[1]א. עפ"י (המ"ב רס"י תקפ"א).

[2]ב. רש"י (דברים פרק ט' פס' י"ח). מ"ב (רס"י תקפ"א). כה"ח (באותו סי' סקי"ד).

[3]ג. מה שכתבנו שהתשובה מקובלת ורצויה יותר בימים אלה, זאת עפ"י מה שדרש רב נחמן בשם רבה בר אבוה (במס' רה"ש דף י"ח ע"א, ובמס' יבמות דף מ"ט ע"ב) עה"פ "דרשו ה' בהמצאו", דאלו עשרה ימים שבין רה"ש ליוה"כ. ופרש"י שם, שממתין הקב"ה בימים אלה שישובו בתשובה. וכ"כ המ"ב (רס"י תקפ"א).

ומה שכתבנו שנהגו להרבות בתפילות ובתחנונים בימים אלה, כ"כ מרן (סי' תר"ב סעי' א'). וכתב הטור שבספרד נוהגים גם בשבת להרבות בסליחות ובתחנונים, ותמה הוא על מנהגם. והב"י כתב ליישב המנהג, אלא שהוסיף שעכשיו המנהג שלא לומר כלל סליחות בשבת. והב"ד כה"ח (סי' תר"ב סק"ג). וכן פסק המ"ב (סי' תר"ב סק"ב), שאין מרבים בתפילות ותחנונים בשבת תשובה.

[4]ד. כ"כ מרן (סי' תקפ"ב סעי' א'). והוא מגמ' ברכות (דף י"ב). והטעם לשינוי זה ראה במ"ב (באותו סי' סק"ב) וכה"ח (סק"א).

[5]ה. מרן (סי' קי"ח סעי' א' וסי' תקפ"ב סעי' א').

[6]ו. עיקר דין זה כתבו מרן (בסי' תקפ"ב סעי' ב'). ומה שכתבנו דמחשבינן שיעור תכ"ד מעת שסיים לומר "הא-ל הקדוש", כ"כ המ"ב (שם סק"ז) וכה"ח (סק"ט).

בענין זמן "תוך כדי דיבור" נחלקו הפוסקים. אמנם לכו"ע זהו זמן שאילת שלום תלמיד לרב, שכן איתא בגמ' (ב"ק דע"ג ע"ב, ב"ב דקכ"ט ע"ב ועוד). והוסיפו שם (לגירסתנו) שהוא כדי אמירת "שלום עליך רבי ומורי". וכ"כ מרן בב"י בשם שב"ל שפירושו כדי אמירת "שלום עליך רבי ומורי". וכ"כ הלבוש, וכ"כ הט"ז (בסי' ר"ו סק"ג). אך השכנה"ג בהגב"י (באותו סי' סק"ו) כתב, דהוא כדי אמירת "שלום עליך רבי" בלבד. והוסיף, שמש"כ שב"ל והלבוש תיבת "ומורי", ט"ס הוא. וכ"כ עו"ת, מ"א (באותו סי' סק"ד), א"ר, שו"ע הגר"ז, החס"ל, והבא"ח. והב"ד כה"ח (בסי' ר"ו סקט"ו). וכ"כ המ"ב (באותו סי' סקי"ב) בשם רוב האחרונים. עיי"ש. ואף בני"ד הכריע כן המ"ב (בסי' תקפ"ב סק"ז), וכן נראית דעת כה"ח (באותו סי' סק"ט, מדהזכיר מסקנתו בסי' ר"ו). וראה עוד בבה"ל (סי' תפ"ז סעי' א' ד"ה "תוך"), ובשד"ח (חלק ד', כללים, מערכת תי"ו כלל ח') שהביא שיטות הרוא"ח בזה, מערכה לקראת מערכה. וכן בחזו"ע (ח"ב עמ' ק"ז ס"ג), באנ"ת (ח"ד ערך ברכות עמ' ש"ו-ש"ט ות"י-תי"א). וכן בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג ס"ג והערה י"ד). וע"ע במ"ב (סי' רס"ז סק"ט) שכתב שהוא שיעור אמירת "שלום עליך רבי ומורי", וצ"ע מדבריו בסי' ר"ו סקי"ב ובסי' תפ"ז סק"ד שכתב שהוא שיעור אמירת "שלום עליך רבי" ותו לא. וכבר הערנו ע"כ במקו"ד הל' ליל הסדר שם. עיי"ש.

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שאמנם הפוס' כתבו בלשון "אם נזכר בכך תכ"ד", אך למעשה צריך לכתוב: "אם יכול להספיק להתחיל תכ"ד". כי אין המחשבה פה קובעת, אלא המעשה שמתחיל לתקן טעותו (וכן כתבנו בהמשך הסעיף: אך אם החל לומר "המלך הקדוש" לאחר זמן זה. וכן משמע מהשו"ע סי' תפ"ז סעי' א' ומ"ב סק"ד. ושו"ע סי' תקפ"ב סעי' ב' ומ"ב סק"ז - מ.ה.). ועוד אמר שאין לכתוב "אם התחיל", אלא יש לכתוב בלשון עתיד, שהרי אנן משתעי פה כיצד עליו לנהוג גם לכתחי'. ולדעתו אם לאחר שטעה לא תיקן זאת, אך יכול הוא לתקן זאת תוך זמן של אמירת שלוש וחצי תיבות, שאכן יתקן זאת, דבני"ד אפשר לסמוך על מ"ד שתכ"ד הוי ארבע תיבות (וזאת כדי שלא יצטרך לברך שוב הברכות שכבר בירך - מ.ה.). והוסיף, שכ"ש בברכת "המלך המשפט" שהדין כן (אף לאומרים שצריך לחזור בה - מ.ה.), דשם מצטרפת דעת האומרים שא"צ לחזור בה, דאינה לעיכובא. עכת"ד.

[7]ז. כתבו הפוס', דבמקרה זה יצא י"ח, אע"פ שבעת שאמר תיבות בא"ה דעתו היתה לסיים בטעות (מ"א, א"א, ביאור הגר"א, מט"א, שע"ת, מ"ב שם סק"ח וכה"ח סקי"א). וראה עוד בענינים אלה בסי' ר"ט ובנו"כ שם.

[8]ח. כך פשט דברי מרן, מדכתב שם שהנזכר תכ"ד ואמר "המלך הקדוש" א"צ לחזור, הא אם נזכר לאחר מכן צריך לחזור. ונראה דלא קאי אמקרה שהמשיך להתפלל. וכ"כ המ"ב (שם סק"ז) וכה"ח (סק"ט) בשם מט"י, וכ"כ בספר ילקו"י (עמ' ס"ג בהערה ב') בשם הגר"ע יוסף, שכתב כן על גליון ספר כה"ח שלו.

[9]ט. כ"כ שע"ת (רס"י תקפ"ב) בשם מט"י, וכ"כ המט"א, המ"ב (שם סק"ז) וכה"ח (סק"י). וראה עוד בבה"ל (סי' תפ"ז ד"ה "תכ"ד").

[10]י. כ"כ הפוס' הנ"ל. וראה עוד בכה"ח (סי' ר"ו סקי"ז וסי' תפ"ז סקי"ג).

[11]יא. הא דלא יצא י"ח כתבנו עפ"י מרן (בסי' תקפ"ב סעי' א' וב'). ולמד זאת מדברי רב בברכות דף י"ב (מדפליג ר"א עליה ואמר דיצא, משמע דלרב לא יצא). וכ"פ הרי"ף, הרמב"ם (פ"י מהל' תפילה הי"ג) והרא"ש. ור' מש"כ הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם, וכה"ח (סי' תקפ"ב סק"ו), שהביאו דעת הפוס' שמעיקר הדין אם אמר "הא-ל הקדוש" א"צ לחזור. ומ"מ הוסיף שם כה"ח דאין המנהג כן. וראה עוד באורך בענין זה בכה"ח (סי' קי"ח סק"א). ומה שכתבנו שחוזר לראש התפילה, ג"ז כתב מרן (שם בסעי' א'). וראה בילקו"י (עמ' ס"ב הערה א') מש"כ בענין זה. והטעם שחוזר לראש, משום דשלוש ברכות ראשונות חשובות כאחת. ראה ברכות (דף ל"ד ע"א), ותוס' (שם ד"ה "אמצעיות"), ב"י (סי' קי"ד). וכ"כ מרן (בסי' ק"ד סעי' ט') ובמ"ב (שם), וכ"כ הרמ"א (סי' קי"ד ס"ו), המ"א (באותו סי' סק"ט), א"ר (סק"ט) וכה"ח (סקמ"ד). וכ"כ בני"ד המ"ב (סי' תקפ"ב סק"ד) וכה"ח (סק"ה).

כתבו הפוס', שאף כשחוזר לראש התפילה, מ"מ אין צריך לחזור ולומר פסוק "ה', שפתי תפתח", אלא יתחיל מתיבת "ברוך" (שע"ת סי' קי"ד סק"ו בשם חידושי הריטב"א לתענית ד"ג ע"ב. מ"ב באותו סימן סקכ"א). ומהריטב"א משמע שאין איסור בכך אלא רק אינו חייב לאומרו. וצ"ע אי יש לחלק בזה בין שחרית וערבית שבהן יש צורך לסמוך גאולה לתפילה, לבין מנחה שאין ריעותא לומר זאת שוב. ואף גבי שחרית וערבית יש מקום לומר פסוק זה שוב אם נאמר שפסוק זה הינו ממש חלק מתפילת העמידה. וזה נ"מ לכמה וכמה דברים, וכגון אי יש לכוון בתפילת שחרית כוותיקין לומר בהנץ דוקא פס' זה או דבעי לומר תיבות "בא"ה" (אך באמת לא ניתן לצמצם כל כך ולדייק לומר זאת בדיוק בהנץ). ולכאו' יש לומר שאם טעה וחזר לראש התפילה הרי שמה שאמר קודם לכן אינו חלק מהתפילה והפסיד סמיכת גאולה לתפילה. אלא שבאמת מהגמ' בברכות (ד"ט,ב') שאמרו שאמירת פס' זה חשיבא כתפילה אריכתא הרי כיון שאמר בתחילה פס' זה יצא י"ח סמיכת גאולה לתפילה, ומה שאמר בטעות את תחילת הברכה הראשונה זה כבר טעות באמצע תפילת העמידה. כך בס"ד נלע"ד.

ובענין מי שטעה בני"ד וצריך לחזור על תפילתו, אי בעי להתפלל שוב בציבור, יתכן לתלות זאת במחלו' הפוס' גבי מי ששכח לומר "יעו"י" בתפילת מנחה של ר"ח שחל בע"ש. שדנו הפוס' האם יתפלל פעמיים תפילת ערבית, משום דהוי כאילו לא התפלל כלל מנחה, וזאת למרות שאינו רשאי להתפלל תפילת נדבה בשבת. או שא"צ ואסור לו להתפלל פעמיים ערבית, שהרי ממילא אינו יכול להשלים את "יעו"י", והחסרון הינו רק ב"יעו"י" ולא בכל תפילת מנחה, דחשיב שהתפלל ורק החסיר "יעו"י" (ראה ע"כ מש"כ בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר פ"ט הערה ע"א. ואכמ"ל). וראה עוד מש"כ הגראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' כ"ג) גבי "יעו"י" בר"ח, ויתכן דה"ה לני"ד.

[12]יב. כ"כ כה"ח (סי' תקפ"ב סק"ט). וראה בכה"ח (שם סק"ו) הטעם לכך. וראה עוד בכה"ח (סי' ר"ו סקט"ז וסי' תפ"ז סקי"ב). וכבר כתבנו לעיל בפרקנו בהערה ח' שאין כן דעת הגר"ע יוסף, והוסיף שאין כן דעת מרן, ושאף המעיין בתשו' הרשב"א (שהוא מקור דין זה) יראה שהעיקר לדינא לא כמש"כ כה"ח כאן. עכת"ד. ומ"מ הגר"מ אליהו שליט"א הורה לי כמש"כ הרב כה"ח, שמי שטעה ואמר "הא-ל הקדוש", יכול לתקן זאת ולומר "המלך הקדוש" אף אם עבר זמן תכ"ד, ובלבד שלא החל עדיין בברכה הבאה. והוסיף דאע"פ שאין כן דעת מרן, מ"מ בענין זה פוסקים לדינא כדברי כה"ח הנ"ל. עכת"ד. וכן כתבנו בס"ד במקראי קודש הלכות רה"ש (פרק ג').

כתבו הפוס', שאדם שטעה, ובמקום לומר "המלך הקדוש" אמר "מלך הקדוש" בלא האות ה"א, יצא בדיעבד י"ח. כ"כ הזכ"ל, כ"כ כה"ח (סי' קי"ח סק"ב), וכ"כ הגר"ע יוסף ביבי"א (ח"ב סי' כ"ט סק"א), ודלא כראב"ד. עיי"ש.

[13]יג. כ"כ בספר זקן אהרן (סי' ר"ו). וכ"כ הש"ץ בש"ח, וכ"כ זכ"ל, שע"ת (סי' תקפ"ב סק"א) והמט"א. וזאת עפי"ד הרמ"א (בסי' קי"ד ס"ו), שכתב שכל ג' ראשונות חשובות כא'. וכ"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (סי' ב'). עיי"ש.

[14]יד. כ"כ הרי"ח הטוב בבא"ח (פר' "נצבים" סקי"ח), כ"כ כה"ח (סי' קי"ד סקמ"ד, ובסי' תקפ"ב סק"ה), וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א שיש לחזור לראש תפילת העמידה ולומר שוב קדושה. ובאמת שאף לפי מש"כ מרן (בסי' תקפ"ב ס"א), שאם טעה ב"המלך הקדוש" "חוזר לראש", משמע מפשט הדברים שחוזר ממש לראש התפילה, מדלא כתב דחוזר לתחילת הברכה. וכן מדלא חילק בין ש"ץ ליחיד. וקשה לדחוק אחרת בדבריו (וטעם זה כתב הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה שם). וראה עוד בשו"ת צי"א ובשו"ת "אור לציון" מה שכתבו בענין זה.

[15]טו. כך שמעתי מהגר"ע יוסף שליט"א. וכ"כ ביחו"ד (ח"ו סי' ל"ח). ועיי"ש מה שהשיב על דברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל. וסמך הגר"ע יוסף בדבריו על דברי הירו' שנפסקו להלכה בשו"ע (סי' נ"ט ס"ה), שאם טעה הש"ץ בברכת יוצר לאחר שאמרו קדושה דיוצר, ובא אחר והחליף הש"ץ, אינו מתחיל שוב מתחילת יוצר אלא ממשיך לאחר הקדושה. והקיש זאת הגר"ע יוסף לני"ד. וכן סמך ע"ד המאירי בברכות (דף ל"ד). עיי"ש ביחו"ד, וביבי"א (ח"א סי' ח'). ולענין מעשה, מנהג הספרדים שנוי במחלוקת, שיש הנוהגים כדעה הראשונה ויש הנוהגים כדעה השניה. וראה עוד מש"כ בענין זה הגרב"צ אבא-שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת-יוסף פה עיה"ק ת"ו, בספרו "אור לציון" (חלק א' סי' י"ג).

[16]טז. מה שכתבנו שאם יכול לתקן זאת תכ"ד יאמר "המלך המשפט" וימשיך בתפילתו ויצא י"ח בכך, זאת עפי"ד מרן (בסי' תקפ"ב סעי' ב'). וכ"פ המ"ב (סי' קי"ח סק"ג).

ומה שכתבנו שכ"ה אם יכול להספיק ולתקן זאת תכ"ד, ולא די שנזכר אז בכך, זאת עפי"ד הגר"א נבנצל שליט"א, וכנ"ל בסעי' ג'. וראה מה שכתבנו בשמו בהערה ו' לענין ני"ד.

ומה שכתבנו שתכ"ד הוי מעת שסיים לומר "מלך אוהב צדקה ומשפט", זאת עפי"ד המ"ב (בסי' קי"ח סק"ג, ובסי' תקפ"ב סק"ז), וכה"ח (באותו סימן סק"ט), וכדלעיל בסעיף ג'.

[17]יז. כ"כ הטור (בסי' תקפ"ב) בשם הראבי"ה דבדיעבד אינו חוזר. וכ"כ רבינו יחיאל אחיו של רבינו יעקב בעל הטורים, והוסיף שאינו יודע מה הפרש יש בין "מלך אוהב צדקה משפט" ובין "המלך המשפט" לענין שצריך לחזור לראש. והב"ד הטור בסי' קי"ח (וראה בב"י סי' תקפ"ב שכתב בשם רבינו מנוח מנ"מ ביניהם). וכ"כ לדינא תר"י (בספ"ק דברכות). וכ"כ הרמ"א (בד"מ סי' תקפ"ב) בשם הג"מ והרשב"א, וכ"פ הרמ"א בשו"ע (בסי' קי"ח ס"א, ובסי' תקפ"ב ס"א. שציין שם שהדין כמש"כ בסי' קי"ח), וכ"כ המ"א (סי' קי"ח סק"א) בשם המט"מ והשל"ה. וכ"כ ג"ה (בסי' ק"נ) בשם תשו' הרמב"ם (וק"ק שהרי דעת הרמב"ם, כפי שכתב בפ"י מהל' תפילה הי"ג, דבדיעבד נמי לא יצא וצריך לחזור. וראה ע"כ לקמן בסוף הערה זו, מה שאמר לנו הגר"א נבנצל שליט"א). וכן נראית דעת הא"ר (בסי' תקפ"ב סק"ה), וכ"פ י"א בהגב"י, הח"א (כלל כ"ד סעי' ט"ז), קצש"ע (סי' קכ"ט סעי' ג') והמ"ב (בסי' קי"ח סק"ג, ובסי' תקפ"ב סק"ו). וכן עיקר למנהג האשכנזים.

