נספח א1: מכתב בעניני חשמל בשבת ויו"ט שנשלח לכמה רבנים שליט"א (ראה תשובותיהם בנספחים א'-ה'):

בס"ד, סיון תשנ"ח

כיון שבס"ד עוסק אני בכתיבת קונטרס בעניני חשמל בשבת ויו"ט, רציתי לשאול את כת"ר שליט"א כמה שאלות בענין זה.

שאלה א':

ידוע שנחלקו האחרונים האם איסור הדלקת אור החשמל בשבת הינו מדאו' או מדרבנן (ולרוה"פ הוי מדאו'). וכן נחלקו גבי איסור הדלקת זרם החשמל בשבת, גם כשאין הדבר כרוך בהדלקת חוט להט (כגון מאוורר). וד"ז תלוי בסיבות כל איסור ואיסור. שלגבי הדלקת אור החשמל ע"י חוט להט, לדעת רוה"פ איסורו מדאו' משום מבעיר [שו"ת אחיעזר (ח"ג סי' ס'). וראה גם בשו"ת משפטי עוזיאל (או"ח סי' י"ט), וביביע אומר (ח"א חאו"ח סי' י"ט, וח"ב חאו"ח סי' כ"ו)]. ואילו לגבי הדלקת מכשיר חשמלי ללא חוט להט, י"א שהוא אסור מדרבנן משום מוליד [שו"ת בית יצחק (ח"ב בהשמטות לסי' ל"א. וע"ע שם בח"א חיו"ד סי' ק"כ סק"ד). וראה בספר הצל"ח החדש (בקונטרס אחרון למאמר א'), תשו' הג"ר נתן לעווין, אב"ד רישא, שדחה דברי חותנו בעל הבית יצחק הנ"ל, וכתב שאין לאסור הולדת זרם משום מוליד, לפי שכוח החשמל אינו מושג בחושי הראות, השמע וכו', ולא מצינו שחכמים אסרו אלא במוליד ריח שההולדה מורגשת בחוש (אמנם יש להעיר על דבריו, שמצינו עוד מוליד, והוא בענין הולדת אור - במס' ביצה דל"ג,ב'. ומצינו איסור מתקן מנא גבי דברים שאינם מורגשים בחוש - כגון טבילת כלים בשבת וכן הפרשת תרו"מ בשבת. אך י"ל דהו"ד גבי תיקון מנא ולא גבי הולדה. ויש עוד לעיין בזה גבי מש"כ חלק מהפוס' לאסור אמירת ברכת האילנות בשבת משום בורר, אע"פ שאין זה נראה בחוש. וע"ע במנח"ש ח"א עמ' ע"ג גבי דבר שאינו מורגש בחוש. ואכמ"ל). וראה מש"כ הגרש"ז אויערבך זצ"ל במאמרו המובא בספר עטרת שלמה (ח"ג עמ' כ') ש"אין לנו לאסור משום מוליד כי אם מה שאמרו במפורש בגמ' והבו דלא לוסיף עלה". ורק משום שכבר הורה זקן - הלא הוא הגאון בית יצחק, כתב הגרשז"א זצ"ל ש"הדבר צריך הכרע". עיי"ש שנראה שלא קיבל דברי הבי"צ. וכ"כ במנח"ש (ח"א עמ' ע"ד). עיי"ש]. וי"א שהוא אסור משום בונה וסותר [החזו"א (או"ח סי' נ' סק"ט). וכ"פ הרבה אחרונים אחריו. ויש שרק חששו לדעתו לכתחילה]. ויש שאסרו משום מתקן מנא או מכה בפטיש. וע"ע צי"א (ח"א סי' כ' פ"י), ו"עטרת שלמה" (ח"ג עמ' כ"א) מש"כ בשם "אור חדש". וכמבואר כ"ז בספרי האחרונים, ומלוקט באנצי' תלמודית (כרך י"ח, ע' חשמל, ובמיל') ובהחשמל בהלכה (ח"ב פ"ב ופ"ה).

