[1]א. כן דעת הגרש"ז אוירבך והגרי"ש אלישיב זצ"ל [כמובא בס' דיני שביעית (דל"ב) עפ"י הירו' (ספ"ז דסוטה) ופי' הרדב"ז שם. הב"ד בילקו"י (פ"א סט"ו)].

[2]ב. ילקו"י (שם).

[3]ג. ילקו"י (פ"א סי"ג). עיי"ש הטעם עפ"י הזוה"ק, שבשנת השמיטה יש שמחה גדולה בשמים - וזה מתבטא דווקא בארץ ישראל ולא בגולה.

[4]ד. בילקו"י (פ"א סי"ג) כתב לומר תיקו"ח גם בימי ביהמ"צ ביום. ור' מה שבס"ד כתבנו ע"כ באורך במקראי קודש הל' בין המצרים (פכ"ב ס"א).

[5]ה. ילקו"י (א', י"ד) עפ"י רבנו הרש"ש, ועוד.

[6]ו. במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פ"ב סי"ד) כ' שי"א שבשחרית ובמוסף כן מכוונים. ובילקו"י (א', י"ד) כ' שי"א שכן מכוונים כוונות פשוטות. עיי"ש. ולי הקטן בס"ד נראה, שכוונות פשוטות שחייבים לכוון עפ"י הפשט, כבפס' ראשון דק"ש, חייבים לכוון, ואין שום סיבה לפטור מלכוונן.

[7]ז. כשיתקיימו בס"ד כל התנאים הנ"ל בפרק א' (כל יושביה עליה. וכל משפחה ומשפחה תשב בנחלתה, וכו'). וכן עולה מהסוגיה בגיטין (דל"ו, ב') ותוס' שם (ד"ה "מי איכא").

[8]ח. כמבואר בפרקים השונים דלעיל. די"א דלא מהני פרוזבול כשהשמיטה מדאו'. וה"ה גבי היתר מכירה (שסומכים ע"כ שכיום השמיטה היא מדרבנן).