וטעם הפוסקים כן, משום דימים אלה הם ימי דין, שהקב"ה יושב ודן את העולם, ומראה מלכותו וממשלתו שהוא מושל בכל (מ"ב סי' תקפ"ב סק"ב). ולכן בעינן להזכיר ענין המלכות. והא אף אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" הזכיר מלכות ה'. ולכן הוסיף וכתב הרמ"א (בסי' קי"ח) שלא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים "הא-ל אוהב צדקה ומשפט".

ומה שכתבנו שאף מהספרדים יש הפוסקים שאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" יצא בדיעבד י"ח, כן היא דעת שכנה"ג (בסי' תקפ"ב בהגב"י סק"ב), הבא"ח (פר' נצבים סעי' י"ט), כה"ח (סי' קי"ח סק"א, ובסי' תקפ"ב ס"ק ח' וי"ב). וכן הורה לי לדינא הגר"מ אליהו שליט"א. והגדיל רבינו הגדול רבי חיים בנבנישתי בספרו שכנה"ג (שם), וכתב שאף בדעת מרן ז"ל י"ל דאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אינו חוזר. והוסיף, שכן היא דעת רוה"פ שאינו חוזר. וסיים דבריו באומרו, דכיון דאיכא מחלוקת הפוס' בזה, מערכה לקראת מערכה, ספק ברכות להקל, ואינו חוזר. עכ"ל. והב"ד כה"ח (סי' קי"ח סק"א).

ומה שכתבנו שמ"מ אם לא החל את הברכה הבאה יאמר מיד "המלך המשפט", אף לאחר כדי דיבור, כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א.

ורואים אנו, שדעת הפוס' הספרדים האחרונים ההולכים בשיטת הרמ"א בני"ד, טעמם משום סב"ל, דחששו לדעת הרמ"א וסיעתו. ואין טעמם כפוס' האשכנזים שפסקו כך מצד הסברא שהרי הזכיר "מלך", וכנ"ל. אלא נגררו הם אחר בעל שכנה"ג וטעמו (ואגב, שמעתי בעבר מהגר"מ אליהו שליט"א, שפעמים רבות פסק הרי"ח הטוב בספריו כדעת הגר"ז מלאדי. והגר"ז מלאדי נטה אחר פסקי המ"א. והמ"א הסתייע בבקיאותו הגדולה של הגאון רבי חיים בנבנישתי, המאסף הגדול, בספרו הכנה"ג. ע"כ). ובלט בכך המאור הגדול בספרו בא"ח, שבסעיף י"ח (שם בפר' "נצבים") כתב ד"לא אמרינן סב"ל נגד סברת רבינו האר"י ז"ל" (לענין הטועה ואומר "הא-ל הקדוש" בברכה מעין שבע בשבת תשובה), ואילו בסעיף שלאחר מכן פסק בסכינא חריפא ד"קיי"ל סב"ל אפילו כנגד סברת מרן ז"ל". ופעמים רבות מצינו שרבי יוסף חיים זצ"ל נוטה אחר סברת הרמ"א, הן מצד סב"ל, והן כיון שנוטה הוא פעמים רבות לפסוק כחומרי מנהגי האשכנזים [וזאת אף מצד הסברא גרידא, ולאו דוקא אם המנהג הינו כרמ"א, שבזה כתב בהדיא שיש לילך אחר דעת הרמ"א, וכמש"כ ברפ"ע (ח"ב חחו"מ סי' ג'). והב"ד כה"ח (סי' תס"ח סקנ"ט). ונוסף לכך דרכו לפסוק כדברי המקובלים. ואגב, דרכו של הגר"ע יוסף שליט"א אינה כך. אלא שדבק הוא בפסקי מרן שקבלנו הוראותיו, ועפי"ר אינו זז מהם ימין ושמאל, מלבד מעניני סב"ל, כפי שהורה לי (ראה גם יבי"א בהקדמה לח"ה). ורק בעניני התפילה פוסק הוא את דברי האר"י ז"ל לדינא. ואף בדיני נידה מקבל הוא את דעת מרן, בין להקל ובין להחמיר, ואפילו לכתחילה, וכמש"כ בהקדמת ספרו טהרת הבית. עיי"ש. אלא שנראה מדבריו שם, שאמנם בדיני ערוה החמורה מחמירים כנגד מרן. וכן נראה שלדעתו יש להקל בדיני אבלות אף כנגד ד' מרן בשו"ע, דהלכה כמיקל באבלות, והוא כשיש מנהג להקל בכך, או במקום מצות תלמוד תורה (ראה יבי"א ח"א חיו"ד סי' כ"ה סקי"ב, וח"ב עמ' קצ"ח, וילקו"י ח"ז סי' י"ג ס"ט. ושמא התם הו"ד משום שמצא כמה ראשו', כרמב"ן והמאירי, דס"ל להקל בתלמוד תורה, אף שמרן לא פסק כמותם). ואמנם שמעתי ממנו, שצר לו מאוד על שהרב בא"ח נטה לא מעט אחר פסקי מאורי האשכנזים וחומרותיהם, הן בהלכות שבת והן בשאר ההלכות. ולדעת הגר"ע יוסף צריכים הספרדים ללכת לאורו של מרן הב"י, דהוא מרא דאתרא דא"י, ולא כפסקי הרמ"א או המקובלים. וראה ביבי"א (ח"א סי' מ"ב, ובח"ב סי' כ"ה). ודו"ק [כל זה כתבנו בס"ד במהדורות הראשונות של ספרנו זה. ועתה בשנים האחרונות החלו לצאת לאור ספרי הליכות עולם, הלא המה הערות הגר"ע יוסף שליט"א ע"ד הגאון רבינו יוסף חיים בספרו בא"ח. וגם שם משתקפים הדברים ביתר שאת כפי שכתבנו פה. ואכמ"ל. ואת דעת הגרע"י שליט"א אי אמרינן סב"ל כנגד דברי מרן וכנגד דברי האריז"ל, ר' ביבי"א (ח"ט סי' ק"ה סק"ד וסי' ק"ח סק"ט).

לעומת זאת דרכו של הגר"מ אליהו שליט"א, כפי שאמר לי, וכן משתקף מפסקיו, שבדר"כ נוטה הוא אחר פסקי הג' רבינו יוסף חיים זצ"ל וזיע"א, וכמש"כ בהקדמתו לספריו, ספר הלכה ח"א וח"ב, עיי"ש. וזאת מלבד פעמים מעטות אשר שינה מדרכו ופסק כפוסקים אחרים. וכדוגמא לכך אמר את ענין מעמיד בסוכה שמקבל טומאה, שאמנם לא פסקינן בזה כחזו"א הסובר שמעמיד דמעמיד ג"כ צריך להיות דבר שאינו מקבל טומאה, אלא לדעתו מעמיד דמעמיד המקבל טומאה אינו אוסר הסוכה. אך לגבי מש"כ הבא"ח שמעמיד המקבל טומאה פוסל את הסוכה אף בדיעבד, ולדעת מרן השו"ע מעמיד המקבל טומאה אינו פוסל בדיעבד את הסוכה. ולדעת הגר"מ אליהו הלכה בזה כדעת מרן להקל בדיעבד [ראה ע"כ בספרו הלכות חגים (פרק נ' סעי' נ"א) שכ' שרק ראוי להחמיר בזה. וע"ע במה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' סוכות (פ"ד הערה צ"ו)]. וכן בענין סכך לפני הדפנות, שנחלקו השו"ע והבא"ח, ופסקינן בזה כדעת השו"ע, ושלא כבא"ח. ר' ע"כ במקראי קודש הל' סוכות (פ"ג סעי' מ"א ובהערות שם). ומ"מ הגר"מ אליהו אינו פוסק באף מקרה כחזו"א נגד דעת הבא"ח. וכן כאשר המנהג בדורנו אינו כמש"כ הבא"ח, שאז דעת הגר"מ אליהו שיש ללכת במקרים מסוימים אחר המנהג. וכל דבר נדון לגופו. ע"כ. את הנלע"ד כתבתי, וה' יצילנו משגיאות.

ועוד בענין האומר "מלך אוהב צדקה ומשפט", אם צריך לחזור, או שבדיעבד יצא י"ח, ראה בהשגות הראב"ד על הרמב"ם (בפ"י מהל' תפילה הי"ג), ומש"כ מרן בכס"מ (שם), ובב"י (סי' תקפ"ב).

ובאמת קצת קשה לענ"ד על האומרים שאם טעה, ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" שיצא בדיעבד י"ח וימשיך בתפילתו, שהרי כתבו הפוס' (ראה בספר הלכה ח"ב לגר"מ אליהו שליט"א, פט"ו סעי' פ"ט וצ'. וביבי"א ח"ב סי' ח', ט' וי'. ובילקו"י ח"א הל' תפילה סעי' ע', ע"ב וע"ה) שמי שהתבלבל בתפילת העמידה, ואינו יודע היכן אחז ולהיכן הגיע, צריך הוא לחזור ולהתפלל מהברכה שממנה יש לו ספק אם אמרה. דהיינו אם ברור לו שסיים ברכת "רפאנו", ומסופק אם אמר את הברכות שלאחריה, צריך הוא לחזור ולהתפלל מברכת השנים. והטעם, כיון שלא אומרים סב"ל בברכות תפילת העמידה, כיון שאם דילג על ברכה אחת ה"ז מעכב את כל תפילת העמידה. ולפי"ז מדוע לדעת חלק מפוס' אלה אומרים סב"ל במי שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", ונזכר בכך לאחר זמן, באופן שאינו יכול לתקן זאת. הרי לא אומרים סב"ל בשמו"ע. ועוד: הרי לדעת מרן יוצא שכל ברכותיו באותה תפילה הן ברכות לבטלה, כיון שלא יצא י"ח בברכת "המלך המשפט". וצ"ע. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלהלכה אכן מי שסיים את תפילת העמידה ודילג על אחת הברכות, לא יצא י"ח. ומי שעומד בשמו"ע, ואינו זוכר היכן הוא עומד, יחזור להתפלל ממקום שממנו הוא מסופק אם אמרו. לכן אם למשל הגיע ל"שים שלום", ונזכר שדילג על ברכת "מקבץ נדחי עמו ישראל", יחזור מאותה ברכה ואילך. ואם כבר אמר "יהיו לרצון", יחזור לתחילת תפילת העמידה. ויש לזכור שזו מחלוקת בין רש"י לתוס', אם יש סדר לברכות האמצעיות בתפילת העמידה (ראה ברכות דף ל"ד ע"א ברש"י ד"ה "אין להן", ותוד"ה "אמצעיות" - מ.ה.).

ומ"מ בני"ד, אין להקשות, שכיון דלא אמרינן סב"ל בעמידה, ושכל ברכה מעכבת את כל תפילת העמידה, כיון שכולן חטיבה אחת, לכן המסופק, או מי שברי לו שטעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט", צריך הוא לחזור כיון שזה מעכב. אין לומר זאת, כיון שסו"ס הוא אמר ברכת "השיבה", ואף הזכיר מלכות בחתימה, ולכן לרמ"א אין זה מעכב, ואינו צריך לחזור. וכמו שמי שלא אמר "על הנסים" בחנוכה, או שבליל ר"ח שכח "יעלה ויבא", כיון שלדינא אין זה מעכב, אינו חוזר אם אמר כבר תיבות "ברוך אתה ה'", כיון שמעיקר הדין יצא י"ח בדיעבד. וה"ה הכא. וזה בא רק לאפוקי מאותם שחתמו בשאר ימות השנה את ברכת "השיבה" בתיבות "הא-ל אוהב צדקה ומשפט". עכת"ד. ואמנם יש להעיר שכ"ז אכן ש"ד לפי"ד הפוס' האשכנזים שפסקו כרמ"א מצד הסברא. אך לפי"ד הפוס' הספרדים שפסקו שא"צ לחזור משום סב"ל לכאו' עדיין צ"ע. ושמא יש לחלק בין אם מסופק הוא במציאות אם בכלל אמר ברכה זו, לבין אם ברי לו שאמרה אלא שטעה בחתימה וסומך על הפוס' דס"ל שיצא ידי חובה.

הא דצריך לומר "המלך המשפט" ולא "מלך המשפט", כ"כ בשעה"כ (דף צ"ז), וכ"כ הא"ר. וראה בב"י (סי' תקפ"ב) מש"כ בשם האו"ח שכתב בשם הראב"ד. ומ"מ כתבו הפוס', שבדיעבד אם אמר "מלך המשפט" יצא י"ח. כ"כ הפר"ח, הגחיד"א במחב"ר, המש"ז, דה"ח, המ"ב (סי' קי"ח סק"ב) וכה"ח (באותו סי' סק"ב). ושלא כמש"כ הש"ץ (דף שט"ו ע"ב) דפסק שאם אמר "מלך המשפט" צריך לחזור.

ונראה לענ"ד עפי"ד הפוסקים שכתבו שאם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" שאע"פ שבדיעבד יצא י"ח, מ"מ אם נזכר בכך תכ"ד חוזר ואומר "המלך המשפט" (מ"ב סי' קי"ח סק"ג בשם האחרונים), דה"ה הכא אם נזכר תכ"ד ישוב ויאמר כראוי "המלך המשפט". ולדעת הרב כה"ח שכתב שאף אם עבר זמן תכ"ד, אלא שלא החל הברכה הבאה יכול עדיין לתקן את אשר טעה, ה"ה יכול לתקן ולומר זאת כראוי כל זמן שלא החל הברכה הבאה, ואין בזה חשש הפסק בתפילה, אע"פ שאם לא יתקן זאת יצא בדיעבד י"ח.

ועוד הלכות בענין זה:

מי שטעה, ובשאר ימות השנה אמר בתפילתו "המלך המשפט", נחלקו הפוס' אם בדיעבד יצא י"ח. ולמעשה נראה שיצא י"ח, שכן רוה"פ כתבו שיצא (ראה כה"ח סי' קי"ח סק"ג).

מי שטעה, ובשאר ימות השנה אמר "הא-ל המשפט" או "הא-ל אוהב צדקה ומשפט" יצא בדיעבד י"ח (כה"ח שם. וראה מ"ב סי' תקפ"ב סק"ט).

בענין מש"כ ג"ה בשם תשו' הרמב"ם, שאם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט", שיצא י"ח בדיעבד. ולעומת זאת ביד החזקה כתב הרמב"ם שאף בדיעבד לא יצא. אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שלהלכה צריכים הספרדים ללכת לפי פסק השו"ע, והאשכנזים כרמ"א. ואם השו"ע לא פסק באיזה ענין, צריך לראות מה פסקו שאר הפוס', והיינו הרא"ש, הטור וש"פ (ראה למשל רמב"ם פ"א ממגילה הי"ג, שואלין ודורשין וכו'. וביאור הגר"א או"ח סי' תרפ"ח ס"ו. ואכמ"ל. ובמקום אחר כתבנו שדעת הגר"מ אליהו במקרים כאלה, שאם מרן לא גילה דעתו בשו"ע, יש לילך לדבריו בב"י ולראות דעתו שם. ואם לא גילה דעתו גם בב"י יש לילך לפי"ד האחרו' הספרדים - מ.ה.). ובענינים שמרן לא פסק בהם, כגון בעניני קודשים, ממילא גם הרמב"ם לא כתב בתשובותיו הרבה ע"כ, כיון שבתשובות כתב בעיקר על ענינים מעשיים. ומ"מ אם רוצים לדעת את פסק הרמב"ם בענין מסוים כשיש סתירה בין היד החזקה לתשובות, צריך לראות מה נכתב מאוחר יותר. זמן כתיבת היד החזקה ידוע (בספר מידות ושיעורי תורה, עמ' תס"א כתב, שהיה זה בשנת ד"א תתקמ"א - מ.ה.), וכן ידוע זמן כתיבת חלק מהתשובות. ואם לא ידוע זמן כתיבת התשובה אכן זו בעיה [ראה בשד"ח בכללי הפוס' (סי' ה' סקי"ד) שלדעת כמה אחרונים הלכה במקרים כאלה כמש"כ ביד החזקה. והב"ד ביחו"ד (ח"א סי' כ"ט בהערה, עמ' פ"ט) ועוד כתב שם, שלדעת הרדב"ז הלכה כמש"כ הרמב"ם בתשובה. עיי"ש בשד"ח וביחו"ד - מ.ה.]. וכן יש לנהוג בסתירות בדברי שאר הפוס'. שאם יש תירוץ ליישב הסתירה, הרי זה עדיף. ואם לאו, אזי אזלינן בתר מה שכתב באחרונה. כגון הכס"מ, הב"י או השו"ע (ראה ע"כ בשו"ת תבואות שמש לגר"ש משאש זצ"ל, חחו"מ סי' נ"ב ונ"ג).