1) לדעת כת"ר שליט"א, איסור הדלקת אור החשמל בשבת - היינו ע"י נורת להט או נורת פלואורצנט - שבהן יש חוט להט שהוא גחלת של מתכת - האם הוי בשבת איסור דאו' או דרבנן, ומהו האיסור.

2) בענין איסור הדלקת מכשיר חשמלי שאין בו חוט להט, וכגון מאוורר וכדו', והיינו שהמכשיר פועל רק ע"י זרימת החשמל בחוטים, ואין בו איסור הבערת גחלת של מתכת, האם איסורו בשבת מדאו' או מדרבנן, ומדוע.

3) נורת נאון, והיינו נורה שאין בה חוט להט כלל, אלא שהמעגל החשמלי נסגר ע"י זרימת אלקטרונים דרך גז הנאון בתוך הנורה (אע"פ שהנאון אינו משמש כמוליך להם אלא מאפשר להם לעבור דרכו כאילו הוא חלל ריק. ויש להעיר שאין זו מנורת הפלורוצנט המצויה בימינו, שבה אכן יש חוט להט) - האם יש להקל בה יותר מהמקרים הנ"ל, ומאיזה טעם יש לאסור את הדלקתה בשבת [לדעת רוה"פ איסור הדלקתה בשבת הינו רק מדרבנן. ראה החשמל לאור ההלכה (פ"ח), תחומין (ח"א עמ' 519), עטרת שלמה (ח"א עמ' י"ג וח"ג עמ' י"ד) וחימום מים בשבת (הוצאת המכון הטכנולוגי, פרק ט')].

4) בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' י"ב הערה ) כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל שזרם שזורם במעגל חשמלי שחלקו ממים, איסורו בשבת רק מדרבנן [שם כתב זאת לגבי מזלג חשמלי. אך במציאות של ימינו זה אינו במזלג חשמלי, אלא ישנו במכשיר אדים חמים, וכמו שציין בספר שבות יצחק (דרזי, ח"ו עמ' י"ז)]. והוסיף שם במנח"ש שהחזו"א ס"ל שיש בזה איסור תורה. מה דעת כת"ר שליט"א בזה.

5) האם יש נ"מ לגבי כיבוי, אם מכבה בשבת מנורה שיש בה חוט להט, דהוי לרוה"פ כמכבה גחלת של מתכת שאיסורה מדרבנן [כמבואר במס' שבת (דמ"ב, א'), ברמב"ם (פי"ב מהל' שבת ה"ב) ובשו"ע (סס"י של"ד). וע"ע ברש"ש לשבת (דמ"ב) דכיבוי גחלת של מתכת הוי שבות דשבות. ולבית יצחק (חיו"ד סי' ק"כ) כיבוי נורת להט הוי דאו'. וראה ביבי"א (ח"א סי' ל"א ס"ק א' וי"ב ובהערה שם ובח"ז במילואים לאו"ח סי' מ')], לבין אם מכבה מכשיר חשמלי אחר (כגון מאוורר) שאין בו כלל חוט להט שהוא גחלת של מתכת. ואם אין נ"מ ביניהם ואיסור שניהם שווה, האם בכל אופן איסור כיבויים שווה לדין כיבוי מנורת נאון, שבה אין הזרם עובר דוקא דרך חוטי חשמל, אלא חלקו עובר דרך גז ועי"כ מאירה הנורה. וכן האם איסורם שווה לדין כיבוי מכשיר אדים שהזרם עובר בו דרך המים, או שגם בזה יש איסור כיבוי מדרבנן, ומדוע.

