כ עדיף שלא להקל בצום יוה"כ, כי עיצומו של יוה"כ יותר מודגש באיסור אכילה מאשר במלאכה. ועדיף להקל באיסור מלאכה מאשר באיסור אכילה. (ג) לשתות פחות משיעור צריך לעבור עבירה כמה פעמים, משא"כ באיסור הדלקת מזגן עוברים רק פעם א'. (ד) במזגן רק אדם א' עושה האיסור וזה מועיל להרבה אנשים, משא"כ בשתיה שכל א' צריך לשתות. אח"כ הוסיף שכל ענין השינוי לא שייך בהדלקת החשמל כי זה אותו מעשה - בין אם עושה מעשה בשינוי או לא, כי הכפתור מחבר את החשמל בין כך וכך (ולכן הגרמ"פ לא הסכים לפתרונות של גרמא וכדו' הנעשים כיום על ידי מכונים מסוימים פה בארה"ק. ור' מה שכתבנו בס"ד בקונטרס קדושת השבת ח"א הערה כ"ז, ובפרט בסוף ענף 4 ובענף 5. ואכמ"ל). ומ"מ אמר שעדיף להדליק מלאכול כי אין ברור שיש איסור דאורייתא בהדלקת החשמל מעצם עיקר הדין (ויש אצלי פירוט יותר ע"כ, ואכמ"ל - מ.ה.). והעיצה הינה שאע"פ שלא מהני שינוי, בכל אופן יעשה בשינוי כיון שי"א שזה כן מועיל. ובכ"ז עדיף לעשות כן בשנים שעשאוה - שידליקו יחד את כפתור המזגן.

יא. אשה שיש לה סכרת והרופא אמר שהיא תאכל פחות מכשיעור, או שתעשה בדיקת דם כמה פעמים ביוה"כ לדעת מה מצבה. העדיף לעשות חבלה, או עדיף שתאכל פחות מכשיעור.

תשובה: החבלה הינה איסור דאו', ואע"פ שמוציא רק טיפת דם, מ"מ כיון שזה מספיק לבדיקה, ה"ז נחשב כשיעור חשוב, וכל טיפה הינה איסור בפ"ע, ממילא זה גרוע מאיסור אכילה פחות מכשיעור כי אינו חייב ע"כ (נראה שהכוונה שבאכילה פחות מכשיעור אינו חייב כרת משא"כ באיסור מלאכה ביוה"כ - מ.ה.) אם יש גוי - עדיף שהוא יעשה את בדיקת הדם. ואם אין גוי יש סברא נוספת להנ"ל לומר שכיון שהאשה הינה חולה - הרי שכיון שיש "התנגשות" בין חיובה להתענות לבין סכנת התענית - הרי שספק נפשות עדיף והיא צריכה לאכול. אך אין "התנגשות" בין החבלה של הבדיקה לבין התענית. ועוד שאלו: אם יצטרכו לאכול - הרי זה הרבה פעמים פחות מכשיעור. ואילו עשיית החבלה הינה מעט פעמים. האם עדיף לחבול ע"י הבדיקה. וענה: עדיף לעשות הרבה פעמים איסור שאינו חייב עליו (כרת, והיינו אכילה פחות מכשיעור - מ.ה.) מאשר מעט פעמים איסור שחייב עליו (ור' מ"ב סי' שכ"ח סקל"ט מש"כ בשם הר"ן. ולכאו' הגרמ"פ חולק ע"ד הר"ן בזה. ושמא כיון שבני"ד הוי איסור דאו' רק מדין חצי שיעור שאין לוקין עליו לכן עדיף לעשות הרבה פעמים איסור כזה. וע"ע ע"כ לעיל בגוף הספר פ"ט הערה ק"ל - מ.ה.). ולכן למסקנה אם יש גוי - עדיף לבדוק את הדם ע"י גוי. ואם אין גוי - עדיף לאכול מאשר לבדוק הדם.

עד כאן תורף דבריו.