ולעיתים כשנדמה לנו שיש סתירה בדברי פוסק מסוים, זה משום שלא טרחנו מספיק למצוא תירוץ. ומ"מ באמת יש סתירה בין דברי הרמב"ם בענין אם מותר לומר קדושה של "ובא לציון" ביחיד. וכן בס"ת שחסרה בו אות אחת, אם נפסל בשל כך. וכן עוד סתירות בין היד החזקה לתשובות. וכן יש סתירות בין היד החזקה לפיהמ"ש. ושם הרמב"ם עצמו הסביר באחד ממכתביו מדוע נוצרו הסתירות. שבפיהמ"ש סמך רבות על דברי ספר חפץ, לרב חפץ גאון. לאחר מכן ראה הרמב"ם שלא בכל הדברים הלכה כרב חפץ גאון, ולכן חזר בו.

נוסף ע"כ ישנם דברים שהרמב"ם כתבם, ולאחר זמן תיקן אותם. שכן העיד הוא על עצמו. וכן הרי"ף חזר בו מכמה דברים. ורש"י הרי כתב כמה מהדורות (קונטרסים). והגר"א כתב שני פירושים שונים על צורת הבית הכתוב בספר יחזקאל. יתכן שזה בגלל שהוא לא כתב זאת בעצמו, אלא תלמידיו שמעו, וכתבו כ"א באופן שהבין. או שהגר"א עצמו פירש באופן אחד, ולאחר זמן חזר בו. וכן מצינו בש"ס פעמים שאמרו "הדר ביה". ומה שאמרו "דברים שאמרתי לכם אמש, טעות הם בידי", זה כשמיד חזר בו למחרת. אך לעיתים קורה שרב מסוים סובר כדעה מסוימת, ולאחר שנים רבות חוזר בו ופוסק אחרת. ומ"מ כשאנו מוצאים סתירות, ראשית כל צריכים אנו לתלות זאת בעצמנו, שאנו לא מבינים זאת. עכת"ד הגר"א נבנצל שליט"א. וע"ע במורה נבוכים (בהקדמה האחרונה. מהדו' הגר"י קאפח זצ"ל, עמ' י"ג, בענין "סיבות הסתירות". וע"ע שם בעמ' י"ד בענין "אם תהיינה הסתירות גלויות". וכמובן שאין לומר ד"ז ח"ו על הרמב"ם).

[18]יח. מה שכתבנו שאם נזכר לאחר תכ"ד, דלא יצא י"ח, זאת עפ"י מרן (בסי' תקפ"ב סעי' ב'), מדהשווה דין אמירת "המלך הקדוש" לדין אמירת "המלך המשפט". וד"ז אמור אף אם לא החל הברכה הבאה. וראה לעיל בפרקנו הערה ח'.

ומה שכתבנו שהדין כן אף אם נזכר בתכ"ד, אלא שהחל כבר את הברכה הבאה, זאת עפ"י המ"ב (בסי' תקפ"ב סק"ז). ואף שאמר כן לגבי "המלך הקדוש", הרי כל דיני סעיף זה אמורים גם לענין "המלך המשפט", וכמו שכתב מרן שם, וכנ"ל. וראה לעיל בפרקנו בהערה ט'.

ולענין עצם הדין שהטועה בעשי"ת ואומר "מלך אוהב צדקה ומשפט" כבכל ימות השנה, שלא יצא י"ח, כ"כ מרן (בסי' תקפ"ב סעי' א'). וראה בכה"ח (סי' קי"ח סק"א), ולעיל בפרקנו בהערה י"א.

[19]יט. עפ"י מרן (סי' תקפ"ב סעי' א'). וראה ביבי"א (ח"ב סי' ח'-י', ובח"ו סי' מ"ח סק"ג), וביחו"ד (ח"א סי' נ"ז) שפסק כן, והאריך להוכיח שא"א סב"ל כנגד מרן בתפילת העמידה. עיי"ש (וע"ע ביבי"א ח"ט שיצא זה עתה לאור, בסי' ק"ה סק"ד וסי' ק"ח סק"ט). ומה שכתבנו שבמקרה זה שטעה וצריך לחזור, דבעי לחזור מתחילת הברכה, זאת עפי"ד הרמב"ם (בפ"י מהל' תפילה הי"ג), שכתב: טעה וחתם בעשתי עשרה "מלך אוהב צדקה ומשפט" חוזר לתחילת הברכה וחותם בה "המלך המשפט", ומתפלל והולך על הסדר. עכ"ל. ובתשובה לשאלתי אמר לי אף הגר"מ אליהו שליט"א, שלמ"ד שלא יצא י"ח, במקרה זה צריך לשוב ולהתפלל מתחילת ברכת "השיבה שופטינו", ולא יאמר רק את חתימת הברכה. עכת"ד.

[20]כ. עיקר דין זה מפורש בדברי מרן (בסי' תקפ"ב סעי' א'). ושאר פרטי הדינים ראה בהערה הבאה.

[21]כא. עיקר דין זה שאם עקר רגליו חוזר לראש תפילת העמידה כתבו מרן שם. וכ"פ הגר"ע יוסף ביבי"א (ח"ב, ח"ו וח"ט) וביחו"ד (ח"א שם), והוכיח שאין לומר סב"ל בענין זה. ואמנם מרן כתב "ואם לא נזכר עד שעקר רגליו", אך אנו כתבנו שדין זה תלוי אם אמר פסוק "יהיו לרצון" שלאחר "אלקי, נצור", וזאת עפ"י המ"ב (בסי' קי"ז סקי"ח). שכתב מרן שם (לענין שאלת מטר) שאם טעה בתפילתו ו"עקר רגליו חוזר לראש התפילה. ואם השלים תפילתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, אע"פ שעדיין לא עקר רגליו כעקורים דמי". וכתב המ"ב שם, וז"ל: וה"ה אם רגיל לומר תחנונים וסיים תחנוניו, ואמר אחריהם הפסוק "יהיו לרצון" וגו', שבאמירת פס' זה עשה היסח הדעת מלומר עוד תחנונים ונשלמה תפילתו, אע"פ שלא התחיל עדיין "עושה שלום". עכ"ל. וכ"פ כה"ח (בסי' קי"ז סק"מ). עיי"ש שהביא דעות הפוסקים בענין זה. ושלא כמש"כ הח"א דבעינן עקירת רגליו ממש, אלא כמ"א (בסי' תכ"ב). וכ"כ כה"ח בסי' תקפ"ב סק"ז. וכיון שהיום ממילא רוב ככל המתפללים מסיימים תפילת העמידה בתחנונים, ואומרים "אלקי, נצור" וכו', הרי שסיום תפילתם הינו רק לאחר אמירת פס' "יהיו לרצון" שלאחר התחנונים.

ואמנם הגר"ע יוסף ביבי"א (ח"ב סי' י') תלה דבר זה אם חתם ברכת "שים שלום", ופירש את דברי מרן שעקירת רגליו היינו סיום הברכה האחרונה. אך נראה שכוונתו שם לאו דוקא לכך, שהרי ביחו"ד (ח"א סי' נ"ז) בסוף תשובתו נקט בלשון "סיים תפילתו". ולא עוד, אלא שהמעיין בילקו"י (חלק א' עמ' רנ"ד) ראה יראה, שבענינים אלה של חזרה בשל טעות בתפילה, אין סיום התפילה אלא משאמר פס' "יהיו לרצון" האחרון. וכתב הגר"ע יוסף בהקדמת הספר הנ"ל, שעבר על כל ההלכות והמקורות בספר ילקו"י

ח"א, ומשמע שדעתו מסכימה עם האמור. וכיון שאף רוה"פ תלו דין זה בסיום אמירת התחנונים, וכנ"ל, לכן כתבנו שסיום התפילה נחשב באמירת "יהיו לרצון" השני. וראה עוד בבה"ל (סס"י קי"ז).

[22]כב. מה שכתבנו שבמקרה זה יתפלל בנדבה ויעשה תנאי, כ"כ ביבי"א (ח"ב סי' י'). וראה מש"כ בני"ד הט"ז (בסי' קי"ח סק"ב), סו"ב (באותו סי' סק"א) ושו"ע הגר"ז (בסי' תקפ"ב סעי' ב'). וראה עוד במרן (רס"י ק"ז), במ"ב (באותו סי' סק"ב) וכה"ח (סק"ב). וענין תנאי זה כבר כתבו הב"י (בסי' ק"ז) בשם הרשב"א, וכ"כ הלבוש, עו"ת, מ"א, עט"ז ושו"ע הגר"ז (באותו סי').

[23]כג. מה שכתבנו שישתדל לכוון בתפילתו החוזרת ככל יכולתו, הוא מדברי מרן (שם בסעי' ד'), שכתב ש"הרוצה להתפלל תפילת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף". וממשיך שם מרן וכותב: אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה "למה לי רוב זבחיכם". עכ"ל. ואמנם פשט דברי מרן קאי אמתפלל תפילת נדבה לא בשל ספק, אלא כיון שכך נדבו לבו, ולכן לא כתבנו זאת כחיוב, אלא שיש להשתדל לעשות כן. וכ"כ הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בילקו"י עמ' ס"ה סעי' ו' (וביבי"א ח"ב סי' י' לא הזכיר הגר"ע יוסף שליט"א במסקנת דבריו דין זה שיכוון בתפילתו זו).

ולעצם היתר תפילת נדבה בזה"ז. אמנם הח"א (בכלל כ"ז סעי' י"ז) כתב "דבזמן הזה אסור להתפלל נדבה, שהרוצה להתפלל בנדבה צריך שיהיה מכיר את עצמו זריז וכו', וידוע שבזמה"ז אפי' אחד מאלף לא ימצא". עכ"ל. והוסיף, דלדעתו אפי' בספק התפלל אין להתפלל שוב, דא"א לו להתנות. ע"כ. וכעין זאת כתב גם הקצש"ע (בסי' כ"א סעי' י'). ומ"מ כיון שרוה"פ כתבו שכאשר יש ספק אם יצא י"ח תפילה רשאי להתפלל ולהתנות, לכן כתבנו להיתר. ראה בבה"ל (רס"י ק"ז) שהעלה להתיר בכגון דא, והב"ד הח"א וחלק עליו. וכ"כ כה"ח (סי' ק"ז סק"כ) בשם החס"ל, הרו"ח, היפ"ל והבא"ח. וכ"כ ביבי"א (ח"ב סי' י'), וכן שמעתי מספר פעמים מכמה גדולים שפסקו להתפלל מספק ולעשות תנאי לפני התפילה. ובאמת קצת צ"ע על דברי כה"ח, שבסי' ק"ז שם נראה ממסקנת דבריו שמסכים עם דברי הפוס' שאף בזה"ז רשאים להתפלל נדבה אם מספקא ליה אי התפלל אם לאו. וכן כאשר יש ספיקא דדינא הדין הכי, כדי לצאת ידי כל הדעות. וכ"כ בשם הפוס' הנ"ל, ולעומת זאת כתב כה"ח (בסי' קי"ח סק"א) בני"ד, דאף שנחלקו הפוס' בדין מי שלא אמר "המלך המשפט" כראוי, וגמר תפילתו, לא יחזור להתפלל נדבה, דתפילת נדבה צריכה כוונה מרובה. ולפי"ז משמע דא"א תפילת נדבה אף כדי לצאת מספיקא דדינא. ומ"מ הלכה למעשה כבר כתבנו שיש להתיר בכגון דא להתפלל תפילת נדבה, וכמו שכתבו הפוס' הנ"ל.

ולענין אי בעי לחדש דבר בתפילתו זו. אמנם מרן כתב (בסי' ק"ז סעי' א'), ש"המסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל, ואינו צריך לחדש שום דבר". וכן פסקו כמה פוס', ביניהם הלבוש ושו"ע הגר"ז. והטעם, כתב מרן בב"י, שאין לך חידוש גדול מזה שמתפלל על הספק, ויכול להיות שכולה הוא מחויב. מיהו הב"ח לדעת רב האי גאון כתב שאף כשמתפלל מפני הספק צריך לחדש בה דבר. וכתבו החס"ל וכה"ח (בסי' ק"ז סק"ד) שנכון לחוש לדבריו, דליכא שום חששא אי מוסיף אפי' בתפילת חובה, וכ"ש בני"ד. ולכן למסקנה דדינא נראה שמעיקר הדין אין חובה כלל לחדש בתפילה זו, וכמש"כ מרן שם, המ"ב (באותו סי' סק"ב) וכה"ח בשם הפוס' הנ"ל (ובפרט שיתכן לומר שעצם אמירת "המלך המשפט" הינה חידוש). אולם טוב יעשה אם יחדש בתפילתו החוזרת, ואפי' חידוש בברכה אחת סגי, וכמש"כ מרן (שם בסעי' ב'). ואף לדעת הי"א שכתב הרמ"א (בסי' ק"ז סעי' ב'), דלא מיקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן, רשאי עתה לחדש. וראה עוד בבא"ח (פר' משפטים סעי' י"ד), ובספר הלכה לגר"מ אליהו שליט"א (ח"ב עמ' פ"ט סעי' כ"ה).

[24]כד. מה שכתבנו שדין המסופק אם אמר "המלך הקדוש" כדין מי שבודאי טעה, דכ"כ מרן (בסי' תקפ"ב סעי' א'), שהשוה דינם שאם טעה בכך צריך לחזור, וכ"כ ש"א. ומסתבר דאם נזכר תכ"ד, או לדעת כה"ח אם עדיין לא החל הברכה הבאה, רשאי לומר כראוי ויצא י"ח, דלא גרע המסופק ממי שבודאי טעה. וכן בכל שאר הענינים שוה דינם.

והטעם שהחמירו במסופק שדינו כודאי טעה, אע"פ דהוי דבר שבתפילה וחיובה מדרבנן, וספק דרבנן לקולא, כבר כתבו התוס' (ברכות דף י"ב ע"ב) שכשם שהמסופק אם הזכיר "טל ומטר", כל שלושים יום הראשונים בחזקת שלא אמר כראוי, שודאי אמר כפי שהיה למוד להתפלל עד עתה (והוא מירו' פ"ק דתענית). וה"ה לני"ד. וכיון שבעשי"ת ליכא ל' יום, לכן צריך לחזור דמסתמא לא אמר כראוי. וכ"כ טעם זה הב"י, הלבוש, מ"ב (סי' תקפ"ב סק"ג) וכה"ח (סק"ד).

ומה שכתבנו שדין המסופק אם אמר "המלך המשפט" כדין מי שטעה בודאי, אף זאת כתב מרן (בסי' תקפ"ב סעי' א'), שהשווה דיניהם. וכ"כ ביבי"א (ח"ב שם).

ועוד בענין זה:

יש אומרים, שאם אמר לפחות תשעים פעמים "ברוך אתה השם (מבלי להזכיר את שם ה') המלך הקדוש", ולאחר מכן הסתפק באמצע תפילתו אם אמר "המלך הקדוש" או "הא-ל הקדוש", רשאי להמשיך בתפילתו כדין מי שאמר "המלך הקדוש" (כ"כ בני"ד הפר"ח והברכ"י, והב"ד שעה"צ בסי' תקפ"ב סק"ב וכה"ח סק"ג. וראה עוד מש"כ מרן בסי' קי"ד סעי' ט' לענין "מוריד הטל". והמ"ב באותו סי' ס"ק מ"א כתב בשם תשו' החת"ס דאין דבר זה מועיל אא"כ אמר מאה ואחת פעמים. וראה עו"ש במ"ב שם ס"ק מ"ב). ויש חולקים ואומרים, שאף אם אמר זאת תשעים פעמים, ואף יותר, אין זה מועיל, אלא דינו ככל מסופק אחר שלא אמר זאת כלל (כ"כ המ"א סי' תקפ"ב סק"א, וכ"כ הש"ץ בש"ח, השע"ת, א"ר, שו"ע הגר"ז, הח"א, ושו"ת לב חיים ח"ב דף קנ"ו. והב"ד המ"ב סי' תקפ"ב סק"ג וכה"ח סק"ג. וכתב המ"א הטעם, שכיון שאינו רשאי לומר ברכה זו בהזכרת ש"ש, דהוי ברכה לבטלה. ואם יאמר בלא הזכרת השם, לכשיאמר השם בתפילה יחזור להרגלו ויסיים בתיבות "הא-ל הקדוש". הלכך לית ליה תקנתא. ע"כ. וראה עוד בשעה"צ שם סק"ג. והנה הרב מט"א כתב, שאם אמר זאת תשעים פעמים, כמובן בלא הזכרת ש"ש, ועתה הנהו מסופק, יחזור ויתפלל תפילת נדבה. והב"ד כה"ח שם. והסיק הרב כה"ח, שכיון דיש בכך מחלוקת הפוס', לכן אין לומר זאת צ' פעמים, כדי שלא יכנס למחלוקת זו אם אכן יסתפק בכך. עכ"ד. וראה עוד בענין עצם דין אמירת צ' פעמים, מש"כ הבה"ל סס"י קי"ד).

ולענין הלכה נראה עיקר כדעה השניה, שכ"פ להלכה המ"א והמ"ב שם, וכ"פ להלכה ילקו"י (עמ' ס"ג סעי' ב'. ועיי"ש בהערה ד'). ומיהו טוב לחוש למש"כ הרב כה"ח שאין לומר זאת לכתחילה צ' פעמים, כדי שלא להכנס למחלוקת זו, שכן נראים דברי כה"ח בהא.