שאלה ב':

כאשר בשבת החלה לפעול מערכת האזעקה של מכונית או חנות והדבר גורם צער לאנשים הגרים בסביבה, ויתכן מצב שבו גרים שם אף אנשים שאינם שומרי שבת המאיימים לקרוא למשטרה אם בעל המכונית או החנות לא יכבנה. מה ניתן לעשות (יצוין שכיבוי אזעקת חנות, בית ומפעל כרוך בכיבוי זרם חשמלי ללא חוטי להט. ואם יש גם זרקור או מנורה גדולה זה כרוך בכיבוי חוטי להט. אך כיבוי אזעקת מכונית כרוך היום בהדלקת כמה נורות להט שאיסורו מבעיר).

1) האם מותר לומר לגוי שיפסיק את פעולת האזעקה ולהראות לו היכן מכבים אותה, גם כאשר הפסקת האזעקה במכונית ע"י הגוי כרוכה בהדלקת כמה נורות להט ע"י השלט, או בפתיחת דלת המכונית הגורמת איסור חמור של הדלקת המנורה שבתוך הרכב (וכמו שהעיר בילקוט יוסף הל' שבת כרך ב' עמ' רע"ג), וכל זה כדי להציל רבים מעוון של חילול שבת מדאו' כגון נסיעת מכונית המשטרה למקום עם כל הכרוך בכך (כהדלקת אורות, נורות איתות, שריפת דלק וכו'), וכן עבירות של טלפון למשטרה, הודעה אלחוטית לניידת, רישום דו"ח ע"י השוטרים וכו' (שלא לדבר על שאר עבירות שבין אדם לחבירו, כגון תרעומת, לה"ר ומחלוקת עם אותו אדם ירא שמים המסרב לכבות האזעקה). והאם לפחות יש להקל בכך במקרה שאין נורה שנדלקת, אלא לכל היותר ישנה נורה שנכבית, או אפילו אין נורה כלל (כגון אזעקה בחנות), שאז לרוב הפוסקים יש לכל היותר רק פעולה של כיבוי גחלת של מתכת שהוא איסור דרבנן. או שמותר הדבר גם אם נדלקת בשל כך נורה שיש בה חוט להט (כגון באזעקת מכונית).

2) אם אין שם גוי, המותר לומר לאותם השכנים המתלוננים, היכן נמצא מפתח המכונית והיכן מכבים את האזעקה, ולהסביר להם שבאמת אסור לנו כיהודים לעשות כן, אך אם הם רוצים, שיבטלו הם את האזעקה (וכמש"כ בילקוט יוסף הל' שבת כרך ב' עמ' רע"ג, וכרך ה' עמ' ר"ט סעי' ל"ט). וכנ"ל, האם יש נ"מ בין אם נדלקת נורה או לא.

3) האם כת"ר מסכים לפסק הלכה של רב גדול אחד, שהורה לי שבאמת מותר אף ליהודי בעל המכונית עצמו לכבות את האזעקה (ולא דיבר על מציאות שע"י כיבוי האזעקה נדלקת נורה במכונית). וטעמו עפי"ד המ"ב בביאור הלכה (סס"י רע"ח ד"ה "החולה") בשם הפמ"ג, שמותר לכבות הנר בשבת בשביל חולים רבים, אע"פ שאין בהם סכנה. ולכן גם התירו (בסס"י של"ד) לכבות גחלת של מתכת במקום היזק דרבים. וה"ה בנידון דידן דשרי לכבות האזעקה לצורך הרבים אם מפריע להם הדבר לישון, והריהם כחולים.

ועוד היקל אותו רב שליט"א, והתיר לאו דוקא כמשפריע הדבר רק לתינוקות או לזקנים, אלא אף כשמפריע הדבר לסתם אנשים. ואף בשעות היום בשבת, ולאו דוקא בלילה. וטעמו, דיש לסמוך בני"ד ע"כ דהוי רק איסור דרבנן, וכן משום דאיכא בזה צערא דרבים (וכמש"כ הבה"ל סס"י רע"ח. וראה במ"ב סי' של"ד סקפ"ד שכתב בשם המ"א הטעם משום היזקא דרבים בגופם). האם אכן לדעת כת"ר שליט"א ניתן להקל כך במקרים הנ"ל דהוי שעת הדחק, ולכבות האזעקה ע"י ישראל גדול, או לפחות ע"י ישראל קטן, כאשר אין שם גוי. או לפחות להקל כשאין נדלקת נורה בעת פתיחת המכונית, שיש לצרף לכל זה דסוף סוף הוי רק כיבוי גחלת של מתכת (האזעקה והנורות הנדלקות עמה).

