מקראי קודש

אודות בית

פרק ה': ברכות "שהחיינו" ו"שעשה ניסים" ביום העצמאות

ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות

א. לדעת כמה פוסקים, מי ששמח מאוד על הקמת מדינת ישראל, רשאי לברך את ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות, מהטעמים הכתובים כאן במקורות. אך לדעת הרבה פוסקים, אין לברך בשום פנים ואופן את ברכה זו ביום העצמאות על הקמת המדינה, משום שאת ברכה זו מברכים רק ביום טוב כזה שקדושתו הינה גדולה, כך שיש בו איסור מלאכה, או שמברכים אותה בעת עשיית מצוות היום, כהדלקת נרות חנוכה, או קריאת המגילה. ולמעשה, מי שאכן שמח מאוד על הקמת המדינה ורוצה לברך ברכה זו, יש לו על מה לסמוך, ויברכנה סמוך לאמירת ההלל. אך באמת עדיף שישמענה מאדם אחר שממילא מברכה, ולא יברכנה בעצמו.

ברכת "שעשה ניסים" ביום העצמאות

ב. לדעת רוב הפוסקים אין לברך ביום העצמאות את ברכת שעשה ניסים, וטעמם עמהם. ואכן רובו המכריע של הציבור אינו נוהג לברך ברכה זו ביום זה. וראה עוד כאן במקורות.

הערות


[1]

מה. כמו שכתוב בספרי הקודש, שיש חמש מדרגות: 1) הפעולה של עשיית המצווה (כגון הדלקת נר חנוכה). 2) הדיבור – הברכה על המצווה. 3) המחשבה – שעושה לשם מצווה. 4) כוונות עפ"י הקבלה בעת הברכה ועשיית המצווה. 5) עשיית המצווה בשמחה עצומה! וזה גדול יותר אפילו מעשייתה בכוונות. ויהי רצון שנזכה לעבוד תמיד את הקדוש ברוך הוא בשמחה עצומה!!!


א. ראשית בס"ד נקדים שסוגיא זו של ברכת "שהחיינו" הינה ארוכה מאוד. היא מסתעפת לכמה מקומות בש"ס [למשל בבלי עירובין (ד"מ, ב') ובירו' בפסחים (פ"י ה"ה)], ובשו"ע. אך כיוון שאין זה נושא הרצאת הדברים שלנו, לכן לא נרחיב יריעה זו כאן, אלא בס"ד נתמקד רק בדברי הפוס' אודות ברכה זו על עיצומו של יום העצמאות. האם יש חובה לברך ברכה זו, או שזו רשות, או שאף יש איסור לברכה. ואם יש לברכה, כמו שהרה"ג י"ל מימון זצ"ל בירך אותה בהיותו בטקס הכרזת המדינה, האם אכן התיקון לברכה הוא גם לדורות, או רק באותה שנה שהיה אירוע זה.


בס"ד נכתוב עתה מיהם הפוס' הסוברים שיש לברך את ברכת "שהחיינו" על עיצומו של יום העצמאות.


ראשון לפוס' הסוברים לברך הוא הג"ר משולם ראטה זצ"ל (שאגב היה גאון עולם. בגיל שלוש עשרה נודע כעילוי, ובגיל שמונה עשרה קיבל תעודת הסמכה להוראה – יורה יורה. והרבה מגדולי הדור התייעצו עמו. בעל השקפות ציוניות). ואכן הגר"מ ראטה זצ"ל כתב בשו"ת קול מבשר (ששמו מעיד על אמונתו שכבר מתחילה הגאולה. בח"א סי' כ"א סק"ד), שכל מי ששמח על הקמת המדינה @56חייב@55 לברך ביום העצמאות את ברכת "שהחיינו" [הב"ד בס' היוצו"ר (דר"ע)]. ויותר מכך, הוסיף והביא את דברי רבנו הרשב"א (בשו"ת סי' רמ"ח), שמי שנהנה ואינו מברך ברכה זו הריהו חוטא [הב"ד בס' היוצו"ר (דער"ה)].


וכן מתבאר גם מדברי רבנו הגרצ"י זצ"ל בלנתי"ש (ח"ב. מאמר חמישים וארבע. מזמור י"ט. ד"ה "בערב שבת"), שהסביר את חוסר התקנת הברכה על ההלל באותה תקופה, בשל חוסר שמחה מספקת של הציבור על הקמת המדינה. והשווה זאת לדין ברכת "שהחיינו" כששמח שרואה את חבירו, ואם אינו שמח, אינו מברך "שהחיינו", ואף שהסביר עי"כ את מה שהרה"ר לא התקינה לברך על ההלל, מ"מ מדבריו גם מובן שאף אין לברך "שהחיינו" בגלל שהציבור אינו שמח מספיק. והיינו שלדעתו למעשה אין לברך ברכה זו.


גם הג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל בס' משפטי עוזיאל (ח"ח סי' כ"ג) דבעי לברך "שהחיינו" ביום העצמאות.


גם הגר"ש גורן זצ"ל דן בתורת המועדים [(עמ' 610 ואילך). הב"ד בס' היוצו"ר (דרנ"ד – ר"ס)] גבי ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות. והאריך שם בכך, ולמסקנה בס' תורה"מ (במהדו' חדשה עמ' 641) כ' שמקורות ההלכה מאפשרים אמירת ברכת שהחיינו בשו"מ ביום העצמאות, "לכל מי שמרגיש בנפשו ביום זה שמחה אמיתית של יום טוב, המעורר בלבו רגשי חדווה, עונג והתעלות, עם כוננות שלטון ישראל בארצו, והחזרת עטרת החרות של העם. השתלשלות מאורעות כבירים אלה מחייבת אותנו לתת הלל ושבח והודאה על שעבר" וכו'. ומתבאר שמסקנתו שחובה לברך את ברכת "שהחיינו". עיי"ש. וראה לקמן (בהערה ו') שהגרמ"צ נריה דחה בטוטו"ד לפחות חלק מהוכחותיו של הגר"ש גורן זצ"ל.


גם הגרח"ד הלוי זצ"ל כתב בספרו דת ומדינה (עמ' 103) שיש לברך את ברכת "שהחיינו" (אך ללא הסבר מפורט במקורות). וכ' כן לגבי יחיד. ואילו לגבי ציבור, התנה זאת בהסכמת הרבנות הראשית. ומ"מ חידש שם שיכול לברכה בכל שעה ביום, ולא הצריך כלל לסומכה להלל. וזאת בלי טעם. וזה חידוש גדול – דהיינו ס"ל שאי"ז בא על מצוות היום אלא בשל עיקרו של יום. וזה חידוש על גבי חידוש.