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שנראה שהמסופק אם אמר "המלך המשפט", יאמר תפילת "הביננו" בברכת "שומע תפילה", וממ"נ יצא י"ח בכך (ראה מ"ב רס"י ק"י דהו"ד בשעה"ד. אך שלא בשעה"ד נחלקו הפוס' אי יצא בדיעבד. ונראה דס"ל דהכא הוי שעה"ד - מ. ה.). ונראה לנהוג כן גם בשאר הטעויות בימות השנה, אך כמובן כאשר מתקיימים התנאים שמותר לומר תפילת "הביננו". עכת"ד. והיינו שאינו מתפלל "הביננו" בימות הגשמים ולא במוצ"ש ומוצאי יו"ט, כמבואר בשו"ע (רס"י ק"י). והטעם עיי"ש במ"ב (סק"ה). ומ"מ נראה שד"ז מועיל רק לטעויות בברכות האמצעיות, שעי"כ יכול לתקנן בברכת "הביננו". אך אם למשל טעה ושכח לומר "זכרנו לחיים" לא מהני שיאמר "הביננו" בברכת ש"ת. וכן אם טעה ולא אמר "המלך הקדוש". ומ"מ נראה שאם שכח לומר "זכרנו לחיים" יכול לומר בברכת ש"ת רק את תיבות "זכרנו לחיים" וכו'. וכן מצינו שמי ששכח לומר במוצש"ק "אתה חוננתנו", שאם הזכיר ש"ש בחתימת ברכת "חונן הדעת", יכול הוא לומר "אתה חוננתנו" בברכת ש"ת.

ושאלתי את הגר"א נבנצל, שהרי מה מהני שיאמר בני"ד "הביננו" בברכת "שומע תפילה", הרי בנוסח "הביננו" לא מוזכר כלל ענין "המלך המשפט", אלא אמרינן בו "והתועים על דעתך ישפטו" ותו לא. וא"כ ממ"נ, אי אמירת "המלך המשפט" הינה לעיכובא, הרי שגם עתה לא הזכיר זאת. ואם אינה לעיכובא, הרי שא"צ לומר "הביננו". ובכלל, הא דאמרו בגמ' (ברכות דכ"ט ע"א) דכל השנה מתפלל אדם "הביננו" חוץ ממוצאי שויו"ט וחוץ מימות הגשמים, ולא אמרו חוץ מעשי"ת, משמע שאין הזכרת "המלך המשפט" לעיכובא. וענה לי שדוקא בגלל שלא אמרו שאין אומרים "הביננו" בעשי"ת, משמע שיכול לצאת י"ח בתפילת "הביננו". ושאלתיו, האם הכוונה שאם אומר "הביננו" אין התקנה של אמירת "המלך המשפט". וענה שאכן כך. ואע"פ שבני"ד הוא אמר את כל הברכות, ואת "הביננו" אמר רק בש"ת, מ"מ שמא לא יצא י"ח בתפילתו, אז יאמר "הביננו" בש"ת ויצא בזה, וזה נחשב כאילו התפלל "הביננו", למרות שאמר את כל הברכות. עכת"ד.

[25]כה. כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א. ושאלתיו מדוע אין להקל במי שמתפלל מתוך הסידור, כמו שהקלו בתפילות ראש השנה (וכמש"כ כה"ח סי' תקפ"ב סק"ו, עיי"ש), שאם התפלל מהסידור ואמר בברכה שלישית "ובכן תן פחדך" וכו', ולבסוף משגמר הברכה הסתפק אם אמר "המלך הקדוש" או שאמר כפי הרגלו בכל השנה, שאז מקילים (וראה במ"ב באותו סי' סק"ד). וענה לי הגר"מ אליהו, דברה"ש וביוה"כ הדין כן כיון שהחל הברכה כראוי כשהתפלל מהמחזור, ואמר אף את התוספת של "ובכן" וכו', לכן אמרינן דבודאי המשיך וגמר הברכה כראוי. משא"כ בעשי"ת שאין תוספת בתחילת הברכה שאמרה כראוי, שיכולים אנו לתלות שהמשיכה כראוי, ולכן לא מקילים אף שהתפלל מתוך הסידור. עכת"ד. ואולי יש עוד להוסיף, שהמתפלל ברה"ש מתוך המחזור יראה לנגד עיניו בסיום הברכה רק את נוסח "המלך הקדוש". משא"כ בעשי"ת שבסידור כתוב נוסח "הא-ל הקדוש", ורק בסוגריים ובאותיות קטנות כתוב נוסח "המלך הקדוש", לכן לא שם לבו כראוי לשינוי זה, ואין להקל לו בספק. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ראש השנה פרק ג' בענין זה.

ואחר כתבי כן העירוני שהיהודים יוצאי תימן (הבלאדים) נוהגים לומר נוסח "ובכן" וכו' במשך כל תפילות עשי"ת. וכ"כ במחזור תכלאל. ולפי"ז אותם שנוהגים כך, ומתפללים את הברכה השלישית מתוך הסידור, הרי במקום ספק יש להקל להם כדין המסופק ברה"ש וביוה"כ. שהרי הם החלו את הברכה והמשיכוה כראוי, ומסתמא שגמרוה כראוי. וכשאומר נוסח "ובכן" הריהו קורא מתוך סידור שכתוב בו רק תיבות "המלך הקדוש".

[26]כו. עיקר דין תוספות אלה לא נזכר בש"ס, אלא נכתב לראשונה במס' סופרים (פי"ט ה"ח). דאיתא שם, שאין מזכירים "זכרנו" בשלוש ברכות ראשונות אלא ברה"ש וביוה"כ. ואף באלו התירו בקושי. ע"כ. והביאו זאת שב"ל (בסי' ש"ל), הרמב"ן בחידושיו למס' רה"ש דף ל"ב (ד"ה "הא דתנן"), והר"ן שם במס' רה"ש בשם הרמב"ן. וכתב שב"ל (ברס"י רפ"ו) בשם רב האי גאון, דלא מצינו זכר במשנה ובתלמוד לארבע תוספות הללו, אלא מנהגא הוא. ויש נמנעים מלאומרו, משום דאין לשאול צרכים בברכות אלה. ואמנם המשיך שב"ל וכתב, שמצא בשם רב עמרם גאון ורב צדק גאון, שכן היו רגילים לומר תוספות אלה. והא דלא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות, הוא דוקא בצרכי יחיד. אך צרכי רבים רשאי לשאול. וכן אמר רב פלטוי גאון, וכן מצא בשם ר"ת. עכת"ד. וכ"כ בספר הפרדס לרש"י (דף מ"ד ע"א) בשם רב האי גאון, והוסיף שם, שבתשובה אחרת כתב דצרכי רבים שאני. ורב פלטוי גאון אמר דאיכא מרבנן דלא מדכרי "זכרנו", ואיכא דמדכרי, ואמרי דצרכי רבים שואל. ע"כ. וכן בתשו' הגאונים "שערי תשובה" (סי' קנ"א) הובאה תשו' רב האי גאון לחלק בין ציבור ליחיד. וראה עוד בריטב"א בחידושיו למס' רה"ש (דף ל"ב) מש"כ בענין זה. והרא"ש ספ"ק דברכות כתב שתקנת הגאונים היא זו. וכ"כ הטור (בסי' תקפ"ב). ואמנם בשו"ת בית דוד (סי' שס"ה) תמה ע"ד הרא"ש וכתב דהרי מס' סופרים מימי התנאים היא. והשיג עליו הגחיד"א בברכ"י (סי' תקפ"ב סק"ז) וכתב, שלדעת הרא"ש אכן מס' סופרים חוברה בימי הגאונים. ע"כ. וראה עוד בחיבור התשובה לרבינו המאירי (עמ' רס"ב) שכתב שמחלוקת הגאונים היא אם אכן ראוי לומר "זכרנו" וכו'. וראה עוד בשב"ל (סי' ש"ה), באו"ז (סי' ק"ד) ובהגמי"י ספ"ב מהל' תפילה.

[27]כז. עצם הזכרת ד' תוספות אלה במקומות שכתבנו ראה במ"ב (סי' תקפ"ב סקט"ו), ובכה"ח (סי' תר"ב סק"ב).

כתבו הפוס' שצריך לומר תיבת "זכרנו" ותיבת "כתבנו" בחטף-קמץ, דהוי לשון בקשה. ולא יאמרן בחולם, שאז אין פירושו בקשה אלא שם תואר (והיינו זוכר שלנו או כותב שלנו. כ"כ הלבוש, המט"מ, המ"א סי' תקפ"ב סק"ד וכה"ח סקל"ג. והסבירו לי הבקיאים בכך, שהנ"מ היא שכיון שיש לקרוא זאת בחטף-קמץ הרי שהשוא שתחת הכ"ף הינו שוא מרחף הנהגה כשוא נח, ואינו נשמע בקריאה. ואם היינו צריכים לקרוא את הזיי"ן בחולם הרי שהאות כ"ף היתה נקראת בשוא נע, והיינו שבעת הקריאה מדגישים את קריאת השוא. ולמתפללים בהברה אשכנזית יש עוד נ"מ. ואכמ"ל).

ועוד כתבו הפוסקים, שיש לקרוא את הלמ"ד בתיבת "לחיים" בשוא ולא בפתח [טור בשם המהר"ם מרוטנבורג, לבוש, מט"מ, מ"א (שם), מ"ב (באותו סימן סקט"ז) וכה"ח (שם). עיי"ש הטעם]. והוסיפו, שדוקא ברה"ש יש לדקדק בדברים הללו, כיון שימים אלה הינם ימי דין, ולכן צריך לפרט ולדקדק בתפילתו. אך בשאר ימות השנה אין חוששים, שהרי אחר כוונת הלב הם הדברים (מ"ב וכה"ח שם). ונראה שלאו דוקא ברה"ש יש לדקדק בכך, אלא בכל עשי"ת, שהרי כולם ימי דין. ועוד נראה, שלענין ביאור רצונו המדויק בתפילה, זאת יש לו לאדם לפרט ולבאר בכל ימות השנה. ולא יאמר בסתמא שה' ימלא משאלות לבו לטובה, אלא יפרט ויאמר שיתן לו בנים זכרים בעלי מידות לעבודתו יתברך, וכן שאר המשאלות. וכעין זאת איתא בתענית (דף ד' ע"א), עיי"ש. וכן פסקו בהדיא המ"ב (בסי' קי"ט סק"ב) וכה"ח (סק"ב). עיי"ש. אך לענין דקדוק המילים בניקודם הברור, אע"פ שעלולה תפילתו להשתמע לשתי פנים, וכעין לחיים בשו"א או בפת"ח, ע"כ אין להקפיד ביותר אלא בימי הדין. כך נלע"ד. ויש עוד לעיין בדבר. וראה מ"ב (סי' קט"ז סק"א, וסי' תרע"ו סק"א).

ועוד כתבו הפוס', שיש לומר בקשות "זכרנו" ו"מי כמוך" אף בשבת. וכן המנהג פשוט. ושלא כאותם שכתבו שלא לאומרן בשבת (ילקו"י עמ' ס"ט סעי' י"ב בשם יחו"ד ח"א סי' נ"ד עמ' ק"ס).

והאריך עוד כה"ח (בסי' תקפ"ב סקל"ג) בכוונות דברים הללו. ואנו איננו עוסקים אלא בפשוטם של דברים.

[28]כח. ראה במ"ב (סי' תקפ"ב סקט"ז) מדוע הכא מזכיר חיים טובים, ולעיל אומר רק "זכרנו לחיים".

[29]כט. כתב כה"ח (בסי' תקפ"ב סקל"ד בשם שעהכ"ו): בתפילות ערבית שחרית ומנחה י"ל "מי כמוך אב הרחמן", ובתפילת המוספין של ראה"ש, יו"כ או שבת צ"ל "אב הרחמים". ע"כ (ועיי"ש כוונת הדברים). וכן הוא מנהג הספרדים. ומנהג האשכנזים המתפללים בנוסח אשכנז לומר בכל התפילות "מי כמוך אב הרחמים". ומנהג האשכנזים המתפללים בנוסח ספרד, שאמנם בדר"כ אומרים הם "אב הרחמים", מלבד מעט מהתפילות שאומרים הם "אב הרחמן" (ואין מנהג ברור בכך, כמו שיראה המעיין בסידורים).

נוסף לכך, ישנם עוד הבדלי נוסחאות בתוספות אלה בין מנהגי העדות השונות, וכן ישנם חילוקי מנהגים היכן לאומרן (כגון התוספת בברכת "מודים"), כנראה למעיין בסידורים. וכל אחד יתפלל כמנהג אבותיו.

[30]ל. עיקר הדין שאם לא סיים הברכה, שחוזר ומתפלל כראוי, כתבוהו הא"א (סי' תקפ"ב סק"ד), המ"ב (סקט"ז) וכה"ח (סקל"א).

ומה שכתבנו דהוא דוקא אם עדיין לא הזכיר ש"ש, ג"ז כתבו המ"ב וכה"ח שם. והוסיפו שיחזור ויאמר זאת כראוי, אע"פ שבשל חזרתו אומר הוא שוב כמה שמות (כגון "הא-ל ישועתנו... הא-ל הטוב"). וכן שמעתי מהגר"ע יוסף. וטעמו, משום שאומר זאת כתפילה, ואינה לשון ברכה. וראה בטור (או"ח סי' ס"א) מש"כ בשם הרמ"ה, ובילקו"י (עמ' ס"ח הערה י"ד). וראה עוד במ"ב (סי' קי"ט סקט"ז), וביחו"ד (ח"ה סימן מ"ט). ועולה מכך, שאם אמר רק תיבות "ברוך אתה", צריך לחזור. וכ"כ כה"ח (שם סקל"א), ולמד זאת מדברי מרן (בסי' תרפ"ב ס"א). עיי"ש.

ומה שכתבנו שישוב במקרה זה להתפלל ממקום שבו טעה, כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א. ופירט, כגון ששכח לומר "מי כמוך", וטרם הזכיר ש"ש בברכת "מחיה מתים", הריהו חוזר להתפלל מתיבות "מי כמוך" ואילך, אומר שוב תיבות "ונאמן אתה להחיות מתים", וממשיך כסדר. ואינו צריך לשוב ולהתפלל מתחילת הברכה שטעה בה. עכת"ד. וראה בה"ל סי' קי"ד (בסעי' ו') ד"ה "במקום" וד"ה "ובכל". ומ"ב (סי' ק"ד סקכ"א, ובסי' קי"ט סקי"ד). ונראה לענ"ד לחזק דברי הגר"מ אליהו דכן מסתבר. דא"ל תימא הכי הרי יצטרך לחזור לריש הברכה, ואם שכח לומר "זכרנו" יצטרך להתחיל ברכה ראשונה שוב אף שמתחילה בברכה - בא"ה. והרי קיי"ל שבתוספות אלה שאינן לעיכובא אין חוזרים על הברכה. ועוד מצינו שאם טעה בברכה מעין שבע, הריהו חוזר מהמילים "המלך הקדוש שאין כמוהו", וכדלקמן בסעי' י"ז.

[31]לא. נחלקו הפוס' בדין מי שלא אמר תוספות אלה, אי בעי לחזור על תפילתו. דעת התוס' בברכות (דף י"ב ע"ב ודף ל"ד ע"ב), כפי שכתבו בשם ר"י, שאם לא אמר "זכרנו" ו"מי כמוך", חוזר על תפילתו והוי לעיכובא. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' נ"ד), וכ"כ בשמו בתשב"ץ (סי' קי"ט). אך הרא"ש בספ"ק דברכות תמה על דברי ר"י וכתב שאינו חוזר כיון דאינה אלא מתקנת הגאונים. והב"ד הטור, והוסיף שכ"כ הרמב"ן בשם הגאונים, שבין יחיד ובין ש"ץ אינו חוזר. ע"כ. וכ"כ בהגמי"י (ספ"ב מהל' תפילה) בשם מורו (והוא המהר"ם) שאין לחזור על תפילתו (ולפי"ז קשה, דהרי התשב"ץ כתב בשם המהר"ם, וכן איתא בתשובות המהר"ם, שחוזר. וראה מש"כ בענין זה הברכ"י סי' תקפ"ב סק"ז). ובתוס' ר"י החסיד (בספ"ק דברכות, וכן שם בדף ל"ד) כתב שחוזר, ובהגמי"י כתב בשמו שאינו חוזר. וג"ז צריך ליישב. ואף הר"ן (במס' רה"ש דף ל"ב) כתב שאינו חוזר. וכ"כ המאירי בחיבור התשובה (דף רס"ב) דאינו חוזר כיון שהיא מחלוקת בין הגאונים. ע"כ. וכ"כ בהגמי"י בשם ר"ת, ושכן פירש הראבי"ה, ושכן משמע בבה"ג. ע"כ. וכתב בב"י שכן נראה מדברי הרמב"ם (בפ"ב ופ"י מהל' תפילה), ושכ"כ תה"ד (בסי' קמ"ד).

ונמצאנו למדים, שרוב הראשונים העלו שאין תוספות אלה לעיכובא, ואם שכח ולא אמרן אינו חוזר. ולכן פסק מרן בשו"ע (סי' תקפ"ב סעי' ה') שאם לא אמר "זכרנו" ו"מי כמוך" אין מחזירין אותו, והוסיף הרמ"א דה"ה לענין "וכתוב" ולענין "ובספר". וכן פסקו בני"ד רבים מן האחרונים, מהם הלבוש, הב"ח, המ"ב (סי' תקפ"ב סקט"ו), כה"ח (סקכ"ז) וש"א. וכן עיקר.