4) היש להקל יותר ביו"ט בענינים הנ"ל.

שאלה ג':

בענין מה שמצוי היום במקומות רבים, שישנן דלתות שפתיחתן מדליקה בחדר (כגון בשירותים שבבתי חולים או במלונות) מנורה חשמלית או מזגן, ואילו כשיוצאים מהחדר נכבים האור והמזגן. ומדובר הן במערכת הפועלת ע"י מעבר אדם סמוך לעין אלקטרונית (שבזה אפשר לעשות לפני שבת שהמערכת תופעל ע"י גרמא של מניעת המונע, שלדעת הגרל"י הלפרין שליט"א זה יותר קל מגרמא), או במערכת הפועלת בצורה יותר ישירה (כגון פתיחת דלת, כפי שהיה בעבר), אשר הינה חמורה יותר מבחינה הלכתית.

1) המותר לאדם להכנס בשבת לחדר דרך דלת כזו, ובפרט בשעת הדחק, וכגון שצריך להתפנות.

2) במקרה ואדם לא ידע זאת, וטעה ונכנס לחדר כזה, המותר לו לצאת מחדר זה ובאיזה אופן מותר, או שמותר רק לקרוא לגוי שיפתח את הדלת (אם ניתן לקרוא לגוי), ואם לאו עליו להשאר שם עד מוצאי שבת. יש לציין שלעיתים מצוי דבר זה בחדרי השירותים במקומות הנ"ל, ואדם נקלע לשם מבלי לדעת שכניסתו גורמת להדלקת האור והמזגן. ולכן גם אם יש להחמיר בכניסה לחדר כזה, יש אולי יותר מקום להקל ביציאה משום שעת הדחק, ומשום שכיבוי קל יותר מהדלקה הן כאשר מדובר בכיבוי חוט להט (-גחלת של מתכת) שאיסורו רק מדרבנן, ואף כשמדובר בכיבוי זרם ללא חוט להט (שאין מלאכה הפכית למוליד, מכב"פ ומתקן מנא. ואף לחזו"א דס"ל משום סותר, יתכן שהכיבוי שאינו מדאו').

צדדי ההיתר שהפוסקים הזכירו למקרים הנ"ל (בעיקר לגבי הכיבוי ביציאה) הם:

מדין מלאכה שא"צ לגופה, שיש סוברים דהוי רק איסור דרבנן (וכמש"כ הפוס' בדעת מרן בסס"י של"ד גבי כיבוי גחלת של מתכת. ושלא כרמב"ם בפ"א מהל' שבת ה"ז שפסק כרבי יהודה שחייב. ור' ע"כ ביבי"א ח"ה חאו"ח סי' כ"ד).

ויש שהקלו מצד פסיק רישא דלא ניח"ל [שדעת הערוך (ערך סבר) שהוא מותר לכתחי' אף במלאכה דאו'. אך התוס' והרא"ש במס' שבת (דק"ג,א') ס"ל שהוא אסור עכ"פ מדרבנן. וראה ע"כ בשו"ע (סי' ש"כ ססעי' י"ח), במ"ב (סי' שט"ז סקט"ז), בבה"ל (סי' שט"ז סעי' ג' ד"ה "ולכן יש להזהר" מש"כ בשם הרמב"ן, ובד"ה "ויש מקילין"), ביבי"א (ח"א חאו"ח סי' י"ט וסי' כ"א סק"ט, וח"ד סי' ל"ג ס"ק ב' וט"ו) ובספרו לוית-חן (סי' ל"ט ונ"ט). וראה עוד בחידושים וביאורים על מס' שבת לג"ר חיים שאול גריינמן (סי' י"ח סעי' י"ד שמצדד להקל קצת אם מדובר באיסור דרבנן, ובשו"ת משפטי עוזיאל (חאו"ח סי' י"ט פ"א סעי' ג', שכתב שדינו של הערוך דפס"ר דלא ניח"ל שרי לכתחי' הוא הלכה פסוקה).