ואף הגר"ד ליאור שליט"א כ' בס"ד בדבח"ב שיש לברך ביום העצמאות את ברכת "שהחיינו". אלא שלא ברורה לי דעתו לגמרי. שבדבח"ב חלק ב' (עמ' 273 סי' תקל"א) כ' ש"יש לברך שהחיינו". וכן בחלק ה' ג"כ כתב שיש לברכה בשו"מ, אך הדגיש שאין לברכה על עיצומו של יום בלבד, אלא יש להסמיכה לקריאת ההלל. והיינו שאין לברך ברכה זו ללא הצמדתה להלל, דזו היא מצוות היום, ואז יוצא שאינו מברכה בפנ"ע אלא חובה שתהא סמוכה למצוות היום, וזאת כמש"כ שם, שיש לחשוש לדעה האומרת שבימים שאינם מקראי קודש אין לברך שהחיינו על עיצומו של היום בלבד. ולכן כ' שם, שהנוהגים שלא לומר הלל בלילה אלא ביום בלבד, יברכו "שהחיינו" סמוך להלל של היום. ע"כ. אלא שק"ק לי , שכתב שם (בהערה 7) בסו"ד עפי"ד קול מבשר, ש"נכון להסמיך ברכת שהחיינו לאמירת הלל". ואילו מדבריו האחרים משמע שאי"ז נכון בלבד אלא חובה לעשות כן, מחשש למ"ד שאין לברכה על עיצומו של היום. וקצ"ע. ומ"מ הוסיף שם (בהערה 8), שהש"ץ יכול לברך בעצמו, ולכוון להוציא את הציבור י"ח.


ובאשר לד' הג"ר יעקב אריאל שליט"א. אמנם הוא לא כתב בהדיא שיש לברכה, אך לפי דבריו המובאים באהל"ה (עמ' 57 הערה 5), הרי שהרה"ר לא תיקנה לברך ברכה זו, אך הוסיף שם שי"א שיש לברכה. ותו לא מידי.


נמצאנו למדים שישנים כמה פוס' חשובים הסוברים שמי שאכן שמח מאוד על תקומת המדינה, רשאי הוא לברך את ברכת "שהחיינו".


[2]

ב. כפי שבס"ד הקדמנו בהערה הקודמת, הרי שסוגיית ברכת "שהחיינו" הינה רחבה, ואנו נתמקד רק גבי ני"ד.


כתבו הפוס' שישנם חמישה סוגי ברכת "שהחיינו": 1) "שהחיינו" על מועדי ישראל. 2) על קיום מצוות דאו' או דרבנן. 3) ברכת הראיה על אדם ששמח על ראיתו ולא ראהו לפחות שלושים יום, וכן הרואה פירות המתחדשים מתקופה לתקופה (וכיום נוהגים לברך רק כשאוכלם). 4) על רכישת בית, כלים וכדו'. 5) על בשורות שטובות רק לו (דאם הן טובות גם לאחרים, מברך "הטוב והמטיב").


ובאמת שחמשת סוגים אלה מתחלקים לשתי חלוקות עיקריות: 1) ברכות השבח והודיה בעת שמחה. 2) ברכת הזמן (על מועדים או מצוות הנעשות מזמן לזמן). כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל בתוה"מ. הב"ד בס' היוצו"ר (דרנ"ד).


ואכן בס"ד מצינו כמה וכמה טעמים שכתבו הפוס' להתיר לברך ברכה זו בני"ד.


@56טענה א': @55כ' הגרש"ג זצ"ל, עפי"ד בעל הרוקח (בסי' שע"א), שעל כל דבר שמחה והנאה הבאה לאדם לפרקים, צריך לברך "שהחיינו". ושכן מתברר מאריכות דבריו של הנצי"ב זצ"ל בסוף ספר העמק שאלה על השאילתות. והוסיף הגשר"ג, שכן מתבאר מדברי הראשונים, שעיקר היסוד בברכת "שהחיינו" במיקרים שמנו חכמים, הרי שמידת השמחה היא הקובעת את חובת הברכה. ושכן מתבאר בדברי הרא"ש בברכות (פ"ט סי' ט"ז), שכ', שיראה לו שהכל הוא לפי מה שהוא אדם... שאין הבכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתו. כדרך שמברכים על הגשמים בשעת ירידתן, אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד. עכ"ד.


@56טענה ב': @55ועוד כתבו הפוס' עפ"י מה דאיתא בירו' בפסחים (פ"י ה"ה): אמר רבי תנחומא, שאף על ראיית תאנה שביכרה מברכינן זמן. ע"כ. ועפי"ז כתב הגרש"ג זצ"ל, שגם ביוהע"צ יש לברך זמן, שהרי אין זה פחות מהשמחה שבדלעת חדשה ובתאנה שביכרה [ואגב. דבר זה מזכיר לי מעשה הקשור לגרש"ג זצ"ל. באחד מימי יום העצמאות בירך הגרש"ג בתפילת ערבית בביהכ"נ את ברכת שהחיינו. אחר התפילה ניגש אליו אחד המתפללים שאינו מאותם החוגגים את יוהע"צ, ושאלו, מדוע הוא מברך ברכה זו. ענה לו הגרש"ג שהוא קנה עניבה חדשה. השואל הנהן בראשו בהבנה, ואמר שאם כן זה מובן מדוע הגרש"ג בירך "שהחיינו". מיד המשיך הגרש"ג ואמר לשואל בתמיה: על קניית עניבה אתה מבין שמברכים "שהחיינו", ועל קבלת מדינה שלימה במתנה מהקב"ה – על זה אתה לא מבין שצריך לברך "שהחיינו"? והשואל נבוך ולא ענה דבר. עד כאן שמעתי]. ועוד, דהא עפ"י הספק בגמ' הבבלית גבי רה"ש ויוה"כ משום דמזמן לזמן אתי. ולפי"ז גם ביוהע"צ שרי לברכה, דהא מזמן לזמן אתא. עכת"ד הגרש"ג זצ"ל.


@56טענה ג': @55עוד כתבו המצדדים לברך את ברכת "שהחיינו", שכן מתבאר מדברי רבנו המאירי בשבת (דכ"ג, א'), שכתב שבחנוכה אפשר לברך זמן אף ללא הדלקת נ"ח או ראייתו. שכתב שם המאירי שי"א שמברך בכה"ג זמן, וסיים שם בלשון: "והדברים נראים". והוסיף הגרש"ג זצ"ל, שכ"כ המאירי, שאף בפורים, אם אין לו מגילה, מ"מ "יברך שהחיינו" על עצם היו"ט עצמו. ויותר מכך כ' רבנו המאירי בשם י"א במס' מגילה (ד"ד, א'), שגם כאשר מברך על קריהמ"ג את ברכת הזמן, מ"מ הברכה הינה על היום ולא על הקריאה [כ"ז מד' הגר"ש גורן זצ"ל, כמובא בס' היוצו"ר (די"ז – י"ח; דרנ"ז – רנ"ט)]. וראה לקמן (בהערה ד'), כיצד דחה מכל וכל הגרמ"צ נריה זצ"ל הוכחה זו, והראה שדברים אלה אינם כלל להלכה, ולא רק שאין חובה בכה"ג לברך שהחיינו, אלא אף רשות לברכה אין לכך. דכל ההוכחה מדברי רבנו המאירי אינה להלכה, ואף המאירי חזר בו מדבריו. ולכן סתר לגמרי את דברי הגאון הרש"ג זצ"ל.