והטעם לכך, כמו שכתבנו לעיל בשם הפוס', משום דאינו מדינא דגמ' אלא תקנת הגאונים, וגם הם נחלקו בזה. ואף במס' סופרים, שהיא מקור הדין, כתבו שיש לומר "זכרנו" רק ברה"ש ויוה"כ, ואף זאת לא הותר אלא בקושי.

ואמנם הרמ"א (שם) כתב בשם תה"ד ד"אפילו לא עקר רגליו עדיין, רק שסיים אותה ברכה" לא יחזור על תפילתו, כדי לומר את מה ששכח. אך כבר כתבנו בהערה הקודמת בשם הא"א, המ"ב וכה"ח דאפי' הזכיר ש"ש לא יחזור עוד. וכתבו הפוסקים, שאף למ"ד (בסי' רצ"ד) שאם לא החל הברכה הבאה רשאי לומר "אתה חוננתנו", מ"מ הכא יודו שאף שלא החל הברכה הבאה א"צ לחזור, דאינו אלא מתקנת הגאונים (מי"ט. א"ר. כה"ח סי' תקפ"ב סק"ל). וראה עוד במרן (סי' רצ"ד סעי' ד'), ובכה"ח (שם סקי"ז).

כתבו הפוס', דהא דאמרינן שאם שכח ולא אמר תוספות אלה אינו חוזר, היינו אפי' אם ירצה לחזור אינו רשאי לעשות כן (ד"מ. מ"א. כה"ח שם סקכ"ח). ואפי' אם רוצה לשוב ולהתפלל כנדבה, י"א שאינו רשאי (מחה"ש. כה"ח שם. וראה מש"כ כה"ח בסי' ק"ז סק"כ. וכבר כתבנו ע"כ לעיל בפרקנו בהערה כ"ג. ואכמ"ל).

[32]לב. כ"כ בני"ד הרח"ף ברו"ח, וכ"כ הרי"ח הטוב בבא"ח (פר' נצבים סעי' כ'), והב"ד כה"ח (בסי' תקפ"ב סקל"א). וכ"כ בילקו"י (עמ' ס"ח הערה י"ד). וראה בבה"ל (סי' קי"ד סעי' ו' ד"ה "בלא"), ובמ"ב (סי' תכ"ב סק"ה), ביבי"א (ח"ג סס"י ל"ו), וביחו"ד (ח"ה סי' מ"ט, ובהערה שם).

[33]לג. כ"כ בני"ד בילקו"י (שם בהערה י"ד). וראה עוד במרן (סי' קי"ד סעי' ו') ובמ"ב (סקל"ב) ובבה"ל שם (ד"ה "בלא"), במ"ב (סי' קי"ז סקי"ט, בסי' קי"ט סקט"ז), במרן (סי' תכ"ב סעי' א') ובמ"ב (סק"ה), ועוד. וכן שמעתי מהגר"ע יוסף, שבכל דבר שאינו לעיכובא אין לאומרו בסיום הברכה, אף שטרם החל הברכה הבאה.

[34]לד. כ"כ כה"ח (בסי' תקפ"ב ס"ק כ"ז ול"ב) בשם האחרונים. עיי"ש. ואמנם הרב בא"ח (בפר' "נצבים" סעי' כ') כתב בשם ס' "תורה לשמה" (המיוחס לו עצמו) שאם לא אמר "זכרנו" בברכה ראשונה, עליו לומר זאת בברכת "שומע תפילה". ובשבת תשובה וכן ברה"ש יאמר זאת בסוף תפילתו קודם שיעקור רגליו. אך אם שכח "מי כמוך" אין לו תשלומין, דאינה בקשת רחמים שיכול לאומרה בברכת ש"ת. ואם שכח לומר "וכתוב לחיים" וכו' או "ובספר חיים" וכו' יאמרם קודם שיעקור רגליו. ע"כ. והב"ד כה"ח שם, והוסיף שמשאר דברי האחרונים נראה שאין לחלק, ובכולם אם שכחם יאמרם קודם שיעקור רגליו. ע"כ. וראה בס' ילקו"י (עמ' ס"ז בהערה י"ג) מה שהשיג על הרב כה"ח בזה. ונראה שאין דברי הילקו"י נכונים בכך, שהרי קשה עליו מדברי ר"י (שהזכיר שם) דלמה אמרו שהשוכח א' מתוספות אלה צריך לחזור, הרי לפי"ז יכול לומר תוספת זו בברכת ש"ת, דהוי כשאילת טל ומטר שיכול להשלימה בברכת ש"ת. ואמנם לכאו' יש לתרץ שר"י לא נחת לדקדק, ולדעתו אה"נ אם נזכר באמצע התפילה יכול לאומרה בש"ת, ורק אם סיים תפילתו חוזר ע"כ. מ"מ נראה שזה דוחק. וצ"ע. וראה עוד בענינים אלה בילקו"י (עמ' ס"ז-ס"ח בהערות י"ד וט"ו).

ועוד הלכות בענין זה:

מי שטעה ואמר "ובספר חיים" וכו' בברכת מודים, במקום לומר שם "וכתוב לחיים", ונזכר בכך כשאוחז בתפילתו בברכת "שים שלום", יש אומרים שאינו חוזר שוב לומר "ובספר חיים" וכו', כיון שכבר אמרו

קודם לכן (ילקו"י עמ' ס"ח סעי' ט'. ועיי"ש בהערה ט"ז).

מי שלא אמר בתפילתו "זכרנו" או "מי כמוך", וסיים את התפילה. וכיון שטעה בהלכה חשב שצריך לחזור על תפילתו, וכן עשה והתפלל שוב. ובאמצע תפילתו נזכר בדין שבאמת א"צ לחזור ולהתפלל, יש אומרים שיפסיק את תפילתו ואפי' שעומד הוא באמצע ברכה. וכן אינו יכול לסיים תפילתו כתפילת נדבה (ילקו"י עמ' ס"ט סעי' י' בשם אחרונים. עיי"ש בהערה י"ז. ונראים דבריהם עפי"ד מרן בסי' ק"ז סעי' א').

[35]לה. מקור דין זה הינו בשעה"כ (דף צ'). וכ"כ בס' פע"ח, והב"ד כה"ח (סי' תקפ"ב סקט"ו). ואמנם בשעה"כ כתב דין זה רק לסוף תפילת העמידה, אך הרח"ף בספרו מל"ח (סי' י"ג ס"ק ס"א) כתב לומר כך גם בקדיש "תתקבל" שלאחר העמידה, וכן הסיק הרב כה"ח (בסי' נ"ו ס"ק ל"ח). וטעמו, ד"עושה שלום" בסוף קדיש "תתקבל" שלאחר החזרה הינו במקום "עושה שלום" שבסוף העמידה. ולכן אף שם צ"ל בימים אלה "עושה השלום". ואמר לי הגר"מ אליהו שליט"א, שאמנם נהגו הספרדים לומר "עושה השלום" גם בקדיש "תתקבל", אך באמת עדיף שלא לומר כך אלא בתפילת העמידה בלבד. ואילו בקדישים יאמר "עושה שלום" כבשאר ימות השנה. ואף גילה הגר"מ אליהו לאוזני, שבאומרו בימים אלה "קדיש תתקבל", אומר הוא "עושה שלום" בלא האות ה"א. ובהזדמנות אחרת שאלתי את הגר"מ אליהו, שהרי לפי הטעם שאומרים "השלום" בקדיש "תתקבל" משום דהוי המשך של חזרת הש"ץ, כפי שהוא עצמו אמר לי, לפי"ז אין לומר "השלום" בקדיש "תתקבל" בערבית, משום שאז אין גם חזרת הש"ץ. ואכן הסכים עם זאת הגר"מ אליהו, ואמר שבאמת בערבית אין לומר "השלום" בקדיש, אלא "עושה שלום" כבשאר ימות השנה (וכן מצאתי במחזור של יוה"כ "חזון עובדיה", המוגה ומדוקדק ע"י הגר"ע יוסף, שגם שם כתב בתפילת ערבית בלבד לומר "עושה שלום" בסוף קדיש "תתקבל". ואמנם במחזור "אור ודרך" נראה שלא דקדקו בזה, וכתבו לומר "עושה השלום").

ועוד שאלתי את הגר"מ אליהו, לפי האמור, האם בסיום קדיש "תתקבל" בערבית בכל ימות השנה, אין לפסוע ג' צעדים לאחור כשאומר "עושה שלום", כשם שעושה בשחרית ומנחה. שהרי אין אז חזרת הש"ץ. והסכים עם זאת, שבערבית א"צ לפסוע לאחור בסוף קדיש "תתקבל". עכת"ד. ואמנם מדברי לוח א"י משמע שהאשכנזים אומרים "עושה השלום" בכל הקדישים שבעשי"ת, והיינו גם בתפילות ערבית. ולגבי הפסיעות, שמעתי שמנהג יוצאי מרוקו לפסוע לאחור בסיום קדיש "תתקבל" בכל התפילות, כולל בתפילת ערבית. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי לגבי קדיש "תתקבל", שלמנהג האשכנזים בכל ימות השנה נוהגים לפסוע לאחור בסיום קדיש "תתקבל" גם בתפילת ערבית, אע"פ שאין אז חזרת הש"ץ. עכת"ד.

ומה שכתבנו שיש מהספרדים שאומרים "עושה השלום" אף בקדיש "תתקבל", דכ"פ לדינא בילקו"י (עמ' כ"ו סעי' י"ח). וראה עוד ביבי"א (ח"ה סי' ט') בענין השוואת הקדישים לתפילת העמידה.

ומה שכתבנו שאף מהאשכנזים יש הנוהגים לומר "עושה השלום" בסוף העמידה ובקדיש תתקבל, משום דכך כתוב בלוח א"י ובסידורים, וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה מה שכתבנו ע"כ בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש בפ"ג.

ואת מנהג האשכנזים לומר זאת אף בכל הקדישים כתב הקצש"ע (בסי' קכ"ט סעי' ו'). וכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. וכן נמצא בסידורי האשכנזים לומר זאת בסוף תפילת העמידה ובקדישים.

כתב הקצש"ע (שם) שיש החותמים את ברכת "שים שלום" בתיבות "ברוך אתה ה', עושה השלום". אך כבר כתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י שיש לחתום בתיבות "המברך את עמו ישראל בשלום", כבשאר ימות השנה ע"כ. וכן המנהג פשוט היום, ולא שמענו מי שנוהג כדברי הקצש"ע בזה. ואף הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שבחו"ל היה המנהג לסיים ברכת "שים שלום" בתיבות "בא"ה עושה השלום". אך מ"מ פה בא"י מסיימים כבכל ימות השנה. עכת"ד.

[36]לו. כ"כ בסידור הרש"ש, וכ"כ בס' עבודת התמיד, בסידור בי"ע, וכה"ח (סי' תקפ"ב סקי"ג). וכן מנהג הספרדים. ומ"מ אין ד"ז נזכר במפורש בדברי האר"י ז"ל. וראה עוד בשו"ת "קרית חנה דוד" (ח"ב סי' ח'). ואגב, רגילים לומר זאת כך אף דאיתא במגילה (דף כ"ב ע"א) דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה, והרי הכא הוי חלק מפסוק, ואינו פסוק שלם. וכן נוהגים בליל שב"ק בקידוש לפתוח בתיבות "יום הששי", ואין מתחילים מהתיבות "ויהי ערב ויהי בקר". ראה ע"כ ברמ"א (סי' רע"א ס"י), בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' י'), שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קכ"ד), מקור חיים (קיצור הלכות, סי' רע"א ס"י), ערוה"ש (סי' רע"א סעי' כ"ה) וכה"ח (סי' רע"א סקס"ג), ושש"כ (פמ"ז הערות קמ"ח וקמ"ט). וכן יש נוהגים בקידוש שבת ביום שאומרים פסוק "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו". וראה ברפ"ע (ח"א סי' י"א), בנשמת אדם (כלל ה' ס"ב), מ"ב (סי' רפ"ט סק"ב), כה"ח (סי' רע"א סקס"ו), בסידור עולת ראיה ח"ב, בהערות הגרצ"י קוק זצ"ל (בהערה ע"ג), ובשש"כ (שם).

[37]לז. כ"כ בשעה"כ, והב"ד המ"א (בסי' נ"ד סק"ב). וכ"כ מנחת אהרן, פתה"ד, מל"ח, מ"ב (באותו סי' סק"ד) וכה"ח סק"ח, ובסי' תקפ"ב סקי"ד (וראה עוד בכה"ח סי' נ"ד סק"ח). ואמנם כתבו שם המ"א והמ"ב, שעפי"ד השו"ע שם (בסי' נ"ד ס"ג) ש"המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו", צ"ע על דברי שעה"כ הנ"ל. ואכן יש מהאשכנזים הנוהגים מנהג זה, ויש שאינם נוהגים, אלא למנהגם מיד בסיום "ישתבח" מתחיל הש"ץ לומר קדיש. וראה עוד בלוח א"י שמשמע שהמנהג שלא לאמרו. ונהרא נהרא ופשטיה.

[38]לח. עיקר דין אמירת א"מ בעשי"ת כתבו הרמ"א (בסי' תר"ב סעי' א').

כתב מרן בב"י בשם הכלבו, שדין אמירת א"מ למדו מהגמ' תענית (דף כ"ה). שפעם א' גזרו תענית ולא נענו. ירד רבי עקיבא לפני התיבה ואמר א"מ וכו' ומיד נענה. וכשראו הדור שנענה באותה תפילה, הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעוהו לעשי"ת. והב"ד כה"ח (סי' תקפ"ד סק"ג). וראה עוד ברמ"א (סימן תקפ"ד סעי' א'), ומה שכתבנו בס"ד בקונט' הל' רה"ש (פרק ה').

ומה שכתבנו שהמנהג לאומרו בשחרית ובמנחה, אמנם הרמ"א כתב שאומרים זאת ערב ובוקר, והוא מדברי הטור שכתב שכן המנהג באשכנז. וכ"כ הטור. ובס' שו"ג כתב שבדורו נהגו אף בני ספרד לומר א"מ כבני אשכנז. והב"ד כה"ח (סי' תר"ב סק"ב). אך כתב כה"ח (שם סק"ה) שהכוונה לתפילות שחרית ומנחה, ושכן מבואר בס' התניא (סי' ע"ז). וראה מ"ב (סי' קל"א סק"ז, וסי' קל"ב סקי"ג).

כתבו הפוס' שאף המתפלל ביחיד יאמר א"מ. ומ"מ מי שמנהגו שלא לומר ביחיד יש לו ע"מ לסמוך (כה"ח סי' תקפ"ד סקי"א. עיי"ש).

[39]לט. מה שכתבנו שכ"ה אף כשאין אומרים תחנון, כ"כ הרמ"א (בסי' תר"ב סעי' א'). והוסיף, דכן הדין אע"פ שא"א תחנון. והמ"ב (באותו סי' סק"ד) הוסיף דה"ה דא"א "יהי רצון". ושאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א, והורה לי שאף מנהג הספרדים כן, שאם יש ברית מילה בביהכנ"ס, כך שא"א תחנון, אפ"ה אומרים "אבינו מלכנו". עכת"ד. ואמנם הפוסקים כתבו דין זה לגבי מציאות שיש ברית מילה בביהכ"נ, דאפ"ה אומרים א"מ, אך הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו שליט"א הורו לי, דה"ה כשיש סיבה אחרת בעשי"ת שא"א תחנון, כגון חתן בז' ימי חופתו, דאפ"ה אומרים א"מ. עכת"ד. ולכן כתבנו גם לגבי שאר המקרים. וראה לקמן (בסעי' י"ח) שנחלקו הספרדים אי לומר א"מ בשבת תשובה ובמנחה שלפניה.

ואמנם כעבור זמן אמר לי שוב הגר"מ אליהו, שלדעתו בשבת תשובה כן אומרים "אבינו מלכנו", ורק משמיטים כל הזכרת חטא ופשע, וכמו שכתבו המקובלים. וביוה"כ מוסיפים אף הזכרת חטא ופשע. ושאלתיו, א"כ מדוע ביום חול כשיש ברית וחתן אומרים א"מ. האם גם אז משמיטים הזכרת חטא ופשע. וענה לי שאז אומרים הכל, כולל הזכרת חטא ופשע, משום דהוי כתפילה. ושאלתיו, א"כ גם בשבת יאמרו הכל, דהוי כתפילה. וענה לי, כשם שאבי הבן והחתן אומרים בתפילת שמו"ע ביום חול "סלח לנו אבינו כי חטאנו" וכו', משום שזה מנוסח התפילה, כך אומרים גם "אבינו מלכנו" ביום חול כשיש חתן ומילה. וגם בשבת היינו צריכים להזכיר חטא ופשע. אך רק כדי שלא להצטער אנו מדלגים זאת. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שאמנם ביוה"כ שחל בשבת א"א א"מ, מלבד בתפילת נעילה שאומרים א"מ. ואילו כשיש חתן או ברית מילה בעשי"ת, אע"פ שאין אומרים אז וידוי כן אומרים א"מ, משום שא"מ אינו כוידוי גמור. ומ"מ לא אמר לי הטעם לחלק בין שבת לבין חתן ובעל ברית בעשי"ת. עכת"ד.