ושמא יש לצדד להקל במקרים אלה גם משום שי"א דהוי רק גרמא, שאף במלאכה דאו' אינה אסורה עכ"פ מדאו', וכמבואר במס' שבת (דק"כ, ב'). ויש פוס' שכתבו להקל לצאת מהחדר הנ"ל, שאף אם כבה האור והמזגן, ואפי' אם יש בהם חוט להט דהוי כגחלת של מתכת, הרי שכיבויה אסור רק מדרבנן מדין כיבוי גחלת של מתכת, ואפי' לרמב"ם (כנ"ל).

ויש מי שצידד קצת להקל לסגור דלת הגורמת לכיבוי (אם כי בני"ד יתכן שדוקא כשפותח הדלת לצורך יציאה כבים האור והמזגן, או בעת המעבר סמוך לגלאי) משום דהוי מלאכה כלאחר יד, אף דאורחיה בהכי (חידושים וביאורים הנ"ל שם. הב"ד בס' החשמל בהלכה ח"ב עמ' 372). ועוד יתכן להקל אם יפתח הדלת בשינוי (כגון ברגלו, או ביד שמאל - שזו מחלוקת אי הוי שינוי. ואגב רציתי לשאול את כת"ר שליט"א גבי עשיית מלאכה ביד שמאל, חוץ מכתיבה, האם חשיב שינוי).

בין הפוס' שדנו בשאלות מעין אלה של כניסה ויציאה מחדר כזה, הם: שו"ת פני מבין (או"ח סי' נ,ו), שו"ת מלמד להועיל (לג"ר דוד צבי הופמן, סי' נ'), שו"ת מנחת דוד (סי' י"ג סק"י), כה"ח (סי' של"ח סקכ"ח), יסודי ישורון (מהדו' תשל"ט חלק ל"ט מלאכות כרך ב' עמ' 120,150. ובמערכת ההלכות עמ' 340), אנציקלופדיה תלמודית (כרך י"ח עמ' תרנ"ז הערות 78-80, 72-75), בשמירת שבת כהלכתה (פכ"ג סעי' נ"ג, ועיי"ש בפל"ב סעי' ע"א), החשמל בהלכה (בהוצ' המכון המדעי טכנולוגי להלכה, ח"ב עמ' 82), ילקוט יוסף (שבת כרך א' עמ' של"ב, כרך ג' עמ' נ"ה, וכרך ה' עמ' ר"ז סעי' ל"ב ול"ג, ועמ' רי"ט סעי' ע"ד).

3) האם יש להקל בתשובות הללו כאשר יש ספק אם מדובר בהדלקת מנורה ומזגן שיש בהם חוט להט (-גחלת של מתכת) או שאין בהם חוט להט.

4) היש להקל יותר ביו"ט בענינים הנ"ל.

אודה מאוד לכת"ר שליט"א אם יטרח להשיבנו על שאלותינו אלה, ושכמ"ה, כיון שהדברים הנ"ל מצויים היום מאוד, והינם הולכים ונפוצים יותר ויותר עקב התפתחות הטכנולוגיה, ורבים הצמאים לדעת כיצד לנהוג ואת המעשה אשר יעשון, ובפרט בשאלות הנ"ל שנוגעות ממש לשעת הדחק. ובעזרת ה' (בל"נ) אפרסמן.

בברכת התורה מהררי ציון

מ. הררי

ירושלים ת"ו