@56טענה ד': @55עוד סמכו הפוס' הסוברים שיש לברך את ברכת "שהחיינו" ביוהע"צ, כהמשך לדברי המאירי הנ"ל, שהמו"ק התיר לברך על עיצומו של יום. הב"ד הבה"ל (סי' תרצ"ב ס"א בד"ה "ושהחיינו"). ועפי"ז נסמך הגאון הגדול הר"מ ראטה זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דרע"ב – רע"ג)]. אלא שראה לקמן (בהערה ד') שהגרמ"צ נריה זצ"ל ועוד פוס' דחו ראיה זו מכל וכל. ובפרט שהמ"א (רס"י תרצ"ב) הרי לא ס"ל כלל כהגריעב"ץ במו"ק. וע"ע בדבח"ב (ח"ה דקל"ה) שג"כ הב"ד הגריעב"ץ הללו.


@56טענה ה': @55ועוד טעם שכתבו הפוס' המקילים בני"ד, שסמכו ע"ד הב"ח [(בסי' כ"ט. כצ"ל. ולא כמש"כ הגאון הרש"ג זצ"ל שהוא בסי' כ"ח). הב"ד בס' היוצו"ר (דרנ"ט)], שיש נ"מ בין ברכת "שהחיינו" לשאר הברכות, ול"א בה סב"ל, משום שהיא באה על שמחת לבו של אדם. והניף הב"ח ידו שנית בסי' תל"ב. ועל דבריו סמך הגר"ש גורן זצ"ל להתיר בני"ד ולברך "שהחיינו". והוסיף, שכ"כ גם הצל"ח בברכות (ד"ס, א'), ושכ"מ מהרמ"א (סי' רכ"ג ס"א). ושכ"כ המ"א (בסי' רכ"ה ס"ג). וראה לקמן (בהערה ד') שהפוס' האוסרים לברך בני"ד "שהחיינו", דחו כמה מהוכחות אלה.


גם הגר"מ ראטה זצ"ל דן להקל בני"ד בשל טעם זה, דל"א סב"ל גבי ברכת שהחיינו. וגם הוא הזכיר את דברי הב"ח הללו (בסי' כ"ט ותל"ב). והוסיף שגם הא"ר (בסי' כ"ב) ס"ל דין זה. ושהוכיח מהגמ' בברכות (ד"ס, א') מההיא דקונה כלים חדשים. ועוד כ' הגרמ"ר זצ"ל, שכן ד' הצל"ח (הנ"ל), ושכ"ד הרשב"א בתשובותיו (סי' רמ"ח). ואדרבא, הרשב"א כ' שאם יידע בעצמו שנהנה ואינו מברך, הריהו חוטא. עכ"ד. ושכ"ד התבו"ש (סי' כ"ח ססק"ד). ויותר מזה, שכ"כ כבר כמה מגדולי הראשו', והם הגהות אשר"י על הרא"ש בעירובין (פ"ג ס"י) והריב"ש בתשובה (סי' תק"ה), שברכת שהחיינו הינה רשות. עכ"ד הגרמ"ר זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דרע"ד-רע"ה)].


וחלק מראיות אלה הביא גם הגרד"ל שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקל"ה ואילך).


@56טענה ו':@55 גבי יום שנעשה בו נס לישראל ממיתה לחיים ומעבדות לחרות כ' הפר"ח שאין לברך ע"כ שהחיינו, וכתב לחלק בין רגל לחנוכה. וכמה אחרו' דחו את דבריו, משום שלא ראה את דברי המאירי הנ"ל (בטענות ג' וד'), ובכה"ג לא אמרינן הלכה כבתראי. שכ"כ הגר"מ ראטה בקול מבשר [הב"ד בס' היוצו"ר (דרע"א), ובדבח"ב (ח"ה דקכ"ז הערה 7)]. אמנם ממה שכתב הגרמ"צ נריה זצ"ל (כדלקמן בהערה ד'), לא ברירא לן כלל שניתן להקל עפי"ד רבנו המאירי.


@56טענה ז':@55 עוד כתבו הפוס' המקילים בני"ד, שיש גם להקל עפי"ד הג' הריב"ש (בתשו' תק"ה הנ"ל), דמה שכתבו שכשיש מחלו' אי לברך ברכה מסוימת, אין זו טענה שלא לברך משום איסור ברכה שא"צ, משום דכאשר יש טענות וראיות מספיקות כדי להכריע כדברי האומר לברך, הרי שאז אי"ז ספק ויברך. עכת"ד [הב"ד הגר"מ ראטה בקול מבשר (שם) ובס' היוצו"ר (דער"ה)]. ולכאו' זה חידוש, אך מ"מ כתב כן רבנו הריב"ש. ור' בפמ"ג בא"א (או"ח סי' רכ"ה סק"ט, ובפתיחה שם) מש"כ על הריב"ש ועל דבריו בני"ד.


@56טענה ח':@55 עפ"י מש"כ רבנו הריב"ש (שם) יש שכתבו להתיר לברך בני"ד "שהחיינו", משום דמההיא דגמ' דעירובין (ד"מ, ב'), שאמרו שרב יהודה החמיר ובירך שהחיינו אקרא חדתא, משמע דמ"מ רשות הוי לברך ברכה זו. וכ' הריב"ש, דאלמא אפי' אמרינן דהוי רק רשות, כיוון דמזמן לזמן קאתי, דומיא דקרא חדתא, ליכא בזה משום ברכה שא"צ. עכ"ד. ומכאן, ומדברי הגהות אשרי הנ"ל, למד הגר"מ ראטה זצ"ל להתיר גם בני"ד לברך שהחיינו, דמוכח מהגמ' שם דהיא רשות [הב"ד בס' היוצו"ר (דער"ה)].


@56טענה ט':@55 אף שי"א שהנס לא היה בה' באייר, משום שאז דווקא החלו הקרבות בין ישראל לאויבי ה', אלא יש לקבוע יו"ט ליום אחר, כיום הכרזת בלפור, הכרזת האו"ם על הקמת המדינה, וכדו'. ולכן לדידם יש נ"מ בין פורים וחנוכה לבין יוהע"צ [ר' בס' היוצו"ר (די"ח)]. מ"מ בס"ד כבר דחינו טענה זו לעיל (בפרק ג').