כתבו הפוס', שלמנהג האשכנזים צריך לומר מזמור "למנצח... יענך ה'" גם כשיש בעל ברית בביהכ"נ (כן עולה מדברי הרמ"א בסי' קל"א סעי' א'. וכ"כ הרמ"א בד"מ, והב"ד המ"ב סי' תר"ב סק"ה וכה"ח סקי"ב).

לעומת זאת כתב הרב כה"ח (בסי' קל"א סקל"ז, ובסי' תר"ב סקי"ב) בשם כמה פוס', שלמנהג הספרדים אין לומר מזמור "למנצח... יענך" אם אין אומרים תחנון. והוסיף, שלמנהג הספר' אין לומר ביום זה אף מזמור "תפילה לדוד". עיי"ש. ושאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א, ואף הוא הורה לי לדינא שלמנהג הספרדים כשיש ברית מילה וכדו' בביהכ"נ, כך שאין אומרים תחנון, ה"ה שאין לומר מזמור "למנצח" ומזמור "תפילה לדוד". והוסיף, שמנהג האשכנזים אינו כן. עכת"ד.

ועוד כתבו הפוס', שאף ביום שיש בעל ברית בביהכ"נ, יש לומר למנהג האשכנזים "א-ל ארך אפים" (כ"כ הד"מ, המ"ב שם סק"ה, וכה"ח שם סקי"ב). וראה עוד במ"ב (שם) ובכה"ח (סקי"א) מה שכתבו בשם המ"א בענין הסליחות ביום המילה.

ומה שכתבנו בענין אמירת התיבות "קרע רוע גזר דיננו", הוא עפ"י הט"ז והמ"ב (סי' תרכ"ב סק"י). וכתב שיש למחות ביד מי שמפסיק ביניהם. והוסיף שבפרט צריכים להזהר בכך החזנים.

[40]מ. מה שכתבנו בענין מנהג האשכנזים, כ"כ הלבוש, וכ"כ מ"א (סי' תקפ"ב סק"ד), המט"א והמ"ב (באותו סי' סקט"ז). וכתב שאומרים זאת בכל הקדישים. וכן המנהג.

ומה שכתבנו בענין מנהג הספרדים, כ"כ הרח"ף במל"ח (סי' י"ג ס"ק י"ט), כ"כ כה"ח (בסי' תקפ"ב סקל"ט עפי"ד בסי' נ"ו סקכ"ט), וכ"כ בילקו"י (עמ' כ"ו סעי' י"ח), וכן המנהג פשוט. ומ"מ צריך להבין מדוע אין הספרדים נוהגים כאשכנזים. שהרי כתב כה"ח הטעם, משום שאין להוסיף על כ"ח התיבות שמתיבות "יהא שמיה רבא", עד תיבות "דאמירן בעלמא", שכן הוא עפי"ד האר"י ז"ל לפי הסוד (ונתן רמז לכך עפ"י הגמ' בשבת דף קי"ט ע"ב, שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו, קורעין לו גזר דינו. וכו'. דבכל כחו היינו כ"ח תיבות). ומ"מ אם ינהגו הספרדים כמנהג האשכנזים, שאמנם מוסיפים את תיבת "ולעילא", אך אומרים "מכל ברכתא" במקום "מן כל ברכתא", הרי ממילא ימשיכו לומר כ"ח תיבות, לא פחות ולא יותר (וראה בכה"ח בסי' נ"ו סקכ"ט שכתב אמנם הנוסח "מכל ברכתא", אך שם בסקי"ג, במקום שדן בענין זה בפרטות, כתב שיש לומר דוקא "מן כל ברכתא". וכ"כ בילקו"י עמ' כ"ו סעי' י"ח די"ל "מן כל ברכתא"). ולכן נראה שכוונתם אולי שאין הסיבה למנהג הספרדים מצד שינוי מספר התיבות, אלא רק מצד שכך הוא הנוסח שהתקבל למנהג הספרדים עפ"י האר"י ז"ל, וכיון שלא חילק בין עשי"ת לשאר ימות השנה, לכן נהגו שלא לשנות (וג"ז כתב כה"ח שם בסי' תקפ"ב). ויש להם ע"מ שיסמוכו. וראה עוד במל"ח (סי' י"ג סעי' י"ט).

[41]מא. בענין מנהג האשכנזים ראה בקצש"ע (סי' קכ"ח סעי' ב'), ובמ"ב (סי' תקפ"א סק"ב), בלוח א"י לגרי"מ טוקצ'ינסקי ובלוח דבי"ב (מנהגי החסידים, בעיקר מנהג בעלז). וראה עוד בסידור "עולת ראיה" ח"א סוף תפילת שחרית (שכתב שם מו"ר הגרצ"י קוק זצ"ל, שיש לאומרו גם בשמיני עצרת, עפי"ד המ"ב הנ"ל), ובסידור "רינת ישראל" בסופו (בחלק "דבר יום ביומו"), בסידור הוצאת קורן, ובסידור "תפילת כל פה", שיש נוהגים לומר זאת שחרית ומנחה (מנהג ספרד) ויש הנוהגים כן בשחרית וערבית (מנהג אשכנז). ואף לגבי סוף זמן אמירת מזמור זה יש דעות חלוקות: י"א שנוהגים לאומרו עד הושענא-רבא, ויש הנוהגים לאומרו אף בשמיני עצרת. וראה בספר קצש"ע עם פסקי המ"ב, מש"כ (בסי' קכ"ח) שם בהערות. וראה עוד לקמן פרק ה' (הערה כ"ט).

ואמנם יש להעיר שישנם מנהגים שונים בין האשכנזים מתי לומר מזמור זה. יש הנוהגים לאומרו לאחר הקדיש שלאחר שיר של יום (מנהג החסידים. לוח דבי"ב). ויש הנוהגים לאומרו לאחר התקיעות שבסוף התפילה ממש (מנהג אשכנז. לוח א"י). ושמעתי שיש מהחסידים שנוהגים לאומרו אחרי תחנון.

הג"ר משה הלברשטאם שליט"א כתב (מכתבו מובא בריש ספר הליכות עולם, לרה"ג ר' דב זאב סלונים שליט"א), שיש מה"חסידים" שאינם נוהגים לאומרו. וכן נהגו כמה מגדולי הצדיקים שלא לאומרו כלל. עיי"ש, ובהערות הרה"ג המחבר ע"ד הגר"מ הלברשטאם. ונראה שמ"מ רובם המכריע של האשכנזים נוהגים לומר מזמור זה.

ובענין מנהג הספרדים, כך המנהג בבתי כנסת רבים כאן בירושת"ו. ולגבי אמירת מזמור זה בשחרית אמר לי הגר"מ אליהו שליט"א, שאמנם לדעת האר"י ז"ל א"צ לומר זאת (שהרי התפילה מסתיימת מעיקר הדין בשיר של יום, פיטום הקטורת ו"עלינו לשבח", וכמ"ש הפוס' בסי' קל"ב, וכ"כ מהרח"ו בשעה"כ), אך עפי"ד הגחיד"א נהגו להוסיף זאת בסוף התפילה, לא כחובה אלא כרשות. עכת"ד. ונראה דה"ה לגבי אמירתו בערבית, שכן כתוב שהאר"י ז"ל לא היה אומר אותם המזמורים הכתובים לפני ערבית אלא מתחיל מפס' "ה' צבא-ות עמנו" וגו'. ומ"מ כפי שכתבנו, רבים נוהגים כיום לאומרו גם בערבית. ושמעתי שמנהג יוצאי מרוקו שאומרים מזמור זה בחודש אלול בשבת בשחרית, לאחר "אין כא-להינו".

[42]מב. כ"כ המ"א (סי' קל"א סק"ט), וכ"כ המ"ב (שם סקי"ז) בשם האחרונים, וכ"כ כה"ח (סקנ"א), וכ"כ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (ח"ו סס"י ז'). ואמנם כתב שם שדין זה אמור אם מתפללים הם לפני סוף זמן בין השמשות, אך אנו כתבנו שדין זה אמור לפני סוף היום, כיון שיש מחלוקת עד אימתי רשאים ליפול אפיים במנחה. שמרן (בסי' קל"א סעי' ג') כתב בפשטות: "אין נפ"א בלילה" וכו'. וכתב ע"כ כה"ח (שם בסקנ"א), דנראה לו שכיון שאיסור נפ"א בלילה חמור הוא מאוד והוי כמקצץ בנטיעות, לכן שוא"ת עדיף ואין ליפול אפיים בביה"ש. וכתב שכן נראית דעת המש"ז ושכ"כ הבא"ח. עכת"ד. והגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד (שם) חלק על דברי כה"ח הללו. וראה עוד בספר הלכה ח"ב לגר"מ אליהו שליט"א (עמ' קי"ז סעיף כ"ז) שכתב דאמירת י"ג מידות שרי אחר השקיעה עד צה"כ, אך אין לומר בזמן זה נפ"א. עיי"ש.

ושאלתי את הגר"מ אליהו בני"ד, והורה לי שאכן אם זמנם מועט, ולא יספיקו לומר גם וידוי ונפ"א וגם "אבינו מלכנו", אכן יש לומר וידוי ונפ"א לפני הלילה. ואף אם בתום אמירתם את נפילת האפיים החל הלילה, יאמרו אז "אבינו מלכנו" ואח"כ "עלינו לשבח", או אם רצונם בכך רשאים להקדים אמירת "עלינו לשבח" לפני אמירת "אבינו מלכנו". ואין איסור כלל לומר "אבינו מלכנו" בלילה. עכת"ד. ונוסף לכל הנ"ל יש לצרף הא שיש מחלו' מתי הוא זמן ביה"ש. ר' ב"י ושו"ע (סי' רס"א סעי' ב'), בבה"ל (שם), ובשאר האחרונים. וראה עוד בכה"ח (סי' רל"ג ס"ק ה', ז' וי"ב, ובסימן רל"ד ס"ק ו' וז'). ונמצאנו למדים שדבר זה שנוי במחלוקת, לכן כתבנו דין זה בלשון זו. וכ"א יעשה כמנהגו. ואגב, דעת הגר"ע יוסף, כפי שכתב ביחו"ד שם, שבכל יום רשאים לומר וידוי וי"ג מידות (למנהג הספרדים) ונפ"א בכל משך זמן ביה"ש. והוסיף, שאין להחמיר בזה כלל. עכת"ד.

ובהיותי בזאת שמתי אל לבי לנסות וליישב בס"ד את קושית הפוס', שכיצד נוהגים הספרדים להתפלל מנחה עד סמוך לשקיעה, ומיד לאחר השקיעה מתפללים הם ערבית. וכן המנהג פשוט בבתי הכנסת פה בירושת"ו, וכן ראיתי במקומות אחרים בארץ. ולפי"ז יוצא שתפילת מנחה מתפללים כרבנן, שהתירו להתפלל עד הערב. וערבית מתפללים הם כרבי יהודה, שהתיר להתפלל מפלג המנחה, לפני צה"כ (ראה ברכות דף כ"ו). ונראה בס"ד שאפשר ליישב מנהגם ולומר שהם סוברים כרבנן, דשרי להתפלל מנחה עד הערב. מיהו משערים את זמן י"ב השעות של היום מהנץ החמה עד שקיעתה, וממילא מותר להתפלל מנחה עד השקיעה, ומיד לאחריה הוי ערב דשרי להתפלל ערבית. ראה מש"כ המ"ב (סי' רל"ג סק"ד). ודו"ק (אף שאפשר להקשות ע"כ, שהרי רבים מגדולי הספרדים סוברים שהיום הינו מעלות השחר עד צה"כ, וכנ"ל בריש הערה זו). וראה עוד מש"כ בנידון זה מרן בב"י, בב"ח, וכן בכה"ח בסי' רל"ג סקי"ב (שכתב דעפ"י הזוה"ק יש לנהוג כן לכתחילה. עיי"ש ובאותו סי' סק"ה). ואמנם יש מקרים בהם מתפללים מנחה אף לאחר השקיעה, כגון מי שלא הספיק להתפלל לפני כן, אך לכתחילה אין לעשות כן. ודעת הגר"מ אליהו שליט"א שאכן ספרדי לא יתפלל מנחה כלל אחר השקיעה, אף אם לא הספיק להתפלל זאת לפני כן. והוסיף, שכן מנהג האשכנזים פה בירושת"ו. עכת"ד. וראה עוד בס' הלכה לגר"מ אליהו (ח"ב פרק כ"ג סעיפים י"ט, וכ"א-כ"ט). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שגם הגרש"ז אוירבך זצ"ל אוסר מכל וכל להתפלל מנחה לאחר השקיעה. והוסיף הגר"א נבנצל, שכאן בארץ ישראל אין זה שייך להתפלל זאת לאחר זמן זה. ומה שהמ"ב כתב ע"כ (ראה מ"ב סי' רל"ג סקי"ד - מ. ה.), זה רק לפי האופק בראדין, ולא לפי האופק בא"י (וכן נראה מדברי המ"ב בסי' רל"ג שם, וסי' רצ"ט סק"א, שזמן ביה"ש נמשך אצלם יותר מחצי שעה, ואף הרבה יותר מכך. ובפרט מוכח הדבר מדבריו בסי' רצ"ט שם, שעובר זמן רב מהשקיעה עד חצי שעה קודם צה"כ, כנראה למעיין שם. והוא בשל כך שהם היו בארצות הצפוניות, וכידוע ככל שמצפינים השקיעה מתארכת יותר - מ. ה.). ואמנם ה"חסידים" (היינו האשכנזים המתפללים נוסח ספרד - מ. ה.) מצרפים לכך את דעת ר"ת. ויש שהתרגלו לכך בחו"ל, והמשיכו במנהגם זה גם פה בארץ. אך גם בחו"ל אין זה פשוט להתיר זאת, והוי הרגל רע. ואפי' דקה אחת אחר השקיעה אין להתיר זאת. ולא עוד, אלא צריך שיסיים את התפילה עד השקיעה. ואם אינו יודע בודאי שיסיים את ברכת "המברך את עמו ישראל בשלום" עד השקיעה, לא יתחיל [אמנם ראה ב"ביצחק יקרא" – הערות הגר"א נבנצל שליט"א על המ"ב, בסי' רל"ג סקי"ד בד"ה "בדיעבד", שכתב שצריך לגמור את כל תפילת שמו"ע וכן נפילת אפים עד השקיעה. ושמא יש לדעתו לחלק בין המיקרים: שלכתחי' צריך לגמור את כל תפילת העמידה וגם את נפ"א עד השקיעה. ומ"מ אם יודע שיגמור את כל תפילת העמידה עד השקיעה, יתחיל להתפלל אותה, אע"פ שיודע שלא יספיק לומר גם את נפ"א לפני השקיעה. ור' עוד מה שכתבנו במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ב ריש הערה י"ז). עיי"ש מה שהארכנו בבירור ד' הגרא"נ שליט"א ועוד פוס' גבי זמן סיום מנחה קטנה, ושלד' הגרא"נ שליט"א אם החל את שמו"ע דמנחה והגיע זמן השקיעה, "יכול להיות" שצריך להפסיק באמצע את תפילת שמו"ע ולא להמשיכה לאחר השקיעה על מנת לסיימה. עיי"ש. וע"ע בשו"ת רפ"ע (ח"א סי' ה'). בא"ח (פר' "ויקהל" סעי' ט'). מ"ב (סי' רל"ג סקי"ד). וספר הלכה לגר"מ אליהו (ח"ב עמ' קל"ג סעי' כ"ו וכ"ח, ובציוני המקורות שם) - מ.ה.]. ומה שהקלו בכך באירופה, זה בגלל ששם האופק שונה. ומלבד זאת, בחו"ל נהגו רבים כדעת ר"ת, ולכן הקלו בכך. ובאמת אף לדעת ר"ת אין זה ברור שאפשר להתפלל מנחה לאחר השקיעה, אלא שכך נהגו בחו"ל. אך פה בא"י צריך להקפיד על כך. ובמהרה בימינו יבנה המקדש, ואם אחד הכהנים ירצה להקריב את קרבן התמיד לאחר השקיעה, ימנעו ממנו זאת, אא"כ המשיח יפסוק כמו רבינו תם. ואף לדעת ר"ת אין זה פשוט שמותר הדבר. ויצטרך המשיח להכריע אף בכך. מ"מ לענין הקרבת הקרבנות כמעט ברור שא"א להקריב לאחר השקיעה. עכת"ד. וראה עוד ביחו"ד (ח"ה סי' כ"ב) ובילקו"י (ח"ג סי' רל"ג סעי' ג', ד') שהעלה להקל ולהתיר להתפלל מנחה אחר השקיעה עד צה"כ, וכתב דהכי עדיף טפי אם מתפלל במנין, מאשר להתפלל ביחיד קודם השקיעה. וכתב עו"ש שרשאי להתחיל להתפלל אחר השקיעה, אם יסיים לפני צה"כ את רוב תפילת העמידה. עיי"ש.