@56טענה י':@55 אף את"ל שאין לברך על עיצומו של יום את ברכת שהחיינו, י"א שמ"מ אם סומך ברכה זו לאמירת ההלל, ה"ז כאילו מברך את שהחיינו סמוך למצוות היום (כבהדלקת נ"ח או קריהמ"ג), משום שזו המצווה העיקרית ביום זה להודות לבורא המנהיג העולם על המתנה האדירה שנתן לנו – את מדינת ישראל. ואמירת ההלל היא עיקר מצוות ההודיה ביום זה, כדלעיל (בפרק ד' הערה ה').


וע"ע בענין זה בס' קול מבשר [(ח"א סי' כ"א). הב"ד בס' היוצו"ר (דר"ע ואילך. ובפרט בדרע"ב)], שבגדלותו הביא עוד פוס' וצדדים להקל בני"ד. ודי בזה.


[3]

ג. דעת הפוס' שאין לברך ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות, זו ד' הגרמ"צ נריה זצ"ל [וכמו שהביא בשמו בס' היוצו"ר (דרס"ד, וכן הביאו דבריו בדשי"א, במכתב תשובתו להג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל). וטעמו, כיוון שאין ניכרת קדושת היום, דהא מותר במלאכה, וכדלקמן]. וכ"ד הג"ר השואל הנ"ל, הג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל [בס' היוצו"ר (שם)].


וכ"ד הרב ישכי"ע (ח"ו סי' י' סק"ב). הב"ד בס' היוצו"ר (דרס"א).


גם ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל הינה שאסור לברך את ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות, שכן הורה לי לדינא. ולא משנה אם מדובר בליל יום העצמאות או ביומו. והוסיף, שלמרות שהרב הנזיר זצ"ל בירך ברכה זו ביום העצמאות בשנה הראשונה למדינה, בכל אופן אין לברך את ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות על קום המדינה. עכת"ד (ואגב זאת אמר, שכן הדין גם גבי יום ירושלים, שאין לברך אז את ברכת "שהחיינו". ונשים לב, שזאת דעתו לני"ד, למרות שהוא ס"ל שיום ירושלים גדול יותר מיום העצמאות).


גם בקונט' אהל"ה (עמ' 57 הערה 5) כ' בשם פוס' א' (בעל שח"א, ח"ב סי' כ"ד), שאין לברך את ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות.


[4]

ד. בשו"ת יבי"א (ח"ו סי' מ"ב סק"ד) כתב שלא לברך את ברכת "שהחיינו" ביוהע"צ. והוסיף שכ"ד כל נשיאי הרבנות הראשית וחברי המועצות. מהם הגרי"א הרצוג והגרצ"פ פראנק זצ"ל. עכ"ד. אך קשה לי ע"כ, שהרי הרב הראשי, הג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל, פסק בשו"ת שלו משפטי עוזיאל (ח"ח סי' כ"ג) שכן יש לברך ברכה זו. וע"ע בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 839) ששם כתוב שהגרב"צ עוזיאל זצ"ל אמר לא לברך את ברכת "שעשה ניסים", ואילו שם (בעמ' 840) כתוב שהסכים שיש לברך את ברכת "שהחיינו". וא"כ צ"ע על מש"כ ביבי"א בשם הרבנים הראשיים.


עוד יצוין, שהג"ר יעקב אריאל שליט"א כתב שאכן מועצת הרבנות הראשית מעולם לא תיקנה לברך ברכה זו ביוהע"צ (אך הוסיף שאכן יש פוס' דס"ל שכן יש לברכה). הב"ד בקונט' באהל"ה (שם).


בענין מה שכתבנו שרשאים לברך "שהחיינו", רק כשמתקיימים ב' תנאים: 1) ביו""ט שמחמת ריבוי קדושתו הוא אסור במלאכה, ואז שרי לברך אפי רק על עיצומו של יום, מבלי לקיים שום מצוה הקשורה לאותו יו"ט. 2) אם אותו מועד מותר במלאכה, אך מברך "שהחיינו" כשמקיים מצווה הקשורה לאותו מועד, כהדלקת נ"ח, או קריאת המגילה בפורים.


הנה בענין מועד האסור במלאכה מחמת קדושתו. איתא בגמ' בעירובין (ד"מ, ב') שרבא שאל את רב יהודה אי שרי (או צריך) לברך ברכת הזמן ("שהחיינו") גם ברה"ש ויוה"כ, דהא מ"מ אינם נחשבים לרגלים. או כיוון דאתי מזמן לזמן כן מברכינן. והסיקה הגמ' שגם ברה"ש ויוה"כ אמרינן זמן. וכן דנו ע"כ בירו' פסחים (פ"י ה"ה), שהביאו שתי ברייתות. ובאחת מהן אמרו שמברכין זמן ברה"ש ויו"כ משום דאיקרו מקראי קודש. וע"ע ע"כ בשד"ח (מערכת ברכות סי' א' סעי' י"ח סק"ה), בס' היוצו"ר (דרנ"ה – מהגרש"ג זצ"ל, ודרס"א - מהגר"ע הדאיה זצ"ל).


ובאשר לברכה זו על עשיית המצוה. הנה מפשטות הגמ' בשבת (דכ"ג, א') מבואר, שדווקא מי שמדליק את נרות החנוכה, הוא רשאי לברך זמן. והיינו מהגמ' מובן שרק על עשיית המצוה מברכינן, ולא על עצם היום, אם אינו מקרא קודש. ושכ"כ גם הנצי"ב בהעמק שאלה (סי' כ"ו סק"י).


ובאשר לטענות הנ"ל (בהערה ב') שכתבו הפוס' שיש לברך ברכה זו אף ביום העצמאות, עם ההוכחות הרבות לפסיקתם זו. בס"ד נביא כאן את מה שכתבו הפוס' החולקים והסוברים שאין לברך ברכה זו, הן מצד הוכחותיהם בהבנת סוגיה זו, והן מצד דחיותיהם את טענות המתירים בני"ד.


כתבו הפוס' המחמירים כמה דחיות לטענות המקילים:


על מה שכתבו הפוס' הסוברים שיש לברך "שהחיינו" ביום העצמאות, שיש לסמוך ע"ד רבנו המאירי בשבת (דכ"ג, א') ובמגילה (ד"ד, א'), שהביא מ"ד שניתן לברך "שהחיינו" על עיצומו של יום, גם כשהוא מותר במלאכה, ואף שלא בשעת עשיית המצווה (כנ"ל בהערה ב', בטענות ג' וד'), ובעקבות זאת פסק כן גם הריעב"ץ במו"ק, ואף המ"ב הביא דבריהם [בשעה"צ (סי' תרע"ו סק"ג), ובבה"ל (רס"י תרצ"ב ד"ה "ושהחיינו")]. מ"מ על כך יש להקשות כמה קושיות ולדחות את טענותיהם:


על עצם מה שסמכו ע"ד המאירי ישנן כמה קושיות:


@56דחיה ראשונה:@55 כתב הגרמ"צ נריה זצ"ל, שאמנם הגרש"ג זצ"ל סמך ע"ד רבנו המאירי הן במס' שבת והן במגילה. ויותר מכך, שלמרות שהמאירי כתב שניתן לברך ברכה זו רק בשם יש אומרים, מ"מ במס' שבת הוא סיים דבריו שדבריהם נראים. אך דא עקא. שבמס' מגילה, שגם בה הביא המאירי דעה זו, מ"מ כ' שם בסו"ד ש"אין בדבריהם (של דעה זו) כלום". והמעיין יראה שהמאירי דחה את דבריהם בין גבי חנוכה והן גבי פורים. והיינו שחזר בו אף גבי מש"כ במס' שבת בענין הברכה בחנוכה. וא"כ למעשה מה שסמכו הריעב"ץ, הגרש"ג וסיעתם ע"ד המאירי – אינו נכון [עפ"י הוכחתו המוחלטת של הגרמצ"נ זצ"ל, כמובא בס' היוצו"ר (דרס"ו)]. וע"ע לקמן בפרקנו (בהערה ט') אי חזר בו המאירי גם גבי ברכת "שעשה ניסים".


@56דחיה שנייה:@55 עוד כ' שם הגרמ"צ, שאף את"ל שהמאירי לא חוזר בו מתמיכתו בדעת המתירים, בכל אופן אין הדברים עולים לדינא. דהא הן הרמב"ם (בפ"ג מחנוכה ה"ד) והן השו"ע (סי' תרע"א ס"ג) פסקו שמי שאין לו נ"ח, שלא יברך "שהחיינו". וא"כ לדינא ישנם שני צדדים לומר שלא יברך "שהחיינו" על עיצומו של יום כשלא מסמיך זאת לקיום המצווה. ושכ"פ למעשה גם המ"א (בסי' תרצ"ב סק"א).


וא"כ דעתם של הפוס' המוסמכים היא שאין לברך ברכת הזמן אא"כ מתקיים א' משני התנאים: 1) יו"ט האסור במלאכה. 2) הברכה בעת עשיית מצוות היום.


@56דחיה שלישית:@55 עוד הוסיף שם הגרמ"צ נריה זצ"ל וכתב, שכיצד אפשר לומר ש"חייבים" לברך "שהחיינו", הרי אף הצל"ח עצמו בברכות (ד"ס), שעליו סמכו הפוס' הסוברים לברך, לא כתב שיש חובה לברך אלא כתב כן רק כרשות.


@56דחיה רביעית:@55 אף שהבה"ל הב"ד הריעב"ץ דס"ל לברך בכה"ג, מ"מ הרי המ"א חלק ע"כ ואסר. וא"כ הדבר שנוי במחלוק הפוס'. וכיצד ניתן לומר לברך בקו"ע.


@56דחיה חמישית:@55 הרי גם הבה"ל (בסי' תרצ"ב) ובשעה"צ (בסי' תרע"ו) לא פסק בסכינא חריפא שניתן לברך ברכה זו, אלא סו"ס נשאר בצ"ע.


@56דחיה שישית:@55 מש"כ הפוס' להקל בני"ד דל"א סב"ל בברכת "שהחיינו", הרי שיש להעיר ב' דברים: ראשית, שהגר"ע הדאיה זצ"ל כ' בישכי"ע שהבין מד' השד"ח (מערכת ברכות סי' א' סעי' י"ח סק"ה) שגם גבי ברכת "שהחיינו" אמרינן סב"ל [ישכי"ע (ח"ו סי' י'). הב"ד בס' היוצו"ר (דרס"ב)].


@56דחיה שביעית: @55מש"כ הפוס' [כגר"מ ראטה זצ"ל בקול מבשר (ח"א סי' כ"א). הב"ד בסי' היוצו"ר (דרע"ד)], עפ"י הב"ח (בסי' כ"ט ותל"ב) דל"א סב"ל גבי ברכת "שהחיינו", הרי דלא ברירא לי הקטן ד"ז. ראשית, דבסי' כ"ט כ' הב"ח דל"א סב"ל גבי "שהחיינו", רק כשבאה על שמחת הלב שזכה לזמן הזה לקיים המצווה, דבהא ודאי יש לו רשות לברך. אך בני"ד דיוהע"צ מאי מצווה איכא. אמנם מהא דהוכיח כן מההיא דבכל מערבין, גבי קרא חדתא, יתכן דמ"מ גם בני"ד שרי לברכה. דבאכילת קרא ג"כ אין בה מצווה, אלא שמחת הלב בלחוד. וא"כ גם בני"ד איכא שמחת הלב, שזכה להגיע ליו"ט הזה של הקמת המדינה, אם שמח הוא מאוד ע"כ (וכמש"כ הג"ר משולם ראטה והגרש"ג, זצ"ל).


אלא שמ"מ עדיין ק"ק לי הוכחתם לברך "שהחיינו" ביוהע"צ מההיא דהב"ח. דהא הב"ח בסי' תל"ב (בסוד"ה "והנה הרשב"א"), לאחר שהזכיר את דבריו בסי' כ"ט, מ"מ הסיק אחרת, וכ' ש"לענין הלכה ראוי ונכון לכל אחד שלא להכניס עצמו בספק ברכה, וכן נוהגין שלא לברך "שהחיינו" בבדיקת חמץ". עכ"ל. וא"כ ס"ל שגם בברכה זו אמרינן סב"ל. ולכאו' ה"ה לני"ד דיוהע"צ [עיקר ד"ז שמעתי מהרה"ג בנימין טבדי שליט"א].


@56דחיה שמינית:@55 דווקא מהמקילים לברך את ברכת "שהחיינו", י"א שהחת"ס (או"ח סי' נ"ה) חולק על הב"ח שסובר שאין איסור לא תשא במברך שהחיינו היכא דמברך על שמחת לבו [שכ"כ הגרש"ג זצ"ל. הב"ד בס' היוצו"ר (דרנ"ט)]. אך לעומת זאת יש מהמקילים שהסבירו שגם החת"ס (באותו מקום) מסכים לב"ח בני"ד [כ"כ הגר"מ ראטה זצ"ל. הב"ד בס' היוצו"ר (עמ' ער"ה)]. וקיצרתי.


@56דחיה תשיעית:@55 עוד נוסיף, שהג"ר אלימלך בר שאול זצ"ל כתב במכתבו לגרמ"צ נריה זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דשי"א)] שאין לברך "שהחיינו" ביוהע"צ, הן משום שאינו מקראי קודש, והן משום שאין לו מצוות מיוחדות. והוסיף: ואם משום שכך יפה יותר (היינו שזה מראה על יחודיותו של היום, וזה "מוסיף נופך" ליום זה), קבע הגר"א בר שאול זצ"ל, ש"אין הדבר קובע להלכה". עכ"ד. והסכים עמו הגרמ"צ נריה זצ"ל בכך. וגם לי, כיהודה ועוד לקרא, פשוט שאין לקום בקו"ע ולברך ברכות מטעם שכזה.