[43]מג. מה שכתבנו בענין איסור אמירת שמות ה' ברציפות בתחילת י"ג המידות, כ"כ [כה"ח (סי' קל"א סק"כ) בשם הרבה פוס'. ילקו"י (ח"א עמ' שמ"ב) ועוד. וכתבו שמי שאינו מפסיק ביניהם עונשו גדול. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שגם האשכנזים צריכים להקפיד ע"כ. ונתן כמה טעמים לדבר].

אע"פ שכתבנו בס"ד את הלכות הסליחות במקראי קודש הל' רה"ש, מ"מ נעיר גם פה כמה הערות:

כתב הרמ"א (בסי' תר"ב סעי' א') שלמנהג האשכנזים אומרים בכל ימי הסליחות ג"פ וידוי. ע"כ. ואמנם במע"ר לגר"א, ריש הלכות ימים נוראים (סימן ר"ב) כתב, שבסליחות אין אומרים וידוי "אשמנו" כי אם פ"א ולא ג' פעמים. ע"כ. ושמעתי שכן המנהג היום אצל האשכנזים. וראה מ"ב (באותו סי' סק"ב). ומנהג הספרדים, עפי"ד שעה"כ, שלא לומר וידוי יותר מפ"א בכל תפילה או בסליחות (כה"ח סי' קל"א סקי"ג, ובסי' תר"ב סקי"ג). וראה בב"י (סס"י תר"ד) דמשמע דלא ס"ל כדברי האר"י ז"ל (שלא שמעם. ויש מחלוקת בין הפוס', האם אמרינן שאילו ידע מרן דברי האר"י ז"ל באי-אלו דברים, ההיה חוזר בו ממש"כ בשו"ע והיה מקבל דבריו, או דאפ"ה לא היה זז מרן מהוראותיו למרות שהקבלה חולקת ע"כ. וראה ע"כ ביבי"א ח"ב סי' כ"ה סקי"ב. ואכמ"ל).

ומ"מ, אף לדעת הרמ"א שם, בעיו"כ א"א וידוי אלא פ"א בלבד. ראה במ"ב (שם סק"ז) ובכה"ח (סקי"ד) מהם הטעמים לכך.

[44]מד. הא דקורין לה שבת תשובה, הוא משום שהיא השבת הראשונה בעשי"ת לאחר מוצאי רה"ש.

והא דיש קורין לה "שבת שובה", הוא ע"ש הפטרת שבת זו המתחלת במילים "שובה ישראל". ראה מרן (סי' תכ"ח סעי' ח'), וכ"כ הרמ"א שם, וראה עוד במ"ב (סקכ"ג), ובכה"ח (ס"ק מ"ח ונ'). וראה במרן (סי' תקצ"ז סעי' א') שנקט אף הוא בלשון "שבת שובה".

[45]מה. כ"כ מרן (בסי' תקפ"ב סעי' ג'), והסכים עמו הרמ"א שם. ודין זה נוהג אף ברה"ש וביוה"כ שחלו בשבת (רמ"א סי' תקפ"ב סעי' ג', וש"א). וכן כתבנו לקמן (בפרק ה' סי"א).

[46]מו. מ"ב (סי' תקפ"ב סק"י), כה"ח (סקי"ח) וש"א.

[47]מז. דעת הפוס' שאם סיים את הברכה אין לו לשוב ולאומרה היא דעת הפר"ח, הגיו"ר בגן המלך, והוב"ד בהגהות רע"א. וכ"כ הגר"ש גארמיזאן, י"א בהגב"י, דה"ח, א"א, ח"א, ישי"ע, ערוה"ש, קצש"ע (סימן קכ"ט סעי' ד'), שו"ת דברי דוד ועוד אחרונים. והביאו דבריהם המ"ב וכה"ח (שם), וביבי"א (ח"ב סי' כ"ה סק"א וסי' כ"ט, וח"ה סי' ה'). וכן היא דעת הגר"ע יוסף שליט"א, כפי שהסיק שם, שאינו חוזר. והמ"ב שם סתם דבריו, וכתב רק ש"יש דעות באחרונים אם צריך לחזור" במקרה זה. ודעת הגר"ש ישראלי זצ"ל, כפי שהורה לי, שאם טעה הש"ץ בכך, ואמר "הא-ל הקדוש", ואף סיים את הברכה, אינו צריך לשוב ולאומרה. ולא עוד, אלא אפי' אם אמר רק תיבות "ברוך אתה ה'", אף שלא חתם תיבות "מקדש השבת", ימשיך לומר "מקדש השבת", ולא יאמר "למדני חוקיך", כיון שלדעתו אין לחזור אם טעה בכך. והוסיף, שמ"מ אם עדיין לא הזכיר ש"ש, אלא אמר רק תיבות "ברוך אתה" שבחתימת הברכה, אכן יחזור לומר מתיבות "המלך הקדוש" ואילך.

וטעם הסוברים שאין ד"ז לעיכובא, ואם טעה בכך והזכיר ש"ש, בחתימת הברכה שא"צ לחזור, כיון שמעיקר הדין א"צ לומר ברכה מעין שבע, ומעיקרא לא היה זה חלק מהתפילה, אלא שחכמים תיקנו לומר זאת כדי שיתעכבו לאחר תפילת העמידה בבתי הכנסת שהיו אז בשדות, ועי"כ ימתינו למאחרים ולא ישאירום לבדם שם, מפני הסכנה, כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף כ"ד ע"ב). ולכן בדיעבד אם שכח לומר "המלך הקדוש" אינו צריך לחזור.

[48]מח. דעת החולקים והסוברים שאמירת "המלך הקדוש" הינה לעיכובא אף בברכה מעין שבע, היא דעת שכנה"ג, א"ר, מט"י, הש"ץ, זכ"ל, מט"א והבא"ח. וראה במ"ב, בכה"ח וביבי"א שם, שהביאו את דעת החולקים. וכן נראה שנוטה דעת כה"ח שם להלכה. אלא שהוסיף בסוף דבריו, שהרוצה לסמוך על הסוברים שאין לחזור, אין למחות בו. ואף שבדר"כ נוטה הרב כה"ח לפסוק עפי"ד המקובלים, ובמקרה זה סוברים הם דבעי לחזור, מ"מ הכא כתב שאין למחות ביד החולקים, משום סב"ל. והגר"מ אליהו שליט"א הורה לי שיש לפסוק בזה כפי שכתב הג"ר יוסף חיים בשו"ת רפ"ע (ח"ג סי' כ"ג) ובבא"ח (פר' נצבים סקי"ח), שאם טעה וסיים הברכה צריך לשוב ולאומרה. עכת"ד.

יש להעיר, שמה שכתבנו דבעי לחזור על הברכה אם כבר סיימה בטעות, הוא לאו דוקא אם סיימה. אלא נראה שאף אם אמר רק "בא"ה מקדש", אף שלא המשיך תיבת "השבת", הדין כן, כיון דלא מהני עוד שימשיך "למדני חוקיך" דאין משמעות למשפט "בא"ה מקדש למדני חוקיך", וגם אין זו לשון הפסוק. וכן מצינו בעוד מקרים דומים שכתבו הפוס' כן. וראה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ט הערות ס"ה וע').

ומה שכתבנו שבמקרה זה צריך לאומרה מתחילתה, דהיינו מהמילים "ברוך אתה ה', א-להינו וא-להי אבותינו" וכו', כך משמע מדברי הפוסקים שהביא כה"ח (שם בסקי"ח), שכתב ש"חוזר לראש". ואמנם המ"ב (שם בסק"י) לא גילה דעתו בזה, אך בתשובה לשאלתי הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א, שבמקרה זה צריך שליח הציבור להתחיל במילים "ברוך אתה ה', א-להינו וא-להי אבותינו" וכו'. וראה עוד בבה"ל סי' קי"ד (בסעי' ו') ד"ה "במקום". וטעם הסוברים שדבר זה לעיכובא, משום דאע"פ שלפי הפשט א"צ לחזור, אך לפי"ד האריז"ל, שברכה מעין שבע הינה חובה וחלק מהתפילה, הרי שאם טעה צריך הוא לשוב ולאומרה כתיקונה (כ"כ הגחיד"א במחב"ר, והב"ד כה"ח שם). וראה עוד בענינים אלה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ'), וכן בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ל"א).

[49]מט. כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א. וראה במ"ב (סי' קי"ד סק"כ).

[50]נ. מה שכתבנו שהאשכנזים אינם אומרים א"מ בשבת, כ"כ הרמ"א (בסי' תקפ"ד סעי' א', ובסי' תר"ב סעי' א'). וראה ע"כ באריכות בכה"ח (סי' תקפ"ד סק"ח).

והטעם שא"א א"מ בשבת ראה במ"ב (סי' תקפ"ד סק"ד) מש"כ בשם המ"א, וכה"ח (סק"ז).

ומה שכתבנו שא"א א"מ אף במנחה של ע"ש, דכ"כ המ"ב (בסי' תר"ב סק"ג), ובשעה"צ (סי' תקפ"ד סק"ז).

ובענין מה שכתבנו שיש גם ספרדים שאינם נוהגים לאומרו במנחה של ע"ש ובשבת, ראה כה"ח (סי' תקפ"ד ס"ק ז' וח'). וראה עוד בס"ד במקראי קודש הלכות רה"ש פ"ה מה שכתבנו בזה.

ומה שכתבנו שיש ספרדים הנוהגים לאומרו אף בשבת, ראה מש"כ המאירי בספרו מגן אבות (סי' כ"ד) שדחה דברי ספר העיתים שכתב שלא לומר א"מ בשבת. וראה בב"י (סי' תקפ"ב) ובמט"י (שם). בכה"ח (סי' תקפ"ב סקט"ז וסי' תקפ"ד ס"ק ד', ה', ז' וח'). וראה עוד ביחו"ד (ח"א סי' נ"ד), ומה שכתבנו בס"ד בקונט' הל' ראש השנה פרק ה'. ושמעתי מהגר"מ אליהו שליט"א שבכל שבת אין להזכיר ענין חטא עוון ופשע בעת אמירת ה"יהי רצון" שלפני פרשת התמיד בשחרית. אלא יש לדלג על תיבות אלה. עכת"ד. וראה בלוח א"י שכתב כן לגבי שחרית של רה"ש. וכ"מ מכה"ח (סי' תקפ"ב שם). ועוד בענין אמירת א"מ בשבת ראה לקמן (בפרק ה' סעי' י"ב).

כתבו הפוסקים, שאף שהמנהג שלא להזכיר חטא ועוון, מ"מ שרי לומר פסוקים שיש בהם הזכרת חטאים ועוונות (מ"א סי' תקפ"ד סק"ה, עיי"ש. וכ"כ שו"ע הגר"ז, המ"ב סק"ג וכה"ח סק"ד).

כתבו הפוס', שבתפילת מנחה בשבת תשובה יש לומר פסוקי "צדקתך צדק" (כ"כ הרמ"א בסי' תר"ב סעי' א', וכה"ח בסי' תקצ"ח סק"ה). והדין כן אף כשחל עיו"כ למחרת השבת (כה"ח סי' תקפ"א סקע"ד, ובסי' תר"ב סקכ"א, וש"א).

כתבו הפוס', שנוהגים שבשבת זו אין נער קורא את ההפטרה (מ"ב סי' תר"ב סקי"א, כה"ח סק"ט וש"א).

[51]נא. כ"כ המט"מ, ושכנה"ג, והב"ד כה"ח (סי' תר"ב סק"י). ועיי"ש שהביא סמך לכך מהמדרש. ועוד כתב כה"ח (שם סק"ז) שבשבת זו יקרא בדניאל פרקים ט' וי', ובנחמיה פרקים ח'-י', ובתהילים פרק נ"א, ועוד. עיי"ש. ומ"מ אין חובה בכך.

[52]נב. דעת המתירים לחסידים ואנשי מעשה להתענות בשבת תשובה היא דעת הריטב"א, כפי שכתב בשמו השטמ"ק למס' ביצה רפ"ב. והוסיף, שעליו נא' שכל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה. ודוקא ביחידים ואנשי מעשה הדין כן, אך לא בשאר בני אדם. עכת"ד. וכתב ע"כ הגחיד"א במחב"ר (סי' תקצ"ז סק"א), דלענין דינא, אפי' אנשי מעשה לא יסמכו ע"כ, אלא יתענו אמנם בין כסה לעשור, אך לא בשבת תשובה ובעיו"כ. ע"כ. והב"ד כה"ח (בסי' תקצ"ז סק"ד). ודברי הגחיד"א הנ"ל עולים בקנה אחד עם פשט דברי מרן (בסי' תקצ"ז סעי' א') שכתב: "אין מתענים ברה"ש ולא בשבת שובה", והוא עפי"ד כמה גדולים, מהם רב האי גאון, הרי"ץ גיאת, הרא"ש, המרדכי והגמי"י. וראה עוד בטור ובב"י סי' תקצ"ז (בפרט בדברי תה"ד שהתיר לכל אדם להתענות), ברמ"א באותו סי' סעי' ג' (לענין רה"ש), בה"ט (באותו סי' סק"א) וכה"ח (סק"ג). ויודעני, שהגר"מ אליהו שליט"א הורה לפלוני הלכה למעשה שלא יתענה ברה"ש, אף שאותו אדם היה רגיל להתענות כל יום. עכת"ד. והטעם שאין להתענות בשב"ת, ראה בכה"ח (שם סק"ט), מש"כ בשם הטור.

וראה עוד בכה"ח (שם סק"ז) בדין מי ששכח להזכיר בברהמ"ז מעין המאורע ("יעו"י") ביום רה"ש. ונראה דה"ה לשב"ת, שהרי אף בה יש מתירים להתענות כברה"ש. עיי"ש. וראה עוד בילקו"י (מועדים, עמ' 07 סעי' ט"ז) בענין זה, ומה שכתבנו בס"ד בקונט' רה"ש (פי"ב).

[53]נג. כ"כ הלבוש ששמע מגדול אחד, וכ"כ הא"ר (בסי' תר"ב סק"ז), הגר"א בביאורו בשו"ע (וכן איתא במע"ר סי' קנ"ט. עיי"ש טעמו). וכ"כ בספר בית מאיר, בבה"ל (סי' תכ"ו ס"ב ד"ה "ולא") ובמ"ב (סי' תר"ב סק"י) בשם האחרו', ונראה שכן היא דעתו. וכ"כ כה"ח (באותו סי' סקי"ט, ובסי' תכ"ו סקכ"ז). עיי"ש כמה טעמים לכך. ואף הגרי"מ טוקצ'ינסקי כתב בלוח א"י (הל' עשי"ת), שמנהג רוב האשכנזים לקדש הלבנה לאחר ג' ימים מעל"ע משנהנין מאורה. ובספר ילקו"י (מועדים, עמ' קט"ז סל"ז) כתב שגם בירושת"ו היו שנהגו כך (עיי"ש. ובפרט בהערות ע"ב וע"ג שם).

[54]נד. כ"כ הרמ"א (בסי' תכ"ו סעי' ב' ובסימן תר"ב סעי' א'). והלבוש כתב הטעם, דצ"ל זאת מתוך שמחה, ולפני יוה"כ אנו תלויים בדין. והב"ד כה"ח (שם בסי' תר"ב). וראה עוד בבה"ט (סי' תר"ב סק"ד), שע"ת (סק"ד), במ"ב (סי' תכ"ו סק"ט) בכה"ח (בסי' תכ"ו ס"ק כ"ז-כ"ט וססק"ל), וילקו"י (שם).

[55]נה. כך נודע לי לאחר שחקרתי ודרשתי בענין המנהג בדורנו, שמנהג הספרדים בפשטות שנוהגים רובם ככולם לברך על הלבנה במוצאי יוה"כ (וכן נוהג הגר"מ אליהו שליט"א). ואף אצל רוב האשכנזים המנהג כן, הן פעיה"ק ירושת"ו, הן בבני ברק והן בשאר חלקי הארץ, וכן ראיתי כמה גדולים שנהגו כך. ואמנם חלק מה"פרושים", הנוהגים כמנהג הגר"א, מקדשים את הלבנה כבר בעשי"ת, וכמש"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י (ואמנם יש להעיר, שי"א שאין להכריע בעניני המנהגים דוקא כמש"כ בלוח א"י. וכמבואר לקמן בפרק י"ב הערה כ"ג. עיי"ש). וכן כתבנו לקמן בפרק י"ב (סעי' ד').