@56דחיה עשירית:@55 ועוד כ' הג"ר יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל, שהמברך ברכת הזמן ביוהע"צ, עובר על בל תוסיף. לא מיבעיא למ"ד שברכת הזמן ברגלים הינה מדאו', אלא אפי' אם הינה מדרבנן, מ"מ זה שהוא מברך ברכה זו הוא עושה את היום הזה כעין המועדים שבתורה, ובכה"ג עובר על בל תוסיף, וכמש"כ הרמב"ן בפ' "ואתחנן" עה"פ "לא תוסיפו". עיי"ש שהאריך בכך [ובאמת שאין דבריו מוסכמים להלכה, ועכ"פ אינם לכו"ע. ר' לעיל (בפ"ג סעי' ו') כמה תשובות בדבר].


ועוד נוסיף, שהגרי"מ אהרנברג זצ"ל הגדיל וכתב שם, שאף אם ירצה אדם לברך ברכת "שהחיינו" בלי שם ומלכות, על צד הספק שמא צריך או מותר לברכה, בכל אופן אינו רשאי לברכה. וטעמו דלא דמי אם מסתפק לגבי מצווה אם היא צריכה להיות באופן זה או אחר, כגון תפילין דרש"י ור"ת. אלא דמי למי שמוסיף על המצווה מחמת ספק דשמא צריך להוסיף, שבזה הוא בספק בל תוסיף. עיי"ש. ולא כן אנכי הקטן עמדי. דאם מברך בלי שו"מ מאי רעותא איכא בכך. מצד א' רק לג"ר יהושע שבאבו זצ"ל בעל שו"ת פרח שושן איכא איסורא בברכה שבמחשבה. אך מלבדו, לכו"ע ליכא בדבר איסורא "דלא תשא" (שהוא רק בדיבור). ומאידך, הרי לרמב"ם ולסמ"ג יוצא י"ח בברכה שבהרהור, ואז ממילא לפוס' דרשות לברך בני"ד "שהחיינו", וכ"ש לפוס' דחובה לברכה, הרי שעשה כעין זאת ובירך בהרהור. ו"מעז יצא מתוק". ולכן בס"ד נלע"ד, שכל החושש לברך "שהחיינו" ביוהע"צ, ודאי שיכול לצאת בכך י"ח אם שומע הברכה מאחר שמוציאו י"ח (כדלקמן בהערה ז'), ויתכוון שאינו מוסיף שום חג. ותע"ב. ובפרט מהדוגמא שהביא מתפילין דרש"י ור"ת, לא זכיתי להבין את הגאון הנ"ל. דאמנם לפי"ד מרן בשו"ע רק תפילין אחד מהם אמת, אך לפי"ד רבנו האריז"ל הרי שני הזוגות אמת (כמבואר בשעהכ"ו, דשל ר"ת בחכמה ושל רש"י בבינה), והמניח את שניהם ודאי יכול לכוון לצאת י"ח בשניהם, דשני הזוגות אמת. ואכמ"ל.


@56דחיה אחת עשרה:@55 כ' בישכי"ע (ח"ו סי' י'), שלא מצינו בשום ספר שכתב שמי שנעשה לו נס, או אפי' בנס גדול, שיברך ברכת "שהחיינו". ומה שמברכים "שהחיינו" בפורים וחנוכה, הוא רק בשביל קיום המצווה. ושכן מבואר בפר"ח (סי' תרע"ו), שברכת "שהחיינו" נתקנה על ההדלקה או על הראיה של נ"ח, הא לא"ה לא יברך. עכ"ד.


@56דחיה שתים עשרה:@55 על מש"כ הגרש"ג זצ"ל שמדברי הרוקח יש לברך גם בני"ד ברכת הזמן (כנ"ל בטענה ראשונה), הרי שיש מי שהבין מד' הרוקח הנ"ל דווקא ההיפך, ושאין לברך בני"ד, דהרוקח לא ס"ל כהריעב"ץ במו"ק [כ"כ הגרי"מ אהרנברג זצ"ל. הב"ד בס' היוצו"ר (דרמ"ו)].


ועוד טעמים לאסור ברכת "שהחיינו" ביום העצמאות, ר' בס' היוצו"ר (דרל"ט-רנ"ג), בדברי הגרי"מ אהרנברג זצ"ל. עיי"ש. ודי בזה.


נמצאנו למדים שצדדים רבים למטבע זו. רבות הן הסיבות לאסור את ברכת "שהחיינו" (בפרט הטענה שרק בימים האסורים במלאכה, או שיש בהם קיום מצוה, שרק על כך מברכים "שהחיינו"), ומאידך רבות הסיבות שכתבו המתירים להקל ולברך ברכה זו ביום העצמאות, עכ"פ כרשות ולא כחובה, ובכל צד ישנם גדולי עולם. ולכן בס"ד גדולה הסקנו לדינא כמו שבס"ד הסקנו פה בהלכות. וה' יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות.


[5]

ה. עפ"י הפוס' דלעיל (בהערות א' וב').


[6]

ו. הג' החח"מ זצ"ל בספרו השד"ח (מערכת חנוכה סי' ט' סק"ג) הביא דברי הגדול בדורו, מהר"ר שלמה הכהן זצ"ל מווילנא, שתמה מדוע בחנוכה לא מצינו שמברך שהחיינו אפי' אינו מדליק נ"ח ואינו רואהו, הרי קיי"ל שזמן אומרו אפי' בשוק, וה"ה בפורים שיברך אפי' אין לו מגילה. וכ' לתרץ, דהתם, בפורים וחנוכה, אין לעצם היום קדושה כזו שאסורים במלאכה. ולכן אין מברך אלא בעת עשיית המצווה. והא דמברך על ראיית נ"ח, הוא משום פרסומי ניסא, חשיב שיש לו חלק במצווה. ומ"מ בסו"ד צידד, שאם לא בירך זמן בלילה דחנוכה, אזי שיברך זמן בעת אמירת ההלל, דהא לא גרע מקריאת המגילה, ולחד מ"ד קריאתה זו הילולא. עכת"ד הגר"מ ראטה במאמרו על ברכת "שהחיינו" בהיוע"צ. ראה בקול מבשר (ח"א סי' כ"א). הב"ד בס' היוצו"ר (דרע"ג). ואכן הסיק שם הגרמ"ר זצ"ל, ש"נכון" להסמיך את ברכת שהחיינו להלל.


גם הגר"ד ליאור שליט"א כתב בדבח"ב (ח"ה דקכ"ז ס"ד), שיש להסמיך את ברכת שהחיינו להלל, וזאת עפי"ד הגר"מ ראטה זצ"ל הנ"ל. והוסיף שאין לברך "שהחיינו" על עיצומו של היום בלבד (שם בהערה 9). ומשמע שס"ל דחובה לסומכה (אע"פ שבמקורות שם הביא את דברי הגר"מ ראטה זצ"ל, שכתב ש"נכון" לסומכה. וע"ע בדבח"ב (ח"ב 273 סי' תקל"א) שג"כ משמע שחובה לסמוך את ברכת "שהחיינו" להלל.


אמנם יש להוסיף, שהגרי"מ אהרנברג זצ"ל בדבריו גבי ני"ד (דס"ל שאין מברכים "שהחיינו" ביום העצמאות, הזכיר בדבריו את דברי התוס' בסוכה (דמ"ו, א') ד"ה "העושה סוכה"), שכתבו בהדיא, שעל קריאת ההלל אין מברכין "שהחיינו". עיי"ש [הב"ד בס' היוצו"ר (דרמ"ו)].


ומ"מ לד' הפוס' שיש לברך "שהחיינו" ולהסמיכו להלל. כ' הגר"מ ראטה זצ"ל שיש לסומכה להלל בין אם מברך על ההלל ובין אם לאו [הב"ד בס' היוצו"ר (דרע"ו)].


ועוד כתבו, שיסמכנה להלל של הלילה. ואם אינו נוהג לומר הלל בליל יום העצמאות, אלא רק ביומו, יברך את ברכת "שהחיינו" סמוך להלל של היום [דבח"ב (ח"ה דקכ"ז ס"ד)].


[7]

ז. עפ"י דבח"ב (ח"ה דקכ"ז הערה 8). ור' מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ד בהערות כ"ב וכ"ח) בשם הגר"י אריאל שליט"א. יש שהציעו לקנות בגד חדש ולכוון עליו בברכת "שהחיינו" [וכן נהג הגרצי"ה זצ"ל. ר' ס' פסקי רבנו (רמ' 196 סי"ג)].


[8]

ח. הנה נחלקו הפוס' בני"ד.


@56ד' הפוס' הסוברים שיש לברך ברכת "שעשה ניסים"@55 היא ד' הגרש"ג בס' תורת המועדים [(עמ' 568). הב"ד בס' היוצו"ר (דרע"ט-רפ"ו)]. אמנם יש להעיר, שבסדר תפילות יוהע"צ שלו, משנת תשל"ו [כמובא בס' היוצו"ר (דש"צ)] כתב להוסיף רק את ברכת "שהחיינו" ולא הזכיר כלל את ברכת "שעשה ניסים".


גם ד' הגר"ד ליאור הינה שיש לברך ברכת שע"נ, אמנם בהסתייגות מסוימת, וכפי שכתב במכתבו אלינו [כמובא בס"ד כאן בנספחים (נספח ז')]. שכ' שם שמבחינת עצם הענין בודאי שיש לברך גם "שעשה ניסים" ביום העצמאות וביום ירושלים. והוסיף שאכן כך הם נוהגים בתפילה במערת המכפלה, עפ"י הנוסח של הגר"ש גורן זצ"ל. והש"ץ לבדו מברך "שעשה לנו ניסים בארץ ישראל בזמן הזה". אלא שכיוון שעדיין החושך יכסה ארץ, ובציבור עדיין קיימת חולשה אפי' על עצם אמירת ההלל, הדיון בנושא נשאר כעת בביהמ"ד, ונקווה שלא ירחק היום, וכולם יכירו בגודל השגחת ה' על עמו, ויבינו שיש לומר גם ברכה זו מתוך הודיה שלמה ואמיתית. עכת"ד. ואכן בספריו דבח"ב (חלק ב' עמ' 273 וח"ה דקכ"ז), בסדר התפילות ביוהע"צ, לא כתב הגרד"ל שליט"א לברך ברכה זו. והיינו שעדיין לא מורה כן בהדיא לרבים.


גם הגרח"ד הלוי זצ"ל (רבה של ת"א) כ' בספרו דת ומדינה (פי"ג. עמ' 103, 90-94) שלדעתו יש לברך ברכה זו. וכתב שהש"ץ יברכנה ויוציא בכך את הציבור י"ח (ומ"מ לא נתן טעם לדבריו). וגם הגרמ"מ כשר זצ"ל (בעמח"ס התקופה הגדולה) כ' שיש לברך ברכה זו [הב"ד בס' היוצו"ר (דש"א)].


@56ובאשר לד' הפוס'@55 @56שאין לברך ביום העצמאות את ברכת "שעשה ניסים"@55. ראשית יצויין שבאף אחת מהחלטות מועצת הרבנות הראשית לא נאמר ולא נכתב לברך ברכה זו, למרות שהגרש"ג זצ"ל פסק כן לברך ברכה זו. וראה בס' פסקי רבנו [אבינר. והוא פסקי רבנו הג"ר צבי יהודה זצ"ל (עמ' 185)], שהגרצ"י זצ"ל אמר, שאין חובה לקבל את פסקי הגרש"ג זצ"ל, אם אינם מעוגנים בפסקי הרה"ר. ע"כ. ואכן ד' הגרבצמ"ח עוזיאל זצ"ל היתה שאין לברך ברכה זו [ס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב. עמ' 839)].


כ"ד הג"ר יעקב אריאל שליט"א כפי שכתב בשני מכתביו אלינו [כדלקמן בנספחים (נספחים ה' וו')] בענין זה, שאינו בר סמכא לחדש דברים שהרבנות הראשית לא קבעה. והוסיף שם, שבדברים הללו רק הרבנות הראשית היא הקובעת, והיא לא קבעה לברך ברכה זו. עכ"ד.


וכ"מ מדברי הגר"א שפירא זצ"ל (הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב) במכתבו הנמצא בידי (מכ"ח אדר תשמ"ח), שיש להמשיך לנהוג ביום העצמאות כפי שנהגו עד אז (וזה כולל גם את ברכת שע"נ, שלא נהגו לברכה עד אז). וכן בישיבת מרכז הרב, אין נוהגים לברך ברכה זו.


וכפי שכתבנו לעיל (בהערה זו), גם בספרי הגרד"ל שליט"א – בנוסח התפילות – לא כתוב לברך ברכה זו. וגם בסידור "יראו ישרים וישמחו" (בפסקי חכ"א זצ"ל הכתובים שם), לא כתוב לברך ברכה זו. וכן האריך בני"ד בס' שח"א (ח"ב בסי' כ"ו כולו), והסיק שאין לברך ברכה זו מטעמים רבים (כבהערה הבאה. אם כי לא ברירא לי שמסכים אני הקטן, לכל טעמיו, מ"מ הוא הספר היחידי שדן בכך בארוכה והסיק שאין לברך ברכה זו. ובשאר הפוס' לא מצאתי דיון ארוך בני"ד והוכחות רבות לאסור.


[9]

ט. ראשית נקדים שמצינו תרי אנפין בברכת "שעשה ניסים" – ברכה כשרואה את המקום בו נעשה הנס, וברכה בזמן שנעשה הנס.