[56]נו. הא דמעיקר הדין שרי לשאת אשה בימים אלה, כ"כ הגר"ע יוסף שליט"א ביחו"ד ח"א סי' מ"ח (עיי"ש מש"כ, שאדרבא, יש לעודד את הקדמת הנישואין ככל האפשר). וכן שמעתי ממנו בשיעור. והוסיף בשיעור, שאף שיש נוהגים להחמיר בכך, העיקר להלכה להקל. וציין עוד, שאין להחמיר בכך, בפרט כאשר עלולים בני הזוג לעבור על איסורים חמורים (כבעילת נידה דהוי בכרת, או אפי' נישוק, חיבוק וכדו') בשל דחיית הנישואין. עכת"ד. ואף הגר"מ אליהו שליט"א הורה לי שמותר לשאת אשה בעשי"ת, והוסיף שכן המנהג להקל. ע"כ (ואגב, פעמים רבות שמעתי מהגר"מ אליהו ומהגר"ע יוסף שאין לבחורים לדחות את נישואיהם לגיל מאוחר, אלא כיון שהגיע הבחור לפרקו יש לו לשאת אשה, וזריזים מקדימים למצוות. ושניהם ציינו במפורש שהדברים אמורים אף לבחורי ישיבות, שתורתם אומנותם. וטעמם, דלאחר הנישואין לומד האדם ביתר טהרה. ועוד האריכו הרחיבו הדיבור ע"כ. לעומת זאת שמעתי מכמה גדולים אשכנזים בדורנו, שמי שחשקה נפשו בתורה רשאי לדחות את נישואיו בכמה שנים כדי שיוכל לעסוק בתורה כשאין ריחיים על צוארו. אך כמובן שאין זו מחלוקת בין הספרדים לאשכנזים. וראה גמ' קידושין דף כ"ט ע"ב וברוא"ח. ויש להאריך בכך, ואין כאן מקומו). ואף הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שיש אומרים שיש ענין לשאת אשה דוקא בימים אלה, כדי שיתכפרו עוונותיו לפני יוה"כ (כדין הנושא אשה). וכן כדי להרבות בזכויות, כסברת המברכים את הלבנה בעשי"ת (ראה בצי"א וביחו"ד המצוינים פה בהערות, מה שכתבו בשם שו"ת מלמד להועיל שהב"ד מוהר"ר זליגמנן). עכת"ד.

ודעת הפוס' שכתבו שיש להמנע מנישואין בימים אלה, היא דעת המט"א (סי' תר"ב סק"ה), קצש"ע (סי' ק"ל סעי' ד'), חכמת שלמה, סידור בי"ע לריעב"ץ, הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י (הל' עשי"ת), וצי"א (ח"י סי' כ"ו).

[57]נז. כתב מרן (בסי' תר"ג סעי' א'): אף מי שאינו נזהר מפת של כותים, בעשרת ימי תשובה צריך להזהר. ע"כ. והאריכו הפוס' בהלכות אלה (ראה מ"ב וכה"ח רס"י תר"ג). ומ"מ, כתבו הפוס', שבשעה"ד כשאין לאדם מה לאכול, או שאינו יכול לאכול כי אם פת מחמת איזו סיבה, יש להקל לאכול אפי' פת עכו"ם של בעלי בתים. ראה כה"ח (סי' תר"ג סק"ג). ומה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' חנוכה (פ"א הערה י"א). ואמנם אנו כתבנו בסתמא שיש להזהר בימים אלה בעניני מאכלים בכלל, שכן שמעתי מהגר"מ אליהו שליט"א דבעינן בימים אלה להזהר במשנה זהירות באיסורי תולעים. והדגיש מאוד ענין זה. וכ"כ כה"ח בסי' תר"ג סקכ"ב (עיי"ש מש"כ בשם הפר"ח, ובשם הגחיד"א בספרו דבש לפי). וכעבור זמן שאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א, ואמר לי שאכן מה שכתב מרן שיש להזהר בימים אלה בפת עכו"ם, היינו לאו דוקא, אלא שבאמת בימים אלה יש להזהר יותר משאר ימות השנה בכל עניני כשרות המאכלים. עכת"ד.

כתב השל"ה (דף ס"ז) שהחסידים נהגו לאכול חולין בטהרה. ע"כ. וכבר האריכו האחרונים בקושיות ותירוצים ע"כ. ראה בכה"ח (סי' תר"ג סק"ו).

[58]נח. כ"כ הברכ"י (סי' תר"ב סק"ב). והב"ד כה"ח (באותו סי' סק"ח). ופירש כה"ח דבריו, דר"ל שעי"כ שיזהר בשבת זו יתרגל להזהר בכל שבתות השנה. דאל"כ מאי שנא שבת זו מהאחרות. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שאכן על כל הלכות שבת צריך להקפיד כל שבתות השנה. אלא שבשבת זו יש להדר ולהקפיד גם על חומרות שאינן מעיקר הדין. ונראה שעדיף יותר מכל, שהאשכנזים יקפידו גם על דברים שפסקם השו"ע, אף שהרמ"א היקל בכך. ושהספרדים יקפידו גם על הדברים שהחמיר בהם הרמ"א, אף שהשו"ע היקל בהם. וה"ה חומרות אחרות שכתבו גדולי הפוס'. כיון שד"ז יש לו מקור בפוסקים. עכת"ד. והעיר חכ"א שליט"א שלכאו' לא מצינו בספרי הפוס' שיש להחמיר דוקא בחומרות אלה. וכן לא שמענו שהחמירו בכך החסידים והצדיקים באשכנז או בספרד. ואמנם לא מצינו אינה ראיה, אך מ"מ אולי יש לחלק בין דברים שהפוס' הכריעו בהם לדינא, כל עדה לפוסקיה, לבין דברים שהותרו בשעה"ד וכדו' שבהם יש יותר מקום להחמיר, ובזה יש להחמיר דוקא בשבת תשובה. עכ"ד. ומ"מ נלע"ד שאף אם אין מקור לדברי הגר"א נבנצל שליט"א, מ"מ דבריו הינם סברא חזקה. ומי אני שאחזק את דבריו, וודאי שאינו צריך לדידי ולדכוותי. וע"ע בערוה"ש (אפשטיין. סי' תר"ג ס"ב).

ועוד בעניני עשרת ימי תשובה:

כתבו הפוס', שבתי הדין דנים ושופטים בימים אלה (לבוש, ט"ז, מ"א, מ"ב סי' תר"ב סק"ט, כה"ח סקט"ז וש"א). והטעם, דכשיש דין למטה אין דין למעלה.

ועוד כתבו, דאע"פ שדנים, אין משביעים בימים אלה עד לאחר יוה"כ (רמ"א סי' תר"ב סעי' א'. והטעם ראה בט"ז בסי' תר"ב סק"א. והב"ד המ"ב סק"ח וכה"ח סקט"ו). וכן אין נותנים חרם בימים אלה (רמ"א שם. והטעם כתבו הט"ז, המ"ב וכה"ח שם, שלא לעורר כוחות הדין).

ראוי בימים אלה להתפלל על מנוחת הנפטרים (מל"ח. כה"ח סי' תר"ב סקי"ח. וראה עוד בכה"ח סקי"ז).

[59]נט. רמב"ם הל' תשובה (פ"ג ה"ד). כה"ח (סי' תר"ב סק"ד).

כתב בספר ילקו"י (עמ' ס"ט סעי' י"ג), שלמרות שי"א שגם בעשי"ת אין לישן במשך היום, כפי שאמרו לגבי יום רה"ש, מ"מ לדינא אין דבריהם מוכרחים. וראה שם בהערה כ"א.

[60]ס. עפ"י מרן (תקס"ב סעי' ב'), והרמ"א (בסי' תקפ"א סעי' ב'). והוסיף שם הרמ"א שכן נכון לעשות. ע"כ. וכתב המט"א על דברי הרמ"א, ד"מי שהוא תש כח, ויש לחוש כשיחמיר בתעניתים אלו יחלש כחו, אין לו להחמיר, כדי שלא יבוא ח"ו לידי חילול צום כיפורים שהוא מה"ת, כי תעניתים אלו הם בשביל תשו', ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים". והב"ד כה"ח (באותו סי' ס"ק ס"א). וראה עוד ברמ"א (בסי' תקס"ח סעי' ב') ובנו"כ (שם), ובכה"ח (סימן תקפ"א ס"ק ס', ובסי' תקס"ב סק"ב וסקי"ד).

והטעם לתעניות אלה, כתב הטור, לצעורי בעלמא, כדי שיתכפרו עוונותיו. וכ"כ הגר"א והמ"ב (סי' תקס"ב סק"ט).

תעניות אלה א"צ לקבלן ביום שלפני התענית וכן א"צ להשלימן (מרן סי' תקס"ב שם ורמ"א סי' תקפ"א שם). י"א שתענית זו הינה עד פלג המנחה (היינו שעה ורבע זמנית לפני הלילה), וי"א שהינה עד זמן מנחה גדולה (היינו שש וחצי שעות זמניות. ראה מ"ב סי' תקס"ב סק"י).

הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שמ"מ בצו"ג חובה על כולם להתענות, ואין זו חסידות. ובעיו"כ אסור להתענות. עכת"ד. ופשוט.

וראה עוד בענינים אלה בסי' תרס"ב ותקפ"א, ובנו"כ שם. ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש פרק ב'.

[61]סא. כ"כ מרן (בסי' תקע"א סעי' ב') לגבי ת"ח. והוסיף שמלמדי תינוקות דינם כת"ח. ע"כ. וכתבו הפוס', שאף פקידים ופועלים שכירים לא יתענו בתעניות אלה שהן תעניות רשות, כיון שבשל התענית לא יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה במשך יום עבודתם (יבי"א ח"ב סי' כ"ח ס"ק ח'-י"ב. וראה בירו' פ"ז דדמאי ה"ג, בתוספ' פ"ח דב"מ ה"ב, במצפה שמואל שם, וברמ"א בחו"מ סי' של"ג סעי' ה', שפסק דברי הירו' להלכה. וראה עוד ביבי"א ח"ד חיו"ד סי' י"ט, שדן בגדר ת"ח העוסק במצות ל"ת, שפטור ממצוה אחרת. ואכמ"ל).

ומה שכתבנו שהדין כן למי שתורתו אומנותו. אמנם מרן כתב דין זה לגבי ת"ח, אך כבר כתב המ"ב שם (בסק"ג) בשם האחרו', שמי שתורתו אומנותו נקרא ת"ח לענין זה. והוסיף, שכן הדין אף בזה"ז. וראה מש"כ הבה"ל (בסי' תקע"א ד"ה "ת"ח") שהביא דברי השל"ה בשם האר"י ז"ל. עיי"ש.

ועוד כתב מרן (בסי' תקע"א סעי' א'), שאף מי שאינו ת"ח, אם אינו יכול לסבול התענית, כגון שאינו בריא וחזק, אם מתענה הריהו נקרא חוטא, והוא עפי"ד הגמ' בתענית (דף י"א). עיי"ש. וכתב המ"ב (באותו סי' סק"ב) הטעם שנקרא חוטא, כיון שמחליש כוחותיו. ומ"מ, מי שיש לו עוונות ידועים, שצריך להתענות עליהם, אף אם ת"ח הוא, בעי למיתב בתענית, ואפי' היכי שקשה לו התענית. ומ"מ א"צ לסגף עצמו כ"כ (מ"ב שם סק"ד, ובה"ל שם). וראה מה שנכתוב בס"ד לקמן בהערה הבאה.

כשאדם רוצה להתענות תענית נדבה, עדיף שיתענה תענית דיבור מאשר שיתענה תענית מן האכילה. והטעם, כיון שבתענית דיבור אין נזק לא לגוף ולא לנשמה, ואינו נחלש בשל כך (מ"ב סי' תקע"א סק"ב). וכ"כ הגר"א באיגרתו (הנקראת "עלים לתרופה") כשנפרד ממשפחתו כשרצה לעלות לא"י.

כתוב בספרי המוסר, שמי שבאמצע אכילתו, בעוד שהוא מתאוה לאכול (דבר ערב לחיך) מושך את ידיו מהאוכל, ה"ז נחשב ג"כ לסיגוף ומתכפרים עוונותיו (כ"כ הגחיד"א, וכ"כ המ"ב שם).

[62]סב. עפ"י מדרש רבי תנחומא המובא במ"ב (סי' תקע"א סק"ד), ובבה"ל (שם). ונראה שכן דעת האריז"ל, וכמש"כ בשמו מהרח"ו, שלימוד התורה מתקן תיקונים בעולמות יותר עליונים בשמים מאשר התיקון ע"י התעניות. ולכן כתב, שמי שאין לו עוון ידוע דבעי לכפר עליו ע"י תעניות, עדיף טפי שיעסוק בתורה ואל יתענה. עכת"ד. וראה מש"כ רבינו אברהם אחי הגר"א בהקדמת ספרו "מעלות התורה", שהתעניות הן לדורות קודמים. ואילו לנו, חלושי המזג, עיקר התשובה בל"ת כל היום. כיון שהתעניות והסיגופים הם טפל והתורה עיקר. ע"כ. עיי"ש שהרחיב הדברים בענין זה, ודבריו כקילורין לעינים. וראה עוד באגרות ראיה (אגרת ע"ג), וכן ביבי"א (ח"א חיו"ד סי' י"ד ס"ק י"ד שהאריך בענין זה, ושם ח"ב חאו"ח סי' כ"ח ס"ק י"ב). וקיצרתי.

ומה שכתבנו שהמאור שבתורה מחזירו למוטב, ראה מש"כ השערי תשובה (סוף או"ח) בענין זה.

[63]סג. עיקר דין זה כתבוהו הברכ"י (סי' תר"ג סק"ד), המ"ב (סק"ב) וכה"ח (סק"י). וראה עוד בשעה"צ (באותו סי' סק"ו).

מה שכתבנו כדוגמא את ספר הישר, כ"כ כה"ח (שם סקכ"א) בשם המט"מ. והכוונה לספר הישר המיוחס לר"ת (אף שיש כמה דעות מיהו מחבר ספר זה). ומה שהזכרנו כדוגמא את אגרת התשובה לרבינו יונה, כ"כ המ"ב (שם) וכה"ח (שם) בשם הרא"ש. ובענין לימוד ספר מסילת ישרים, ראה מש"כ ב"מועדי ראיה" (עמ' נ"א). ומה שכתבנו בענין אורות התשובה, ראה בהקדמת הרה"ג משה צבי נריה זצ"ל לספר "אורות התשובה" (למהדורה השלישית), שכתב שאף הרב זצ"ל עצמו היה לומדו בימי אלול לאחר תפילת שחרית.

[64]סד. עפ"י הרמ"א (בסי' תר"ג סעי' א'). וראה עוד בח"א (כלל קמ"ג), ובכה"ח (סי' תר"ג ס"ק ז'-כ"ו).

בענין החרטה ראה בגמ' חגיגה (דף ה'), דא"ר חנינא בר פפא: כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד. ובענין התשובה על עבירות מסוימות ראה בשע"ת, פת"ע, מ"ב וכה"ח (סי' תר"ג).

[65]סה. עיקר דין זה כתבנו עפי"ד ס' אספקלריה המאירה פ' "תצא" (דף קט"ז ע"ג). והוב"ד בכה"ח (סי' תר"ג סקכ"ה). עיי"ש. וראה עוד במ"ב (סק"ב) מש"כ בשם יערות דבש.

ומה שכתבנו דבעי לפשפש במיוחד בעבירות היום-יומיות שאדם דש בעקביו, זאת עפ"י כה"ח (שם סקי"א). כתבו הפוס': בעשי"ת, כל אדם טרם עלותו על יצועו בלילה יהרהר במעשיו שעשה באותו יום, ואם מצא שפגע בחבירו, או שעבר עבירה אחרת, יתחרט ע"כ ויתקן זאת. וכן ראוי לעשות בכל ימי השנה (מ"ב סי' תר"ג סק"ב, כה"ח סק"כ, וכן בסי' רל"ט סק"ב, ובסי' תקפ"א סקכ"ד. עיי"ש. וראה עוד מש"כ מרן בסי' תר"ו סעי' א').

[66]סו. כ"כ הרמ"א (סי' תר"ג סעי' א') עפ"י תלמידי דרבינו יונה ריש ברכות (דף א' ע"ב בדפי הרי"ף). והוסיף, שהטעם הוא משום דיותר מתחרט כשיודע שעשה עבירה מאשר אם אינו יודע בוודאות אלא מסופק בכך. עיי"ש. וראה עוד כה"ח (באותו סי' ס"ק כ"ד).

כתב אבי תנועת המוסר, הקדוש כמוהר"ר ישראל זצ"ל מסלנט באגרותיו (נדפס בספר אור ישראל אגרת ז') שאם קשה לאדם לשוב בתשובה מחטאיו, אזי "מדוע לא נעשה כה לנפשינו, לראות לכל הפחות לקיים המצוות הקלות לפנינו לקיימם ולהשמר מהעבירה בבחינה הקלה, אשר תצילנו מיסורים קשים ומרים ר"ל". והיינו שלא יתיאש, אלא שלכל הפחות ישוב מהעבירות שקל לשוב מהן, וכן יקיים המצוות שאין לו קושי רב לעשותן. וכתב עוד ע"כ (שם באמצע איגרת ח') ש"אכן כשיתבונן האדם היטב עניניו בכל פרטיהם, בגדר [העבירות] הקלות והכבידות, נקל לפניו לקבל על עצמו קבלה של קיימא, לשמור אותו בגדר הקלות לפניו, אשר למין בפ"ע יחשב, ובזה ינזר כמעט מרוב עונותיו בנקל". עיי"ש.

[67]סז. ראה שה"ש רבה (פרשה ה' פרק ב' עה"פ "פתחי לי") ובפסיקתא (פרשה ט"ו), וילקו"ש (שה"ש פ"ה).

[68]סח. יומא (דף ל"ט ע"א).

[69]סט. הא דנקראים אהובים, כ"כ הרמב"ם (פ"ז מהל' תשובה ה"ו). הא דאין כל אומה ולשון שולטת בהם, כך איתא בכתובות (דף ס"ו ע"ב), בספרי פר' "וילך" (פרשה ל"א, י"ד), ובאדר"נ (ל"ד, ד'). והא דנגאלים, כך איתא ביומא (דף פ"ז ע"ב) ובסנהדרין (דף צ"ז ע"ב).