ברכה על ראיית המקום שבו נעשה נס, מצינו במשנה ברכות (פ"ט מ"א). ששנינו שם: הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אומר: "ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה". ובגמ' איתא דא"ר יוחנן, שמקור ברכה זו הוא ממש"נ "ויאמר יתרו: ברוך ה' אשר הציל" וגו'. וראה במאמר הגרש"ג זצ"ל הנ"ל [בס' היוצו"ר (דר"פ-רפ"א)] בדברי הראשו' אי בעי לראות ממש את המקום שבו נעשה הנס (כרשב"א), או לראות את מי שנעשה לו הנס [כביתרו, שראה את מרע"ה שעל ידו נעשה הנס, ואת ישראל שנעשה להם הנס. וזו שיטת הראב"ד והמאירי, והרמ"א (באו"ח סי' רי"ח ס"י) בשם האבודרהם]. וע"ע בשח"א (ח"ב סי' כ"ו. דקכ"ח). ואכן כפי שרואים בנוסח הברכה ("שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה"), הברכה קאי אמקום.


אלא שיש איזכור של נס שנעשה לישראל, גם על הזמן.


ואף שלא מצינו במשנה ובגמ' איזכור לברכה זו שעל הזמן, מ"מ כבר כתב כן רב אחא גאון משבחא, בס' השאילתות (שאילתא כ"ו), שכתב: "וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל, כגון חנוכה ופורים, מיחייב לברוכי "ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה". בחנוכה על שרגא, בפורים על מקרא מגילה". עכ"ד. ומ"מ זה לכאו' המקור הקדום היחידי לברכה זו מצד איזכור הזמן.


ואע"ג שבשאילתות הוסיף תיבת ""כגון" חנוכה ופורים, מ"מ באמת לא מצינו שמברכים ברכה זו על זמנים של ניסים אחרים שנעשו להם לישראל. וא"כ מהיכי תיתי לברך ברכה זו על ניסי מלחמת השחרור [ראה ע"כ בשח"א (ח"ב דקכ"ח וקכ"ט)].


מפאת הזמן שדוחק, נביא רק מקורות לנושאי הדיונים שדנו הפוס' גבי ני"ד.


גבי הצורך והחובה להודות על נס, ר' בס' היוצו"ר (ד"ש-ש"ב) בשם הגרמ"מ כשר זצ"ל. ועיי"ש גם על גודל העבירה החמורה בהתעלמות מהנס והשבח הנצרך עליו.


באשר על איזה נס מברכים, האם דווקא על נס גדול שיוצא ממנהגו של עולם או אף על נס שנראה כדבר טבעי, ר' במאמרו של הגרש"ג זצ"ל [כמובא בס' היוצו"ר (דף כ', ק"נ, קצ"ה, רל"ג, רפ"ג, וצח"ר).


ומהו גדר של רבים לחיוב הברכה, עיי"ש (בדקפ"ד-קפ"ז, ורפ"ד-רפ"ה).


ואי בעינן נס לכל ישראל, עיי"ש בס' היוצו"ר (דף כ', כ"ט, קפ"ד, קפ"ו, ק"צ ורפ"ד), ולעיל (בפרק ג' סעיף י"ד).


ואי מברכינן על נס של נצחון במלחמה (כגון בחנוכה, אי מברכינן על נס פך השמן או על הנצחון במלחמות), ראה בס' היוצו"ר (דרפ"ג, רפ"ד ורצ"ז).


בכל הדברים הללו דן הגרש"ג זצ"ל, והעלה שיש לברך ברכת שע"נ ביוהע"צ על הניסים שהיו במלחמת השחרור. והוסיף שם [בס' היוצו"ר (דרפ"ה)], שגבי ני"ד ל"א שיש בזה חשש ברכה לבטלה, עפי"ד המאירי בברכות (דנ"ד, א').


ומאידך בס' שח"א (ח"ב סי' כ"ו) ג"כ דן בני"ד, והביא צדדים הפוכים להנ"ל, ולכן הסיק שאין לברך ביוהע"צ את ברכת "שעשה ניסים". ואלו טעמיו (בח"ב שם):


אין לדמות את ברכת שע"נ לאמירת ההלל וברכתו (דס"ל להרהמ"ח שיש לברך על ההלל ביום). וטעמו, משום שהלל זו תקנת הנביאים לאומרו, וברכת שע"נ אינו כך. ובכלל העיר שם, שהתוס' בסוכה (דמ"ו, ב' ד"ה "הרואה") חולקים ע"ד בעל השאילתות, ומדבריהם עולה שאין לברך בני"ד. והוסיף, שכ"כ כבר הגרצ"פ פראנק זצ"ל בספרו מקראי קודש (חנוכה, סי' כ"ה). ולכן כתב (שם בדק"ס) שזה צד נוסף לומר שאין לברך ברכה זו בני"ד.


ועוד. אף את"ל שאין הלכה כדברי התוס' הללו, אלא הלכה כבעל השאילתות, מ"מ יתכן שברכה זו הינה אמורה רק גבי ימים כאלה האסורים בהספד ותענית, משא"כ ביוהע"צ שאין בו דרגת קדושה כזו [שם (דקנ"ח-קנ"ט)].


ועוד כתב שם, שלרוה"פ ברכת "שעשה ניסים" נתקנה דווקא צמוד לקיום מצוות היום, ולא על עיצומו של יום [שם (דקס"ה)]. וע"ע ע"כ בס' היוצו"ר (דף פ"ד, ר"מ, רמ"א).


ועוד כתב (שם), שברכת "שעשה ניסים" נתקנה דווקא על נס היוצא ממנהגו של עולם.


וע"ע גבי ני"ד שם בשח"א (ח"ב דקנ"ח-קס"ה) שהאריך בעוד טעמים גבי ני"ד. וקיצרנו.


ובאשר להשוואה בין ברכת "שהחיינו" לברכת "שעשה ניסים". הנה לעיל בפרקנו (בהערה ד' טענה א') כתבנו שרבנו המאירי חזר בו בחידושיו למגילה ממש"כ בחידושיו לשבת. אלא שהמדקדק יראה שבחידושיו למגילה משתעי רק אברכת הזמן ולא גבי "שעשה ניסים" [וכ"כ בסי' שח"א (ח"ב סי' כ"ו)]. אך אם אכן נכון הדבר (שלא חזר בו גבי ברכת הניסים), צ"ע מהי הסברא לחלק בין שתי הברכות.


ועוד ראה בברכ"י שהביא הבה"ל (רס"י תרצ"ב), שמשמע ממנו שכאשר היו רק קצת ניסים יש פחות חובה לברך שע"נ מאשר לברך "שהחיינו" (-אם מדובר מצד עיצומו של יום). וע"ע בהערות ביצחק יקרא על המ"ב (לסי' תרע"ז סק"ז), שהישווה בין ברכות הזמן ו"שעשה ניסים". ואכמ"ל.


[10]

י. פוק חזי מאי עמא דבר.